לפני כשנתיים וחצי החליטו אסף סביון ולובו פייץ’ לצאת למסלול סינגלים באיזור עדולם. עם האוכל בא התיאבון ואחרי 80 ק”מ ראשוניים הם החלו באיטרציות שיפור. כל מטר של סינגל וכל קטע קישור הוקלט ברכיבה ובהמשך הולחם במחשב לסיבוב אחד ארוך וקורע. סה”כ 107 ק”מ עם מעל 1600 מ’ טיפוס ובהם מיטב הסינגלים של עדולם, פארק בריטניה וחרובית. בונבוניירה כזו לא יכלה להישאר בקופסא. אסף רצה לחשוף את האיזור המדהים הזה ליותר רוכבים ואת הקובץ הראשוני הוא כבר החזיק ביד. הם קראו לה עדולומניה וכך היא התחילה.
מאת: צור חלמיש, יוג’ין לויט, מאור רביב
צילום: עופר עברי, מאור רביב, צורחה, יותם קאופמן
הסרט – אם לא לחצתם על ה Play בתמונה למעלה
להבדיל מהאירועים הפיראטיים הגדולים כמו הצ’ימיצ’ורי, בעדולומניה המרחק קצר יותר אך הסינגלים מרובים בהרבה. מסלול ובו 70% סינגלים בעליה ובירידה הופך 107 ק”מ לארוכים ביותר. אסף אומר: “האירוע מזוהה יותר עם קבוצת Bykers בה אני פעיל מאשר עם אירועי 4epic עקב שילוב המרחק עם הסינגלים והטכני”. לובו מאידך רואה עצמו כשייך גם לשניהם והניסוח שלו הוא “אני אישית בא מ-4epic ומאוד מזדהה עם האג’נדה (רכיבות ארוכות וקצרות מהלך) אבל אני גם מאוד מזוהה עם בייקרז. הנכון הוא לציין שזה אירוע מקרב לבבות ופלגים.” כך או כך נראו חולצות רבות משתי הקבוצות ואפילו סחבקיה משותפת!
לכבוד החורף, הסינגלים הוגשו מהודקים ובמצבם המיטבי. רטיבות הטל בהתחלה נתנה לצמיגים אפשרות לזמזם רחש אירופאי ביער. מעט סלעים היו חלקלקים בהתחלה והחליקו מתחת לצמיגים אך המשך המסלול היה יבש. כל סינגל כשלעצמו איננו טכני במיוחד, למעט אולי כמה סלעים בעליה אותם ניתן גם ללכת ברגל. חיבור כל הסינגלים ביחד למרחק ניכר הם הצירוף שמגדיר את קושי המסלול.
הוגי הרעיון מעריכים שלעדולומניה הראשונה התייצבו כ-70 רוכבים. “הם נתנו לנו המון אהבה”. לקראת עדולומניה 2, מינו יוגב הפעיל בקבוצת Bykers, ביקש להקטין בשקל תשעים. הוא קיבל הנחה של 30 ק”מ ואז הושק העדולומינו “הקצר”. גם בעדולומינו ישנם קילומטרים נאים מהזן המאתגר. 77 הקילומטרים שלו כוללים מעל 1200 מ’ טיפוס, הרבה סינגלים והוא מרתון ארוך. אולי פתאום העדולומניה נראית כמרתון ארוך מדי…
למהדורה השניה בפברואר 2016 כבר הגיעו כ-200 איש (לכתבה ב-BIKEPANEL). בזאת קובעה העדולומניה בתודעה כאירוע חובה. 
מוח קטן של תאו בעדר שועט
עדולומניה 3 הוכרזה על ה-20 בינואר 2017. שטף המכוניות שהגיעו החל ב-6 בבוקר ליער חרובית, קיבלו יום בהיר באמצע החורף עם יער ירוק ומזמין. רק תחנת הכוח צפית תוקעת את נוף הכניסה. חלק מהרוכבים פרקו אופניים ופשוט יצאו לדרך. באירוע פיראטי עושים מה שרוצים.
ההתחלה בתחזית הייתה על 5 מעלות קרות שיטפסו ל-15 נהדרות. מי שבחר לצאת עם תיק יכול היה להרשות לעצמו לקחת פריט לבוש אקסטרה להתחלה. כיוון שבעדולומניה ניתן למלא מים בנקודות שפורסמו מראש, אפשר היה לצאת תיק-לס. רוב הרוכבים עשו זאת ויצאו בלבוש די קליל. חלק הגיעו מאוחר מהזינוק המוכרז והחלו בטמפרטורות נוחות יותר. בניהם חבורת ילדי NCC עם המאמן ליאור ביטון.
