לפני הכתבה עצמה – אנחנו רוצים לאמר תודה גדולה ל Rudy Project – המשקפיים של רוכבי האופניים, על מתנות המשקפיים לאלה שהגיבו ושיתפו כתבות, וכמובן למגיבים והמשתפים עצמם. השנה הושק בטור דה פראנס דגם משקפיים חדש שנראה מבטיח: המשקפיים יגיעו עם שתי גזרות של עדשות. למסגרת יהיו 7 צבעים ויהיה מבחר של כמה סוגי עדשות- שחור כהה, כתום מראה ועדשות מתכהות מכמה סוגים, המחיר תלוי בסוג העדשה ויחל מ 950 ש”ח. Eduard Bekerman – שיחקת אותה ובגלל שקראת BIKEPANEL והגבת מהסיבוב ה 17 באלפ דואז, מתוך חבילת דטה יקרה בשטח בחו”ל (או WiFi חינמי במלון, אבל נפרגן לך גם במקרה הזה…) קבל את הדגם החדש במתנה ברגע שיגיע לארץ!
סיכום טור דה פראנס 2015 – הפודיום של BIKEPANEL
עוד טור מאחורינו ואנחנו ב-BIKEPANEL מסכמים שלושה שבועות של מעקב מלא הנאה של אוהבי רכיבה וספורט בכלל. מה שהתחיל כמאבק בין ארבעה מועמדים התפתח למופע של מועמד אחד אבל לא גרע מהעניין של הטור בזכות תכנון מסלול משובח ורשימת משתתפים עמוסה בשמות הכי גדולים שיש לעולם הרכיבה של 2015 להציע. הנה הסיכום שלנו, עם המנצחים, המפסידים ועוד קצת.
צילום: Picture credit: ASO/B.Bade/G.Demouveaux מאת: יניב שור
התמונה המסורתית למרגלות האייפל. אי אפשר בלי. השנה עם שמיים אפורים
הרוכב הטוב ביותר
רצינו לתת לפטר סגאן, לא רק בזכות הביצועים המדהימים שלו אלא גם בזכות הוויב שהוא מביא לטור. תמיד עם חיוך, תמיד מכניס צבע. אבל מה לעשות שבספורט הגביע הולך למנצחים ולא למי שניסה הכי חזק. לכן הקדשנו לפטר סגאן פיסקה שלמה בהמשך, אבל בקטגוריית הרוכב הטוב ביותר זוכה אצלנו הרוכב הטוב ביותר – כריס פרום. נכון שהוא שוב עשה את התרגיל של באתי, שרדתי (את השבוע הראשון) פוצצתי (בקטע ההרים הראשון) שוב שרדתי (את השבוע השלישי) וניצחתי. נשמע קצת מוכר לא? בדיוק כמו שהיה ב-2013. יש חשש שהשיטה הזאת תביא לסקיי ולפרום רצף ניצחונות בשנים הבאות, אך אני מציע לא להיות עד כדי כך פסימיים. פרום בשנה הבאה יהיה עוד יותר מסומן, והחולשות שלו, שחוזרות כבר פעם שניה, יהיו מסומנות כפליים. אני מעריך שניסיון נוסף לנצח באותה צורה יתקל בקשיים רבים, החל ממזג אוויר פחות נוח, דרך יותר התקפות בירידות ועד בליץ עליו בשבוע האחרון שבו הוא חלש יחסית. בתנאים כאלו כריס פרום יהיה חייב להיות יותר וורסטילי, אחרת הסיכוי שלו לנצח יורד. גם התחרות בשנים הבאות עשויה להיות קשה יותר מול קונטאדור (בהנחה שלא יחזור על נסיון של דאבל בטור ובג’ירו), ובטח מול קואינטנה שכל שנה נראה טוב יותר. ברכות כריס, ורצינו להזהיר אותך כי בשנה הבאה יהיה לך קשה אם הרוכבים האחרים ישימו לב למה שאנחנו ראינו כבר מזמן: כאשר אתה במצוקה הראש שלך עולה ויורד חליפות, במין מחזור כזה של מבט לכיוון הרצפה ושוב קדימה. אתה חייב להיגמל מזה, ותזכור שזה היה טיפ שלנו.
