העולם הדו גלגלי שלנו, בדומה לעולמות תוכן נוספים, נמצא במערבולת של טכנולוגיה וחידושים, ודוהר קדימה מול עיניהם של רבים מאיתנו, שהיו שמחים דווקא לחזור לבסיס וישן והטוב. לחלקנו נמאס לראות – מיד אחרי שקנינו זוג חדש ונוצץ – שכבר יצאו דגמים חדשים יותר, טובים יותר, קלים יותר, קשיחים יותר, ומה לא…
לכן רוכבים רבים בוחרים היום להוציא את עצמם מהמרדף הבלתי פוסק של החלפת זוג אופניים כל שנתיים-שלוש (במקרה הטוב). יש שפונים לנישת אופני הבוטיק בעבודת יד, ומוצאים בה את הפתרון שגם יוציא אותם מלופ הצרכנות המאוד-מעייף-ולא-כלכלי הזה, וגם יפתח להם פתח לעולם חדש, קסום ומרגש לא פחות. הקצה החד של נישת אופני הבוטיק הם האומנים – בנאי שלדות הקאסטום (כל הטיפים למתעניין פה: המדריך לקניית אופני הקאסטום הראשונים שלך – טיפים מאת עמרי זרח). חלק מאותם אומנים מצאו דרך טובה לקדם את עצמם מקצועית וכלכלית ע"י פתיחת קורסים לבניית שלדות והעברת הידע שלהם הלאה. רוכבים נלהבים שרוצים להרוויח חוויה מיוחדת של רכיבה על שלדה שהם עצמם בנו, וגם חבר'ה רציניים יותר, שחושבים להגשים חלום ולהתחיל להפוך את זה למקצוע, מגיעים למאסטרים ולומדים את רזי המקצוע.
צ'רני מסביר בסבלנות לתלמידים ולא חוסך מידע.
אייל צ'רניחובסקי, בונה שלדות מקומי משלנו, פתח קורס ראשון בישראל לבניית שלדות. גיאחה, עורך בייקפאנל, חשב שההיכרות שלי עם התחום והידע שצברתי בעבודתי אצל ארי (בונה שלדות מקומי אחר) עושים אותי האדם הכי מתאים בפאנל הכותבים של האתר על מנת לסקר את הקורס. כמובן שזה עניין אותי, ומיד קפצתי על ההצעה, ומצאתי את עצמי נוסע לסדנא של צ'רניחובסקי בכפר הס בצהרי יום שישי, כדי לראות מה הולך שם ולהעביר לכם את רשמיי.
מאוד כיף להיות אחראי לכל תהליך ההריון והלידה של שילדת קאסטום.
בניית שלדות בארץ הקודש
צ'רני, כפי שאייל נקרא בפי מכריו וחבריו, הוא דמות מעניינת בסצנה המקומית. הוא היה ממקימי קומונת 4 אינץ' בתפוז, ולוקח חלק כבר שנים בארגון אירועי רכיבה מיוחדים בזירה המקומית, כגון הצ'ימיצ'ורי, Dusk Till Dawn ותחרויות פיראטיות נוספות שהן אבני דרך חשובות בזירת האופניים הארצישראלית.
בתור מעצב תעשייתי שחי ונושם אופניים, זה היה מאוד טבעי עבורו ללכת על החלום ולפתוח סדנא לבניית שלדות קאסטום. אחרי כמה קורסים שלמד מעבר לים וכמה עשרות שלדות של לקוחות מרוצים שמתגלגלות על שבילי ארצינו, החליט צ'רני לפתוח גם קורס הכשרה מקצועית לבניית שלדות.
