לא ידענו על מה לשמוח יותר – שהג’ירו מתחיל או שרן מרגליות יפרשן אצלנו? אז החלטנו לשמוח משניהם!
גיאחה ביקש שאכתוב תחזית לקראת הג׳ירו שיוצא לדרך היום מאירלנד והותיר אותי מעורבב. כמעט שנה וחצי חלפו מאז החלטתי לקחת הפסקה מרכיבה מקצוענית בעקבות בעיות בריאותיות. המעבר מחיי ספורטאי מקצוען לאימון והדרכת רוכבים אחרים, היווה שינוי גדול עבורי. החזרה לארץ והמפגש עם החיים של “אנשים רגילים” זימנה לי מפגשים רבים והטיחה בפני את העובדה כי מרבית העולם כלל אינו מתעניין בעולם הרכיבה המקצוענית. זו הייתה חוויה של התפכחות מתמשכת. לקח לי חודשים להפנים שסצנת המירוצים המקצוענית, שהייתה מרכז עולמי עד לפני זמן לא רב, אינה מוכרת כלל למרבית הישראלים.
כשניסיתי להבין איך רוכבי אופניים יכולים להיות כל כך מנותקים ממה שקורה שם בחוץ, הבנתי שהכיסוי התקשורתי של המירוצים פשוט לא מעביר את חווית המרוצים הללו במלואה. ובעצם, איך בכלל אפשר להעביר את החוויה העוצמתית של הג’ירו למי שמעולם לא ביקר בו? הרי הג’ירו, יותר מכל תחרות אחרת, הוא כל כך הרבה יותר מעוד “מירוץ אופניים”.
השילוב הקוסמי בין התרבות האיטלקית האקסטרה-ווגנטית, הפטריוטיות הקולנית של האוהדים האיטלקים, שיירת הרכבים האינסופית אותה מוביל בגאון קארוון המרצ’נדייז של הג’ירו שמוכר חולצות, כובעים וצעצועים בצבעי וורוד-פוקסיה צועקים…
הרזון הבלתי נתפס של המטפסים השדופים והשבריריים שהופכים בספורט המשוגע הזה לגיבורי תרבות, העקבים הגבוהים והליפ-גלוס (וגם המחשוף השופע…) של נערות הפודיום החינניות… ומדינה שלמה שעוצרת למשך כמעט חודש ימים ומזמינה את כל שאר העולם לעצור גם כן ולהיווכח מדוע דווקא הטור הלאומי שלהם הוא-הוא: “המירוץ הכי קשה במדינה הכי יפה!”
ובתוך כל זה, מתקיימת גם תחרות אופניים. ועוד איזו תחרות!
מבחינה ספורטיבית טהורה, הג’ירו מרתק אותי הרבה יותר מאשר הטור. העובדה כי הטור מהווה מעין “גמר גביע האלופות” של הענף אשר מושך אליו את כל השמות הגדולים, מפחיתה מהעניין התחרותי שבו. בעוד שבמקרים רבים שמות המנצחים בטור כמעט ידועים מראש, ורק הסדר שלהם על לוח התוצאות הוא זה שנתון לשינוי, הרי שבג’ירו המרוץ פתוח הרבה יותר להפתעות. יש לכך סיבות רבות, שחלקן נעוצות ב”יוקרה” המעט פחותה של המירוץ, ביצירתיות של המארגנים בבחירת מסלולים מגוונים וגם בתקופה בשנה ובמה שנעשה מאחורי הקלעים:
בעוד שאת הכותרת הראשית ב-Gazzeta dello Sport תופסים לרוב המנצחים בכל אחד מהקטעים, הרי שמאחורי הקלעים של המירוץ, מתנהל מירוץ חימוש שסמוי מעיני הציבור: העיתוי – שבין קלאסיקות האביב לטור דה פראנס מהווה את ה-“מאני טיים” של סוכני הרוכבים שמנצלים את ההזדמנות למשא ומתן על חוזים עתידיים של הרוכבים שחתומים אצלם, ולמסחר בין מנהלי הקבוצות השונות.
