מכירים את זה שאתם גרים בגליל המערבי, אוכלים ארוחת בוקר בנחת, יוצאים מהבית לרכיבת כביש הררית ואף נהג לא צופר? אז גם אנחנו לא היכרנו, כי זה היה באי רודוס, שהתגלה כיעד אופני כביש מפתיע.
כתב: צור חלמיש
צילם: גיא חלמיש
עוד כתבות: כל טיולי הכביש בחו”ל
זמן הטיסה לרודוס שעה אחת בלבד, כייון שגיאוגראפית האי נמצא כמעט בטורקיה, ליד מרמריס. דמוגרפית מאידך, מדובר לחלוטין על יוון, עם עלי גפן ממולאים, קטנועים בלי קסדות, ויורו בשער ההמרה הטוב מזה שנים. בבקשה, פאראקלו.
המיקום הצפוני ביחס לישראל מוסיף טיפה יותר אור בסוף היום, פחות לחץ ברכיבה להגיע מוקדם, וטמפרטורות יותר ממוזגות מבישראל. הגיחה שלנו לשם בסוף מאי הנחיתה אותנו על מזג אוויר מושלם לרכיבה. אולי העובדה שזה אי קטן למדי מוסיפה מימד של רוח. כנראה שרכיבה ברוח מאפיינת את המקום, אם להסיק מקיומן של כמה תחנות-רוח-חשמל על עמודי פרופלורים ענקיים.
העיר הראשית ששמה גם רודוס, נמצאת בקצה הצפוני של האי. ממנה יורד כביש החוף לכיוון לינדוס, הכפר המפורסם עם הבתים הלבנים. רוב התנועה באי מתרכזת בו ועדיף לוותר עליו, אלא אם נדרש גישור אל המלון שלכם. עם זאת, גם שם לא ציפצפו לנו אפילו פעם אחת. התנועה בכבישים הפנימיים ממש מועטה מחוץ לעונת התיירות. רובם סלולים באספלט משובח והם האטרקציה מבחינתנו. מרכז האי יפייפה ואילו הדרום מדהים. זו ההמלצה.
אם תצטרכו חנות אופניים, יש בעיר שתיים במרחק של חצי בלוק זו מזו. הכתובת היא Paleon Patron Germanou, Rhodes, Greece. יש להם כל מה שצריך וברמה גבוהה – באמת חנויות שוות ואם תרצו שיאהבו ברודוס את הרוכבים הישראליים, צאו משם עם שקיות אחרי גיהוץ אשראי. באחת מהן תוכלו לפגוש את Eleni Tsavari, אלופת יוון לשנת 2013 בכביש ובנג”ש (אם היא לא באימון, מנוחה או מסאז’ באותו רגע). החנויות קרובות לעיר העתיקה ולנמל, היפים אך התיירותיים.
העיר העתיקה יפהפיה, מוקפת במערכת ביצורים מרשימה מאוד ובתוכה סימטאות צפופות עמוסות חנויות תיירים, דוכני שטויות ומסעדות. במקביל יש בה גם אנשים “אמיתיים” וסמטאות שקטות ומקסימות שיפה לשוטט בהן. בחפיר ההגנה המקיף את העיר בצמוד לחומה יש מסלול עפר שאם היינו רצים ודאי היינו דוגמים אותו עם נעלי ריצה. הכניסה לעיר העתיקה עם אופני הכביש אפשרית רק מחוץ לעונת התיירות העמוסה, כשכמות הולכי הרגל מועטה. עדיף להגיע ללא האופניים, ואם אתם מתעקשים קחו בחשבון רכיבה חוויתית, איטית מאוד, חלקלקה גם בימים יבשים ומסוכנת ממש ברטובים, על פאבה בסגנון יווני- רחובות מרוצפי אבנים וחלוקי נחל.
מסלול היום הראשון:
שיטת גיאחה לתפירת רכיבות כביש הולכת כך: בודקים ב-Google Maps איפה יש כבישים עם הרבה סיבובים, עדיף סרפנטינות, ומעבירים דרכם את המסלול. אחר כך משלמים על העליות ברגליים ועל הירידות בידיים. כך הוא תיכנן יומיים בסבבה כאשר בפועל אילתרנו עליהם לפי הצורך. טיפ ממבקרים קודמים במקום לימד שלא כדאי לרכוב בכביש החוף ואנחנו בהחלט מסכימים. הרבה תנועה, לא תמיד יש שוליים, מעט נוף. מסוכן ומיותר. תוכלו לתפור מסלולים הרריים לפי מיקום המלון והצורך האישי במרחק וטיפוס מצטבר. גולת הכותרת של היום הראשון היתה קילומטראז’, טיפוס מצטבר, והתפעמות מהנופים והכבישים המעולים.
הניווט לא מסובך וניתן להוריד קובץ ולהטעינו לגארמין. מאידך אפשר לרשום את סיפור הדרך על פתק עם שמות הכפרים, להסתכל על שלטים ולשוחח עם המקומיים. אנחנו השתמשנו באופציה המיושנת, מה שחיבר אותנו יותר לגיאוגראפיה ולאנשים.
עברנו ליד עמק הפרפרים, עוד יעד תיירותי שווה, רק לא עם קליטים של נעלי כביש. בהרים יש אפילו נוף אירופאי עם עצים מחטניים. השילוב של הרים עם ים תמיד עושה לי את זה.