תחום בניית שלדות הקאסטום בארצנו מסתכם בשני יוצרים בולטים: chernichovsky ו-Ari, ואליהם מצטרפים אופני סגל בקטגוריה מעט שונה. כאמור, יצא לי לעבוד עם ארי כמה חודשים ולהכיר את הנושא מבפנים. כפי שאני רואה את הדברים, קיום של עסק כזה במדינתנו הוא עניין לא פשוט בכלל. העלויות הגבוהות של אחזקת סדנא גדולה ושל כלי עבודה מגוונים, רבים ויקרים, עלויות חומרי הגלם והייבוא שלהם, יכולת ייצור מוגבלת מבחינה כמותית, קהל מקומי מצומצם ועוד מיני קשיים אופייניים למקומותינו, מעמידים אומנים מסוג זה בפני אתגר לא פשוט בכלל. למה הם ממשיכים לעשות את זה, ומצליחים להתקיים למרות הקשיים? כי הם אומנים אמיתיים, חולמים ואופטימים. פתיחת הקורס היא אחת הדרכים היצירתיות והיפות שצ'רני מצא על מנת למנף את העסק שלו. זה מהלך עסקי חכם, שגם מחזק את המעמד שלו בתור מאסטר לבניית שלדות, ותורם עוד בפיתוח התחום והכרתו לשוק המקומי. סחתיין!
חיתוך באורך והזוית הנכונה. לא פשוט, אך קריטי לתהליך הבניה.
30 שניות על הלחמה מול ריתוך
בעולם האופניים יש שתי שיטות עיקריות לחיבור בין צינורות פלדה לתעשיית האופניים: שיטה ראשונה וותיקה יותר הינה הלחמת פליז – fillet brazing (בה צ'רני משתמש), והשניה היא ריתוך – tig welding.
בטכניקת ה-fillet brazing מחממים את הצינורות לטמפרטורה הרצויה ובעזרת אלקטרודה של פליז ממלאים את הממשק בין הצינורות. בדרך כלל ממלאים בכמות חומר כזו שלאחר שיוף אינטסיבי תשאיר מראה חלק בין הצינורות. יש הרבה יתרונות לשיטה הזו – היא קלה יותר ללמידה, זולה יותר מבחינת הציוד שהיא דורשת, מצריכה פחות דיוק בהתאמת הצמתים בין צינור לצינור ומאפשרת תיקון של כל השלדה אם היא יוצאת מעט עקומה (ע"י חימום הצמתים ויישור השלדה כולה).
אך יש לה גם חסרונות – היא דורשת יותר זמן לגימור ושיוף של ההלחמות על מנת שהן ייראו חלקות ויפות, וזו עבודה מלוכלכת ופחות אסתטית מריתוך – אך לאחר גימור איכותי החיבורים יראו זורמים ועגולים לעומת הריתוך שבו, ברוב המקרים, יראו את מקום התפר.
ריתוך – tig welding – הינה טכניקה בה מחממים את הברזל לחום מאוד גבוה באמצעות זרם חשמלי מאלקטרודת טונגסטן המוגנת ע"י גז ארגון, תוך כדי הכנסת חומר מילוי (פלדה) אל בין הצינורות. הפעולה נעשית בפולסים חוזרים ונשנים ולא בחימום רציף, זאת על מנת להימנע מהתכה מהירה מדי של המתכת. בריתוך רק חלק קטן מהצינור מתחמם (ולא כל הצומת עליה עובדים, כמו בהלחמה), דבר שמוסיף לחוזק הכללי של הצינור. הריתוך גם מאפשר עבודה נקייה ומהירה יותר, אך יש לו גם חסרונות: הוא מצריך מיומנות ריתוך גבוהה על מנת לייצר תפר חזק ואחיד, דורש סביבת עבודה נקייה מאוד משמנים ולכלוך, והוא גם, כאמור, מבליט פספוסים אם ישנם כאלה, ולא מסתיר פשלות.
בשורה התחתונה, איזו טכניקה עדיפה? את מי שזה מעניין אותו אני מפנה לרשת – חפשו קצת ותקבלו המון מידע על שתי האסכולות השונות האלה. אני אישית נוטה להעדיף את הריתוך, אך אני מאמין שכמו בהרבה תחומים, זה תלוי בעיקר באיש המקצוע.
brazingporn#
אז מה ראיתי שם?
אח… כמה שאני אוהב סדנאות כאלה! אולי זה בגלל שנולדתי לאבא צורף ונפח, אולי זה הריגוש שבלראות צינורות שיהפכו בבוא הזמן לחוויות מרגשות של רוכבים. אולי זה סתם הריח החזק של הברזל. בכל מקרה, בין כוס קפה שחור אחת לשנייה, כשאני מתרוצץ בסדנה בהתלהבות של ילד בחנות צעצועים, יצא לי לקשקש עם התלמידים ולראות את תהליך העבודה.