בו בעת, עבור הרוכבים (ובעיקר לאלו מהם אשר הינם מחוסרי חוזה לעונה הבאה) הג’ירו הוא הזדמנות פז לנסות לגנוב את אור הזרקורים ולהעלות את ערכם בזמן הקריטי הזה.
אז מה בעצם צפוי לנו בשבועות הקרובים?
- 3445,5 ק”מ של מירוץ
- 21 שלבים
- 22 קבוצות
- 198 רוכבים
- 40 עליות מדורגות
- 10 קטעים שמסתיימים בעלייה
- 2,758 מטר מעל פני הים – גובה הפסגה הגבוהה ביותר במרוץ (פסגת ה-Passo dello Stelvio)
- 249 ק”מ – המרחק של הקטע הארוך ביותר במרוץ
- 26 אופנועי משטרה שולטים על שיירת המירוץ
- 6 רכבי משטרה מלווים את שיירת המירוץ
- 500 שוטרים בתפקיד אחראים על סגירת הכבישים הניידת לכל אורך המרוץ
- 171 מדינות צופות בשידור הטלוויזיוני של הג’ירו
- 10/6/4 שניות בונוס – מוענקות בהתאמה למקום ה-1/2/3 בכל אחד מהקטעים
מבחינה ספורטיבית, נראה שזה הולך להיות אחד הגראן-טורים היותר מעניינים שראינו בשנים האחרונות: השילוב בין מסלול מגוון למדי והיעדר פייבוריט בלעדי, מראות על הנייר פוטנציאל למרוץ פתוח מאוד.
המסלול שיעשה את המירוץ
אחת הקלישאות הידועות בענף היא שלא המסלול הוא זה “שעושה את המירוץ”, אלא הרוכבים והאופן שבו הם בוחרים להתחרות עליו, אולם נדמה כי השנה החליט Mauro Vegni – מנהל המירוץ מטעם חברת RCS (חברת המדיה המארגנת את המרוץ, שבבעלותה גם עיתון ה-Gazzeta dello Sport, ה-Corriere della Sera וערוצי הטלוויזיה RAI) – להשפיע באופן דומיננטי על מהלך המירוץ על ידי תפירת מסלול מגוון למדי:
הבחירה לפתוח את המרוץ בפרולוג שהינו נג”ש קבוצתי – היא אינה דבר של מה בכך: כל מי שאי פעם התחרה בדיסיפלינה הזאת, יודע שאין הרבה מאמצים שיכולים להשתוות לאינטנסיביות של מירוץ הנג”ש הקבוצתי. עבור הרוכבים, מדובר במקצה שדורש ריכוז, מאמץ ותיאום עילאי בין רוכבי הקבוצה. למעשה, המקצה הזה הוא כל כך תובעני דורשני וספיציפי, שההתמחות בו דורשת מהרוכבים רמת אמון ותלות הדדית שניתן לייחס לסיירות מובחרות במבצעי עוקץ סודיים במיוחד.
הבחירה של המארגנים לפתוח את המרוץ בפרולוג שכזה, באה כמעט כ”קונטרה” למארגני הטור דה פראנס שבחרו השנה בפעם השנייה ברציפות לוותר על מקצה הפרולוג המסורתי ולפתוח את הטור בשלב כביש רגיל.
2 השלבים הבאים של המירוץ באירלנד (שלב 2 ב-Belfast ושלב 3 מ-Armagh ל-Dublin) הינם מישוריים למדי ומשהו קיצוני מאוד צריך לקרות כדי שלא יסתיימו בספרינט סיום המוני.
המעבר של המרוץ לאיטליה מסמל גם את הסיכוי של האנדר-דוגים לזכות בתהילה רגעית:
שלבים 4-7 הם שלבים פתוחים יחסית והזדמנות פז לרוכבים פחות מוכרים לפרוץ קדימה ולזכות בזמן מסך יקר (ואולי אפילו בשלב ובהובלה זמנית של המירוץ). סביר להניח שלפחות באחד מהם תצליח קבוצת בריחה של רוכבים זוטרים להחזיק עד קו הסיום.
