כשנוסעים לחופשת רכיבה יש נטייה גם אצל אלו שיוצאים לסתם שבוע של רכיבה באלפים (לעומת יציאה לתחרות כמו הטראנס אלפ): לחפש לכבוש X פסגות ממותגות. קבלו סוד ידוע מאוד – הרבה מהפסגות המפורסמות בטור הן לאו דווקא העליות הכי יפות באלפים, ועליות קטנות, נידחות ולא מוכרות יכולות להיות יפות בהרבה. אפשר גם אחרת: אפשר לצאת לשבוע מאתגר של רכיבות, אבל ברוגע. אפשר לטפס עליות קצת פחות מפורסמות, ואז זה לא משנה אלו הספקתם ואלו לא.
האזור שבחרנו עבור החופש שלנו הפעם הוא דרום-צרפת. לא אלפים, לא פירנאים ואפילו לא שיאי פסגות-הגעש של המאסיף סנטרל. בחרנו להכיר לכם כמה חבלי-ארץ שנפוצים פחות במודעות של תייר הרכיבה הישראלי. זו צרפת הרגועה, שבה לא יהיה לכם את הדוחק של כפרי הסקי, לא את הלחץ לסיים במסגרת הזמן, ולא את הציות העיוור למסלול עם עליות ממותגות.
תוכלו לקום כל בוקר ולהיות גמישים, לקבוע בעצמכם מסלולים לפי כבדות הרגליים מיום האתמול. תזכו לראות צרפת של חקלאות, של יין ושל אנשים מחייכים. ויותר מכל: צרפת של חופש- אחד משלושת עקרונות המהפכה.
נוחתים במרסיי
את ההבדל ממילאנו, מז’נבה, פאריס ועוד יעדי אל-על תרגישו מייד, כי מדובר בנמל תעופה שמזכיר יותר תחנת-רכבת. הנמל ממוקם גם מחוץ לעיר עצמה, כך שלא תצטרכו להיכנס כלל לעיר שנחשבת לעיר האפריקאית הראשונה במרוץ הפריז-דקר. האזור תחום בין האלפים ממזרח, המאסיף-סנטרל ממערב, והים התיכון מדרום. זהו האזור אותו צייר ואן-גוך ושם הוא איבד את זה, אז שמרו על קונטרול.
רוצים עוד כתבות מעניינות על אופניים? אלפים כבר מקבלים למייל:
איפה לישון?
גישתנו היתה לשכור רכב ולהיות מוכנים לנסיעה של עד כשעה וחצי \ 150 ק”מ אל תחילת הרכיבה. המקום האופטימלי לכך הוא בדיוק לרגלי הוונטו: בבדואין (Bedoin). זה המרכז אליו מגיעים רוכבי כל העולם ויש במקום אווירה של אופניים. בסוף כל יום יושבים הרוכבים וגומאים בירה לאורך הרחוב הראשי של העיר. שתי חנויות אופניים מקומיות יספקו לכם מצרכים ותמיכה אם תצטרכו, כולל אופניים להשכרה. לחמישה ימים השכרה של הדגמים הטובים יותר יקרה למדי – כ 300-350 יורו בעת הביקור שלנו.
עיירה נוספת בסגנון דומה לרגלי ה Ventoux טיפה ערבה מבדואין היא Malaucène שבה יש חנות אופניים ברמה הכי גבוהה שראינו באזור. בעקבות מנוע ההמלצות של הוטלס.קום התמקמנו בעיר קרובה שלא נמליץ עליה: קרפנטרס – עם אווירה בליגה של איזור התעשייה בגדרה. אם אתם באמת בקטע של פינוק ויוקרה לכו על זה: http://www.crillonlebrave.com – כ 4 ק”מ מחוץ למקום שנקרא Crillon le Brave.
איך מתכננים מסלולים?
השתמשנו בכמה מקורות שלא אכזבו ויצרו עבורינו 5 מסלולים משובחים. המקור הידעני והמצוין העיקרי שלנו היה נציג BIKEPANEL לדרום צרפת: מסייה יותם קאופמן שבילה שם במסגרת עבודתו כמה חודשים ומכיר כל פינה באזור. המקור השני הוא חוברת פרינט (כמו של פעם, על נייר אמיתי) בשם Le Cycle ובה 50 מסלולים מומלצים בכל רחבי צרפת: “Les 50 plus beaux paracours de France”.
מסלול אחד נקבע ע”י אירוע ספורטיב בשם Le Dromoise – שוב בהמלצתו של יותם ולקח אותנו ליופי של מקום ויוצא מהעיירה Die (איזור Rhone-Alps). עוד רכיבה תוכננה פשוט באמצעות מפות מישלן.
