ביום שישי ה 7 בדצמבר יבואו מאות רוכבי כביש לרכוב בגראן פונדו מכתשים – אירוע האופניים החורפי החשוב והמעניין ביותר בישראל לרוכבי כביש. יצאנו לרכיבת הכנה על המסלול כדי להרגיש אותו בעצמנו ולהביא לכם את הרשמים והלקחים. אפשר כבר לספר – היה אדיר! זה אחד המסלולים היפים ביותר שאפשר לתפור בישראל, ואתם הולכים להנות שם מקלאסיקה מדברית אמיתית. בגראן פונדו הקודם אלה שחיכו לרגע האחרון גילו שהתפוסה התמלאה והם נשארו בחוץ – אל תפספסו והרשמו מהר לאירוע הזה. הנה טעימה מהחוויה
אל תשארו בחוץ – הרשמו פה לגראן פונדו מכתשים!
צילמו: מאירה אלון, גל סלבדור, נימרוד כהן, גיאחה, הראל נחמני
גראן פונדו מכתשים יביא מאות רוכבים לדרום לרכיבת Point to Point מהמקום הנמוך בעולם דרך הבקעה, מעלה עקרבים, המכתש הגדול עד לשדה בוקר. חלקם יבואו רק כדי להשלים את המרחק (150 ק”מ במקצה הארוך או 130 ק”מ במקצה השני) ואחרים יבואו כדי לתת בראש בתחרות “מלך ההר” שתתקיים במהלכו – קטע מדידת הזמנים שכולל את החלק היפה ביותר והאתגרי ביותר במסלול, כולל שתי העליות העיקריות שבו. האירוע, שנותן חסות לBIKEPANEL, יהיה אירוע מאובטח ובטוח לרוכבים, עם תחנות הזנה מסודרות (לא צריך לסחוב המון אוכל), גיבוי טכני ורפואי, תמיכת משטרה, ארוחת סיום והסעה חזרה לנקודת היציאה. זה אירוע שני השנה של גראן פונדו והוא ממשיך את המסורת שנפתחה בגראן פונדו הצפוני באפריל.
לכתבת ההכרזה עם המידע המלא על האירוע והמסלולים לחצו כאן
יום רכיבה שמוציא מהשגרה!
רכיבת Point to Point היא הדבר האמיתי – היא רכיבה שנותנת לנו תחושה של מסע ארוך שמכסה חבל ארץ משמעותי, רק שהיא מסובכת לוגיסטית. לכן כל הרכיבות שלנו כמעט הן רכיבות במסלולים מעגליים – חונים באיזה תחנת דלק ויוצאים לסיבוב או לרכיבת הלוך-חזור. אחרי כמה זמן כיסינו את כל הסיבובים האפשריים בישראל וצריך גיוון. הרכיבה הזו – מ”נקודה לנקודה” עושה לנו את זה בגדול. זה אחר, זה שונה, זה אפי וזה לא משאיר אותנו במשבצת הקטנה על המפה ליד הרכב.
זו חגיגה וכיף גדול לא רק בגלל שזו רכיבה מ״נקודה לנקודה״ אלא גם משום שמסביב יש ממש יום של הרפתקאה. מעייף. אבל ממלא. תוסיפו לזה רכיבה עם אנשים שלא רוכבים איתם ברגיל: דבוקות ענק שטסות להן בערבה, אנשים מחייכים ונוף מדהים, ובאירוע עצמו יהיה הרבה מאלה – ותקבלו ממש חגיגה. זה די רחוק: שעתיים נסיעה מהמרכז ויותר לצפוניים משמעותם שכדאי אולי להתארגן על לינה בים המלח בערב שלפני כדי לבוא אחרי שינה טובה לאירוע. לא שאי אפשר לקום ב 3 בבוקר, אבל עדיף לישון כמו שצריך.
