בחינה של אירועי הסיבולת הארוכים שקוצרו או בוטלו בעקבות פגעי מזג האוויר מעוררת את התחושה הלא נוחה שהממונה על מזג האוויר החליט לחרב לספורטאי הסיבולת שלנו את התוכניות. אחרי מרתון תל אביב, אולטרא-מרתון בראשית בגולן, ודואתלון חצרים, היה זה המקצה הארוך (168 ק”מ) באירוע גראן פונדו גלבוע חרמון שנפל קורבן לגחמותיו של מזג האוויר.
בניגוד למרתון תל אביב ולדואתלון חצרים שמקצים בהם בוטלו בגלל חום יוצא דופן, הפעם היה זה מזג אוויר סוער וקר באופן יוצא דופן שאילץ את מארגני הגראן פונדו שהתקיים בשבת האחרונה לעשות שינויים של הרגע האחרון בתוכניות. זה התחיל בגשם עז באזור הגלבוע במשך יותר משעה לפני הזינוק שגרם לביטול המקטע הראשון באירוע, הכולל רכיבה מנהלתית-ברובה בת כ-66 ק”מ מהגלבוע עד לשער הגולן. בהמשך, גרמו תנאי מזג האוויר הקשים שכללו גשם מלווה בברד, רוחות עזות וערפל לעצירת הרכיבה במסעדה, במקום בחרמון. ראשון הרוכבים שסיים את המסלול היה אילן קולטון מקבוצת IGP, ואחריו סיים בן-קבוצתו גיא גבאי. במקום השלישי הגיע אנטון מיכאלוב. בנשים, סיימה פז בש מ-IGP במקום הראשון. שנייה הגיעה אירנה מאזין מקבוצת זון-3, ושלישית – נציגה נוספת ל-IGP, תיה סעדה.
הראל נחמני מחברת “משלחות” השותפה לארגון האירוע ביחד עם אוזון-מדטירנאו (של שי ראשוני, אייטור אייזפיאזו וקרן פוטאש), מסביר: “בבוקר, לפני הזינוק המתוכנן בגלבוע, המשטרה רצתה לבטל את האירוע כולו – טענו שהתנאים מסוכנים מדי. דיברנו עם נציגי המשטרה והצלחנו לשכנע אותם להסתפק בביטול המקטע הראשון ולקיים רק את המקטע התחרותי, המוזנק משער הגולן. לדעתי, זו היתה החלטה נכונה לבטל את הרכיבה בגלבוע. הגשם שירד שם שעה לפני הזינוק הפך את הכבישים לחלקים ומסוכנים, ועם מעברי הבקר והירידה מההר, זה יכול היה להיגמר רע מאוד”. וכך, אחרי טקס קצר לזכרו של גבי לרנר ז”ל מרוכבי אשכולות, שנדרס השבוע בתאונת פגע וברח, התפנה מתחם “סקי בגלבוע” מרוכבים.
כמה קבוצות ממשתתפי המקצה המלא, מגובים בכלי רכב מלווים, החליטו להגיע מהגלבוע לשער הגולן ברכיבה – אם כי לא דרך הגלבוע אלא על כביש 71 (שבימים אלה מתבצעות בו עבודות בכביש על קו רכבת העמק ועל כן הוא לא נוח לרכיבה, בלשון המעטה) ומשם לכביש 90. היתר נסעו לשער הגולן במכוניותיהם, ומשם, רבים – בהם גם כותבת שורות אלה – יצאו לרכיבה של כמה עשרות קילומטרים לפני שהוזנק המקטע התחרותי. על כל פנים, באזור הכנרת שררו בין שמונה בבוקר לזינוק טמפרטורות נוחות (עד חמימות למדי) והשמש חייכה מבעד לעננים.
במבוא חמה לאחר הזינוק היה חם ומעיק כמו שרק מבוא חמה יכולה להיות, אבל בתום העלייה, ברמת הגולן שררה צינה שרק הלכה והתגברה ככל שהתקדמנו צפונה, וגוש עננים שחור ומאיים נע ממערב והחל להמטיר כמויות בלתי נתפסות של גשם וברד על מאות הרוכבים, שרבים מהם, יש לציין, לא הגיעו מצוידים בביגוד חורף מתאים. לזכותם ייאמר שאיש – אפילו לא החזאים – לא צפה את הקור ששרר ברמה. “תחזית מזג האוויר ליום שישי היתה סבירה”, מזכיר נחמני.
כאשר ראשוני הרוכבים התחילו להתקרב לחרמון, קיבלו נחמני והצוות החלטה לעצור את הרכיבה במסעדה, ולא להגיע לחרמון. “עוד בזינוק הבנו שבחרמון יש ערפל כבד וגשם, אבל החלטנו לחכות ולראות אם המצב מתבהר. ככל שהאירוע התקדם, המצב שם רק הלך והחמיר. בתיאום עם המשטרה, לא היתה לנו ברירה אלא להחליט להעביר את הסיום למסעדה. מצאנו ברגע האחרון מתחם סיום חלופי, ועסקנו בשינוע כל הציוד מפסגת החרמון לשם, וזאת במזג אוויר בלתי אפשרי. זה היה הדבר הכי טוב שיכולנו לעשות בהינתן הנסיבות”.