מי שקרא כמה המלצות שלי כבר מכיר את ההמלצה הזו והטריק הזה – כיצד לתכנן טיולים מעולים במקומות שלא הייתם בהם מעולם. היתרון הגדול של מפות מישלן הוא הסימונים הירוקים של כבישים נופיים. מחפשים אזורים עם הרבה כבישים מסומנים ירוק- אלה לא יאכזבו אתכם. הם יהיו המקומות היפים לרכוב בהם.
המשתתפים בספורטיף מקבלים את גרף הגובה של המסלול
סימונים נוספים ששווה להכיר במפות מישלן
במפות של מישלן ישנם שלושה צבעים לכבישים: אדום, צהוב, ולבן אשר מייצגים סדר יורד של עומס תנועה (ובמקביל – סימון הירוק הנופי). עוד דבר ששונה בצרפת: אין קשר בין מספר הספרות שמציינות כביש לבין היותו כביש ראשי או משני. צרפת מחולקת ל-22 חבלים (regions), ואלו מחולקים יחד לכמאה מחוזות (departements). כל מחוז מצויין בשתי ספרות לפי סדר א”ב פחות או יותר – אלו הן גם שתי הספרות הראשונות של המיקוד, או שתי האחרונות של לוחית הרכב באותו מחוז. בשידורי המסוק של הטור, ליד כל שם של כפר יהיו מצויינות הספרות הללו – שעבור הצרפתים מייתרות את הצורך להזכיר את שם המחוז. כל מחוז ממספר בעצמו את הכבישים הפנימיים בו ומציין אותם באות D. לכן לדוגמא הכביש D10 יהיה קיים בכל מחוז בנפרד, וכאשר כביש כזה חוצה גבול של מחוזות, מספרו ישתנה אז לא לדאוג.
עוד יופי של צ’ופר במפות מישלן: שיפוע העלייה באמצעות ראשי חץ. ראש חץ אחד > 5-9%, שניים >> 9-13%, שלושה >>> מעל 13%. כיוון החץ מעיד כמובן על כיוון השיפוע ואת מעבר ההרים (col, passo, port) תוכלו לזהות באמצעות הצבעה של שני חיצים כאלה על הכביש >< אחד לכיוון השני.
מזג אוויר – מתי כדאי להיות שם?
אנחנו יצאנו בספטמבר. רוב ימי הרכיבה היו חמים למדי, אולם זה לא בקנה מידה הישראלי: סביב 25-27 מעלות וללא לחות כמעט. היה די מושלם. המקומיים סיפרו שבחצי השני של ספטמבר בד”כ כבר נכנסת מערכת גשם אחת לפחות של כמה ימים. ברכיבות הרוח לא היתה חזקה במיוחד – אפילו בוונטו.
עוד טיפ חשוב הוא לשים לב לתחזית מזג האוויר בתוך יום הרכיבה – אתרי מזג האוויר מדויקים להפליא בתחזית למחרת או בתחזית לאותו היום. ביום האחרון לרכיבה היה לנו גשם עד 11 לפי התחזית. כשקמנו בבוקר זה לא נראה טוב: סערה חזקה, ברד, וחושך רציני בחוץ. החלטנו לסמוך על התחזית ויצאנו לאיזור תחילת הרכיבה. בדיוק על השעה הגשם נפסק ואחרי שעה השמש יצאה ליום רכיבה מושלם.
ההר הבודד – הוונטו
אוכל
מי שנוסע לאיזור הזה, מומלץ שיכין לעצמו איזה יום ספייר לסיבוב טעימות יין: הרכיבה והמסלולים הם בתוך איזור שמתמחה בגידול גפנים ותעברו ליד יותר מיקב אחד במהלך הרכיבה. לנו לא היה יום כזה לצערנו (או לשמחתנו: למעט בוקר גשום אחד קיבלנו חמישה ימי שמש מופלאים), אבל בתכנון של שבוע ההסתברות לנפילה על יום גשם אחד או שניים עולה – ואז אלה יהיו ימים מושלמים לשבירת שגרה כזו.
בחירת המסעדות שלנו התנהלה בהתאם להמלצת פקיד הקבלה במלון. צרפת או לא צרפת – בסוף מצאנו את עצמנו חוזרים שוב ושוב דווקא למסעדה האיטלקית המשובחת במקום. אין כמו פסטה עשירה וטעימה לרוכב האופניים העייף בסוף יום רכיבה. המסעדות הצרפתיות נוטות להתאפיין באווירה חמורת סבר, מנות קטנות וקינוחים גדולים, וטעמינו האיטלקי מעדיף את ההפך: מנה גדולה וקינוח קטן ליד קפה טעים.
