צייד נכנס ליער ויורה בצבי. בדרך החוצה, עוצר אותו פקח ושואל אותו מדוע התעלם מהשלטים האוסרים על צייד?
הצייד העמיד פני טיפש וענה: “על מה אתה מדבר? לא צדתי שום דבר!”
“באמת?” אמר הפקח והוסיף “אז מה זה הדבר הזה שיש לך על הכתף?!”
“איכס צבי!” צווח הצייד בהפתעה מזויפת וניער מכתפו את החיה המדממת… (חוזרים לעניין אופני כביש – בפסקה הבאה)
מאת: אריק מון
צילום: גיאחה
אופני כביש מרמת כניסה-פלוס: הזדמנות לרוכבי שטח להתנסות בחוויות אופניים חדשות, ברמה שתשאיר אותם בעניין
מפספסים את הכיף שאצל השכנים!
עולם האופניים הישראלי מתחלק, בגדול, לשניים: כביש ושטח. לכל אחד משני סגנונות הרכיבה האלה יש עדת תומכים נלהבת וגאה המוכנה בכל זמן נתון (עם עדיפות לשבת בבוקר) להגן על על אהבתה ביציאה מהאוכף ולחיצה על הקראנק. אם כך, אין זה מפתיע שמפגשים אקראים באיזורי חיכוך מועדים לפורענות, דוגמת “ברבהר” או צומת לטרון, עשויים להוליד סיטואציות ביזאריות כמו זו מהבדיחה על הצבי. “שטיחון” נבוך שייתפס על אופני כביש עשוי להגיב בצורה דומה לצייד ולהסתכל אל נעלו הנתונה בפדאל, במין מבט מופתע האומר “אופס! ס’תכלו במה דרכתי!”
נתפסתי על חם!
הלחץ החברתי-פאסיבי-אגרסיבי, עלול לגרום גם להרפתקן שברוכבים להשאר קרוב למדורת השבט ובכך לפספס את הכיף שמציעים השכנים. יש רוכבים שפונים למצוא נחמה ברכיבות נוסח “גראבל”- שעטנז מטלטל שמגשר בין גאומטריה של אופני אספלט לאבק של השטח-אבל למרות היותו קטגוריה מאתגרת ומהנה בפני עצמה, הרי שלי הוא רק גרם לרצות לחצות את הגשר ולנסות לראשונה אופני כביש גזעיים!
בניגוד לתדמית יש מקומות ריקים מרכבים ויפהפים לרכיבת כביש: בהקפה של בית ג’וברין
Giant TCR Advanced 2 – כרטיס ביקור
- דגם: Giant TCR Advanced 2
- מחיר: 10,600 ש”ח
- משקל: 8.3 ק”ג (עם מחזיקי בקבוק ופדלים)
- משווק: Giant ישראל. לעמוד המוצר באתר היבואן.
- לכל כתבות Giant ב BIKEPANEL
הכירו את הכלה: Giant TCR Advanced 2
כשגיאחה שאל אם אני רוצה לבחון את ה-Giant עניתי “בטח” בלי לחשוב פעמיים. קראתי את שני המבחנים הקודמים לדגמי הכביש של Giant והם שניהם נראו מצוין: ה Defy עם הדיסקים המיועד לנוחות ומרחקים ארוכים, וה Propel שהוא הדגם האווירודינמי-רייסרי של החברה. לעומת שני אלה ה TCR הוא דגם ה Allround של Giant – לשימושים מגוונים ברכיבת כביש. בדגמי הקצה שלו הוא הכלי העיקרי המשמש את רוכבי הכביש המקצוענים של Giant בקטעים ההרריים.
ה- TCR Advanced 2 ממוקמים במקום השני מלמטה בין 6 דגמי הקרבון שיש ל-Giant להציע ובכך מהווים דגם “כניסה פלוס” לעולם אופני הכביש הקלים. התואר Advanced הוא קיצור של Advanced-Grade Composite ומתייחס, במילים פשוטות להרכב הקרבון המתקדם של החברה.
ציר מרכזי עבה מייצר ביחד עם צינור תחתון מרובע וגדול את הקשיחות שכל כך כיף להרגיש ברכיבה בעמידה
זה דגם שעבר עדכון וחידוש משמעותיים ב 2016 מתוך מטרה לשפר את יחס משקל לקשיחות שלו. מוט האוכף תוכן לספוג מעט ממכות הכביש ולשפר נוחות. הוא גם בשיפוע מתון יותר מהמקובל בקטגוריה (72 מעלות) מה שמגדיל את המנוף והשיכוך. המזלג עודכן אף הוא, וברמת המחיר הזו הוא מגיע עם סטירר מאלומיניום. העדכונים כוללים גם העברה מלאה של הכבלים בתוך השלדה, כולל הכנה למערכת האלקטרונית (פחות רלבנטי לדגמים ברמות המחיר האלה, לצערי).
