בסופ”ש האחרון הגיע ביקורה המתוקשר של קבוצת העלית סקסו בנק לסיומו, כאשר ביום שישי הגדיל לעשות ביה”ס למאמנים של מכון ווינגייט כשאירח את הקבוצה להשתלמות מקצועית באופניים.
בתקופה האחרונה מרבה ביה”ס למאמנים לערוך השתלמויות מקצועיות ולכלול בהן דמויותמקצועיות מהטופ העולמי. כך קרה שבחודשים האחרונים ניצפו במחוזותינו מאמן הכדורסל האגדי, אטורה מסינה ומאמני קבוצת הכדורגל של מנצ’סטר יונייטד האנגלית. כששמעו קודקודי המכון על ביקור הקבוצה הדנית בארץ, הם ראו בכך הזדמנות להוסיף אירוע נוסף בסדרת ההשתלמויות המקצועיות הבינלאומיות שבחסותו של המכון.
ואיזה יום התפתח לו בין כותלי המכון… ממש מפתיע, מרגש ולא ממש נתפס. קצת קשה להצביע עלהגורם המרכזי שבגינו, קבוצת העלית הטובה בעולם, נראתה כה נינוחה ופתוחה, אבל יש כמההסברים אפשריים לעניין: ראשית, החבורה הזו בארצינו היודעת להסתחבק כבר שבוע, הפז”מ יש להניח עשה את שלו. בנוסף יש להם את הפאסון של מקצוענים – הם כבר חוו סרט או שניים של להיותבמרכזה של השתלמות מקצועית, ולבסוף יש להניח כי הרכב הקהל שציפה לחבורה, בעלת לוגו העוף הדורס… נתן לצוות המקצועי ולרוכבים תחושה של חמימות ורוגע. משהו שיכול להיות די הפוך ממסיבות עיתונאים קשוחות ופולשניות הנסובות סביב ענין הסימום, להן הם הורגלו באירופה.
הקהל הישראלי שקפץ בבוקר יום שישי על המציאה לעמוד מול אלברטו קונדטור ולשאול אותו בשיא התמימות איך הוא מצליח מנטלית לגמוע 1600 קילומטר בשבוע, מנה רק מספר עשרות אנשים. בתוך קהל אשר הורכב ממעט אנשי מדיה, הרבה רוכבים ומאמנים וותיקים בענף ושאר חובבנים הרואים ביום שכזה מעיין של תרבות והעשרה לספורט הנערץ עליהם, הרגישו האורחים נעים. היה שם מעין לוק מחבק ונעים – אליו התחברו אנשי סקסו בנק באופן מיידי. כל התפאורה הזו נתנה תשתית לשיחה פתוחה ומלאת תובנות עם צמרת הרכיבה העולמית, דבר שלא התאפשר בשאר האירועים הפומביים שערכה הקבוצה.
את ההשתלמות פתחו 2 אנשי המקצוע המובילים של מכון ווינגייט: הראשון, הפיזיולוג הלאומי, מולי אפשטיין שלראשונה הקדיש הרצאה לענף שלנו. הנושא היה פרופיל פיזיולוגי של רוכב עלית, ולמרות שאין חידושים מוטרפים לספר עליהם, עדיין היה מרגש לראות את ביה”ס למאמנים מבדיל את ספציפיות הדרישות מרוכב משאר הענפים האולימפיים.
לאחר הפיזיולוגיה הגיע תורו של יאיר להב – התזונאי הבכיר של המכון, להרצאה וסקירה זריזה של נושא המגנזיום והתכווצויות שרירים לא רצוניות. נושא זה, שיושב בלב תשומת הלב שלרוכבים רבים נותח בקפידה, ולמרות שלא בכך עסקינן, הרי שלקוראי כתבה זו כדאי להציץ לכותרות המובילות מהרצאה זו: ראשית, כפי שידענו תמיד, מחסור במגנזיום אינו טוב וישנן דרכים מודרניות לבדוק את רמתו בבדיקת דם. עדיין הכמות המומלצת לגברים עומדת על 400-420 מ”ג ליום, ולנשים 300-320 מ”ג. בנוסף דובר על חשיבותו של המגנזיום ומעורבותו בשלל תהליכים בגוף אולם הכותרת של היום היתה כי לא מחסור במגנזיום הוא האחראי על התכווצויות השרירים, אלא עצימות הרכיבה, משך הזמן שלה ומאגרי הגליקוגן, כך שטיפול ב-3 גורמים אלה, יוכל להפחית או לסדר את הבעיה.