אם בקפה עסקינן – אל תצפו לקפה טעים במקום הזה. בישראל ובאיטליה עושים אותו הרבה הרבה יותר טוב. פה הקפוצ’ינו יוגש לכם לעיתים עם קצף דליל במקרה הטוב או במקרה המגוחך: קצפת של ממש כמו בקפולסקי של שנות ה 80 בישראל. חשוב לדעת: המסעדות סגורות מ-14:00 ועד השעה 19:00 (בערך). זה בדיוק החלון האופייני לסיום רכיבות, בשעות האלה המקסימום שתוכלו לאכול יימצא בד”כ בבולונז’רי הקרוב – מאפים למיניהם או במקרה הטוב איזה נקניקיה בבצק או פיצה. בכל שאר המקומות יגישו לכם רק את הבירה של אחרי הרכיבה, אם תרצו כזו.
שיא הגובה בטיול…
היום הראשון – Privas – כ 125 ק”מ ו 1870 מטרים אנכיים
ה Ardeche הוא חלק מחבל ה Rhône-Alpes והוא נמצא צפון מערבית לוונטו. מדובר באיזור יפהפה המאופיין בהרים שגובהם סביב ה 1100-1300 מטר (בגדול… הפסגה הגבוהה ביותר היא כ 1700 מטר), ובינם ערוצי נחלים עמוקים ומתפתלים. האספלט בצירים הצהובים במפה של מישלן קרוב למושלם בד”כ ובצירים הלבנים ברמה משתנה. הנוף יפהפה, עם מעט תנועה. האופי הכללי של התוואי הוא גבעי-הררי בסדר גודל דומה לשל ישראל. ערוצי נחלים עמוקים שבהם רוכבים בירידה או עלייה בשיפוע מתון (1-2 אחוז) עם עליות ארוכות של כ 10 ק”מ גם הן בשיפועים מתונים בד”כ של כ 5 אחוז. הסיבובים בירידות מושלמים – לא מפתיעים בעקומות משתנות ולא חדים מדי, ועם שיפוע צד נכון לפי כיוון הסיבוב: מושלם לסלאלום ענק שמקל על שיפור טכניקת הסיבובים מבלי להביא אתכם לקצה אם אתם לא משתוללים במהירות.
ניווט: די קל – אפשר פשוט לעקוב אחרי השלטים לעיירות העיקריות שבמסלול אלא אם כן אתם מעוניינים לקחת דרכים שוליות וקטנות – כמו שאנחנו אוהבים לעשות, וניסינו לעשות אך עקב פספוס פנייה כשלנו ועברנו על חוק ה”לא תעשה את אותו הכביש פעמיים”… מה שיצא בפועל נמשך כ 125 ק”מ ו 1870 מטרים בצבירה אנכית – די והותר עבורנו.
מחוז ארדש מארגן אחת לשנה את אירוע הספורט-חובבני הגדול ביותר בצרפת – ה-Ardechoise. מדובר באירוע בן ארבעה ימים, שנוטלים בו חלק כ-15,000 רוכבים שיכולים להשתתף במגוון של תחרויות, בכל מיני קומבינציות. הוא מתרחש באמצע-סוף יוני כל שנה. ניתן להוריד מהאתר את המסלולים שנבחרים גם בשל יופיים.
הנה המסלול שאנחנו עשינו. להורדה לחצו פה
היום השני – ונטו עם כיוון השעון – עליה ממלוסן – 113 ק”מ על 2,226 מטרים אנכיים
רכיבה בצרפת…הקונוטציה הראשנה שעולה לראש היא כמובן רכיבה בעליות המפורסמות כגון האלפ-דואז והאחרות שבאיזורי הסקי המוכרים. אנחנו בחרונו הפעם דווקא באיזור הזה ולא תרנו אחרי גובה מצטבר משמעותי וקיצוני. רצינו נוף יפה וכפרי, רולינג הילס אינסופיות ומרחבים. רצינו עליות בקנה מידה המוכר לנו יחסית, ורצינו סביבה נהנתנית ומפנקת, אבל בכל זאת – בתוך ימי הרכיבה אי אפשר היה שלא לסמן V על עליית-סלבריטי אחת: הר הוונטו (Ventoux).