מימין: ההמצאה ש Giant הביאו לעולם האופניים ושינתה אותו לתמיד: צינור ראש משופע (Tapered)
מלפנים צינור הראש בעיצוב חרוט קטום (tapered) המשפר קשיחות. לא רבים יודעים אבל Giant החדשנית היא זו שהמציאה את צינור הראש במבנה כזה (בדגם אופני הרים שלהם ב 2006) – המצאה שעשתה השפעה דרמטית על התעשייה ופשוט הועתקה על ידי כל השאר. זו לא החדשנות היחידה שהגיע מהחברה הזו, הנחשבת לאחת משלושת הענקים (ספשלייזד, טרק וג’יאנט) והגדולה ביותר מחוץ לארה”ב.
מוט הכיסא הפחוס והאוירודינמי מצא חן בעיני במיוחד, וניתן לכיוון על ידי בורג אלן המוסתר בתיחכום (לקח לי כמה דקות וסירטון הדרכה ביוטיוב..) בבסיס הצינור העליון.
שלדת קרבון איכותית וחלקי 105
אבזור עיקרי – 105
מערכות ההינע והמעצורים הם על טהרת שימנו 105, רמה המקבילה ל-SLX של מערכות ההרים, אם תרצו.
גם בכביש כמו בשטח, הפער בין מערכות “אמצע הדרך” לרמות הגבוהות יותר-דוגמת -DURA ACE רק הלך והצטמצם עם השנים, כשהעיצוב והפונקציונאליות הם כמעט וזהים וההבדל העיקרי הוא שימוש בחומרים פחות קלים בדגמים הזולים יותר, שזו פשרה הגיונית לטובת הורדת מחיר וכניסה קלה יותר לתחום.
הקראנק מגיע בתצורת קומפקט של שני גלגלי שיניים- 50/34 וקסטה של 11 גג”שים 28X11 שביחד יתנו יחס סלחני יחסית בעליות ונוח מאוד במישור.
הגלגלים מדגם P-R2 של ג’יאנט, הולבשו בצמיגי כביש ברוחב 23 מ”מ ויחד עם הקוקפיט והאוכף- כולם חלקי “סטוק” גנריים מבית החברה-יעשו עבודה טובה בהנעת הפוני קדימה, בהיגוי מדויק ובעירסול הישבן.
כל האבזור הזה שהוא בסיסי בתחום הכביש, מאפשר לרוכב להפחית את רמת ההתלבטות ולקנות אופניים חדשים מהניילונים במחיר הגיוני של 10,600 ש”ח. יש דגמי כניסה זולים יותר – אפשר להתחיל בשלדות אלומיניום ואבזור מרמות נמוכות יותר. זו רמת מחיר אפשרית ככניסה לרוכב שטח שכבר יודע שהוא בתחביב אבל לא רוצה להתפרע בזוג שאינו עיקרי, אבל גם רוצה קרבון ומערכות איכותיות. לאחר שמתנסים, מתחברים לקבוצה או חברים לרכיבה וצוברים קצת קילומטרז’ – אפשר לשדרג לדגם קל ויקר יותר.
על טהרת ה Shimano 105 והשלמות ממותגות Giant
אופני מירוץ סקסיים
בגובה 182 אני ממש באמצע בין שתי מידות ובשפיץ של קצה הסקלה המומלצת על ידי Giant למידת המדיום שהגיע אלי (ובדיוק בהתחלת ה large), אבל אחרי הרמת מוט כיסא והפיכת הסטם כלפי מעלה, התנוחה עליהם השתפרה מאוד. יתכן שבילוי ארוך טווח מעט יותר היה מצדיק הארכת הסטם בס”מ נוסף, או שבמבנה הגוף הספציפי שלי עדיף ללכת על המידה הגדולה יותר. ככה זה כשאתה מתיישב לך בדיוק בין שתי מידות…
שני שינויים נוספים שעשיתי היו להרכיב דוושות שטח עם בוץ מהחורף דאשתקד ואם זה לא מזעזע מספיק, הרי שחיבור תיק אוכף ישן ומאסיבי היה הטאץ’ הסופי להריסת הלוק המירוצי והסקסי.