השלב ה-8 של המירוץ בין Foligno ל-Montecopiolo מסמן את המבחן האמיתי הראשון של המטפסים וסביר להניח שהבחירה של מארגני המרוץ “לשבץ” קטעי עליות כבר מסוף השבוע הראשון של המרוץ, תצדיק את עצמה את עצמה ותתן מושג ראשוני לגבי המועמדים הריאליים למלחמה על צמרת הדירוג הכללי.
גם השלב ה-9 בין Lugo-Sestola ביום המחרת, צפוי לספק אקשן רב. העובדה כי למחרת מחכה לרוכבים יום מנוחה וכי רוכבים רבים שהפסידו זמן ביום האתמול ירצו להחזיר לעצמם את הכבוד האבוד, מבטיחה זינוק אגרסיבי מאוד ועתיר התקפות.
השלב הבא שצפוי להשפיע על צמרת הדירוג הכללי הוא הנג”ש האישי למרחק 46 ק”מ בין Barbaresco ל-Barolo בשלב ה-12.
זהו הראשון מבין שני קטעי נג”ש אישיים (ביחד עם שלב הנג”ש האישי בעלייה ל-Cima Grappa בשלב ה-19) אולם סביר שהוא המשמעותי יותר מבין השניים בשל המרחק הגדול שלו ובשל העובדה כי מרבית המטפסים אשר נלחמים על צמרת הדירוג הכללי, מרגישים פחות בנוח בנג”ש ארוך שכזה.
בעוד ששלב 10 בין Modela-Salsomaggiore Terme ושלב 11 בין – Collechio-Savona נראים כקטעים בהם לא צפויות הפתעות רבות בזירת הדירוג הכללי,
הרי ששלב 12 בין Barolo ל-Barbaresco צפוי להשפיע מאוד על צמרת הדירוג הכללי:
זהו הראשון מבין שני קטעי נג”ש אישיים (ביחד עם שלב הנג”ש האישי בעלייה ל-Cima Grappa בשלב ה-19) אולם סביר שהוא המשמעותי יותר מבין השניים בשל המרחק הגדול שלו (46 ק”מ) ובשל העובדה כי מרבית המטפסים אשר נלחמים על צמרת הדירוג הכללי, מרגישים פחות בנוח בנג”ש ארוך שכזה.
נראה שסביר כי שלב 13 בין Fossano ל-Rivarollo Cavanesse יסתיים בספרינט, אבל בשלב ה-14 של המרוץ בין Aglie-Oropa הסצינריו יהיה שונה לגמרי: מלבד העובדה כי העלייה האחרונה של היום ל-Oropa הוכרזה כאתר מורשת עולמי ע”י ארגון UNESCO, הרי שהשלב עצמו שכולל שתי עליות מקטגוריה 1 (כולל העלייה לסיום) צפוי לגבות קורבנות רבים.
על אף שטרם הגענו לשבוע האחרון של המרוץ, רוכבים רבים כבר יהיו תשושים למדי בשלב הזה וסביר שרצף העליות יהווה קרקע פוריה לרוכבים בעלי עודף מוטיבציה ואנרגיות ברגליים שיריחו את ההזדמנות ליצור פערים משמעותיים.
גם אם מארגני הג’ירו היו מנסים ממש בכוח, סביר להניח שלא היו יכולים לתפור מלחמה מלאכותית וברוטלית מזו: שלב 15 בין Valdengo ל-Plan di Montecampione ייקח את הרוכבים בכביש שטוח וישר כמעט לחלוטין למשך 205 הק”מ הראשונים של השלב, טרם יגיעו לעליית ה-Montecampione שבפסגתה מסתיים השלב. העלייה – שמטפסת 900 מטרים של גובה אנכי על פני מרחק של 20 ק”מ, נבחרה כדי לכבד את זכרו של מרקו פנטאני אשר ניצח על פסגת אותו ההר בג’ירו של שנת 98 כשהוא מקדים את פאבל טונקוב. השנה מציינים מארגני הג’ירו והאוהדים האיטלקים עשור למותו הטראגי של פאנטני, והעלייה הזאת היא אחת מכמה עליות סימבוליות אשר מזוהות עם האיש ומשובצות לאורך מסלול המרוץ.