בערך ב 6:30 הזניק אסף את החבורה המרכזית. רק אתמול הבטחנו לעצמינו שכלתנית לשמור כוחות. כרגיל על ההתחלה, אנחנו הופכים לפרטים עם מוח קטן של תאו בעדר שועט. משהוא בגנים הקדמונים שלנו בשילוב עם הקור גורם לנו לדהור. שוב כרגיל, הטור נפרס מיד בקילומטרים הראשונים. באופן טבעי הרוב רוכבים על 29 שיכוך כפול אבל בהחלט נראו לא מעט ז”קים. למשל התופעה הקשוחה אולה אוסטרובסקייה שעשתה את כל הארוך על ס”ס ז”ק או דני גרביים סילנפרויינד שהגדיל עד כדי Fat Bike.
עדולומניה – לחלוטין אחד האירועים הזכירים
שילוב הקושי עם מסלול תפור היטב וסינגלים לפנים בתוך נוף מטמטם עושה את זה גם לקשוחים שביננו. ראשונים הגיעו ביחד שני הקשוחים דימה רפקין הותיק והחזק עם דור בלפר הצעיר והמהיר. אין מדידת זמנים מדוייקת אז מהצצה לסטראבות הפרטיות שלהם, שניהם רכבו את הכל בפחות מ-6 שעות.
צורחה: הגעתי עם תיאבון לעשות את הארוך, אך רגליים שלא באו עם מספיק סינגלים בעליה החלו לסמן שאולי אשקול שנית. מה ששבר את גב הגמל היה כשל הטיובלס במקסיס אייקון ללא EXO. עדינונצ’יק שעשה 400 ק”מ בלבד עד כה ועכשיו קיבל פנימית. בתחנת עמק האלה החלפתי לקובץ העדולומינו והרגשתי בגרות. אם עד אז היו סביבי רוכבים רבים, בחצי השני הייתי בעיקר עם עצמי ונהניתי מכל רגע. הזדמנות לקצת חברה הופיעה כאשר הגיח מאחורי ארנון שדמי. רק שהוא היה לקראת סוף המסלול הארוך. בשביל העאלק ביחד הזה הגברתי מהירות ונצמדתי לכמה קילומטרים עד שגם הוא נעלם קדימה.
בחורה בוכה במיני אדום?
ההערכה היא שלעדולומניה 3 הגיעו כ-250 איש. אסף ולובו חיכו עד 16:30 לאחרוני הרוכבים. הם ישבו על פריסה של בירות, עוגות, ודגי שפרוטים “כי זו המסורת ב-Bykers”. בסיום הרכיבה באתי להודות להם ודווקא הם אמרו לי “תודה שבאת”. לא פלא שהרגשתי כאורח בחתונה מהצד של החתן שמכיר סוף סוף את משפחת הכלה.
קרן חכם הקטנה הגיעה לאירוע עם מכנסי באגי ענקיים ואופני טיטניום 29 אינץ’. בקבוצת הטלגרם של בייקרס היא כתבה “רק לי שורף בישבן?” והוסיפה אייקון של בחורה בוכה במיני אדום… אסף ציין ש”בניגוד לפייסבוק הפומבי זה מה שיפה לנו בקבוצת הטלגרם, שאפשר לדבר חופשי”. לשאלתי אם זה לציטוט היא השיבה “אפשר בכיף” והבנתי שיש כאן משהו מעניין. “יש לי בבית גם אינטנס קרבון 27.5 ואני לא מצטערת לרגע. הטיטניום הרבה יותר גמיש אנכית מהאינטנס. אלה אופני קאסטום מייד שהסיני המפורסם בנה עבור אריאל”. רק רגע תהיתי, אם זה קאסטום בשביל מישהו אחר איך זה התאים לך? “אלה אחלה אופניים בשבילי כי הם נבנו בהשראת הניינר SIR ושוקלים 10 קילו רטוב. הם הרבה יותר נוחים. רכבתי על הניינר ואני יודעת”.
“זכיתי לעשות מסלולים אליהם אינני מגיעה בשוטף. אלה סינגלים זורמים שהשאירו אותי עד הסוף בפול אנרגיה. אני בעיקר רוכבת טכני ורק לפני שנה התחלתי לעשות רכיבות ארוכות. השנה עשיתי גם אפיכניסה שהיה הרבה יותר קל. העדולומניה יותר עוצמתי וצפוף עם רוכבים. עברתי ברכיבה בין ארבע קבוצות והיה לי ממש מעניין. גם בבייקרס אני מרגישה בייחד אפילו שבפועל כל אחד לבד. לחלוטין מצפה לשנה הבאה”.
