של מי היה הרעיון הזה? אין ל מושג… לא זוכר מי הציע להירשם ל-Cape Epic ולמה בדיוק, אבל ברגע שהגיע המייל שהודיע “התקבלתם!”, זה כבר לא באמת שינה משהו. אנחנו, נועם סטרשנוב, בן 33 מפרדס-חנה, רוכב עילית במועדון בשביל האופניים בגליל ועובד במשהו, לא באמת משנה… ויובל פרידמן, בן 34 מכרכור רוכב עילית ומאמן קבוצת אשכולות, ועובד במצמן את מרוץ. את הפרק התחרותי באופניים התחלנו מאוחר יחסית, סביב גיל 30 ומאז מתעקשים להישאר בעילית ולא לעבור למסטרס-פרו. ברכיבה לא שווים (יובל מטפס מוכשר ונועם רבאקיסט בירידות) וסה”כ משלימים לצוות מאוזן במרתון זוגות. המטרה שלנו היתה להתברג בטופ 50 של מרתון אופני ההרים הקשה בעולם, משימה לא פשוטה שלא היה ברור מראש אם נצליח לעמוד בה.
קפיצה קטנה לסוף לפני שנתחיל: את התחרות השנה מנצחים Karl platt ו-Urs huber מ-Team bulls בזמן כולל של 28 שעות ו-13 דקות ואנחנו אחריהם במיקום ה-49 כללי בזמן של 34 שעות מצטברות על האוכף.
מאת: נועם סטרשנוב
תמונות: צלמי Cape Epic, sportograf
>> אם עוד לא הכנסת אימייל פה – כעת הזמן – לקבל את מה שמעניין על אופניים למייל!
נועם סטרשנוב ויובל פרידמן – הצמד הישראלי המהיר ביותר על המסלול בקייפ אפיק 2016 Photo by Sportograf.com
ה-Cape Epic
אז לפני הכל, מה זה ה-Cape Epic הזה שכולם מדברים עליו? מדובר במרתון אופני ההרים היוקרתי והקשה בעולם. הוא מדורג HC, בדומה לטור דה פראנס ולג’ירו דה איטליה. הוא מתקיים מידי שנה, זו הפעם ה-13, באזור קייפטאון שבדרום אפריקה. התחרות מתפרשת על פני 8 ימים והשנה כללה 654 ק”מ ו-15,000 מטרים של טיפוס מצטבר.
ב Cape Epic מתחרים 650 זוגות: כ-66% מדרום אפריקה והשאר מרחבי העולם. למעלה מ-100 רוכבים בתחרות רשומים כ-UCI PRO, בניהם אלופי עולם ואלופים אולימפיים בעבר ובהווה כמו Karl platt, Cristofh Sauser, Alban lakata, Ariane kleinhans, Esther Suss, Annika Langvad, Sabine spitz, Bart Brentjens ועוד.
משנה לשנה הופכת התחרות לקשה יותר, כוללת מסלולים טכניים ותובעניים יותר לרוכבים ולאופניים, ויש בה תחרות הולכת וגוברת – עם הצטרפותם של יותר ויותר רוכבים תחרותיים הנלחמים על מיקום בדירוג הכללי (GC).
פלוטונים של עשרות רוכבים על פני דרכי כורכר רחבות המשתרעות על פני קילומטרים מישוריים? לא ב-Cape Epic, כאן המסלול בא לזעזע את הרוכב ולסחוט ממנו את המקסימום, לפעמים אפילו לא כדי לנצח, אלא רק כדי לשרוד את המסלול. אומרים שבאמצע הרכיבה כשהכיף מפסיק, האתגר מתחיל, כנראה שעל זה חשבו מארגני התחרות מלכתחילה.
Photo by Dominic Barnardt/Cape Epic/SPORTZPIC סובלים ברוח ובאבק
ההכנות לתחרות
תכלס, אין שום דבר שיכין אותך ל-EPIC! מבחינת כושר אולי כן, אבל לעוצמות החוויה, הכאב, הקושי וההנאה, אין הכנה מקדימה. 8 חודשים הם זמן מספיק כדי לסובב רגליים לפני תחרות שכזו. האתגר הוא לשלב את תכנית האימונים עם העבודה. הפיתרון שלנו היה פשוט: לישון פחות. או שקמים ב-04:00 בבוקר כדי להספיק לסיים אימון עד 09:00, או שרוכבים שעות לתוך הלילה. לא פעם אתה מוצא את עצמך בחמש בבוקר מטפס איזה פיסטין בחורשן כשמסביב חושך מצרים וגשם ושואל “למה מגיע לי כל הטוב הזה?” והתשובה ברורה: “כי יש לי –Cape Epic על הראש!”
