עצם קיומו של הגראן פונדו ערבה 2019 היה מפתיע. כזכור האירוע של השנה שעברה בוטל עקב תנאי מזג אויר מסוכנים לרכיבה והיה חשש שזה זעזוע שמארגני הגראן פונדו לא יצליחו להתאושש ממנו. אנחנו יכולים לספר לכם שמאחורי הקלעים אכן, המשך קיומו של הפרוייקט המבורך וכל כך חשוב הזה היה בסכנה. אבל בינואר הגיע הבשורה המשמחת שגם השנה יהיה גראן פונדו.
מאת: אורן ארד
SportPhotography – רונן טופלברג ותומר פדר
רק בינואר השנה באה הבשורה
בינואר הוכרז שגם השנה יהיה גראן פונדו. הפעם, בשונה מהשנים הקודמות ישנם מקצים חדשים (היה נסיון כזה ב-2015 אבל הוא לא ממש התרומם אז). מלבד הגראן פונדו בן 161 ק"מ ניתן לבחור מקצה מדיו פונדו בן 128 ק"מ ואף מיני פונדו בן 54 ק"מ לרוכבים מתחילים או כאלה רוצים רכיבת כביש מדברית מאורגנת קלילה בלי לשבור את הרגליים.
הבשורה האמיתי היתה שינוי המסלול. נקודת הזינוק זזה ממתחם המלונות של ים המלח דרומה לפארק ספיר שעל כביש הערבה. המסלול השנה מתחיל עם 20 ק"מ על כביש הערבה עד לצומת עיר אובות שם פונים מערבה. בדומה לשנים קודמות הרוכבים צריכים לטפס את מעלה העקרבים ולהגיע עד צומת נחל מעלה (כביש 206), שם בדרך כלל היו פונים ימינה לכיוון צפון. הפעם הרוכבים ממשיכים למעלה אבנון לכיוון ירוחם שם נמצאת נקודת סיום מדידת הזמנים אשר בשנים קודמות היתה ממוקמת לפני צומת חתרורים. מירוחם חוזרים לכיוון נקודת ההתחלה על אותה הדרך חוץ קטע מעלה העקרבים אשר במקומו יורדים דרך איזור המפעלים בצין אשר זרים לחלוטין לרוכבי הכביש ולו מהסיבה שחלק גדול מהמעקף הזה כלל אינו סלול.
במקביל לגראן פונדו התקיים באותו הזמן טור הערבה, מירוץ נשים בינ"ל של ה-UCI וגם מירוץ שלבים של האיגוד הישראלי הכוללים שניהם מסלול זהה לזה של הגראן פונדו עם קו הסיום בירוחם. לצערם של רבים ממשתתפי הגראן פונדו הלא תחרותיים, היות וזה השפיע השנה על הנאתם. נפרט בהמשך.
הארגון היה למופת
השכם בבוקר יום שבת התחילו להאסף בפארק ספיר כ-650 הנרשמים וקיבלו טעימה ראשונה מאווירת הגראבל הצפויה להם בעודם מתארגנים על מגרש החניה הכורכרי שהוכשר עבורם. חלוקת הערכות נעשתה במהירות ויעילות על ידי צוות חייכן ובמקום פוזרו ספות וזוּלות, כדי להעביר את השעתיים שבין הגעתם המוקדמת של המשתתפים עקב סגירת כביש הערבה ועד למועד הזינוק.
במהרה מצאנו את עצמנו על כביש הערבה שוטעים צפונה במזג אויר מושלם לרכיבה. קריר אך יבש עם רוחות גב קלות. נקודת המים הראשונה חיכתה לנו בצומת אובות אבל אחרי רק 20 ק"מ באוכף כמעט ואף אחד לא עצר שם. נקודת ההתרעננות הבאה מחכה לנו באנדרטה שאחרי מעלה העקרבים. בהחלט ניתן להגיע לשם עם הצידה שהיתה לנו בזינוק.
על מעלה העקרבים אין צורך להרחיב
על העליה הברוטלית אך כל כך אהובה הזו כתבו כבר הרבה (לניתוח העליה בבייקפאנל). אחרי חורף קשה על שיפועי האספלט הרעוע היו עוד מרבצי בוץ וחצץ חופשי על הכביש. ההפקה דאגה לטאטא היטב את הדרך כדי לאפשר למאסת הרוכבים שהתנפלה עליו בשבת לטפס מבלי לדאוג. יכולנו לבחור אם לוקחים את הסרפנטינה מבפנים כמו מקצוענים, או מבחוץ כדי לנוח 5 שניות לפני השיפוע האכזרי הבא.