אין הרבה דרכים אחרות לתאר את השלב בו בחרו מארגני הג’ירו לפתוח את השבוע האחרון של המרוץ: סאדיזם. טהור.
אחת העובדות הידועות בדבוקה, היא שהיום שאחרי יום המנוחה הוא היום הקשה ביותר. לרוב, הסיבה נעוצה בכך שהגוף מאבד את שגרת המירוץ ומחליט “לכבות” את עצמו. אלא שלא צריך ללכת רחוק כדי להבין את מידת האתגר שצפוי לרוכבים בשלב -16 של המירוץ בין Ponte di Legno ל-Val Martello.
באופן אישי – זה השלב שאני מחכה לו יותר מכל. הטיפוס אין כמעט רוכב שלא שמע על העליות של ה-Gavia וה-Stelvio (אשר הינו מעבר הכביש השני בגובהו באירופה!) ולאחר שבשנה שעברה בוטל אותו השלב בדיוק עקב סופת שלגים כבדה כולי תקווה שהשנה נוכל לראות את המירוץ חוצה את מעברי ההרים המיתיים הללו בדרך לעלייה המסכמת של היום ה-Martelltal. גם העובדה כי אורך השלב הוא “רק” 139 ק”מ (וכ-4,000 מטר של טיפוס מצטבר!!!) צפוייה לספק דרמה איכותית לצופים (ועינוי סאדיסטי לספרינטרים שיצטרכו לעבור את אותה הדרך בדיוק ולהספיק לסיים בתוך מגבלת הזמן מהרוכב הראשון….)
השלב ה-17 של המרוץ בין Sarnonico ל-Vittorio Veneto הוא שלב שכמו ונתפר עבור קבוצת בריחה קטנה של רוכבים זוטרים שתנסה את כוחה אחרי מרתון ההרים המפרך של יום האתמול. סביר להניח שאם לא תכלול הבריחה אף רוכב דומיננטי, ישמחו הקבוצות הגדולות לתת לה לפתוח פער ולהחזיק כל הדרך לקו הסיום, מאשר לכלות את כוחם במאבק על ניצחון בשלב.
השלב ה-18 של המרוץ בין Belluno ל-Rif. Panarotta מסמן את תחילת הרצף המסכם (והאכזרי) של סוף הג’ירו. ה-Passo San Pelegrino וה-Valsugana הן שתיים מהעליות היפות והמאתגרות בג’ירו, אך הגיוני להניח כי המאבק על הדירוג הכללי לא יוכרע דווקא כאן, וכי רוכבים רבים יעדיפו לשמור רגליים ככל הניתן לקראת היומיים הבאים בהרים.
שלב הנג”ש האישי בעלייה ל-Cima Grappa (שלב מספר 19) הוא התעללות ברוכבים. פשוטו כמשמעו. מדובר במאבק השרדות נוראי עבור כל רוכבי הדבוקה באשר הם. גם הרוכבים אשר המאבק על נצחון השלב וצמרת הדירוג הכללי רחוקים מהם שנות אור, יאלצו להשקיע את כל האנרגיה שנותרה בגופם על מנת לסיים בתוך מגבלת הזמן ו”לזכות” להמשיך לשלב האכזרי הבא…
שלב 20 בין Maniago ל-Mont Zoncolan הוא השלב שיכריע את הג’ירו דה איטליה 2014. לא מכירים את ה-Zoncolan?! אל תפספסו את הצפייה בקטע הזה. סביר מאוד להניח שהמנצח בדירוג הכללי יהיה גם הרוכב הראשון שיגיע לפסגת ההר הנוראי הזה.