בשל העלויות הגבוהות של התחרות, מסע גיוס הספונסרים היה מחוייב המציאות והפגיש אותנו עם כמה אנשים נהדרים עם רצון גדול לתמוך ולסייע לנו להצליח (תשמעו עליהם בפרק התודות בסיכום). לאחר שהצטיידנו במיטב ציוד הרכיבה והאביזרים הנילווים המשכנו להשקיע עוד ועוד באימונים על מנת לטפח את הנפח והעומק שנדרש לתחרות כאשר המעבר מ-10-8 שעות שבועיות לממוצע של 17 ולפעמים 20 שעות, היה לא פשוט תוך כדי עבודה במשרה מלאה. לערב הנסיעה הגענו עם הלשון בחוץ רק מחכים כבר לעלות על המטוס ושפרק ההכנות והאימונים המפרך והלחוץ יהיה כבר מאחורנו.
Photo by Nick Muzik/Cape Epic/SPORTZPIC
בדרום אפריקה המצב כבר משתפר, מתארחים אצל משפחת Zetler המקסימה, מרחק חצי שעה נסיעה מקייפטאון ומעבירים שבוע קל על האופניים בכמה מאתרי הרכיבה המדהימים שיש באזור (Jonkershouk, Meerendal).
עושים טיולים מאורגנים לחנויות האופניים בסביבה וסופגים אווירה ב-Water Front בקייפטאון, שם כבר מתחילים להתרכז רוכבים לקראת התחרות, מסתובבים בבגדים תואמים ובוחנים בחשש את שרירי התאומים של זוגות רוכבים אחרים.
ביום שישי הרישום – אחרי שרשרת חיול שלא היתה מביישת את הבקו״ם הדרום אפריקאי, מקבלים כל מה שצריך כדי להעביר את שגרת היום במחנה התחרות בין רכיבה לרכיבה, מאוהלים מסודרים, דרך תיק מלא בפינוקים והפתעות ועד הסבר על השירותים שמקבלים כמו כביסה יומית, אוכל איכותי, טעינת טלפונים ועוד ועוד.
מתחם הרישום – שרשרת חיול כמו בבאקום בדרום אפריקה
שגרת מחנה
אז איך עובד כל הסיפור הזה? ה-Cape Epic הוא למעשה כפר תחרות נודד. מתחם ענק, הממוקם לרוב באחוזות יין עם משטחי דשא אינסופיים, שנועד לספק את כל צרכי הרוכבים. חלק מימי התחרות מזנקים ומסיימים באותו מקום ובחלק מהימים אורזים בבוקר את התיקים, מזנקים מכפר אחד ומסיימים בכפר אחר שכבר עומד מוכן.
ברגע שמבינים את כפר התחרות העצום (בגודל של חצי חדרה, בחיי, בלי להגזים, כמעט) העניינים נהיים פשוטים יותר ונשאר אפילו זמן לנוח מעט במתחם הרוכבים המפנק עם מסאז׳ ומשקאות חופשיים. את האופניים מוסרים לשטיפה מיד בסיום ומתפללים שהמיסבים ישרדו את הגרניק (שטיפה בלחץ מים) האימתני עוד יום רכיבה לפחות, רצים למקלחת ולשטיפת שאר הציוד, ומשם שעה של מנוחה עד לתור למסאז׳ הרציני בארבע אחה״צ. סביב זמן ה-Cut-Off מגיעים לשער הסיום לראות את אחרוני הגיבורים מסיימים את היום (בערך 5-4 שעות אחרינו), רק כדי לנסות ולשרוד יום נוסף מחר. מה ששונה כאן ממרתונים אחרים הוא שאם לא סיימת, אתה לא ממשיך ליום הבא! לכו תסבירו לעצמכם חצי שנה של אימונים ועשרות אלפי שקלים על הרשמה וטיסות…
יובל ונועם על מיטת המסז’ – Photo by Mark Sampson/Cape Epic/SPORTZPIC
הארוחות מפנקות, אבל לא לטבעונים – כנראה לא שמעו על זה כאן בדרום אפריקה, מאחר ובכל פעם שמבקשים מנה טבעונית מקבלים גבינה או עוף מלווים במבט מוזר של עזבו אותנו באמא׳שכם. משלוח מיוחד של טחינה ואגוזים מישראל וחטיפים מתאימים לטבעוניים של Gi32, עזרו לנו בין הארוחות.