נקודת הרענון אכן חיכתה באנדרטה עם מים, פחיות קולה קטנות שהיו פופולאריות במיוחד, קצת פירות ומלוחים. בלטו בהעדרם מוצרי אנרגיה ממותגים שזכורים משנים קודמות אז השנה הלכו על הגישה הטבעית לריענון ואנרגיה עם הרבה בננות ותמרים. העמדה היתה מאויישת בבני נוער מקסימים וחייכנים אשר בלהיטותם לספק קולה ומים לרוכבים המגיעים נכנסו לא אחת לקו הנסיעה של רוכבים אחרים.
הפתעה למאחרים- Cutoff וחסימת הכניסה למכתש
ההרגשה היתה מעולה בפניה לכיוון ירוחם, בניגוד לשנים קודמות אשר בהן הגענו לבסיס מעלה העקרבים אחרי 70 ק"מ ברגליים, השנה אנחנו כבר מסיימים את כביש 227 ומגיעים לצומת נחל מעלה עם סה"כ 56 ק"מ בשעון. הגוף מוכן ומזומן לאתגר הבא שהוא מעלה אבנון בדרך לירוחם. אך אז פתאום היכתה בנו המציאות: הפניה ימינה למכתש הגדול נחסמה על ידי מרשלים של ההפקה. פיספסנו את ה Cutoff בדקות ספורות. נכון, רכבנו בקצב נוח, נכון עצרנו מדי פעם לחכות לחברים שמאחור אבל עדיין – קאט-אוף באירועים עממיים אמור להתקיים רק כדי למנוע מאחרוני הרוכבים אשר מתקשים לסיים את המסלול להישאר בכביש אחרי שהאירוע נגמר. וכך עשרות רבות של רוכבים כמותנו שנרשמו למסלול הארוך אך לא תחרותי לא הספיקו להגיע בזמן לפנייה לירוחם בטרם נסגרה ונאלצו להסתפק במסלול הבינוני של 128 ק"מ.
הסיבה לקאט-אוף היתה המקצה התחרותי אשר סיים בירוחם ובעצם היה מיועד רק לו. על פי הראל נחמני, יוזם מארגן האירוע, נציגי האיגוד הכתיבו את זמן הקאט-אוף על מנת לאפשר לרוכבים אשר הגיעו לירוחם לרדת באותה הדרך ללא רוכבים המטפסים מולם. לטעמי כשהרוכבים היורדים כבר אינם מתחרים, זוהי רכיבה מנהלתית ואין צורך בכל רוחב הכביש, על כן היה אפשר לאפשר רכיבה דו צדדית. הצד השני הוא, בעידן של תביעות וסיכונים למארגני תחרויות, מפעילים גישה זהירה יותר שנמנעת מרכיבה דו צדדית, בירידה של עשרות קמ"ש ותהום לצידה מול רוכבים עממיים ברמות ריכוז ושליטה שונות. אנחנו חשנו אכזבה, ושגראן פונדו בהגדרתו ובהוויתו הוא אירוע עממי המיועד לרוכבים בטווח יכולות רחב ובעיני חבל להגדיר קאט-אוף אשר משאיר רבים בחוץ.
המסלול חזרה דרך מפעלי ים המלח
היה שינוי מרענן ומבורך באירועי הכביש בארץ: ישנו מקטע גראבל קצר של כקילומטר מיד בפניה מכביש 206 אשר מכניס אותנו לאווירה החדשה. המשטח היה לח בדיוק במידה שלא להפוך לבוץ שנתקע ברווח הצר בין הגלגלים לשלדה באופני הכביש, אך גם לא התרומם כאבק לשמחתם של הרוכבים שמאחור. למדנו מהר כיצד למצוא את הקו עם מינימום רעידות ובורות והרגשנו לראשונה שגם הידיים יכולות לכאוב ברכיבת כביש. הירידה לנחל צין לא איכזבה והצדיקה את אזהרות המארגנים לגבי כמה שהיא תלולה, מהירה ומסוכנת אם כי סלולה היטב. השעון שלי הראה מעל 80 קמ"ש בנקודה מסוימת וזה בירידה מבוקרת מבלי לנסות למהר. אך פתאום הרגשתי שמשהו לא בסדר בגלגל האחורי שלי.