מספר בלתי מבוטל של רוכבים לא סיימו את הרכיבה במסעדה, אלא בתחנת הרענון בעין זיון, כ-20 קילומטרים דרומית לשם. “אנחנו לא מנענו מאף אחד שהגיע לעין זיון להמשיך לרכוב למסעדה”, מבהיר נחמני. “אני חושב שמי שלא המשיך לרכוב ובחר להישאר שם מרצונו עשה טעות. אישית, די חששתי מהקטע הזה, לאור העובדה שהיה שם ערפל, והכבישים היו חלקים מאוד, אבל איש לא מנע מהרוכבים שהיה מסוגל להמשיך ברכיבה לעשות זאת. בסופו של דבר, שלחנו אוטובוסים לעין זיון כי הבנו שהרבה רוכבים נשארו שם, אבל איש מהצוות לא המליץ לרוכבים להישאר שם ולא לסיים”.
“צריך להבין שאי אפשר היה לדחות אירוע כזה – אפשר היה רק לבטל. קיום גראן פונדו מצריך כמות תיאומים בלתי אפשרית, ולכן דחייה שלו לא היתה אפשרות ריאלית”, מסכם נחמני. “בסופו של דבר, אני שמח שקיימנו את האירוע ולא ביטלנו, ומקווה שאנשים מבינים שעשינו את המקסימום, ושבכל זאת יצאו מהאירוע עם חוויה. אני מבין שיש כאלה שיש להם ביקורת – וזה לגיטימי. אבל מבחינתי, הכי חשוב שכולם חזרו הביתה בשלום, ולמרות שהיו כמה רוכבים שסבלו מפגיעות קור, איש לא פונה לבית חולים. אני משוכנע שלמי שסבל מקור לא היתה חוויה נעימה במיוחד, אבל לא יכולנו לצפות שיהיה קר כל כך”.
אחת הרוכבות שסבלו מאוד מנחת זרועו של הקור היתה יונית אבנר מתל אביב. “לא הייתי מספיק לבושה”, היא מודה. “הייתי רק עם מעיל רוח ושרוולונים שאותם הורדתי בהתחלה, ואחרי שנרטבו, לא הצלחתי לעטות אותם בחזרה. היה לי נהדר עד עין זיון – כל כך נהניתי מהעלייה של מבוא חמה, שאותה טיפסתי בפעם הראשונה. בעין זיון ניסיתי בכוח לאכול ולשתות, אבל התחלתי לרעוד בפרכוסים בלתי רצוניים. למרות זאת המשכתי לרכוב. ליד מרום גולן עבר לידי רוכב, ואז חזר על עקבותיו ואמר לי, ‘את לא נראית טוב’. הוא נשאר איתי, הפשיט ממני את הכפפות, ניסה לחמם לי את כפות הידיים, וארגן לי רכב שיפנה אותי. אחר כך הביאו אותי למסעדה, סייעו לי למצוא מקום להחליף לבגדים יבשים. חוויה כזו לא עברתי בחיים שלי, ולמרות שהיה לא קל אני ממש לא מצטערת שבאתי”.
באופן אישי, לי הזכירה החוויה בגראן פונדו את ההתמודדות עם הקור בישראמן 2012. אף שהייתי לבושה באופן סביר, הרוח העזה, הקור והגשם שהתעללו בנו במשך שעה וחצי בין רמות מגשימים לעין זיון הפכו את המסלול למאתגר עוד יותר. רכבנו כמה חברים בקבוצה, שמרנו על אופטימיות, העברנו את הזמן בשיחה, זמרה, ופה ושם גם גוללנו איש באוזני רעהו תרחישים אפוקליפטיים אלה ואחרים, שהמפחיד מביניהם היה שהגשם הציף את המשאיות של פליינג קרגו, שהסיעו את הציוד היבש שלנו לנקודת הסיום. כשהגענו לעין זיון – שם נודע לנו שאנו כפי הנראה לא נגיע לחרמון – סיכמנו מראש שאנחנו עוצרים למילוי בקבוקים ומיד יוצאים, כי ידענו שאחרת נקפא תוך שניות. את הדרך עד מסעדה עברנו בהיטלטלות בין תקווה שבכל זאת נגיע לחרמון, לבין הרצון להגיע למקום חמים ויבש ולהחליף בגדים. בסופו של דבר, הרצון ניצח.
ולסיכום, אי אפשר בלי פינת התובנה בדיעבד: אם את מטפסת את מבוא חמה, ומרגישה משהו קצת מוזר, זאת אומרת, מרגישה שמשום מה את לא מצליחה להזיז את הפדלים, כלומר, נקלעת לקדנס חד ספרתי (על אמת!) ומרגישה שעוד שנייה את נופלת מהאופניים — יכול להיות, זאת אומרת, יש סיכוי סביר, כלומר, לא מן הנמנע, שאת עדיין על פלטה. אז תוודאי שאת לא על פלטה, טמבלית! ואחר כך אל תתפלאי שאת רואה את הדופק המקסימלי שלך נשקף שחור על גבי גרמין.
צילמו: רמי קליימן, אורי ניצן
מאת: דנה צימרמן
דנה צימרמן אשת תקשורת ואקטיביסטית, פעילה בענף הטריאתלון מ 2005, אבל בעניין של כתיבה היא כבר יותר מ 20 שנה. היא תספק לנו הצצה אל הסגמנט שהוא אולי הכי משמעותי והכי צומח בעולם רכיבת הכביש הישראלי בשנים האחרונות: טריאתלון על מרחקיו השונים, ועל עוד דברים שמעניינים אותה ואותנו על אופניים.