השכמה סקוטית מסורתית בכפר התחרות! Photo by Gary Perkin/Cape Epic/SPORTZPIC
הלינה באוהלים מאתגרת. עיר אוהלים כחולים שמאכלסים את מאות הרוכבים המותשים בסוף כל יום, לא המקום האידאלי לשכב לנוח בשמש הצהריים הדרום אפריקאית ולא סימפטי בלילות גשומים. לכן שידרגנו את חבילת הלינה לאוהלי פרימיום מעודפי הצבא הדרום אפריקאי עם מיטת שדה ואפילו חשמל באוהל. קייפ אפיק אחד (2014) באוהלים הרגילים עם 4 ימי גשם שוטף ונחילי ענק של צרצרים הספיק לנו כדי להבין שזו חתיכת חוויה, אבל בשביל להתאושש כמו שצריך בין ימי המירוץ, חייבים לישון כמו בני אדם.
בבוקר השכמה מוקדמת בשעה 04:45 מלווה באמירת או ווי למה מגיע לי כל הטוב הזה… בלי אפשרות ל-snooz בשעון המעורר, כי ב-07:00 מזנקים וצריך לתפוס מקום על הקו חצי שעה לפני. בדרך לזינוק מספיקים לאכול, להתלבש, לבקר פעמיים (לפחות) בשירותים ולוודא בפעם האחרונה שהאופניים תקינים.
מדהים לראות את עשרות הסדנאות הניידות שתומכות ברוכבים מסביב לשעון (החלפת מיסבים בשילדה 20 דקות לפני הזינוק? אין בעיה, ראינו!). מחנויות מקומיות ועד מותגי על – כולם מסייעים לרוכבים לזנק בבוקר על אופניים תקינים. השנה בחרנו לקנות חבילת סיוע מסדנה מקומית, אירוע לא זול, אבל שירות VIP ששווה את המחיר. את האופניים יקחו מכם בקו הסיום ובבוקר תפגשו אותם שוב כמו חדשים מהניילון, אפילו עם ריח פרחים! בחיי, הוא אשכרה שם לנו ספריי ריח אנטי סטטי נגד אבק על השלדות.
עינב וגיא לוטם בסינגל השרוף – Photo by Sportograf.com
האנשים
על קו הזינוק 1300 איש. כולם נחמדים, ידידותיים להפליא וחזקים להחריד.
ראיתם היום דוד נחמד עם כרס קטנה ושפם? יש מצב שמחר בבוקר הוא יתן לכם בראש בסטייג׳. אנשים לחלוטין לא פראיירים שלוקחים את עניין הרכיבה והציוד ברצינות מלאה.
ככל שעוברים הימים הפרצופים מתחילים להיות מוכרים ואפילו יש הווי קו זינוק ובדיחות – כשרוכב הלך להשתין והשאיר את בן הזוג שלו עומד עם שני זוגות אופניים, בזמן שכל הזינוק התחיל להתקדם לקו, העומד התחיל לצרוח לשותף שלו בהיסטריה “דן, דן!!”, מה הדבר הבא שקורה? כל הפלוטון עוצר ו-200 איש מתחילים לקרוא ביחד “דן, דן!!!” בהיסטריה תוך צחוק מתגלגל. דקה לזינוק מפסיקים החיוכים וכל הרוכבים נדרכים לקראת הזינוק הפראי.
בקטגוריות תמצאו שילובים מעניינים: קטגורית הגברים היא הקטגוריה הבכירה והמהירה של הקייפ. זוגות גברים מגיל 18 ועד 40, בהם אלופי עולם ורוכבי UCI מקצוענים. הקטגוריה מזמינה שילובים מעניינים של רוכבי עילית בנסיון לייצר צוות מנצח. בנשים (מגיל 18 ועד 40) יש אלופות עולם בעבר ובהווה. החל משנת 2014 הושוו הפרסים הכספיים בקטגוריה לאלה של הגברים והקטגוריה זוכה לעניין לא פחות מהמקבילה הגברית.