מאור ויוג׳ין לקחו עדולומניה כרכיבת הכנה לסמרתון
תאריך האירוע לא נבחר שרירותית: מראש הוגדר שזה יקרה חודש לפני הסמרתון. מתאים כחלק מאימון או סימולציה של הסטייג׳ השני והארוך. מאור רביב: “סוף סוף יכלנו להבין אין נערכים לרכיבה כל כך ארוכה מבחינת ציוד, מים וחלוקת כח שתשמר את הקצב לאורך כל המסלול. העדולומניה נתנה גם שיעור בבחירת אופניים. יוג׳ין רכב עם אופני שבילים שיכוך מלא בעלי גלגלי 27.5 ומהלכי מתלה של 140 מ״מ, ואילו אני רכבתי על שילדת זנב קשיח עם גלגלי 29 (תודה ענקית לפאנליסט עזרא שהרבני על השאלת האופניים). היתרון של יוג׳ין היה בקטעים הטכניים ואילו לי היה יתרון בדיווש. היתרון של האחד לא היה בנמצא אצל האחר. ברור שקומבינציה של שני הזוגות, אופני שיכוך מלא עם גלגלי 29 ומהלכים קצרים, הם הנשק האולטימטיבי. הלקח נלמד לקראת הסמרתון ועדולומניה 4. סיימנו את היום שיכורים ומאוהבים מהמסע, הנוף והזוגיות המתחזקת.
אוקראיני, אלג׳יראי ותימני
יוג’ין לויט: “הבדיחה גלשה למציאות: עם איחור אופייני לפלנגות רכיבה, הקלקנו בשבע כאשר הקור עדיין שורף את הלחיים. האוקראיני שלף את מעילו הקטנטן שיכול להיכנס לכל כיס בתום שימוש, האלג׳יראי בא בהופעה אופיינית שרק מעריצי פרדי מרקורי היו מבינים. והתימני? התימני התקמצן על מקום ובא פרי-סטייל ללא לבוש חם. לא פלא שאת הקצב של החצי הראשון הכתיב התימני, אחרת איך יתחמם?
הרעיון היה זהה לקודמי בטקסט – ״עושים את המלא״ אבל בראש, לפחות אצלי, המחשבה לקצר, או יותר נכון לעשות את הפחות ארוך לא ירדה אף פעם. זה לא הזמן לפציעות, במיוחד חודש לפני ״ה״ אירוע. גם שלושה שבועות מחוץ לגבולות ארצינו ללא פידול מלווה בג׳ט לג עילאי שרק וגאס יודעת לספק, חיזקו את ההחלטה שהתקבלה בפה אחד בתחת הדלק של צומת עמק האלה – קילומטר 45 מתחילת פידול.
נחזור רגע לחצי הראשון, התימני מכתיב את הקצב והנוף הריקני שממלא את עינינו רק נהיה יותר ויותר מדהים. הריקני פה הוא לטוב ומתייחס לריק של אי התערבות תעשייתית עזה (חוץ מתחנת החשמל בנקודת הזינוק): שדות ירוקים אין סופיים, עם מובלאות כרמים על פני גבעות המרחב מקונח בחורש טבעי. אחרי המעבר של כביש 38 מתחילים גם הסינגלים. אלה זורמים דרך עצים העטופים באדי טל שאט אט מתאדה וממלא את המקום כמרחב אגדות מחורץ בסינגל יפה, בעל צלילי פצפץ אופייניים לחורף.
הנוף הקסום לא מרפה ויציאה למרחבים של סינגל קנים נותן כבר יותר בטחון – הרי זה כבר משהו מוכר יותר, ולא פעם נרכב גם אצל רוכבים מסוקסים מיערות בן שמן. הירידות המוכרות של הסינגל לכיוון תחנת דלק רק מדליקות עוד את הרצפטורים של רמות אושר, ובחיוך בלתי מחיק מביאים אותנו לנקודת העצירה הראשית של מילוי מחדש.
פה גם נפלה ההחלטה ולא רק אצלנו, השאלה של ארוך או קצר נשאלה לא רק בחנות התחנה לגבי האספרסו, אלה גם בכל קבוצה בזמן ההתאוששות. גופנית הרגשתי מצויין אבל חוסר פעילות משבועות האחרונים נתן את שלו בכיווץ רנדומלי בשריריי הרגליים. הגוף צעק – ״סע יש לך כוח״ אבל המוח ניצח בהחלטה בוגרת. גם כדורי מלח שליקטתי מרוכבים מזדמנים (תודה לכולם) בדרך לא פתרו את הבעיה אבל לפחות עזרו לסחוב. אולי אם הייתי הולך בשיטה של התימני והייתי יונק מלח ישר משקית ארומה שבאה ביחד עם הסכו״ם החד פעמי, הייתי נותן גז כמוהו.
החוויות לא נגמרות עד נקודת הסיום. ללא ספק אירוע חובה לכל חובב סינגלים ומרחבים שמרכז ביום אחד את המיטב שיש לאזור להציע. עבורינו (יוג’ין ומאור) ה75 קמ הראשונים היו קלי קלות, החמישה האחרונים היו סבל לא נורמלי. עדולומניה 4 כבר ביומן!”
מאת: צור חלמיש, יוג’ין לויט, מאור רביב
צילום: עופר עברי, מאור רביב, צורחה, יותם קאופמן