קודם כל אנחנו רוצים לספר לכם שהתחושה היא שהגראן פונדו הדרומי יכול להתאים להמון רוכבים – גם אלה שהרגישו שהגראן הצפוני היה קצת קשה מדי. רגע, אל תחשבו שמדובר במסלול קליל- בכל זאת יש במקצה הארוך איזה 150 ק”מ וכ 2000 מטרים של גובה מצטבר (בבינוני – 130 ק”מ ו 1920 מטרים מצטברים), אבל זה לא דומה ליותר מ 3000 בגראן פונדו הצפוני, וזה לא כ 170 ק”מ נגד רוח ובעלייה כמעט בלתי פוסקת כמו שרמת הגולן מספקת. למעשה גרף המסלול מטעה מעט והוא נראה יותר מפחיד ממה שהוא מרגיש. הוא מכיל איזון יפה של מישורים שיהוו כיף גדול לדבוקה מתוקתקת שתעוף אותם בצורה מתואמת ועם החלפות, רולינג הילס, ושתי עליות עיקריות – מעלה עקרבים והיציאה מהמכתש הגדול.
בדצמבר אגב, יתכן שיהיה קר. גם בבוקר בערבה וגם החל מסוף מעלה עקרבים ועד שדה בוקר גבוה שם וקררררר. מומלץ להערך בהתאם. תארזו בגדים חמים לאחרי הרכיבה. מזג אויר יבש – ותחילת חורף אז בנוסף לקרם שזוף – למרוח שפתיים. יש נטייה להתקע עם שפתיים מבוקעות אחרי 6-7 שעות רכיבה במזג אויר יבש.
זוהר רובין מספר: “מאד אהבתי את המסלול, אני חייב לציין שלא הרגשתי את ה 2200 מטר טיפוס, הם התחלקו יפה במסלול כך שלא השאירו לי עומס ברגליים על אף ה 150 ק”מ שרכבנו. הנופים, הרוגע, השקט מסביב, בתור אחד שרוכב בעיקר באזור המרכז ובמקרה הטוב מקסימום מצפין מעט – הנופים המדבריים סביבי היו משהו שנחרט בזיכרוני. אחד הקטעים היותר מהנים עבורי היו מהפנייה לכביש שהוביל למעלה עקרבים ועד לצומת למעלה, למה? אי אפשר שלא ליהנות מעלייה כזו שמזכירה בתלילותה עליות באירופה. רמת הקושי לדעתי בינונית, הרבה יותר קל מגראן פונדו גילבוע-חרמון!
הדבר היחידי שהיה עבורי קשה הוא החום. במזג אוויר חורפי (האירוע בדצמבר) המסלול הזה יהיה פשוט מעולה. להגיע בכייף, לחלק את הכוחות בצורה שווה על כל אורך המסלול ובעיקר בעיקר לא לפספס את הנופים בדרך, כמה דקות לפה או לשם לא ממש ישנו לאף אחד. אחלה מסלול, אחלה רכיבה – ממש יום של כייף!”
להורדת המסלול מגרמין קונקט לחצו פה
אפשר לחלק את המסלול לשלושה חלקים עיקריים ושונים מאוד זה מזה:
מים המלח עד למקטע מדידת הזמנים
מתחילים מהמלונות ודי מהר נכנסים לקצב מישורי מהיר. פה כל הרוכבים ינועו בדבוקות גדולות כנראה היות וזו תחילת הרכיבה והמישור יעודד את ההתקבצויות לדבוקות. מהירות גבוהה, נופים דרמטיים, ובריכות אידוי שהיו פעם ים המלח יהיהו לצדכם. בנקודה מדויקת – מיד אחרי הפניה שמאלה לכיוון אילת (בתחתית העלייה לדימונה) ישנה קפיצת מדרגה ביפי הנוף. לפתע, מרגישים נקיון מדברי וערבה אמיתית מסביב: עצי שיטה, נחלים שידעו שטפונות, וכביש גלי וישר אל האופק (או לפחות לקניון נקי המע”מ של אילת). אתם יכולים לדמיין פה רכיבה שקטה ומרוכזת בטור ארוך. מדיטציה, שתופרע בקרוב בהזנקה למלך ההר.