שלב 21 מ-Gemona ל-Trieste הוא השלב האחרון של הג’ירו ובניגוד למסורת הישנה בה המתח על זהות המנצח לא נודעה לאוהדים עד לאחר הנג”ש המסכם בתוך מילאנו, בחרו המארגנים לסיים בצורה חגיגית יותר עם הקפות בתוך Trieste, המזכירות במעט את הסיום המסורתי של הטור דה פראנס סביב השאנז אליזה. מלבד ספרינט סיום המוני (של מי מהספרינטרים שהיה מספיק קשוח ונחוש כדי לעבור את קטעי ההרים האחרונים) לא סביר שיהיה שינוי של ממש בדירוג הכללי.
הפייבוריטים:
Nairo Quintana – רקע: קולומביאני, בן 24 מקבוצת Movistar, סיים במקום 2 בטור דה פראנס דאשתקד ומנצח קטגוריית המטפס והרוכב הצעיר הטוב ביותר. מסומן מזה זמן כדבר הבא בענף. מה משחק לטובתו: יכולת. קינטנה רוכב שלם. הוא יודע לטפס, לרדת ירידות ולעשות נג”ש. קור הרוח שלו והעובדה כי הוא יקבל את התמיכה של אחד ההרכבים החזקים ביותר במירוץ, ישחקו לטובתו. מה עשוי “לדפוק” אותו: נסיון. זה הג’ירו הראשון של קינטאנה ולא מדובר בדבר של מה בכך. מצד שני – בטור הראשון שלו, הוא הביס רשימה מכובדת מאוד של פייבוריטים חזקים ומנוסים והיה שני רק לכריס פרום. שנאמר – לכל כלל יש יוצא מהכלל.
Cadel Evans – רקע: אוסטרלי בן 37 מקבוצת BMC, אלוף העולם לשעבר ברכיבת כביש וסגן אלוף העולם לשעבר בשטח, מנצח הטור דה פראנס 2011, מקום 3 בג’ירו דה איטליה אשתקד. מה משחק לטובתו: עומק, נסיון, התמדה ונחישות אינסופית. אחרי עונה “פושרת” יחסית ב-2013 הוא פתח מצויין את העונה עם נצחון בשלב ב-Tour Down Under ומאבק עיקש על הנצחון עד המטרים האחרונים. מגיע בכושר מעולה לאחר נצחון בשלב ובדירוג הכללי ב-Giro del Trentino בשבוע שעבר. הרכש החדש של BMC – האלוף האולימפי לשעבר סמואל סנצ’ז, צפוי להיות לו לעזר רב בהרים הגבוהים. מה עשוי “לדפוק” אותו: נהוג לחשוב שהגיל לא משחק לטובה בכל הקשור להתאוששות בשבוע האחרון של מירוצי גראן-טור, אולם מאז הנצחון של כריס הורנר בוואלטה בשנה שעברה, הקונספציה השתנתה.
Rigoberto Uran – רקע: קולומביאני בן 27 מקבוצת Omega-Pharma Quick-Step, סיים במקום ה-2 בג’ירו דאשתקד ואף ניצח קטע. מסומן כבר שנים כאחת ההבטחות האדירות של הענף. מה משחק לטובתו: ריגוברטו יודע לעשות הכל: נג”ש, עליות, ירידות ואפילו להאיץ כשצריך. נסיבות החיים הפכו אותו לבחור קשוח במיוחד ובניגוד למרבית עמיתיו הקולומביאניים הוא מצטיין בתנאי מזג אוויר קשים. מה עשוי “לדפוק” אותו: לא ממש ברור האם המעבר מ-SKY בסוף העונה שעברה עשה לו טוב או רע. נותר לחכות ולראות מה באמת הוא הביא ברגליים לקראת הג’ירו הקרוב.