מה כבר לא נכתב על הוונטו – ה’ענק מפרובנס’ – העלייה המפורסמת והמצולמת הזו מהווה אייקון רכיבה שמושך לא מעט רוכבים למקום הזה ומפרנס יפה את מלונות האיזור. התמונה של ההר הקרח עם מגדל האנטנות המכוער בראשו היא סמל שאי אפשר שלא לזהות, ומוטיב שחוק בתמונות וצילומים רבים. בשביל לחזור על חוסר המקוריות הזה, הגענו לפה וגם אנחנו צילמנו את זה מכל כיוון. מבחוץ, ההר מרשים שכן הוא מתרומם בבת-אחת ממישורי פרובנס, אך יש להודות על האמת – מדובר בעלייה משעממת, ארוכה, ובה המון ישורות חסרות ברק ועניין. זו לא עלייה מאתגרת כמוה תמצאו בכל פינה בכל טיול רכיבה איטלקי: היא יותר מזכירה את החרמון, עם אלמנטים מהסוג המבעס של הישורת של נס הרים.
ישנן שלוש עליות שונות לפסגת הוונטו: Bedoin, Malaucene, ו-Sault. הטיפוסים בטור הם תמיד מבדואין ומשם גם מטפסים המוני תיירי האופניים. אם אתם רוצים להכנס לתחרות עליות עם איזה סבא-רוכב חביב מבריטניה בחופשת השמש שלו – זה המקום ממנו אתם צריכים לטפס. אנחנו ויתרנו על הזווית הזו הפעם ובחרנו בעליה מהצד הצפוני בעלת הנוף לאלפים בחלקה האחרון – שחושף את הפסגה רק כשני קילומטרים ממנה. הטיפוס מכיוון Sault הוא הכי קל – ראשית הוא מתחיל מ- 400מ’ יותר גבוה מאשר בדואין או מלוסן, ושנית הוא ארוך יותר בכמה קילומטרים. אלולא היה משתלב בששת הקילומטרים האחרונים של הכביש מבדואין, לא הייתם מרגישים כמעט את העלייה.
התובנות שלנו הן שעקב שיבושי האספלט בירידה ל Sault ובקטע נוסף במסלול הזה, נמליץ לכם לעשותו דווקא נגד כיוון השעון ולא עם כיוון השעון כמו שאנחנו עשינו – כלומר לעלות מסולט. בצורה כזו תגיעו אמנם אחרי יותר מרחק לעלייה לוונטו (לא ביג דיל), אולם את הקטעים המשובשים תעשו בעלייה (עדיף מבירידה), וכן תעשו בכל זאת את הקילומטרים האחרונים מהצד המוכר ביחד עם עשרות, אולי מאות רוכבים נוספים.
בדרך חזרה על המרגלות הדרומיים של הוונטו ראינו חורש ים תיכוני טיפוסי – עם עצי אלון ושיחים לרוב. זה מרשים וענק וכך כנראה היתה יכולה ישראל להיראות לולא שיתוף הפעולה הערבי-יהודי המרשים בכיסוח כל פינה ירוקה בתנופת בנייה ציונית משולבת ברעיית צאן והסקה פלסטינית. לעומת היער הדרומי הים תיכוני של הוונטו, הצד הצפוני המשקיף לאלפים מקבל השראה ממקורות הנוף הצפוניים ויש בו מחטניים גבוהים ואווירה קרירה בהרבה.
להורדת קובץ המסלול לחצו פה.
טוב, נו חייבים את התמונה הטיפשית הזו לא?
היום השלישי – Avignon ומישורי הכרמים שממערב לה (126 ק”מ על 1266 מטרים אנכיים)
היום השלישי הוא יום קשה לרוכבים שאינם מורגלים ברכיבה יום אחרי יום (בסקי יש את תסמונת הפציעות של אמצע השבוע – ובאופניים אנחנו סתם גומרים את עצמנו). בתוכנית שלנו היום הרביעי הוא בתחרות הגראן פונדו המקומית (ספורטיב בלשון הילידים) – שברור היה לנו שתכניס אותנו לטירוף גם אם נשבע לפני כן שבאנו רק בשביל הכיף. אז אחרי שני ימי רכיבה עם גובה מצטבר של כ 4000 מטרים רצינו יום קל – במובן גובה מצטבר אבל לא במובן מרחק. החלטנו ללכת על מסלול מישורי יחסית שיאפשר לנו להתגלגל יום שלם בלי ללחוץ, במהירות ממוצעת נמוכה יחסית וללא עליות דרמטיות ובמיוחד לא תלולות. בחרנו במסלול של המגזין הצרפתי מחוברת Le Cycle.