פה בא לידי ביטוי היתרון של אירוע מאורגן: בכביש הערבה, וגם בהמשך – מירוחם לצומת הנגב ומצומת הנגב לצומת טללים לא היינו מעיזים לרכוב בלי רכב ליווי או בלי שהם סגורים (לאו דווקא הרמטי אבל עם נוכחות מופגנת של אמצעי שמירה/אכיפה) ככה שלפחדנים כמונו אירוע רכיבה כזה יהיה הזדמנות לרכב בכל האיזור.
ברק מספר: “המסע מתחיל. דבוקת רוכבים שאינם מכירים איש את רעהו, מחליפים מבטים של היכרות ראשונית, שיחות הכרות קצרות, כל 2-3 דק’ מתחלפים המובילים וכולם נכנסים לעבודת המכונה. לאחר חצי שעה של רכיבה המכונה כבר משומנת דיה, כל אחד מכיר את מקומו ומתחילים מעט להגביר. אין לחץ- יום ארוך עוד לפנינו. מגיעים בעלייה מתונה לצומת הערבה. הקצב עולה כאשר נפתחת הערבה במלוא הדרה. הרכיבה מאופיינת במרחבים המוכרים (או הלא מוכרים) של אזור נחל צין. כיף גדול לרכב על 2 גלגלים במקום לחרוש ברכב או במקרה הטוב יותר 4*4. הצבעים של הרוכבים ושל האופניים על רקע התפאורה ההולמת של הצהוב המדברי- לא יכולנו לבקש יותר. ”
הגראן פונדו מאפשר לכם לבחור את הראש לפיו תרצו לרכוב: הראש הטיולי או הראש התחרותי. לחלק זה יהיה טיול או רכיבת כביש מדברית ארוכה עם החברים בנופים שלא כל יום מזדמן להגיע אליהם, ועם תמיכה לוגיסטית והקפצה חזרה לרכבים, ולאחרים – הראש התחרותי. מי שבא לתת בראש נח עד עכשיו, אבל מפה מתחיל קטע מדידת הזמנים, והוא יושב לו בצורה מדויקת על המקטע היפה ביותר במסלול: מכביש הערבה ועד לירוחם. בדרך נעבור במעלה עקרבים, במישור ימין המדהים, ובנוף הדרמטי של המכתש הגדול.
יש פה מפגש של ההזנקה, ההתרגשות, חוסר השליטה העצמית של חלק מהרוכבים ביציאה מטורפת מהשער, עם הריסון הרגוע של אחרים – שיודעים שיש עוד הרבה מאמץ בהמשך. הטירונים שורפים את עצמם עוד לפני העליה… המקטע הזה אינו ארוך במיוחד אבל הוא יפה והוא מסמן את ההתרגשות של לפני מעלה עקרבים. מימין תראו את הרכס המחורץ גיאולוגית ואוטוטו – מעלה עקרבים מימינכם במלוא תפארתו, והנקודות (החביות – מרחוק) המסמנות את העליה.
מעלה עקרבים עצמו הוא מעלה מיתולוגי ואחד היחידים בארץ שנהנה מצפיפות סרפנטינות קלאסיות. אחרי הגלישה המהירה בירידה לכיוונו הוא מייצר הלם לרוכבים מייד עם הכניסה אליו – קיר תלול ולא מרחם מתחתית העלייה ועד לאנדרטה. הכי מהנה וכיף זה להסתכל אחורה ממעלה עקרבים (תוך כדי עליה בסרפנטינות וגם מלמעלה) על הנוף של נחל צין למטה. מהמם. גם רכיבה על הכביש המשובש של מעלה עקרבים היא כיפית. וכיפית גם הטיסה בירידה מסוף מעלה עקרבים לכניסה למכתש הגדול. ממש רכבת הרים. שוב – מי שבא להנות ולא להתחרות – שיעצור באנדרטה של סוף מעלה עקרבים. יעשה צילום. ישאף אויר. יסתכל כמה דקות אחורה לרוכבים שמגיעים מתנשפים לקצה העליה. זה שווה. אפילו אם מדידת הזמנים תראה שכאילו רכבת עוד כמה דקות.