עמידתו ודבריו של האגדה החיה על הפודיום במכון ווינגייט, הזכירה לי יותר נאומים ששמעתי מסטיב ג’ובס- משהו כוללני, פילוסופי, תרבותי ומלא בהשראה. במהלך דבריו דיבר ריס על הצורך לדעת “למה?” – לשיטתו, לרוכב מקצועני חייב שתהיה תשובה לשאלה מדוע הוא מתחרה בענף ספורט כה סיזיפי.
ריס הישיר מבט לעבר היציע ובו הרוכבים בהם בחר להימנות על הרכב קבוצתו בעונת 2012 והרחיב על פילוסופית החיים שלו וכנגזרת ממנה את הערכים העומדים בבסיס קבוצתו. ריס הרחיב על ערך הקבוצתיות שמבחינתו הוא העליון ולצדו עומדים הערכים של המחויבות, הכבוד ההדדי, הנאמנות והתקשורת. ריס טוען כי קיים קושי רב לחיות על פי ערכים אלו, אולם ללא היכולת הזו, אין לו ולצוות שלו יכולת של ממש לגבש טקטיקה כזו או אחרת לכל אחד משלל האירועים הגדולים בהם קבוצה שכזו נוטלת חלק. הוא מבקש מרוכביו 100% מכל אחד מהערכים הללו ובכך הוא יוצר את הרוח הקבוצתית.
בתחילת העונה, כשהקבוצה מתכנסת למחנות אימון תובעניים וקשים המביאים את הרוכבים למצבי קיצון פיזיים ומנטאליים (כפי שנהג גם ב-CSC), ריס מקבל, לטענתו, מושג מה יש לו ביד. מי לוקח אחריות ומנהיגות כשקשה, מי מתקפל, מי ניצב בחזית ומקבל החלטות. לדעתו (הקובעת…), בזמן טורים גדולים, בעודו יושב ברכב הקבוצה, הרוכבים יקבלו את ההחלטות הגדולות על בסיס מחנות האימונים הללו. הרוכב לפי ריס, חייב להרגיש ולדעת מה טוב לעצמו גם באימונים וגם במרוצים- הוא מרשה להם לקבל החלטות (ואפילו לטעות…פעם אחת לדבריו…ואז הוא שוב מסתכל על רוכביו ואומר: “יותר מטעות אחת ואאלץ להרוג אתכם”…).
עוד כותרות מכיוונו של ביארן ריס: הביקור בארץ מרגש. בניית ביה”ס לאופניים לילדים ערביים נוצריים וליהודים הגרים באותה עיר, היה מאורע מדהים שגרם לרוכבים ולצוות המקצועי לעבוד פיזית לתוך השעות הקטנות של הלילה כדי לראות את הפרויקט מתקדם.
“אנחנו הקבוצה הטובה ביותר בעולם ב 5 מתוך 10 השנים האחרונות. אני אוהב להיות מס’ 1 אך זה חייב להגיע מהערכים תחילה. לכן כולם מחקים אותנו כעת ולכן רוכבים רוצים להגיע אלינו”.
על אלברטו קונטאדור אומר ריס כי הוא הרוכב הטוב בעולם. הוא שוקל 62 ק”ג ומייצר 400 וואט בממוצע למשך שעת רכיבה רצופה. לטענתו, אין עוד ייצור בעולם שיכול לרכוב ולהגיע לנתונים הללו.