המסלול הוא על התפר שבין פרובנס לבין חבל לאנגדוק, וברובו מתנהל במחוז Gard (גַר), שמקבל את שמו מנהר הגארדון המנקז את גשמי הרי הסוונים (cevennes) אל נהר הרוֹן ומשם אל הים התיכון. המסלול אינו הררי, אלא גבעי במקרה הטוב, במיוחד בעלייה מהעיירה Pin לעיר הרומית Uzes. עוד אטרקציה בין-לאומית היא הגשר הרומאי על הגארדון, Pont du Gard, שהוא חלק ממערכת של אמת מים. שיפוע הגשר, אגב, הוא 0.03% דומה לשיפוע האמה בקיסריה (0.02%) אך פחות תלול מהאמה ההרודיאנית מגוש עציון לירושלים (0.16%). אנחנו ויתרנו: נכנסנו למגרש החנייה, ראינו המון תיירים, אוטובוסים, ודמי כניסה של כ 20 יורו והחלטנו שבשביל עוד אמת מים היסטורית לא בא לנו לעצור את הזרימה של הרכיבה. אם אתם בקטע – כנסו ושימו V.
זו דרך שמוכרת כדרך נופית המומלצת לתיירים, ולאורכה ראינו שילוט “רוט טוריסטיק”. בינות לאלפי דונמים בלתי נגמרים של כרמים, ריח הייקבים שעוברים לידם בלתי ניתן לפיספוס. בכל פעם שעברנו לידם אמיר שותפי לרכיבה מצא את כידון ה Time הדנדשים שלו מסיט את גלגלי ה LiteSpeed טובולר לכיוון באופן בלתי רצוני. גם ענבי מאכל היו שם – והם היו מתוקים להפליא במיוחד בשבילנו. אווירה: כפרים מנומנמים שאף אחד לא נמצא בהם. סמטאות פאווה בתפאורה של ימי הביניים, כרמים ועוד כרמים ופסטורליה שקטה עם אפס מכוניות. המעבר בעיר Uzes והמיקום שלה מזמין לחלוטין עצירה לארוחת צהריים במקום – עם השוק, המסעדות, המוני המטיילים בחוץ (היינו שם בסוף השבוע). נכנסו עם האופניים לאחת מסמטאות השוק הצפוף ופילסנו את דרכנו בחיפוש אחרי מקום לאכול עד שהריח לחץ על הברקסים: שוב פיצה! מתיישבים וצמד אומני רחוב מתחיל לשיר שאנסונים. היא בשירה ופוזה של צרפתייה שכבר ראתה הכל והוא עם אקורדיון ואדישות. השירה חזקה, והשיר… לא נגמר! הוא ממשיך וממשיך לפחות חצי פיצה, ומה שבהתחלה היה מגניב, מתחיל להעיק… בסוף זה קורה והצמד לוקח את הכובע, מיישיר מבט אל עיני הקמצנים שלא רוצים לזרוק לו מטבע, משתהה עוד קצת כדי לחלוב את הסיכוי לצאת מפה עם קצת פרנסה, וממשיך לשבת על האוזן של סכו”ם אחר.
המסלול הזה נהדר, מקסים, אבל עם כל הכבוד לעורכי המסלולים בחוברת הזו, המציאות לימדה אותנו שהם פיספסו בגדול בהכוונת הרוכבים באיזור בשני מובנים:
ראשית ההתחלה והסיום המומלצים בחוברת היא כאמור ב Avignon (עירם של האפיפיורים במקום הוותיקן במשך תקופה קצרה בימי הביניים) – אז נכון שזו עיר שאפשר להגיע אליה ברכבת, עיר היסטורית יפהפייה, ואפשר להתגלגל בתוכה ולהנות מהמון אדם צפוף עושה שופינג ושותה קפה צרפתי גרוע ברחוב, אבל כרוכבים אל רוכבים נמליץ לכם לוותר על החוויה הזו. אפשר להגיע לשם סתם באיזה ערב לשוטט מעט. הסיבה: ככל שמתקרבים לעיר ברכיבה הכבישים נהיים עמוסים, מסוכנים ומכוערים. אפילו התבלבלנו באחת הפניות ומצאנו את עצמנו באוטוסטרדה – גרוע מאוד. לא יהיה לכם שום הפסד נופי אם תחתכו את הסיבוב הזה בטקט אחד מערבה מ Avignon ותמנעו ממנה לחלוטין.
שנית דווקא אחרי חצי הרכיבה בערך כשהמסלול המקורי חותך מזרחה חזרה הוא מפספס איזור מקסים של גבעות, ובוחר לעבור בכביש משעמם בהרבה לידן במישור. לא מדובר בהרים ולא בעליות שיגמרו לכם את הרגליים, אבל בגבול כל המסלול המקורי מדרום לו יש שרשרת גבעות מקסימה, עם כבישים קטנים ונידחים וקניונים מקסימים. כמובן שגילינו את זה בגלל פיספוס פנייה מהמסלול המקורי – מי אמר שטעויות הן דבר גרוע בהכרח? המסלול שהבאנו לכם מתקן את זה. בתוכו תחצו פעמיים את קניון הגארדון.