פרום והחבורה המובילה בהובלה של ריצ’י פורט. פורט הודיע שהוא עוזב את סקיי, אבל התנהג בהמשך כמו ספורטאי אמיתי
המאכזב
אין מה לעשות, בכל מקום שבו יש מנצחים יש גם מפסידים, ולא, אל תצפו למצוא כאן את אלברטו קונטאדור. באמת אי אפשר לבא בטענות למי שמנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולנצח בשני טורים רצופים. עם כל הכבוד לאלו שעשו זאת בעבר, לא הם (וגם לא המתחרים שלהם) רכבו נקי. מעבר לשיפור בביצועים, החומרים האסורים מייצרים התאוששות מהירה יותר שקריטית לניסיון לנצח שני טורים ברצף. במקרה של קונטאדור ראינו אותו נחלש כבר בסוף הג’ירו ולמעשה לא התאושש עד לפריז. שאפו לקונטאדור על כך שלא נשבר עד הרגע האחרון ונתן כבוד לצופים ולענף. בנוסף, הכנות בה דיבר במהלך הטור על מצבו ראויה להערכה במיוחד על רקע הקושי המנטלי והלחץ בו היה נתון. לקראת יום המנוחה השני אמר קונטאדור בכנות כי “אין לו את התחושה שצריכה להיות ברגלים כשאתה מסוגל לעשות את זה” ובתחילת הקטע השני באלפים אמר כי הוא “מרגיש עייף ולא במיטבו”. למרות כל זה קונטאדור משך כל הדרך בחבורה המובילה ואפילו ניסה להתקיף. זה רחוק מלאכזב אותנו, זה אפילו מעורר השראה.
קונטאדור יוצא לדרך באוטרכט. קיווה שזה יגמר אחרת
אז מי בכל זאת המאכזב? אנחנו הולכים על פודיום משולש במקרה הזה. בראשו אנחנו מעמידים את ריגוברטו אורן, שמסיים גראנדטור שני בלי שום הישג משמעותי. זהו אותו הרוכב שספרנו כאיום לקונטאדור בג’ירו, והזכרנו שמועמד לפודיום בטור. ביום המנוחה הראשון היה אפילו נראה שהוא ממוקם טוב אבל הכל התפרק בהמשך. אורן הפסיד זמן, לא היה משמעותי בהרים והשתתף בכמה בריחות ללא הצלחה יתירה. לא ברור מה קרה לו ואיך זה מסתדר עם הביצועים המבטיחים של תחילת העונה. את מקומות שני ושלישי תופסים (תחליטו אתם באיזה סדר) אלכסנדר קריסטוף וג’ון דגנקולב שלא היוו משקל במאבק על החולצה הירוקה. משניהם ציפינו להרבה כי בשנתיים האחרונות הם כיכבו בקלאסיקות של האביב ובסיומות עם ספרינט המוני לאחר מסלולים קשים במיוחד (קריסטוף בסאן-רמו ובאביב, דגנקולב בסאן רמו ובפריז-רובה), יכולת שהייתה אמורה להיות מתורגמת למשהו גם בטור. בפועל אנדרי גרייפל עשה לשניהם בית ספר, ובקטעי ה”קלאסיקות” היו אלו קוויקסטפ הדומיננטיים עם מרטין ושטיבר. עם לא מעט עזרה קבוצתית שהוענקה להם ועם היכולת של תחילת העונה ציפינו ליותר וזה פשוט לא קרה.
גרייפל עם עוד דובי לאוסף. עזבו לרגע את הרגלים של נערות הפודיום ושימו לב לארבע ראשי של ה”גורילה”
המבטיח
קל מאוד לעשות את הבחירה בקטגוריה הזאת – ניירו קואינטנה – שמשחק עכשיו הרבה ב”מה היה קורה אם”. למשל, מה היה קורה אם לא הייתי מפסיד זמן בשבוע הראשון, מה היה קורה אם לא הייתי נכנס לשוק בשלב 10, ומה היה קורה אם הייתי מתקיף לאורך כל הקטעים באלפים ומה היה קורה אם הייתי משאיר את וולוורדה בבית ולוקח פועל מטפס טהור שיעזור לי בהרים ולא יחשוב על הפודיום. לעניות דעתי, גם אם היה עושה את כל זה לא היה קורה כלום, והניצחון היה נשאר אצל פרום, אבל אלו ספקולציות. על אלפ-דואז היה נראה שפרום במצוקה מסוימת ושהפער עולה, אך אני מעריך כי אם באמת היינו יורדים מדקה הפרש היינו רואים את פרום משאיר את העזרה של סקיי מאחור ויוצא להציל את החולצה הצהובה. קואינטנה נמצא על גרף שיפור מתמיד, ובטור הזה הראה כי עם קבוצה מתאימה הוא מפסיד מעט מאוד זמן בשבוע הראשון ואפילו מתגבר על קטעי הנג”ש. עוד נראה הרבה מהרוכב הזה.