על קבוצת פרו ברמות הגבוהות: לריס 29 רוכבים 6 מנהלים ספורטיביים, מכונאים, נהגים, פיזיוטרפיסטים, אנשי משרד ובסה”כ 70 עובדים מ-16 לאומים שונים. כל האנשים הללו רואים אחד את השני פעם-פעמיים בעונה בלבד. בכל יתר הזמן הם מפוזרים בתתי צוותים בין 250 אירועים ברחבי העולם. ריס נאנח ואומר שזה עסק מסובך ולכן הוא מתייחס לעניין כאל עסק ומצד שני שואל את עצמו מדוע הוא לא בעלים של קבוצת כדורגל…
לאחר הרצאתו של ריס, כבש את הפודיום בראדלי מגי- אחד מ-6 הספורט דירקטורים של הקבוצה. האוסטרלי הנעים הזה, שבעברו זכה במדליה אולימפית, בסטייג’ים בטור ואף רכב בקבוצה, תיאר את חייו ואת מה שמכונה “עבודתו”. הלחץ בטורים הגדולים, הימים סביב השעון, ההכנות השונות לספרינטרים של הקבוצה – להבדיל מהמטפסיםשל הקבוצה שאמורים ללוות את קונטאדור ולחפות עליו, ובעיקר את ההוויה והחוויה של פנים הרכב בקבוצה. טלפון נייד באוזן אחת, קשר הקבוצה בשנייה, רדיו של השופטים ברקע, רוכב בחלון שמבקש בקבוק, 9 זוגות אופניים על גג הרכב, 44 מכוניות ברקע, אמבולנסים, אופנועים של מדיה ושיפוט ורוכב נוסף שיורד לחלון השני של הרכב ומבקש מעיל… לפי דבריו, אם נקפיא תמונה שכזו מתוך חייו, נראה שהוא מודע לכל פרט ופרט בתוכה ובמיוחד לזה שיושב במושב הקדמי שברכב – ביארן ריס…
את ההשתלמות המגניבה והמעניינת הזו חתם פאנל של 4 נציגי הקבוצה- ריס, מגי, קונטאדור והנציג הישראלי בקבוצה רן מרגליות. הפאנל ישב בסבלנות , הקשבה וריכוז ופשוט ענה על כל שאלה שמי מהקהל ביקש תשובה.
היו שם אנשים שהגשימו חלום ושאלו את קונטאדור מה קרה העונה עם הג’ירו, בו הוא ניצח וההופעה הפחות מוצלחת בטור? כולם דרך אגב ענו שהם באמת ובתמים היו משוכנעים שהוא יכול לנצח בשניהם, אך היו טעויות בהכנה הפיזית של קונטאדור לטור דה פראנס.
מגי נשאל על מלחמתו באנטי דופינג (נגד סימום), רן הכחיש בנעימות האופיינית שלו שהוא רוכב 1600 קילומטר בשבוע… וריס הוסיף וסיפר על ימיו כרוכב בקבוצה הגרמנית של “דויטשה טלקום”- לטענתו אין צורך לרכוב המון אך חייבת להיות תוכנית חכמה, מסודרת, מלאת אינטרוולים ושאר תרגילים.
עוד השיב ריס על המצב הכלכלי בגוש היורו והשפעתו על עולם הרכיבה והפוליטיקה במוסדות האופניים הבינלאומיים. קונטאדור נשאל וענה בהרחבה על ימי ההתאוששות שלו בין סטייג’ים בטור. הדגשים: 9 שעות שינה, ארוחת בוקר מפוצצת קלוריות, 5-6 ברים במהלך הסטייג’ למרות שהוא צריך למעשה רק שניים – הנותרים הם מחשבה על היום הבא, המון נוזלים, ארוחת ערב טובה ומשחקים עם החבר’ה במחשב בחדר.
לסיום, כשנשאל קונטאדור על יכולותיו כרוכב נגד השעון נפלא למרות היותו מטפס בהגדרה, ענה במקומו בראדלי מגי: “אלברטו יכול לעשות הכל – תלוי למה נכוון אותו. אם ניתן לו לרכוב הרבה נג”ש, הוא יהיה הטוב בעולם, ואם נתמקד איתו בטיפוסים, הוא יטפס הכי טוב בעולם- אין כשרון כזה בעולם.”
בזאת הסתיים לו יום של תרבות והתחככות בצמרת. לא עוד רכיבות משותפות וקריטריום של ראווה, אלא שיחה, מונולוג והקשבה לטופ העולמי של הענף שלנו.
הערכה רבה למכון ווינגייט על היוזמה והאפשרות שניתנה לכל הנוכחים ביום שישי, להגשים חלומות שלא בטוח שהרשינו לעצמינו לחלום.
אהבתם את הכתבה? היה מעניין? תנו לנו תמיכה ב Like ב Facebook (בקישור זה)
מאת: אופיר גל-און