אחרי הכפר Martisa ראינו עליה שלא הייתה בתכנון המקורי, הזווית חדה כלפי מעלה, ושלט אין כניסה מפאר את תחילת הגירוי…. לא התאפקנו. האספלט הפך לשביל בטון שהוביל למתקן של חיל הקשר והתקשוב ולכן השיפועים אליו צבאיים לחלוטין והתצפית ממנו מרחיבה אופקים. בצד אחד הים התיכון ובצד השני הים האגאי והרי החוף הטורקיים שמעבר.
כשבארץ מתכננים 120 ק”מ הרריים וצריך לחזור למשפחה, מקליקים לפני הזריחה ומקפידים על נטו שווה ברוטו פחות מילוי מים. הניתוק מהאילוצים היומיומיים מאפשר ארוחת בוקר, יציאה ב-9 כמו המקצוענים, קפה ומאפה אחרי שליש דרך, עצירות לצילומים, וארוחת צהריים אחרי השליש השני. קצב ים תיכוני.
בכפרים עדיין רואים נשים מבוגרות עטויות שחורים. הן לוקחות את הזמן לאט ויש להן תוחלת חיים מופלאה. באוניברסיטת הרווארד טוענים שזו התזונה הים תיכונית. קחו גם לכם סלט יווני ומוסקה. המסעדות בכפרים ישמחו למלא לכם מים עם קרח בבקבוקי הרכיבה בזמן שאתם מקנחים בקפה שחור מסונן וטעים. חושבים קפה טורקי אבל מקפידים לבקש קפה יווני. למי למי תמיד למי, יש יותר כבוד.
בהרים יש מעט רכבים צבאיים ושלטי “לא לצלם שטח צבאי”. זו הרגישות מקומית לענייני ארדואן והח’ליפות העות’מאנית אותה הוא מבסס. בכבישים, הרבה שלטי 10% מסמנים שיפועי עליה או ירידה. אל תתנו להם להטעות אתכם. מדובר על 10% או יותר, בדגש על יותר.
מסלול היום השני:
אם את היום הראשון בילינו בחצי הצפוני, הקרוב למלון שלנו, הרי שביום השני שכרנו רכב לכדי להתחיל כ 45 ק”מ דרומה. עלות השכירות ליום בודד מלובי המלון בין 35 – 40 יורו לרכבי סופר מיני. היום השני תוכנן קצת קצר יותר ועם קצת פחות טיפוס מהראשון, מה שאפשר לנו לשרוד אותו בכבוד. תוכלו להוסיף קושי מפנק ע”י שינוי המסלול עם טיפוס מ-Apolakkia ל-Ag. Isidoros (נדרש זום-אין במפה). מבחינת זמן גם פה סיימנו מאוחר בהרבה ממה שאנחנו רגילים, עקב ההפסקות, אבל בסוף מאי האור נמשך שם עד אחרי 20:00. רגוע.
גולת הכותרת של היום השני שלנו שכיסה את החצי הדרומי של האי, היתה רכיבה אל מצודת מונוליתוס וירידה מרהיבה ממנו אל הים. הדרך מסתיימת בחוף מוסדר קטן והחזרה ממנו היא רק כלעומת שבאנו, כלפי מעלה. פשוט היו סרפנטינות במפה אז נאלצנו לבדוק אותן מקרוב.
העונה התיירותית נמצאת בקיץ הים תיכוני, שאפילו עם כמה מעלות פחות מאצלנו, מתאים יותר לבטן גב על החוף מאשר לרכיבה. לכן הולכים על דילים זולים מחוץ לעונה שמקלים על השיקולים. בתמורה מקבלים חופשת רכיבה שווה ביותר. החסכנים ביננו יאהבו לשמוע שהמצב בגוש היורו בכלל וביוון בפרט בעד תיירות. לפחות מחוץ לעונה הכל היה זול בהרבה מבארץ.
האי לא ענק. ביומיים לא קלים כמו שאנחנו עשינו תכסו את רובו. עקב אלתורים יצא לנו קצת יותר מהתכנון שהוצג: ביום הראשון – 140ק”מ\2200 מצטבר וביום השני 120 ק”מ\2000. בשלושה ימים תוכלו לפצל בכיף לשלוש רכיבות של 80-100 ק”מ. לא יקרה כלום אם תחזרו על אותו קטע אספלט איזה פעם או פעמיים. אל תשכחו להביא בייבי פסטה בשביל הטוסיק אחרי שעות באוכף.
מוצאים דיל טוב, ממש אין צורך ב”הכל כלול”, ומגיעים לעלויות דומות לחופשה של 3 ימים בצימר בצפון + מסעדות. לא מסובך להפקה ואפשר לסגור חוויה בשני ימי חופש מהעבודה על סופ”ש מיום חמישי לראשון. השאירו זמן לחוויות נוספות מחוץ לאופניים ואחרי הרכיבה. אל תהיו כבדים, זירמו והתפנקו.
? מצטרפים לערוץ הטלגרם של בייקפאנל! https://t.me/BIKEPANEL
? בייקפאנל ל iPhone מתקינים מפה: http://bit.ly/RPappiPhone.
? אפליקציה לAndroid- תורידו פה: http://bit.ly/RPAndroidAPP
כתב: צור חלמיש
צילם: גיא חלמיש