הצגה מרשימה באלפ דואז אבל זה לא מספיק השנה. קואינטנה מתקיף בדרך לעוד מקום שני בסיום הטור
חוץ מקואינטנה שווה להזכיר עוד כמה רוכבים בגילאי 22-24 שיהיו המתחרים של מחר: האחים אדם וסימון ייטס (22) שרכבו מעולה לאורך כל הטור, יונגלס (22) של טרק-פקטורי, רומן ברדה שהגיע 9 כללי (24) טיבו פינו (24) שאיכשהו התאושש מפתיחה איומה, וגם וורן בארגיל (24) שתחת הלחץ של ניבאלי בירידה כמעט הפך את גראיינט תומאס לבר-מינן (כשהעיף אותו לתוך עמוד טלגרף באלפים) אבל בכל זאת ראוי להיכנס לרשימה. עוד כמה שנים נראה את החבורה הזאת בהרים ביחד עם פאביו ארו (24) ואחרים – שווה להישאר בסביבה!!
חסר המזל
קצת מצחיק שעל הפודיום הזה עומד וינצ’נזו ניבאלי שבשנה שעברה הכל הלך לו: יתרון על הפאבה, מתחרים שפורשים ללא מאמץ מצדו ושורה של טוענים חדשים לכתר שלא הגיע מנטלית ופיזית ברמה מספקת כדי להתמודד איתו. ניבאלי ניצח את הטור של 2014 עם הרבה מזל. השנה בדיוק הפוך, בשלב הראשון ספג פיגור מטורף עבור קטע מסוג זה, והיה צריך להתמודד עם הצורך לרדוף מהיום הראשון. על הפאבה מצא את עצמו נותן הצגה לצופים אבל הגשם לא הגיע, והיתרון שלו על האבנים איבד משמעות. בהמשך נקלע למצוקה לא מוסברת בקטעי המעבר ואיבד זמן נוסף, והשיא – התפנצ’ר ברגע הכי לא מתאים למרגלות האלפ-דואז והפסיד הזדמנות לעמוד בכל זאת על הפודיום. מתנגדיו יגידו שהוא לא באמת בליגה של הגדולים, ושיש לו יותר מדיי מגבלות כרוכב – חסר מחץ בהרים וחשיפה להפסד זמן בשלבים שבהם הוא פשוט צריך להישאר עם הפלטון. יכול להיות שההחלטה של ניבאלי למעט בימי מרוץ השנה הייתה בעוכריו, ואולי היה לזה חלק בהפסד הזמן ביום הראשון. ניבאלי רק בן 30 ועוד יכול להוכיח שיש לו את זה, או להישאר ההוא שגנב נצחון ב-2014. לניבאלי יש לא מעט מתחרים על תואר חסר המזל, אבל הוא היחיד שהגיע לפריז למרות חוסר המזל: פביאן קאנצ’לרה סדק (שוב) חוליה בגב כאשר הוא מחזיק את החולצה הצהובה. טוני מרטין שבר את עצם הבריח כאשר הוא מחזיק את החולצה הצהובה – עם היכולות שלו והכושר הנפלא אתו הגיע לטור, אני מעריך כי הוא היה מחזיק את החולצה הצהובה עוד כמה שלבים. ואולי יותר מכולם – טי-ג’יי ואן-גרדרן שהצטנן בזמן שהוא במקום השני בדרוג הכללי ויאלץ לחכות לשנה הבאה עם הפודיום.