Joaquim Rodriquez – רקע: ספרדי בן 35 מקבוצת Katusha, היה קרוב מאוד לנצח את הג’ירו וגם את הוואלטה אך טרם הצליח להביא את ההצלחה שלו במירוצים החד-יומיים ובטורים הקצרים אל הגראן-טורים. מה משחק לטובתו: יכולת ה”התפוצצות” שלו בעליות (בעיקר בקירות התלולים), הבנת מרוץ טובה וביטחון עצמי אינסופי. מה עשוי “לדפוק” אותו: יכולת הנג”ש, חוסר העקביות ובדיוק אותו בטחון עצמי גבוה – שעלול לגרום לו לעשות טעויות טקטיות ולכלות את כוחותיו איפה שממש לא חייבים.
Domenico Pozzovivo – רקע: איטלקי בן 32 מקבוצת Ag2r La Mondiale מקום 10 בג’ירו של השנה שעברה, 5 בליאג’ בסטון ליאג’ ו-2 ב-Giro del Trentino (אחרי קאדל אוונס) בשבוע שעבר. מה משחק לטובתו: מטפס יותר טהור ממנו אין. מעבר הקבוצה ל-Ag2r הצרפתית עשה לו טוב, ונראה שהוא מצליח לנהל בחוכמה את 53 הק”ג שלו ולהפיק תוצאות מכובדות לאחרונה. מה עשוי “לדפוק” אותו: יכולת נג”ש נמוכה, ויכולת מנהיגות לא מוכחת, מעולם לא ניצח אף מרוץ בסדר גודל דומה.
Nicholas Roche – רקע: אירי בן 30 מקבוצת Tiknoff-Saxo, מנצח קטע בוואלטה א’ אספניה בשנה שעברה. ידוע בעיקר בשל היותו “הבן של” אך לא רק. מה משחק לטובתו: נסיון, נחישות וכוח התמדה אדיר. העובדה כי המרוץ מתחיל באירלנד תתן לו בוסט אדיר למוטיבציה והוא יצטרך לנתב אותו למקומות טובים ואפקטיביים. מה עשוי “לדפוק” אותו: למעט בתחום קריאת והבנת המרוץ, רוש הוא אינו המטפס, או השען המצטיין של הדבוקה והוא יצטרך להיות מאוד נחוש ועקבי כדי לצמצם את פערי הזמן שיפתח מהרוכבים האחרים.
Dan Martin – רקע: אירי בן 28 מקבוצת Garmin Sharp, מנצח הליאג’ בסטון ליאג’ אשתקד וקורבן אחת ההחלקות הטראגיות ביותר שנראו בענף באותו המרוץ השנה. הוא גם הבנדוד של ניקולה רוש (מעליו ברשימה) ונצר למשפחת רוכבים מיוחסת מאוד. מה משחק לטובתו: כושר טיפוס גבוה, רצון לנקום על ההאכזבה בליאג’ ורעב להשיג אל מול הקהל האירי הביתי המשולהב. מה עשוי “לדפוק” אותו: עד היום לא הצליח “לחבר” את כל חלקי הפאזל לכדי יחידה אחת, ותמיד סבל מיום אחד או יותר בינוניים במהלך הגראן-טורים הגדולים.
Rafal Majka – רקע: פולני בן 25 מקבוצת Tinkoff-Saxo, מקום 7 בג’ירו של השנה שעברה ו-3 ב-Giro di Lombardia. מסומן מזה זמן כאחת התקוות הגדולות של הענף. מה משחק לטובתו: מטפס בחסד, רוכב נג”ש טוב מאוד ובעל שליטה טובה באופניים. מגיע לצד קבוצה חזקה מאוד של מטפסים שתוכל לשמור עליו ועל ניקולה רוש בצד הנכון של הדבוקה בין העליות. מה עשוי “לדפוק” אותו: הוא בעצמו. באופן אישי – זה הרוכב שהכי הייתי רוצה שיצליח. אחרי אינספור לילות בהן חלקנו חדרי מלון במירוצים ומחנות אימונים, אני בוודאות יכול לומר שאילולה היה שם על עצמו ציפיות עצומות ונלחץ מהצורך לעמוד בהן – הוא כבר מזמן היה על הפודיום באחד הגראן טורים. אם הוא ידע לפתח את החוסן המנטלי הנדרש כדי להתמודד עם הלחץ, הוא יצליח.