הנה הגרמין והמסלול שעשינו – ההקפה נגד כיוון השעון (לא שזה משנה משהו). היא כוללת גם את אביניון וגם את התוספת המומלצת לאיזור הגבעות. אנחנו כאמור ממליצים לכם לחתוך שמאלה ל D6580 או במקום אחר לידו כדי לחזור חזרה לנקודת המוצא ב Pujaut. אפשר להכנס להקפה הזו מכל נקודה על המסלול – בהתאם למקום שהכי קרוב למלון שלכם.
ספורטיב La dromoise – מרחק 116ק”מ על 1265מ’
בהמלצתו המשובחת של יותם נודע לנו על האירוע הזה שיוצא מהעיר די (הוגים את זה כמו האות D באנגלית ולא כמו “די לתאונות”). מאוד רצינו לטעום את טעמו של אירוע מקומי מאורגן כזה בצרפת, ואין לנו ספק שנעשה את זה גם בטיולים הבאים שלנו. בדומה לגראן פונדו בישראל ובאיטליה אנחנו מאמינים שזה הפורמט הנכון ביותר לרוכב הישראלי, ומסתבר שכמו שאנחנו חושבים- כך גם חושבים ומיישמים בעולם, ורואים צמיחה מרשימה של מספר אירועי הספורטיב\גראן פונדו, וכמות הנרשמים אליהם.
האירוע הביא אותנו לאיזור מדהים שנמצא ממש מצפון ל Ventoux אבל נראה ומרגיש אחרת לגמרי מכל מה שנמצא מדרומו. כך, בהפרש של שעתיים נסיעה אתם מגיעים לסביבה שהיא כבר טיפה קרובה יותר לאלפים והנוף בהתאם – שרשראות ההרים נמוכות יותר, אבל בעמקים התחושה אלפינית – שפע של צמחיה וירוק, מהסוג האלפיני הטיפוסי. ה”דרומיס” (האיזור כולו נקרא כאמור Drome) היה חוויה: שפע של אווירה שמחה וחיובית, אנשים מחייכים, כיף גדול. תענוג לראות את הרוכבים המבוגרים יותר בצרפת – העומק של הרכיבה שם ניכר בעיקר בכמות הרוכבים בני ה 50, 60 ואף 70 – והם כולם רזים, מגוידים ושריריים. אווירה: תחנות ההאכלה מחכות לכם עם חיוך ומה שנראה כמו השתתפות של המקומיים בכפר המארח אותה. צעקות “אלה-אלה” – והתחנה המנצחת- אנשים מחופשים שדוחפים לך עוגת חנק כתחליף לבר אנרגיה. אפשר גם יין במקום איזוטון, בכיף…
יותם קאופמן מספר לנו קצת על ספורטיב בצרפת:
“השם המלא הוא Randone Cyclosportive – כלומר טיול תחרותי. באיטלקית – פונדו. בצרפת הם קיימים כבר 30 שנה, כאשר הידועים ביותר הם ה-Marmotte באלפים, ה-Ardechoise במחוז ארדש, וכמובן ה-Etape du tour שמתחקה כל שנה אחר שלב אטרקטיבי בטור-דה-פרנס. לכל תחרות כזו, ניתן להירשם למקצה עם מדידת זמן, או בלעדיו. לכל אירוע כזה יש גם 2-3 מסלולים באורכים שונים, כאשר הארוכים הם 150-200 ק”מ, הבינוניים סביבות 100, והקצרים סביבות 50 ומיועדים בעיקר למשפחות הרוכבים. המחיר הוא 30 אירו לרוב, אבל בפופולריים ביותר תיאלצו להיפרד מסכומים שמגיעים גם ל-100 אירו. רוב האירועים הללו מאורגנים ע”י מועדונים מקומיים, אלו גם יהיו יותר זולים ויותר ‘משפחתיים’ כאשר אירוע שנתי כזה הוא הגאווה של המועצה המקומית. את ה-etape du tour ועוד סיקלוספורטיבים עם ‘נושא’ כמו פארי-רוביי מארגנת חברת ASO – שאחראית לגרנד-טורים ולחד-יומיים של הפרו-טור – אלו הם גם חד-כיווניים ודרושה הסעה חזרה – מה שמייקר אותם. אבל הרוב המוחלט של התחרויות הללו מתחיל ומסתיים באותה נקודה, וכמו כן ניתן להירשם אליהם באותו היום כך שלא צריך יותר מדי לתכנן מראש. בעונה (פברואר-אוקטובר) מתרחשים כ 150 סיקלוספורטיבים בצרפת, בימים שבת וראשון. העונה נפתחת בפברואר בקול ענות חלושה בדרום, והשיא הוא חודשי יוני-יולי עם האירועים ההרריים הגדולים. באוגוסט עם פרוס הוואקאנס חלה ירידה במספר התחרויות עד להפסקה מוחלטת בתחילת אוקטובר. באתר velo 101 יש פירוט ואף הרשמה להרבה מהאירועים, תמצאו חבר דובר-צרפתית שיעזור לכם להירשם, אך כאמור לא תמיד חייבים מראש”.