ניבאלי. זה לא היה הטור שלו
המפתיע
אנדראה גרייפל כבר עשה הרבה בקריירה והוא בהחלט ספרינטר מוערך אבל מי חשב שגרייפל הולך לקחת ארבעה קטעים בטור של 2015? אף אחד. “הגורילה” כמו שהוא מכונה בגרמניה (תודו שחוץ מהצבע שלו הוא דיי דומה…) נתן בראש לקוואנדיש ולקריסטוף אחרי שראה רק את הישבן שלהם בשנים האחרונות. גם כשניצח בג’ירו לא נתנו לו את כל הקרדיט כי למעט ויויאני לא היו שם ספרינטרים מהשורה הראשונה. גרייפל יצא בתזמון מושלם שלוש פעמים כשגולת הכותרת הייתה כמובן בשאנז אליזה כאשר הוא מקדים את קריסטוף שיצא מוקדם מדיי. לפני כן הספיק לקחת שני קטעים שטוחים ואף לשרוד קטע גבעות כדי לקחת גם את הספרינט של וולנס בשלב 15 למרות שבדרך הייתה עליה ברמה 2. חלק לא מבוטל מהקרדיט מגיע כמובן לקבוצה שלו – לוטו סודאל, שיצרה הובלה יעילה יותר מהקבוצות האחרות ושמרה על הדומיננטיות אל תוך פריז. כל הכבוד.
הרכבת של לוטו בפעולה בשנז אליזה. תזמון מושלם של ספרינטר מנוסה שמיצה 100% מהיכולת שלו
הקבוצה הטובה ביותר
מוביסטאר הגיע לטור עם הרכב חכם שקרא נכון את המסלול והבין איפה קואינטנה צריך עזרה. שיתופו של וולוורדה הוא סוג של אילוץ, מעצם היותו רוכב בקבוצה ועם רקורד כמו שיש לו. הקבוצה ובתוכה וולוורדה רכבה נכון בהרים והשתמשה יפה בתרגיל של התקפה כפולה על פרום – וולוורדה יוצא ראשון ומכריח את סקיי להגיב. אם פרום יגיב בעצמו, קואינטנה יושב עליו, ואם הוא לא מגיב, קואינטנה מתקיף וחובר לוולוורדה. התרגיל בוצע לפחות פעמיים באלפים, אבל חולשה של וולוורדה (לא הצליח להוביל את קואינטנה ולהגדיל את הפער) מול החוזק של סקיי וחלוקה מתוחכמת של העומס בין הרוכבים שלהם הוציאה את העוקץ מהתרגילים האלו. שלישיית הקטרים של קואינטנה – דאווסט, קסטרוויחו ומאלורי – השאירה אותו בתמונה לאחר השבוע הראשון ובמיוחד בנג”ש הקבוצתי. בשלב 10 עשתה החבורה הזאת עבודה מדהימה בהכתבת הקצב, גם אם בסוף קרה מה שקרה ופרום פירק את כולם. לפני הטור ציינו את מוביסטאר כקבוצה הפחות חזקה בין קבוצות המובילים, אך בפועל הם עלו על אסטנה ולפחות השתוו לטינקוף-סקסו.
מוביסטאר בנג”ש. לא הנבחרת החזקה ביותר אבל המתאימה ביותר למסלול
הקבוצה המאכזבת
היו קבוצות פחות מורגשות בטור, אבל אנחנו בוחרים להתאכזב מיורופקאר. עם פייר רולאן בהרים וקוקאר בספרינטים הם היו אמורים להשיג יותר. אצל רולאן הייתה הרבה מאוד השקעה, אבל זה היה נראה כמו התגנבות יחידים ללא תמיכה קבוצתית וללא הגעה לשום הישג. קוקאר נראה ממש פספוס אחרי שהראה מה הוא יכול לעשות בשאנז אליזה, השאיר עשן לסאגן ולקוואנדיש, עבר את קריסטוף ורק גרייפל עמד בינו ובין הפודיום. קוקאר רק בן 23 ונראה שיש לו פוטציאל אדיר שלא ממומש ביורופקאר. בסיום היה כל כך מאוכזב שעבר את הקוו בווילי… אם אלו היכולות שלו איך זה לא תורגם לרכבת יותר מסודרת של יורופקאר בקטעי המעבר? נכון שראינו עוד כמה פרצופים של ווקליר, ונכון שהוא בילה קצת זמן בבריחות, אבל לקבוצה שהטור הוא אחת המטרות העיקריות שלה זה פשוט לא מספיק.