פגשתי שם חמישה חבר'ה שונים זה מזה: שלושה שהגיעו בשביל החוויה, הכיף והלימוד ועוד שניים שהגיעו מאותן הסיבות, אבל גם עם חלום קטן – להפוך למקצוע את הידע אותו צברו בקורס. הם בודקים את האפשרות להקים ליין של שלדות פיקסי ארץ ישראליות. כל הכבוד, ונאחל להם בהצלחה!
כולם מבינים שהקורס מהווה רק בסיס התחלתי של ידע, ושאת המומחיות והמיומנות האמיתית צוברים בהמשך, בשעות על גבי שעות של עבודה מאומצת בסדנה. ועדיין, כל אחד יצא מהקורס הזה עם שלדה שהוא בנה, וכולם נרגשים ומחכים כבר להרכיב עליה חלקים ולצאת לשטח או לרחובות העיר. בקורס הנוכחי נבנו שתי שלדות הרים, שלדה אחת של אופני GRAVEL ושלוש שלדות TRACK, כשאחת מהן נבנתה עבור צ'רני עצמו שנתן לכל אחד מהחבר'ה להלחים צומת צנורות אחד בשלדה. אהבתי את הרעיון, ואת הביטחון שנתן צ'רני ביכולת המקצועית של תלמידיו.
שלדת פיקסי גמורה. התלמיד בחר לשמור על המראה של ההלחמות ולצבוע את השלדה בלכה שקופה.
מה הקורס מציע? (לפי מידע שקיבלנו מצ'רני)
משך הקורס בין 65 ל-85 שעות, בשאיפה לא מחייבת לצאת עם שלדת קאסטום תקינה ואיכותית (בקורס הנוכחי כולם הצליחו). בקורס לומדים תכנים תאורטיים ומעשיים, כאשר התכנים התאורטיים כוללים מאמרים ודיונים על מרכיבי הגיאומטריה של האופניים, והתכנים המעשיים כוללים שעורים בהלחמה (Brazing), שרטוטים 1:1 של שלדת האופניים, חיתוך, שיוף, הפעלת מכונות שונות, כירסום וכד'.
השלדות נבנות עם צינורות כרומולי של Columbus מסוג ZONA, LIFE ו-KEIRIN.
ניתן לבנות כל שלדה העולה על הדעת, כל עוד היא הגיונית ותקינה מבחינה גאומטרית. ניתן לצבוע את השלדה באופן עצמאי, או בסדנה בתוספת של 250 ש"ח (מחיר למסיימי הקורס).
אין צורך להגיע עם כלום מלבד נעליים סגורות ואמצעי שרטוט – מד זוית וכלי כתיבה.
במהלך הקורס התלמידים מקבלים גם הכוונות "ליום שאחרי" – ידע כללי רב, והנחיות היכן לרכוש כלים וחומרי גלם.
עלות התענוג היא: 13,750 ש"ח
השלדות של בוגרי הקורס מוכנות אחרי צביעה
>>> הפרשנות של גיאחה לעניין
בפאנל "החולמים" שהיה בואוליה צ'אלנג' ובו התארחנו עמרי, ארי, ואנוכי לשיחה עם נמרוד כהן ("החולמים" – אנשים שהלכו בעקבות החלום ופתחו פעילויות\עסקים בתחום האופניים), דיברתי על עניין שלדות הקסטום כמשהו שמוצאו מאהבה: השלדות האלה לא טובות יותר, לא קלות יותר, בודאי לא טכנולוגיות יותר משלדות הקצה המקורבנות, עתירות הטכנולוגיה, מחברות בעלות R&D רציני וגישה לרוכבי קצה, שאפשר לקנות מהמדף. אולם לשלדות הקסטום יש יתרון אחד ברור – הרוכב עליהן מעורב ביצירתן. הפסיכולוג פרופ' דן אריאלי שחוקר התנהגות צרכנים לימד אותנו (באופן אירוני לעומת נושא השיחה הזו – דרך דוגמת הרכבת המוצר של איקיאה…) ששביעות הרצון הגבוהה ביותר של צרכנים נוצרת במקרים האלה בדיוק – בהם הלקוח מעורב ביצירה. בגלל זה אתם אוהבים את הילדים שלכם – היצירה האולטימטיבית. שלדת קסטום היא תוצר של אהבה ומעורבות של הרוכב בתכנונה ובנייתה ולכן הוא כנראה מאוהב בה.