המאסטרס זו קטגורית גברים מעל גיל 40. אלופי עולם לשעבר, לעיתים לא פחות חזקים מרוכב העילית הממוצע. הגראנד מאסטרס המובילים הם גברים מעל גיל 50 והם לא פחות חזקים מקטגוריית המאסטרס.
הפודיומים של גל ועידית הכירו לכולם בארץ את הזוגות המעורבים – צוות של גבר ואישה. שילוב מאתגר שמצריך עבודת צוות מדוייקת בגלל הבדלי הרמות בין הרוכבים. בעבר הקטגוריה היתה מאוכלסת בשמות גדולים אבל מ-2014, עם העלאת הפרסים הכספיים לקטגוריית הנשים, היא סובלת מבריחת רוכבות מקצועניות.
יש עוד שתי קטגוריות לרוכבים מדרא”פ ולקידום כשרונות צעירים.
Photo by Gary Perkin/Cape Epic/SPORTZPIC
הזוגיות
אז איך זה עובד בתחרות? תמיד אחד יהיה חזק יותר. במשך יום שלם, או חלקו או אפילו כל התחרות. זה מאלץ הבנה מושלמת בין הרוכבים. לא רק טריקים של תחנות רענון כמו ״אני אמלא לנו מים, אתה בינתיים תמשיך להתגלגל״, אלא גם יכולת לשמר קצב מהיר בלי לפרק אחד את השני בעליות ובירידות. הזוגיות באה לידי ביטוי גם בטיפול הזריז והיעיל בתקלות טכניות ובתקשורת כשלפעמים מתרחקים בזמן רכיבה בדבוקה.
הרכיבה המשותפת נותנת המון ביטחון, אם השותף שלך מוביל טיסה בסינגל ירידה, אתה יכול להיות צמוד לו לגלגל בעיניים עצומות. אם אתה מתקשה בעליה או במישור יש לך גיבוי שלא יתן לך להתפרק. לפעמים התקשורת קשה ברכיבה – תחשבו על התיסכול כשבנשימה האחרונה שנשארה לכם בעליה, אתם קוראים לשותף: “לאט, בבקשה, אני נהרג כאן…” והוא שלא שומע צועק לכם ״מה?!?!״ ומאלץ אתכם לנסות לצעוק את זה שוב… לא פעם ראינו זוגות כל כך לא מתואמים שזה אפילו היה מצחיק. כשאחד הרוכבים מתפנצ’ר ועוצר והשותף שלו ממשיך לרכב 20 דקות בלי לשים לב שהוא לבד. הרגע שבו הוא מביט לאחור ומעלה הבעת פנים של “שיט, נראה לי שאיבדתי משהו” מצחיק עד הזוי.
Photo by Gary Perkin/Cape Epic/SPORTZPIC
הציוד
לתחרות כזו אי אפשר לבוא עם אופני מדבקה, נקודה. כמה שתשקיעו בציוד, ככה יהיה לכם קל יותר לשרוד את התחרות, ולא סתם אני אומר לשרוד, כי לפעמים ציוד איכותי ותקין יהיה ההבדל היחיד בין לסיים את התחרות או להיתקע באמצע.
המשקל כאן לא משחק, משיחות עם המקומיים לפני התחרות ראינו שהרוכבים מעדיפים לבנות את האופניים קצת כבדים יותר (גלגלים עמידים, צמיגים בשרניים) העיקר לא להיכחד על הסינגלים הסלעיים והתובעניים שהמסלול מבטיח. אנחנו בחרנו בצמיגי Fast track GRID ואקסטרא JOE’S ECO בצמיגים.
הלבוש חשוב לא פחות, נעליים, ביב או כפפות לא נוחות יגרמו לא פחות מנזק ופציעות לאורך 8 ימים וחשוב להשקיע גם כאן. נושא המים הוא נקודה קריטית, שני בקבוקים בשילדת שיכוך מלא היו לפני כשנתיים פריצת דרך בספשלייזד אפיק ועכשיו ניתן לראות לא מעט חברות דרום אפריקאיות בונות שלדות שיכוך מלא עם מקום לשני בקבוקים. היתרון הוא שלא צריך להסתכן בלאבד בקבוק ממתקן שמאחורי האוכף, או לשבור את הגב ולקחת בקבוק שני בכיס החולצה.