וזה בדיוק מה שהם: אופני מירוץ סקסיים לעיניי המורגלות לכרומולי חלוד. כמו שודאי כבר הבנתם, אני לא בוחן אופניים מוסמך ולא מתיימר להבין בחלקי קצה ומכניקה לכן אתן רק סקירה כללית בכל הקשור למפרט ואשים את עיקר הדגש על חווית הרכיבה מנקודת מבטי כרוכב שטח.
מתחבר להוויה הכבישונית ומטפס לראשונה לצור הדסה
הרכיבה הראשונה שעשיתי על ה-Giant היתה גם הפעם הראשונה שטיפסתי את העליה לצור הדסה. כך הגשמתי שתי משאלות במכה שזה עניין די פשוט אם לא מכוונים גבוה.
קבעתי עם עוד שני חברים-שטיחונים בעצמם שחוטאים ב-“פוש כביש” (סלנג לרכיבות חפוזות) לא מעט-ויחד יצאנו מלטרון לכיוון ברבהר במסלול אספלט קלאסי לכל הדעות. הפתיחה היתה חזקה יחסית והזכירה יותר רכיבות “לא לוקחים שבויים” בסינגלים של בן שמן מאשר חימום כבישוני הדרגתי מתגבר.
ובו’נה, האופניים האלה טסים! עוד לא הספקתי להירגע מהקצב וכבר מצאתי את עצמי בתחרות חברית בעלייה של צור הדסה, מחליף בין עמידה לישיבה בקאדנס גבוה ונהנה ממשקל השלדה הנמוך. כמי שמורגל לדחוף אופני ברזל במשקל 12 קילו כנגד חצץ, ודרדרת זה היה מדהים לראות מה קורהמצב של טיפוס על אספלט. כל לחיצה על דוושה מתורגמת לתנועה יעילה קדימה ומעלה ומגובה בבונוס משקל מזערי!
בברבהר אפילו לא ניסיתי להיטמע בין יפי הבלורית וגלוחי הרגליים ושוב מצאתי את עצמי רכון על הדרופים ויורד כמו משוגע את כביש נס הרים. האופניים היו יציבים בצורה מפתיע. הצמיגים הדקיקים נצמדו אל הדרך והבלמים הגיבו “במהירות ובנחישות” לכל תיקון של סטיה. מאוד נהניתי לתמרן בתנוחה מכונסת כשאת רוב ההיגוי עשיתי דרך הליבה.
כשאת אומרת פלאטון, למה את מתכוונת? אימון אופני כביש עם קבוצת WCR
“הברקס הקדמי שלך פתוח” אמר אור דיין והוריד את הידית הקטנה של מנגנון המעצור אליו לא הייתי מודע: אני בא מהשטח, ושם אין כזה דבר…
גיאחה טען ובצדק שכדי לחוות רכיבת כביש כמו שצריך, רצוי שאצטרף לפחות פעם אחת לקבוצה, לכן ביקש מאור-פאנליסט ורוכב מקבוצת “WCR”-לארח אותי לאימון סוף שבוע. הקבוצה הקטנה מונה כ-30 חברים והחלה לאחרונה לשתף פעולה לאחרונה עם חברת Giant. אחרי היכרות קצרה ותידרוך מהמאמן מנחם ברודי, יצאנו מפארק אריאל שרון לטרונה כשמאחורינו מנחם ברכב ליווי.
הפעם הפתיחה היתה רגועה ושקולה. רכבנו בשני טורים מקבילים כשהמובילים מעבירים מסרים על הדרך בעזרת סימני ידיים. הצבעה כלפי מטה מתריעה על מכשול וסיבוב של היד בתנועת “צ’קלקה” על כיכר. ניפנוף היד מאחור ותפיחה על הטוסיק פירושן לזוז הצידה ולהצמד כדי לעקוף גורם מפריע שחוסם את הדרך. הפנטומימה הזאת שמתבצעת במהיריות גבוהות תוך כי הצמדות לגלגל הרוכב שלפנייך, דורשת לא מעט הסתגלות וקואורדינציה.