אגב הזינוק מופרד פשוט באמצעות מיקום לאורך טור ההזנקה בין המסלול הקצר (ללא צ’יפ ומדידה) לבין הארוך והבינוני. נרשמנו מראש באתר – זה היה נוח מאוד, דרש אישור רפואי תקף באנגלית או צרפתית, והתקשורת עם לשכת התיירות המקומית הייתה נוחה ומהירה.
*** הערה ביטוחית: במידה ומשתתפים בתחרות עם מדידת זמנים ו/או קבלת מספר רוכב, חברות הביטוח מתייחסות לכך אחרת מאשר לסתם רכיבה – שביטוח רגיל מכסה. אם ביטוח רכיבה מעניין אתכם, בררו אצל סוכן הביטוח טרם הנסיעה לגבי הביטוח המתאים.
האופניים? כן, ראינו שם איזה בריטי עם אופני משקולת-פלדה חלודות משנות ה 60 (!) שאמר ש”זה עובד, אז בשביל מה להחליף?”, אבל בניגוד לתדמית של הרוכב האירופאי בעיניים הישראליות היו מושקעות וחדשות. הרוכבים סביבנו היו מצוידים במיטב הקרבון, כמובן בד”כ מתוצרת צרפת אולם לא רק. הדבר הכי בולט ביחס למגוון המותגים הישראלי הטיפוסי היה העדרה הכמעט מוחלט של Cervelo – אנחנו לא רגילים לראות מצב כזה…
האירוע הזה מאורגן על ידי העיר עצמה ולשכת התיירות המקומית שלה. ליד משרד התיירות היה האקספו ומתחם הסיום, וכל התקשורת שלנו (אישורים רפואיים – חייבים, אישור על הרישום וכו’) נעשה מולה. המטרה היא כנראה לחשוף את האיזור ויופיו לתיירות אופניים, ולגרום לכך שהרוכבים ישובו לשם עם משפחותיהם או בחופשות הרכיבה הבאות שלהם – מה שמקדם את השירותים, העסקים, והמסחר המקומי. המשמעות היא די מדהימה מבחינת היכולת להרים את האירוע ומדגישה עד כמה אנחנו בישראל נמצאים במקום אחר ובלתי מפותח בעולם הזה: די ברור שהאירוע, שמאורגן למעשה על ידי הרשות המקומית הוא אירוע מסובסד לרוכבים. הוא עלה כ 32 יורו – וקיבלנו בקבוק שמפניה, חולצת רכיבה, ארוחת צהריים, צ’יפ למדידת זמנים, תחנות הזנה בדרך, רכבי ליווי ואופנוענים, הופעות ואקספו בסיום, מתחם BMX לילדים שמחכים לאבא, ועוד ועוד. חסימת הכבישים הייתה חלקית בלבד – היא היתה משמעותית יותר בזינוק ובקילומטרים הראשונים שהתנהלו בצפיפות רוכבים, ובמהירויות גדולות בירידה בכביש יחסית חשוב באיזור, אולם החלה להתנדף לקראת הסיום – זה לא היה משנה במיוחד – עם אלפי רוכבים סביבכם באיזור די נטוש גם ככה לא תרגישו בעיה.
בנסיעה ברכב חזרה למלון דיברנו על ההבדל בין תפקיד המדינה במדינות המערביות (לקדם את התרבות, לשפר את איכות חיי האזרחים…) לעומת ישראל, ועד כמה השארת כל היבטי החיים לשוק החופשי בשוק מוגבל וקטן כמו שלנו יכולה להשאיר אותנו במדבר תרבותי וספורטיבי.