היבט נוסף הוא היבט ה Craftsmanship שיש בהן – ההערכה לשלדות המובילות בעולם בתחום הזה נובעת מהערצה של גורואים בתחום הבנייה הזו, שנוצרה לא רק עקב עבודה שיווקית מרשימה המאדירה את הבונים ותוצרתם (במקרים מסוימים מעבר לסביר), אלא גם עקב הערכת מרכיב הנסיון. יש אומנים שמבססים את מעמדם לאחר מאות שלדות שבנו, ובזכות יכולת ביצוע שעולה על זו של אחרים בתחום- יכולת שמייצרת אופניים שנראים כמו יצירות אומנות. אבל לא כל בונה שלדות הוא גורו, ולא כל תוצר של ריתוך ברזלים הוא יצירת אומנות. ראיתי כבר כמה שלדות שבעיני, סליחה, הן מכוערות ומבוצעות בצורה די רשלנית, אבל הרוכבים עליהם כבר כל כך מושקעים ומעורבים ביצירת השלדה שלהם שהם כבר מתוכנתים פסיכולוגית לאהוב – לא יכולים לסגת.
עם הקורס הזה, צ'רניחובסקי לקח את העניין צעד אחד קדימה ועושה מהלך מבריק. מזכיר לי מעט את האינפלציה בקורסים של מדריכי אופניים – כנראה הסגמנט הכי רווחי וכדאי בתחום הדרכת האופניים הוא בתי ספר להדרכה, כי מההדרכה בפועל הרוב לא יתפרנסו. אל תבינו אותי לא נכון – מי שמתחרמן מהרעיון של בניית שלדת אופניים לבד, רוצה ליצור ולהתנסות, סקרן לגבי מה שייצא לו, ורוצה להתאהב, אני לגמרי בעדו וממליץ על קורס כזה בכל פה וללא שום ביקורתיות וציניות. אבל אם יש מישהו שחושב שהוא ילך לקורס, וייצר שלדה ראויה באמת בפעם הראשונה שהוא הולך לחבר את הפרופילים האלה זה לזה, או שהוא חי באשליות, או שהוא גילה וניפץ באבחה דקה בועה חדשה שנקראת "יצרני קסטום". אגב, שתי האפשרויות האלה מרתקות בעיני…
גיאחה
לסיכום: כדאי או לא כדאי?
לא עברתי את הקורס, אבל מתוך ההיכרות שלי עם התחום, ולאחר בילוי של יום עבודה עם החבר'ה בסדנה, אני יכול להמליץ בחום לכל מי שרוצה לחוות משהו באמת מיוחד, להרשם לקורס. מתי בפעם האחרונה (אם בכלל) ניסרתם, שייפתם או הלחמתם? אנחנו מתרחקים מהמלאכות האלה ולרובנו מאוד נעים לחזור לשם וללכלך את הידיים. הקורס נותן כלים להבנה מעמיקה יחסית של המכונה שאנחנו רוכבים עליה כבר שנים, מלמד שיטות עבודה ותיקות ומוכחות, מאפשר עיסוק ביצירה מרגשת, ולבסוף גם את היכולת לרכב בשטח או בכביש על שלדה שיצרת במו ידיך. צ'רני מסביר בצורה מקצועית, עניינית וברורה ולא חוסך יידע מתלמידיו. הוא מוציא את התלמידים עם ידע רחב וחוויה מיוחדת במינה.
עמרי זרח, אול אראונדר על שני גלגלים, אושיית רכיבה שחי את החלום. הקים וניהל מספר מיזמים מגניבים בתחום הרכיבה. מתכנן שבילי אופניים, מדריך ומאמן רכיבה. כיום עובד כמנהל מוצר בWatteam – סטארטאפ ישראלי המפתח ומשווק מדי וואטים לרוכבים. עמרי כותב פה על ציוד, תרבות רכיבה ושאר עניינים שמעניינים אותו אותו על אופניים, שזה כמעט הכל.