האליפסה הראשונה שלי על אופני כביש
בדרך חזרה עבדנו על תרגיל שנקרא Rotating Paceline או “אליפסה” בו רוכבים בשורה אחת ובקצב נינוח כשבכל פעם הרוכב האחרון יוצא לעקיפה מהירה מצד שמאל וחוזר לקצב רגוע בראשו של הטור. מטרת האימון היא לעבוד על טכניקה קבוצתית וטיימינג שמהווה בסיס ליכולות האישיות כחלק מקבוצה. אחרי רכיבה מתונה של 80 קילומטר, נשארתי לאימון “אליפסה” נוסף, הפעם במתכונת מצומצמת של 5 רוכבים. יצאנו לשלוש הקפות של של “קריטריום חירייה”-שלושה ק”מ מעגליים בפארק אריאל שרון. “האליפסה” נעשתה עכשיו בכל הכוח ונאלצתי לפרוש מעסק אחרי פחות משתי הקפות. אור אמר שהבעיה שלי היתה בעיקר הטיימינג ושלא זינקתי בזמן כדי להישאב לתוך דראפטינג על הרוכב שלפניי. בין אם זו היתה הסיבה או שאני פשוט לא מספיק בכושר, זה מסוג החולשות שפחות מורגשות אם רוכבים רק בשטח אבל נחשפות די מהר בתרגילים כגון זה, וכך קל לדעת איפה ניתן להשתפר.
אני רוכב שטח – לא חייב לגלח…
סולו, דואו
” הו דראפטינג, כמה טוב ונחמד הייתי אלי, כמה חבל שאתה לא כאן עכשיו…” חשבתי לעצמי בעודי מפדל מול רוח מזרחית בין “אגדתה” לצומת נחשון. יצאתי הפעם לרכיבת סולו, רק אני והג’יאנט ובלי מואיז הקטן.
הזכרון שלי מהרכיבה עם “WCR” היה עדיין טרי וההבדל הורגש מיד. דראפטינג קבוצתי משמעו חיסכון ענק באנרגיה המאפשר כיסוי מרחקים בקלות ושמירת כוחות עודפים להתפוצצות אינטרבלים או התקפה מתפרצת כשמגיעות עליות. הרכיבה לבד לעומת זאת, נועדה בעיני בראש ובראשונה עבור הנפש, בעיקר כשווילי נלסון מתנגן לך באזניות.
הדיווש האופייני עם אופני כביש על משטח נטול מכשולים לגמרי, איפשר לי להירגע ולהנות מהנוף והעובדה שנאלצתי להוריד הילוך כל פעם שרוח פנים הכתה בי, רק גרמה לי להשתחרר יותר- כי אין מה לעשות. דוקא כשכבר פינטזתי שהגיאנט ישכחו אצלי לעוד קצת, קיבלתי הודעה מגיאחה שהגיע הזמן להחזיר אותם ועל הדרך קבענו רכיבה וצילומים.
את הרכיבה הזוגית המסכמת עם גיאחה עשינו על עוד קלאסיקת כביש ידועה: נחשון-אגדתה-בית ג’וברין וחזרה. בשלב הזה כבר הייתי די רגיל לאופניים ולפעולת מכלולי ההנעה והבלימה שעבדו בצורה חלקה, יעילה ושקטה. למזלי גיאחה היה עדיין בהתאוששות מאפיק ישראל בשטח ולכן התמקדנו ברכיבה רגועה ובקצב אחיד. באזור בית גוברין חזרנו דרך האזור של בית ניר ולוזית – הקפת הכביש של אליפות ישראל, תוך שאנחנו עוצרים לצילומים מדי פעם, על רקע נוף הגבעות המדהים. עצרנו בתחנת דלק אשתאול למילוי מים ורוכב שהיה באזור התרגש מאוד למראה האופניים ואמר שאני בר מזל שיצא לי לבחון זוג כזה.
Giant TCR Advanced 2 – סיכום
אין ספק שההזדמנות לנסות את ה Giant TCR באה לי טוב. למדתי את היתרונות שבטיפוס עם אופני קרבון ושפלאטון הוא אורגניזם חי ונושם. שעל אף היותי חיה מתבודדת הצטרפות לקבוצה יכולה לתגמל. אין בעיני ספק שלהתנסות באופני כביש יש השלכה חיובית על היכולות ברכיבת שטח ועוד פחות ספק על ההשלכות החיוביות שיש לשטח על כביש.
מעל להכל הוצמדו לי אחלא אופניים, וגם קיבלתי תשובה לשאלה שניקרה בי כבר המון זמן: “כמה כבר יותר מהירים יכולים להיות צמיגי כביש לעומת צמיגי סייקלו?”… ובכן, הרבה יותר מהירים!