פייר רולאן. הרבה שעות מסך מעט היישגים
המסלול
המסלול שתוכנן השנה היה פשוט מעולה והעניין נשמר לכל אורך הטור. זה לא טרוויאלי כאשר אין מאבק על החולצה הצהובה. השבוע הראשון וקטעי הקלאסיקות בתוכו יצר עניין מיד בתחלת המירוץ, קטעי החוף עם רוחות הצד עשו שמות בפלטון והעליות הקצרות הכריחו את המועמדים למתוח רגלים בשלב מוקדם במירוץ. העניין בשלבים הראשונים לא היה זה שחיסל את המרוץ כמו שקרה ב-2014, כריס פרום היה זה שסגר עניין בשלב 10 אך הפודיום היה פתוח אל תוך יום המנוחה הראשון וגם השני. חוץ ממחמאות, ראינו הרבה יותר מדיי מגע של קהל עם הרוכבים, יותר ממה שזכור לי בשנים קודמות. באלפ דואז היו הרבה דחיפות ורק במזל זה לא נגמר בנפילה. יש מקום לצלם ולהעניש, הצרפתים יודעים מצוין לאכוף משמעת על הקהל כשהם רוצים. גם תקרית זריקת השתן על כריס פרום היא כתם תרתי משמע. זה גועל נפש וצריך לעשות הרבה יותר כדי שזה לא יקרה. השיא היה בשאנז אליזה כאשר מספר קילומטרים לסיום פשוט עמד על המסלול אדם בגלימה לבנה והרוכבים היו צריכים לעבור דרכו.
הקמע של הטור נותן בראש
קטגוריית ה-Combative אינה חדשה, היא הולכת וחוזרת וקיבלה לא מעט פוקוס השנה. בקטגוריה זוכה הרוכב שבילה הכי הרבה זמן בבריחה ותרם לעניין בשלב אפילו אם לא ניצח. אפשר אולי לשנות את השם שלה ל”הרוכב המבואס של היום”, כי מי שמקבל אותה עומד על הבמה בפרצוף חמוץ ועוד לא הספיק להתאושש מהפלטון שעבר אותו 5 ק”מ לסיום… מצחיק במיוחד רומן ברדה שקיבל את התואר הכללי המפוקפק בשאנז אליזה בחיוך מבויש. אחרי הכל, המקום התשיעי הכללי מסכם טוב יותר מה-Combative את מה שהצליח לעשות בטור הזה. https://www.youtube.com/watch?v=25b0Psd0uro ואי אפשר לסיים את ההתייחסויות למסלול בלי לחזור לסבל של הרוכבים בטור הזה ובכל שנה. המאמץ הנדרש גבה השנה מחיר מהטובים ביותר כמו שכבר הזכרנו. כדי להבין מה עוברים אפילו הרוכבים שהצליחו יחסית בטור, מעניין היה לשמוע את רומן ברדה מתאר את מצבו לאחר שלב 12 ומביע אכזבה מהטור, שניה לפני שהתאושש, ניצח שלב ונכנס לעשיריה הראשונה: “הייתי בגיהינום בעשרת הימים האחרונים ולא הצלחתי לעקוב אחר הקצב של הפלטון. רק היום מצאתי קצת אנרגיה והגענו לסוף הקטע עם סיכוי לנצח. עדיין, הטור הזה מייצג את האכזבה הכי גדולה בקריירה שלי כי המטרה שלי הייתה טופ 5“. נסו לתאר איך מרגיש רוכב שנלחם 10 ימים בציפיות שלו מעצמו, בשאלות של התקשורת ובסבל של רדיפה אחרי קצב גבוה מדי עבורך. 
הספורט הנקי
עם כמות המלל שנשפכה על החשדות נגד כריס פרום בשלושת השבועות האחרונים אפשר בטח לכתוב מחדש את האנציקלופדיה העברית. בלי להיות שיפוטיים מדיי אנחנו תוהים לאיפה נעלמה היכולת המופלאה של אסטנה מהג’ירו, מה נסגר עם וולוורדה שנותן בראש לקונטאדור, לאיפה נעלמה היכולת של אורן, איך ניבאלי מפסיד 10 שניות בעליה של כלום ואחר כך נותן בראש שתי דקות באלפים? כל שינוי קיצוני ביכולת לטוב או לרע הוא בחזקת חשוד, ועדיין כולם מדברים רק על פרום כי הוא המנצח.
וולוורדה חוזר לפודיום בגיל 35. משום מה זה לא העסיק את העיתונאים הצרפתים
טיפים לפרום לקבלת יחס נקי יותר:
- תראה את עצמך ביותר מירוצים… אל תעלם לכל העונה ותבליח לקראת הטור. זה מזכיר לנו מישהו שאנחנו מנסים לשכוח, זה לא מכבד את הענף ואת העונה כולה.