מהאנדרטה ועד לצומת הזוויות מתמתנות מעט ובפניה שמאלה בסוף המעלה מתחילה ירידה ארוכה ומהירה במיוחד. כל הרוכבים דיווחו על כיף גדול בקטע הזה!
הכניסה למכתש הגדול מסומנת בשלט שמעדכן על 13 ק”מ של רכיבה עד סוף קטע המדידה של מלך ההר. לא כל ה 13 האלה תלולים ובעלייה אבל כולם כמעט בנוף הירחי המרשים של המכתש הגדול. פה יוכרע המירוץ. הכניסה למכתש בערוץ צר יחסית יפה לא פחות מהרכיבה בתוכו, ואז נגלה המקום הדרמטי הזה. המגמה מתונה כלפי מעלה ולפתע – העלייה האחרונה בקטע המדידה לפניכם. שתיים שלוש סרפנטינות ודופק ממוצע בשמיים. מי שנשארו לו רזרבות ממעלה עקרבים ומהרכיבה המהירה בטירוף שאחריו עוד יכול לשפר עמדות! אחרי שיא העלייה קטע מהיר מאוד וקצר יחסית עד שער סיום המדידה. תחנת ההזנה תחכה לכם מרחק קצר אחרי כן. כולם יצטרכו אותה, מאוד – להתאוששות והחלפת חוויות. לדעתנו זה המקום למצוא הכי הרבה חיוכים על המסלול!
צחי אוחובסקי מספר: המסלול יפה מאד בעיקר בקטע בין חצבה לירוחם (הקטע התחרותי) שממש מדמה רכיבה בדרום מערב ארה”ב. שווה להתנתק קצת מהפלוטון להרים את הראש ולהנות מהנוף. המסלול קשה יחסית בגלל אורכו ומגמת הטיפוס הכללית, אך עיקר הקושי מרוכז במעלה עקרבים ומעלה ירוחם – בנוסף יש רוחות אף שכיחות בקטע כביש הערבה ומירוחם לשדה בוקר. מעלה עקרבים מהווה אתגר רציני – למרות שאינו ארוך הוא תלול בצורה מכאיבה ומחייב קראנק קומפקט למי שאינו מייצר 500W לאורך זמן. הקטע המהנה ביותר לדעתי הוא הקטע בין מעלה עקרבים לכביש המפעלים. קטע מדהים של כביש צר ומפותל עם rolling hills. ממליץ בחום להקפיד על תזונה לדחוף ג’ל כמה דקות לפני כל אחת מהעליות העיקריות…
מירוחם לשדה בוקר – רכבות חזקות בגוף ובראש
פה נכנס קטע פסיכולוגי, ורכיבת כביש למרחקים ארוכים היא לא פחות פסיכולוגית מפיזית: רולינג הילס ששוחק את יכולת העמידה שלכם אם הכושר שלכם לא מצוין ורמת ההתאוששות שלכם נמוכה. עייפות גדולה ממקטע “מלך ההר” והעליות הגדולות, כבישים ישרים, ופערים שנפתחים בין הרוכבים השונים יכולים להיות מעט משמימים לחלק או הנקודה בה הכוח, הכושר, העמידות למרחקים ארוכים, והפסיכולוגיה מפרידות בין הרוכבים הקשוחים לבכיינים. If you are not up to it – תבחרו במדיו פונדו שיביא אתכם מהר יותר לשדה בוקר אחרי ירוחם. אם אתם מסוגלים להמשיך ולתת בראש את כל המרחק – תבחרו בגרסה הארוכה.