רוכבים נוספים שיכולים לתת פייט ולהפתיע בדירוג הכללי:
Michele Scarponi – כבר לא ילד אך בהיעדרו של ניבאלי עשוי לזכות בכמה דקות של תהילה. אף פעם אסור למחוק אותו מרשימת המועמדים.
Ivan Basso – באסו, מנצח הג’ירו ב-2006 וב-2010 (לפני ואחרי ההשעייה על שימוש בחומרים אסורים). נמצא כבר בשלהי הקריירה שלו, אך לא מן הנמנע שנראה אותו מנסה לגנוב את אור הזרקורים באחד מקטעי העליות האחרונים של המרוץ, בהם הוא יוכל להזכיר לכולנו שאף רוכב בדבוקה אינו סגפן כמוהו.
Julian Arredondo – הרכש המעניין ביותר של Trek Factory Racing, מגיע בתור “רוקי” במרוץ ועם נסיון דל למדי במרוצים אירופאיים, אך עם יכולת טיפוס מרשימה מאוד וגאווה של קולומביאני. הוא כבר הוכיח שביום טוב הוא שייך למטפסים הטובים ביותר בדבוקה.
Robert Kiserlovski – הלידר המוצהר של Trek Factory Racing, מגיע למרוץ לראשונה בתור “הרוכב המוגן” של הקבוצה, אחרי שעזר לכריס הורנר לרכב לניצחון בוואלטה בשנה שעברה. בעל נטייה מציקה להתרסק ברגעים קריטיים. יהיה מעניין לראות מה הוא יודע לעשות לאורך גראן טור של 3 שבועות.
Ryder Hesjesdal – מנצח הג’ירו 2012 והאיש אשר נאלץ להודות לאחרונה כי השתמש בחומרים אסורים בתחילת הקריירה שלו. לא ברור באיזה כושר הוא נמצא והאם הוא ישמש כיד ימינו של דן מרטין או כמתחרה בפני עצמו.
ספרינטרים:
Marcel Kittel – האיש אשר כולם מפחדים ממנו. אחרי שהביס את קאוונדיש, גרייפל וכל שאר הספרינטרים ב-4 קטעים שונים (!!) בטור דה פראנס האחרון, קיטל נחשב לאחד האנשים המהירים ביותר על שני גלגלים. עם הרכבת משומנת של Giant-Shimano לצידו, הוא האיש אשר כולם ינסו להביס בספרינטים.
Nacer Bouhanni – מתאגרף בעבר, ספרינטר צרפתי (ועצבני) בהווה. מאוד אקפלוסיבי, חזק וחצוף. לא נהנה מאותה איכות של הובלה לקו הסיום כמו של קיטל מידי חבריו לקבוצה.
Ben Swift – חנון האופניים הבריטי שגדל בוולודרום והפך לאחד הספרינטרים החזקים בגילו בכביש. יודע לטפס ויודע לקחת פניות. לא סביר שיצליח להביס את קיטל בספרינט מישורי ראש-בראש, אך בהחלט סביר שיצליח לנצח ספרינט של קבוצה מצומצמת של רוכבים אשר הצליחו לעבור את העליות
Giacomo Nizzolo – איטלקי צעיר, חזק וחסר פחד. ניצח כבר ספרינטים מול הגדולים ביותר. אין לדעת למה הוא מסוגל כאשר הוא מתחרה בבית.