טים USN (דארן ליל ווילון ולקוק) יודעים: שני בקבוקים בשלדה עדיפים על אחד – על הסקלפל החדשים שמוצגים כעת… Photo by Mark Sampson/Cape Epic/SPORTZPIC
אז מה ההבדל בינינו הישראלים לבין החו”לניקים? כאן אף אחד לא ידחה טיפול בולם או מיסבים. שרשראות, כבלים וצמיגים יוחלפו במועד ואף אחד לא יבקש 10% הנחה על מזומן. החברה פשוט מבינים שציוד תקין מביא אותם למטרה ושהנסיון לחסוך יכול לעלות בסוף ביוקר. ברגע שמבינים עד כמה המסלול תובעני עבור הציוד, וכאשר רואים שהתקלות הטכניות לא פוסחות גם על העשיריה המובילה (שלדות וגלגלים שבורים, צמיגים חתוכים ועוד ועוד), נושא הציוד וההכנות לפני הזינוק מקבל יתר חשיבות.
הציוד קריטי…Photo by Mark Sampson/Cape Epic/SPORTZPIC
התחרות
יום התחרות הראשון נפתח בפרולוג שתכליתו לקבוע את סדר מזנקים לסטייג’ הראשון שיתקיים למחרת. כל 25 שניות מוזנק זוג רוכבים (המקצוענים זינקו בסוף במרווחים של כ-2 דקות).
המטרה המשותפת שלנו היתה בעיקר להיראות טוב בבגדים החדשים ולא לעשות בושות על המסלול הקצרצר של 26 הק”מ ו700 המטרים של טיפוס באחוזת היין Meerendal. המשימה הוכתרה בהצלחה למרות קצת אכזבה אחרי שנתקענו אחרי רוכבים איטיים מאיתנו על המסלול הטכני.
הזינוק מדהים, מתוך אחוזת ייין מפוארת, ומיד מתחילים לעקוף רוכבים שזינקו לפנינו, משימה קשה כאשר 90% מהמסלול הוא סינגל טרק. הנסיון שלנו על המסלול מלפני שנתיים עוזר, ואנחנו יודעים שלא משנה באיזה מהירות תגיע לברמים או לדאבלים, הם נבנו במיוחד למהירויות האלה ושום דבר לא יפתיע אותך או יסדר לך מפגש לא צפוי עם הרצפה. רוחות חזקות מאוד הופכות את הטיפוס בקטעים התלולים (מעל 20%) לתובעניים במיוחד, אבל אסור להתפנק, היום כל שניה חשובה! בסיום היום 63 בדירוג הכללי ו-46 בקטגוריית הגברים, עמדנו במשימה של כניסה ל-BOX הזינוק של 100 הרוכבים הראשונים.
הזינוק בסטייג’ הראשון Photo by Sam Clark/Cape Epic/SPORTZPIC
ביום השני (סטייג׳ ראשון בעצם) ב-Saronsberg מתחילה התחרות האמיתית. שוק כללי למערכת, כזה שגורם לך לרצות לזחול חזרה לאוהל ולשאול את עצמך מה חשבתי לעצמי כשנרשמתי ולמה זה קשה בערך כמו כל ימי הקייפ של 2014 יחד?
השכמה בשעה 5:00, ארוחת בוקר והתארגנות זריזה והופ לזינוק. לעמוד מקדימה לזינוק זה מושג יחסי, במיוחד כשיש עוד 1298 רוכבים איתך על הקו. הזינוק מחולק לבוקסים (BOX) כאשר רוכבים ה-UCI (גברים ונשים) מוזנקים ראשונים ומס’ דקות לאחריהם מוזנקים יתר הרוכבים בקבוצות של 100-50 זוגות במרווחי זמן קבועים. הרעיון הוא למנוע פקקים במעברים הצרים ובסינגלים, ולאורך התחרות הרעיון מוכיח עצמו כיעיל מאוד.