יורד ב 80 קמ"ש אל נקודת השפל
בעודי מאט חבר עוד הספיק לחלוף על פני ולצעוק לי "יש לך פאנצ'ר". לא. זה לא מרגיש כמו פאנצ'ר. בעודי מאט לעצירה מלאה אני שומע את חיכוך הגלגל בשלדה עם כל סיבוב. הגרוע מכל. חישור שבור הביא לשמינייה חריפה והגלגל מושבת. זוהי נקודת השפל. אחרי הפספוס של מעלה אבנון אני עומד בצד הדרך ומבין שהיום שלי נגמר. אין לי מושג איך אני חוזר מפה לספיר ומתחיל להשלים עם זה שאני יושב בצד עד שבאמת יגיע האוטובוס המאסף. זרקתי את הקסדה על הקרקע וסיננתי קללה טובה. בינתיים זה לא עזר.
לא עברו שתי דקות והנה מופיע טנדר של CTC אשר מספקים סיוע טכני לרוכבים, קצת כמו הסיוע הנייטרלי של שימנו או מאוויק בתחרויות מקצועיות. הרכב עוצר לידי ומאחורי ההגה לא אחר מאשר דניאל ישראל המכונאי הראשי של החברה. "גלגל?" הוא שואל בהפתעה אך מרגיע "בטח שיש!" בחיוך ובסבלנות דניאל מחטט קצת בתא המטען ומוציא לי גלגל חליפי, עוזר לי להרכיבו, מוודא שלחץ האוויר יתאים לקטע הגראבל שעוד לפני ושולח אותי לדרכי.
מעודד, פורץ אל הגראבל
מעודד, אני פורץ לתוך קטע הגראבל הראשי במטרה לפרוק עליו את כל התסכולים שלי. באמצעו אני מוצא תחנת ריענון נוספת אבל מחליט שאין לי צורך בה וממשיך בשעיטה הלאה. הגראבל סיפק את הסחורה בגדול. קטע חדש ומאתגר. רובו בנטיית ירידה והאתגר הוא לא ברגליים, הוא יותר בידיים- בריכוז בבחירת הקו ובעיקר בראש אשר דורש מכבישונים שכמותנו להפקיר את יצירות הקרבון שלנו לעונש הזה. יש לקוות שכפועל יוצא מהחוויה הזו אוכלוסיית הכבישונים יתחילו לפתוח קצת את הראש לגבי סוג הדרך שהאופניים שלהם מסוגלים לצלוח וההנאות הגלומות במציאת דרכים חדשות לרכוב בהן.
30 הק"מ האחרונים לספיר
במקום על כביש הערבה עשינו על דרך השלום, שזהו כביש פנימי מקסים אם כי משובש לפרקים בין המושבים עידן, עין חצבה ועין יהב. למרות שחסימת הכביש בקטע זה לא היתה אפקטיבית וחלקנו את הכביש עם רכבים רבים, עדיין עדיף מאשר להתייגע על כביש הערבה. בספיר, הפתעה קלה בהעדרו של שער סיום וצלם לנפנופי ידיים ושיתופי פייסבוק גאים, אך חיכו לנו מרק (טעים!), פסטה חמה, שתיה קלה וקפה עם קצת צ'ילאווט וכמובן טקסי הפודיומים לפני הנסיעה הנסיעה הארוכה חזרה למרכז.
סיכום גראן (שהפך למדיו) פונדו 2019
המסלול הזה עדיף עשרות מונים מהשנים הקודמות. בעוד במסלול הקודם ההיילייט העיקרי היה מעלה העקרבים שנמצא באמצע כביש 227 שתמיד מעניין לרכיבה, כדי להגיע אליו עבדנו יותר מ50 ק"מ מנווה זוהר. וכשיצאנו ממנו נאלצנו לרכוב על כבישים ארוכים, משעממים ומייגעים עד לאזור היפה יותר שבין המפעלים לחתרורים. המסלול החדש כולל מינימום של כבישים רחבים ומשעממים וחוץ ממעלה העקרבים יש עוד היילייטים כגון מעלה אבנון, הירידה המהירה לנחל צין, כמובן הגראבל וגם דרך השלום היא פינאלה יפה. אפילו שארוך יותר, מאתגר יותר, ועם טיפוס מצטבר רב יותר, המסלול החדש מעניין וקל יותר מנטלית.
שאפו למארגנים על מסלול מעולה, על ארגון למופת, על תחנות ריענון מלאות ומחויכות, על התמיכה הטכנית (תודה אישית) ועל תחייתו של עצם הפרוייקט. יהיה נפלא אם תמצא גם הדרך לאפשר קאט-אוף פחות תחרותי באירוע העממי.