שלום ווליך היה בוחר דווקא במדיו פונדו: “מסלול מעולה. אישית הייתי מוותר על ההארכה מירוחם וחותך מירוחם לשדה בוקר (המדיו פונדו). גם הכביש שם יותר נחמד וגם לא הייתי זקוק לשעה הנוספת הזו. בכל מקרה אחלה מסלול. צריך להזהר מתחושת הקטרזיס שיש אחרי העליה מהמכתש לירוחם. הקטע האחרון שאחרי ירוחם הוא הכי “משביז” וצריך להערך אליו מראש. מי שהולך על ה 150 קילומטרים יודע שיש דרך קצרה יותר לשדה בוקר אבל מוותרים עליה ומאריכים בכוונה…
רמת הקושי בינונית. כל מי שרוכב לפחות פעם בשבוע 80-100 ק”מ בהרי ירושלים לא יגדיר את הרכיבה קשה. כל מי שפחות יהיה לו קשה יותר. הכל כמובן תלוי ב”נוהל קרב”. גם ראש ציפור בהרכב רוכבים אגרסיבי יהיה קשה. מעלה עקרבים הוא כמובן הקטע הכי קשה, ובצורה מפתיעה למדי העליונת הקטנה בואכה צומת הערבה…איבדתי את הדבוקה שם.
הכי נהנתי מהקטעים של העבודה הקבוצתית “באותו ראש” במישורים. אחרי מעלה עקרבים עד החולות במכתש הגדול. נמרוד כהן, ברק הטריאתלט, זוהר רובין ואני עבדנו ביחד (מי יותר מי פחות) וזה היה פשוט תענוג, בלי דיבורים ובלי מניירות. החוקים ידועים וכל אחד נתן כמה שהיה לו. ברק, אגב נתן אחלה עבודה!
אני ממליץ לרוכבים על גישה כזאת: לבוא מגובשים בקבוצות מראש בתוכנית לעבוד ביחד עם גישה של “קבוצה” ולא “באתי לבד”. אם לא מסתייע אז למצוא את אותם אנשים ששרדו איתך את מעלה עקרבים ולנסות לעודד עבודה קבוצתית. זה הרבה יותר מהנה וכיף לצלוח את המישורים הארוכים כך (כמובן צריך לשים לב לרמת הבטיחות של הרוכבים). באיזור המכתש הגדול צריך להדגיש את נושא התזונה והשתייה. היה מקרבנו בחור חזק שנראה בכושר. הוא התכווץ לגמרי ביציאה מהמכתש ולפי דעתי בגלל תזונה לקויה. במישורים הרגליים עלולות להוליך שולל. איך שצריך את הכח בעלייה, יכולה להגיע קריסה. טיפ נוסף שלי לרוכבים באירוע: לרכוב רגוע. העיקר הבטיחות והבריאות. לזכור שהשעה הראשונה והאחרונה הן המועדות לפורעונות ולרכוב זהיר בסביבה שנוח בה. למצוא את ה”קבוצה” המתאימה שמוכנה לעבוד ביחד בכיף. לשים את השעון על “LAP” וכל עשרים דק’ להוריד חצי ביס בסנדביץ וחצי בקבוק. כן ירבו רכיבות כאלה!”
ברק: “ירוחם ושער הסיום נכבשים כעבור דקות ספורות. חיוך על הפנים- 100 ק”מ אחרינו, 50 לפנינו. אבל זה לא נגמר… החום מתחיל להעיק, האוכף עושה קולות של תחליף אותי והרגליים מזכירות שצריך להתכונן למסלול שכזה…צומת הנגב נכבשת ע”י הדבוקה, הקצב יורד ומאפשר לכולם לחסות בצילם של הרוכבים החזקים קדימה. עצירה אחרונה בתחנה לשירותים וקולה קרה וכעבור 20 ק”מ נוספים לערך אנחנו בשער המדרשה של שדה בוקר. העייפות נעלמת- הדבוקה משחררת אנחת רווחה ומתקדמת לעבר שער הסיום שפותח מראה מרהיב ביופיו. צריך להגיע כדאי לראות. עוד תמונות למזכרת, בירה קרה וארוחת צהריים מתוקתקת כאילו היינו רוכבי טור מקצוענים… המיניבוס ממתין- מעמיסים את זוגות האופניים וקדימה לים המלח. ”