- תוציא לאור את כל הנתונים על הביצועים שלך, אנחנו נטבע לגמרי וזה כבר לא יהיה ממש מעניין. כשאתה מוציא נתונים של עליה אחת תמיד אפשר לשאול למה גסינק לחץ יותר וואטים ממך ועדיין נשאר מאחור.
- אפשר להיות יותר צנוע בראיונות. אתה לא חייב להציע בדיקות נוספות ולא חייב לייעץ לרשות כדי להגביר את האכיפה.
עוד שיטה להתאושש לאחר שאתה מנסה לרדוף אחרי פטר סגאן בירידה. פנטאנו בקרח אחרי שלב 16 בו הגיע שלישי
פטר סגאן לאן
אנחנו אוהבים את סגאן. האמת שכולם (וכולן) אוהבים אותו אבל אנחנו קצת יותר בזכות האקדמי. יש לו הכל: הוא חזק, הוא ספרינטר, הוא מטפס לא רע בכלל, הוא בכושר טוב בצורה שערורייתית, הוא יורד “כמו אבן אל תוך המים” (תיאור של חבר מקבוצת קנונדייל במיל.). הדבר היחיד שחסר לו הוא המיקוד. מה הוא רוצה להיות? סגאן נכנס לתודעה לפני כ-5 שנים. לפני כן היה רוכב אופני הרים צעיר ומבטיח מאוד אבל עד שהגיע לליקוויד גז/קנונדייל לא באמת הכרנו אותו. מרגע שהגיע הוא לא יורד מהכותרות. בתור ילד בן 20 עשה דברים מדהימים וסחט מחמאות שכללו השוואות לאדי מרקס ונבואות על ניצחון בטור (איבן באסו). בהמשך הגיע שני לקאנצ’לרה בנג”ש של הטור דה סוויס וסומן כ”יורש” של תחנת הכח השוויצרית. בהזדמנות נדירה של ראש בראש בטור של פלנדריה היה דווקא קאנצ’לרה המנצח אבל זה לא הוריד מהמיתוס של סגאן.
סגאן מוביל עוד בריחה באלפים. מסומן, ללא סיוע, ללא מיקוד, ללא נצחון בקטע
סגאן התפרסם גם בזכות אופיו המיוחד, נטייתו לנסוע על גלגל אחד, לצבוט ישבן של נערת פודיום (ולהתנצל עם פרחים) ויציאות מצחיקות וכנות כמו “אני לא רוצה להיות אדי מרקס השני אלא פטר סגאן הראשון”. אפילו אצל פרום הצנון הוא מצליח שוב ושוב להעלות חיוך… https://www.youtube.com/watch?v=J-QX_4Q__5I אז פטר סאגן לאן? אם הוא ספרינטר אז הוא צריך רכבת שעובדת עבורו ולא עבור מועמד בדרוג הכללי. אם הוא רוכב קלאסיקות אז גם עבור זה צריך קבוצה שתתרגם את היכולת המדהימה שלו לרצף של הישגים. האם הוא יכול יום אחד לנצח גראנדטור? קטונתי מלהעריך את זה, אך דיי קל להבחין כי כרגע הוא לא קרוב לכך מבחינת משקל. מה שבטוח הוא שהשנה פטר סגאן הוא רוכב אדיר אבל גם פיספוס אדיר. הוא סחט מחמאות מכל עבר אבל עונה נוספת ללא הישגים משמעותיים באביב ובטור תסמן אותו כמי שנשאר על יד, ותהיה הסיבה אשר תהיה.
My opinion after today.@petosagan is the strongest rider with the highest pain level @letour. We are proud to be able to contest 4 a while!
— Andre Greipel (@AndreGreipel) July 20, 2015
לסיכום
אם אתם מעוניינים לבדוק לעומק כמה שטויות והערכות שגויות כתבנו כאן במהלך הטור אתם מוזמנים להיזכר במה שקרה ובתמונות שכבר העלנו:
- לקראת הטור: https://bikepanel.com/p/25893
- השבוע הראשון: https://bikepanel.com/p/25893
- השבוע השני: https://bikepanel.com/p/26067
- לקראת אלפ דואז: https://bikepanel.com/p/26207
מה נשאר? לחכות לשנה הבאה ולעוד הצגה של כל מה שאנחנו אוהבים ברכיבה, ברוכבים ובספורט בכלל. ALLEZ! ולהתראות ביולי 2016!!!