עם האקדח יוצא הזינוק במהירות מפתיעה ולאחר 5 דקות בלבד, נחשו מה? אנחנו חוטפים את הפנצ’ר הראשון לקייפ אפיק 2016. יובל עוצר ואנחנו מתפעלים בזריזות עם בלון גז, אבל בינתיים הדבוקה שועטת על 10 הק”מ הראשונים של מסלול דרכי הכורכר המישוריות ונעלמת לנו. משם, ממשיכים בנג”ש אישי בתקווה לתפוס את הדבוקה ובעליה הראשונה של היום אפילו נעקפים ע”י רוכבים מהבוקס השני (באסה…) אבל לא מוותרים.
אחרי העליה מגיעה הירידה ואיתה נפילה שלי על קוליס מכוסה פודרה שהעלים לי את הגלגל הקדמי ושלח אותי לבדוק את איכות הקרקע מקרוב. האופניים בסדר ואנחנו ממשיכים עם מרפק מדמם ואגו חבול עד לסיום תוך שאנחנו משפרים לאט לאט את המיקום הכללי. את היום מסיימים במקום ה-64 כללי ו-46 בקטגוריה, לא נעים, לא נורא.
מלווים את Esther Suss אלופת העולם לשעבר – Photo by Mark Sampson/Cape Epic/SPORTZPICS
סטייג’ שני מ-Saronsberg וחזרה 93 ק”מ עם 2,200 מטרים טיפוס, מתחיל בעליה בלתי נגמרת של 800 מטרים על פני 8 ק”מ בלבד בסינגל סלעי וטכני. הטיפוס מתיש אבל לפחות אנחנו תקועים אחרי טור בלתי נגמר של רוכבים שמכתיב קצב נסבל. לקראת אמצע היום ליובל נקרע הסוגר של הנעל ואנחנו ממשיכים בקצב איטי משהו עד לנקודת המים הבאה, שם שני ליפופים של סרט חבלה מסדרים את העניין עד לסוף היום.
חלקו האחרון של היום מפתיע. הבטיחו לנו ירידה באותו סינגל שאותו טיפסנו בבוקר, אבל כדי להגיע אליו אנחנו צריכים לטפס, ולא מעט. עליות של 20% ומעלה הן תמיד נחמדות, הסיפוק על זה שעברת אותן על האופניים בלי להוריד רגל עולה על הכאב שהן גורמות, אבל כשמחכה לנו רצף של 10-7 כאלה אחת אחרי השניה – או, פה ההפתעה! בחלק האחרון האחרון מאבדים גובה של 800 מטרים על 8 ק”מ של סינגל ומתפללים שהברקסים לא יעשו לנו את ה-XTR (יתחממו עד אובדן אחיזה) ואכן, המגורה MT8 מבטיחים ומקיימים. את היום מסיימים במיקום ה-54 כללי ו-41 בקטגוריה.
נועם ויובל בברם מושלם בדרום אפריקה
הסטייג’ השלישי מSorensberg ל-Wellington הוא ללא ספק.. אממ.. איך לנסח את זה? תופת!
104 קילומטרים עם 2150 מטרים של טיפוס נשמעים תמימים על הגרף, אבל כשהם מול רוח פנים מטורפת ועל מסלול שנע בין סלעי ומדורדר לחולי עד טובעני, הם הופכים למסע הישרדות בנסיון לשמור על מיקום סביר בדירוג הכללי. באמצע היום עליית כביש ארוכה ארוכה והופ, אנחנו מוצאים את עצמנו רוכבים ליד Christoph Sauser, אגדת רכיבה שאפילו זוכר אותנו בתור החברה של Specialized מישראל! בדיוק כשכבר חשבנו שאי אפשר לטפס יותר היום, סדרת סינגלים עם שמות כמו “Slow poison”, “Are you kidding” ו- “WTF”… אלה עוזרים לנו לצבור עוד מטרים תלולים של טיפוס עד לקו הסיום. את היום מסיימים עם הלשון בחוץ במיקום ה-53 כללי ו-43 בקטגוריה.
סטייג’ 4 – הכל שרוף מסביב. Photo by Ewald Sadie/Cape Epic/SPORTZPIC
סטייג’ רביעי מ-wellington וחזרה, 75 ק”מ עם 1850 מטרים של טיפוס, כי אחרי אתמול מגיע לנו קצת להתפנק לא?