בחרנו ב”מדיו פונדו” הפעם – בגרסה הבינונית של 116 ק”מ עם גובה מצטבר של כ 1550 מטרים היות והגרסה הארוכה (כ 150 ק”מ) היא קצת יותר מדי בשבילנו לחמישה ימי רכיבה רצופים. תחילת הרכיבה היתה במגמת ירידה והייתה חוויתית לחלוטין! מהירויות גבוהות עם עשרות רוכבים בכל דבוקה, גישורים לדבוקות מקדימה, וריכוז מקסימלי בנסיון לזהות את הקטרים הנכונים כשאלה עוקפים אותך. מאמץ להתקדם טוב ומהר מבלי להתאמץ יותר מדי ולהשרף על תחילת הרכיבה. נכנסו לטירוף של האירוע ומה שהחל כנסיון לשלוט במאמץ המשיך לשינוי גישה ורכיבה – כאילו אין עוד מחר לפנינו.
בסיום: כמובן שחגיגה. מייד אחרי השער יש תחנת הזנה שטורפים בה בטירוף ומחזירים נוזלים בזמן שמחכים לכל הקבוצה, או רואים סלבריטי-אופניים שעשה את הספורטיב מתראיין… אז גולשים אל איזור האקספו ובו מקבלים ארוחה חמה וטעימה כולל כוס יין כמובן. הופעות של להקת חובבים, ואוהלי אוכל וכמובן – חלוקת הפרסים ללא מעט קטגוריות, אם לשפוט לפי כמות הגביעים שנחה על הבמה.
אם אתם מתכננים להגיע לאירוע הספציפי הזה, הנה אתר האירוע :http://www.cyclodromoise.com/. אגב Die – עיון במפה מגלה שם אזורים שהם כנראה לא פחות מדהימים לרכיבה גם בכיוון צפון (לכיוון גרנובל).
מסלול קצר ועבה ביום הטיסה (80 ק”מ וכ 1600 מטרים)
אחרי 4 ימי רכיבה בתוכה מאמץ די רציני ביום ה Ventoux והתחרות ב Die, רצינו מסלול קצר יחסית שיאפשר לנו להתארגן על הטיסה חזרה ממרסי. מצד שני מדובר היה ביום הרכיבה האחרון שאמור להביא אותנו על המטוס במצב של “בקושי הולכים” עם רגליים גמורות והעדר רזרבות מוחלט – אז הלכנו על קצר ועצבני. משהו בסגנון של צובא-נס הרים עם שלוש וחצי עליות וגובה מצטבר סביר יחסית.
פה יש לאמר – שהטיסה ממרסיי כאילו תוכננה לרוכבי אופנים: היא יוצאת ב 23:30 לישראל, ומאפשרת לכם להנות מיום רכיבה כמעט מלא גם ביום הטיסה. בגלל שהצ’ק אאוט הוא ב 12:00 בצהריים בד”כ, מומלץ לסגור חדר אחד במלון גם ללילה של הטיסה – רק כדי להשאיר שם את המזוודות, ולאפשר לכולם לעשות מקלחת ולהתארגן לפני היציאה לשדה התעופה בסוף יום הרכיבה. החזקת החדר הנוסף אפשרה לנו כמובן להנות גם משמירת המזוודות בחדר האופניים.
המסלול קצר – כ 80 קילומטר עם ארבעה מעברי הרים. אחד רציני יחסית (PERTY) והיתר פחות – מסלול טוב לעשות יום אחרי שמטפסים לוונטו. המסלול באופן כללי מזרחית לוונטו – אפשר להאריך ב-25 קילומטר אם רוצים לעבור ממש מתחת לוונטו אבל בצד הלא-מוכר שלו. האיזור יפה מאוד והנופים דרמטיים ונטושים. אחרי 4 ימי רכיבה לא היה לנו קל הגובה המצטבר הזה והרציפות של העליות אחת אחרי השנייה, אבל היה כיף.
להורדת הקובץ (ההקלטה החלה 5 ק”מ אחרי ההתחלה אבל נק’ הסיום היא גם ההתחלה)
אופציות נוספות ליום רכיבה שישי ושביעי:
שני ימי רכיבה נוספים היו מביאים אותנו בראש ובראשונה לנסות לטעום קצת מהאיזור שבין Die לגרנובל. אם תפתחו את מפות משלן תראו שם שפע של כבישים נופיים והרריים, וכן אולי היינו טועמים עוד איזה מסלול בארדש – שנראה כאיזור עם שפע של אופציות. אבל ביננו – לרוכבים חובבים שלא מורגלים ברכיבה יום אחרי יום ובמרחקים וגובה מצטבר שבועי כזה – כלומר רוב הקוראים – אנחנו בכלל ממליצים להכניס שני ימי טיול רגלי – סיבוב יקבים וטעימות או איזה קפיצה למקומות שאינם ברי כניסה עם אופניים תעשה לכם טוב גם אם יצאתם לשבוע. לא חייבים לרכוב כל יום!