Michael Matthews – בד-בוי אוסטרלי, גר עם חברתו ההולנדית באחת הדירות היפות ביותר במונטה קרלו ומחלק את זמנו בין רכיבת אופניים לרכישת תכשיטים בומבסטיים. מאז ניצח אליפות עולם עד גיל23 בשנת 2011 הספיק לנצח 2 קטעים בוואלטה בשנה שעברה וגם לסיים על הפודיום בקלאסיקה הבלגית Brabants Pijl. כמו Ben Swift – גם הוא מסוגל לטפס היטב ולהאיץ מול אלה שנשארו להם רגליים אחרי הגבעות התלולות.
רוכבים נוספים שצפויים להפוך את המירוץ להרבה יותר מעניין:
Cameron Meyer – אלוף אוסטרליה בכביש לשעבר ורוכב התקפי שתמיד מנסה משהו
Chris Anker Sorensen – כנראה הרוכב שמתאמן הכי קשה בדבוקה וראוי לכל כך הרבה יותר הכרה מזו שהוא זכה בא. אם יקבל כרטיס ירוק לצאת להתקפה בהרים, הוא עוד יכול בטעות לנצח.
Riccardo Zoldi – אחרי מרדף ארוך, היו אלה Trek Factory Racing שהצליחו לזכות בחתימה שלו. מנצח הטור דה אוסטריה אשתקד, מגיע לג’ירו אחרי פציעה קשה בתחילת העונה. אם הוא בכושר, הוא מסוגל לטפס עם הטובים ביותר.
Wilco Kelderman – מטפס מחונן. תקוות ההולנדים לצמרת הדירוג הכללי. יהיה מסקרן לראות מה הוא יודע לעשות.
Fabio Andres Duarte – אלוף העולם לשעבר עד גיל 23. גדל באקדמיה של ה-UCI בשוויץ ומאז אותו יום בו זכה בחולצת צבעי הקשת לפני רוכבים כמו דן מרטין ודמיאנו קרוזו, נראה כי הוא לא מצליח לממש את הפוטנציאל שתלו בו.
Edvald Boasson Hagen – אף מרוץ אינו שלם בלעדיו. הוא עושה הכל: קלאסיקות, טורים, נג”שים….. נדמה שאדי בואסון האגן מופיע ברשימה של SKY לכל מרוץ בשנה בו הם מתחרים. יהיה מעניין לראות האם בסיטואציה בה הוא חופשי לרכב עבור עצמו הוא יוכל לשחזר את הישגיו מימים עברו.
Adam Hansen – האיש אשר בנה לעצמו נעלי רכיבה מיוחדות ולא מחמיץ אף גראן טור. הג’ירו הקרוב הולך להיות הגראן טור ה-7 בו האנסן מתחרה ברצף (!!) אחרי שעשה בשנתיים אחרונות “טריפל: ג’ירו-טור-וואלטה” ברצף, מה שכמובן לא מנע ממנו לבצע את עבודתו למען מובילי הקבוצה ללא דופי.
Thomas De Gendt – אף פעם אי אפשר לדעת מה לצפות מהבחור הזה. עד לפני כמה חודשים כבר היה נדמה שהוא הולך לפרוש מרכיבה מקצוענית, לאחר שלא מצא קבוצה לעונה הקרובה, אך הנה הוא כאן איתנו ואני ממש לא מתכוון להיות האיש שיספיד אותו….
בנוסף לרשימה המכובדת שהזכרתי, יש כמות לא מבוטלת של רוכבים איטלקים שיעשו כל שביכולתם כדי לשמח את מאמא ופאפא ולהביא הביתה איזשהי חולצה, לא חשוב הצבע (עדיף וורוד!)
האם מישהו מוכן להמר מי מהבאים יהיה האיטלקי הבולט ביותר….?
- Diego Ulissi
- Matteo Rabottini
- Simone Ponzi
- Franco Pellozotti
- Damiano Cunego
- Moreno Moser
- Oscar Gatto
- Paolo Tiralongo
- Fabio Aru
- Sonny Colbrelly
- Stefano Pirazzi
- Enrico Battaglin
- Eros Capecchi
- Ivan Santaromita
- Luca Paolini
- Fabio Felline
שתהיה לנו צפייה מהנה וחג ג’ירו שמח 🙂