היום מתחיל על קצת כביש ודרכי כורכר רחבות ויובל שמרגיש מצויין על הבוקר מושך אותנו לקדמת הדבוקה ומתחיל להכתיב קצב רצחני שמפרק את הפלוטון לקבוצות קטנות עד לכניסה לסינגל הראשון של היום. המון סינגלים היום, באחד מהם אפילו שלטים קטנים שסופרים לאחור את מניין הסרפנטינות (29!) עד לפסגה. במהלך היום משפרים מיקום ועוקפים עוד ועוד זוגות ובעליה האחרונה של היום מגיעים בשיניים לקבוצה לא קטנה של רוכבים שמטפסת בקצב מהיר. 50 מטרים לפני סוף העליה מגיח מסוק הצילום מעבר לגבעה ובשבילנו זה הסימן להתקיף את הקבוצה. עליה על הרגליים ולחיצה חזקה מכניסה אותנו ראשונים לסינגל האחרון של היום, טסים בירידה כש-10 מטרים מעל הראש שלנו מרחף המסוק ומלווה אותנו בדרך למטה. בסיום הסינגל אנחנו לבד, ממשיכים בירידה במהירות של לפעמים מעל 60 קמ”ש עד לקו. את היום מסיימים במיקום ה-46 כללי ו-35 בקטגוריה.
שטח טכני מאתגר בקייפ אפיק
Photo by Gary Perkin/Cape Epic/SPORTZPIC
סטייג’ חמישי מWellington ל-Boschendal, 93 ק”מ עם 2500 מטרים של טיפוס. בואו לא נדבר על זה… אני את הרגליים שכחתי באוהל היום ורוב היום הייתי עסוק ברדיפה מעל הקו האדום בנסיון לשמור על מיקום טוב בדירוג הכללי. הרבה מהיום הזה אני לא זוכר, חוץ מהמון כאב וסבל ובסופו קורס אחרי קו הסיום ומקווה שהמאמץ לא היה קיצוני מידי ויאפשר לי להתאושש ולזנק ליום הבא. את היום מסיימים במיקום ה-49 כללי ו-37 בקטגוריה.
הבנות של Liv – מותג הנשים של ג’יאנט by Ewald Sadie/Cape Epic/SPORTZPIC
סטייג’ שישי מ- Boschendal וחזרה, 69 ק”מ עם 2100 מטרים של טיפוס. התשישות מאתמול מורגשת טוב ואנחנו פותחים חלש אבל יציב. גשם חזק שירד בלילה הוריד את האבק והידק את מלכודות החול, אבל הפך את השורשים והאבנים בסינגלים לחלקים ומאתגרים. גל שריפות פקד לאחרונה את האזור והסינגלים שפעם עברו ביערות צפופים עוברים עכשיו על גבעות שחורות וחשופות במחזה מדהים.
הקצב עולה במהלך היום ולא יורד גם אחרי החלקה על אחד מגשרוני העץ הרטובים לאורך המסלול שגבו לא מעט קורבנות במהלך היום. אחד החברים המקומיים שלנו החליק על גשרון כזה ו”צנח” סרפנטינה שלמה של כמה מטרים, מטה במדרון (לרוכב שלום). בסוף היום רוכבים עם כמה רוכבי UCI בודדים שהשותפים שלהם פרשו, ובהם Alban lakata, אלוף העולם המכהן במרתון אופני הרים, שאפילו מבסוט מהקצב שלנו ונותן לנו להיכנס לפניו לסינגל האחרון של היום. את היום מסיימים במיקום ה-49 כללי ו-40 בקטגוריה.
Photo by Sportograf.com
סטייג’ שביעי ואחרון, 86 ק”מ עם 1,500 מטרים של טיפוס מ Boschendal ל-Meerendal ובכפר התחרות מורגשת אווירה של לקראת סיום. הזינוק מאוחר בשעה והבדיחות על הקו קולניות יותר וכולם מחוייכים, עד הזינוק. היום מתחיל בטיפוס ולאחריו גבעות מתגלגלות (Rolling hills בלשון העם), וכולם מבינים שצריך לפוצץ בעליה כדי לתפוס קבוצה טובה במישור.
אנחנו ממוקמים בסדר ומצליחים לתפוס קבוצה חזקה שעובדת איתנו עד לנקודת המים האחרונה 23 ק”מ לסיום. בנקודת המים הקבוצה עוצרת ויובל ואני מחליטים לנצל את ההזדמנות ולברוח מול רוח פנים חזקה ולהגיע לסינגלים של Meerendal ראשונים. ההימור משתלם והנסיון של הקבוצה לתפוס אותנו מפרק אותה לזוגות זוגות של רוכבים מותשים שלא מצליחים להגיע. הסינגל האחרון ארוך ותלול אבל אנחנו כבר מכירים אותו מהפרולוג ולאט לאט משפרים מיקום. לקראת קו הסיום, אלפי אנשים משני צידי המסלול מעודדים ומוחאים כפיים כשאנחנו טסים בסינגל תוך השכבות בברמים וריחופים מעל הדאבלים, הרגשה מדהימה כשמביטים מעבר לכתף ורואים שאנחנו לבד והכל לכבודנו.
Photo by Sportograf.com
לקראת קו הסיום מרימים ידיים לצילום המשותף מתחת לשער הסיום של הקייפ אפיק. כמעט הגיע לסיום מסע של למעלה מ-8 חודשי הכנות, אימונים ותחרות, חוויה מטורפת ומעצימה שידרש קצת זמן להפנים, אתגר עצום לרגליים ויותר מזה לנפש. אומרים שדרום אפריקה יפייפיה ושהמסלול של ה-Cape Epic מדהים, אולי בפעם הבאה נבוא לרכב לאט ונהנה מהנוף. בינתיים, השנה מיצינו את החוויה התחרותית עד הסוף!”.
בזוגות מעורבים במקום השני הכללי המדהים – גל צחור ועידית שוב! Photo by Dominic Barnardt/Cape Epic/SPORTZPIC
הפינה הישראלית
השנה השתתפו ב-Cape Epic שישה זוגות ישראלים בקטגוריות הגברים והקטגוריה המעורבת. גיא ועינב לוטם רכבו את האפיק בפעם השניה וסיימו את התחרות במקום טוב באמצע, מסיימים כל יום עם חיוך הולך וגדל. גיא באומל ודן זיגמונד מתחרים באפיק הראשון שלהם, הפגינו רכיבה יציבה וחזקה מסיימים במקום ה-141 הכללי ומבטיחים לחזור לתחרות נוספת. גל צחור ועידית שוב מגיעים תחרותיים מתמיד בקטגוריה המעורבת, מנצחים שני סטייג’ים בקטגוריה ומגיעים למקום ה-2 בקטגוריה ו-87 כללי. תמיר מור ותומר אושר רוכבים את האפיק ונהנים מכל רגע במסלול בלי להיות מאויימים מה-CUT OFF ומסיימים במיקום ה-386. הדס וייס ודורון מסורי עובדים הכי קשה מכולם ומסיימים בכבוד את המסלול בזמן מדהים של 53.5 שעות על האוכף – גיבורים אמיתיים! את התחרות השנה מנצחים Karl platt ו-Urs huber מ-Team bulls בזמן כולל של 28 שעות ו-13 דקות ואנחנו אחריהם במיקום ה-49 כללי בזמן של 34 שעות מצטברות על האוכף.
הרוויחו את המנוחה! מימין – יובל פרידמן ונועם סטרשנוב אחרי המאמץ
תודות
אם הגעתם עד כאן, נשמח אם תקדישו דקה לאנשים שעמדו מאחורינו, תמכו, סייעו ועודדו לאורך כל הדרך: למצמן את מירוץ ולסניף הבית בכרכור, על אופני SPECIALIZED Epic S-works התמיכה ומיטב ציוד הרכיבה. ל-ELITE-IL, על הבקבוקים ומחזיקי הבקבוק. ציון 100 עגול למחזיקי ה-Canibal עם אפס בקבוקים שנפלו (נדיר!). ל-Gi32, על המזון המתאים גם לטבעונים שחיכה לנו בדרא”פ. ל-DT SWISS ישראל, על ביגוד הרכיבה התואם. ל-RUDY PROJECT על משקפי השמש, עדשות מתכהות שמאפשרות לראות HD כל היום. ל-JOES No flat’s שאפשרו לנו להמשיך להתחרות מבלי לעצור בפנצ’רים שנסתמו מייד.
Huge thanks to Corrie Moolman from MAGURA S.A, It has been an awesome race mainly thanks to you! Without your dedicated support we couldn’t have made it!
Special thanks to the Zetler family and friends at the jewish community. We appreciate your hospitality very much! We had a great time. Hope to see you all again next time we do the Epic. We promise to bring more Humus with us.