יש מגמות שאין טעם להלחם בהן. לא בשוק הישראלי לפחות. אנחנו יכולים לרצות להיות דומים לאירופה או ארה”ב עד מחר – עם תרבות אופניים עשירה, מגזיני כרומו מגוונים על כל תת ז’אנר בענף, וענף תחרותי שוקק תחרויות ורוכבים. אבל המציאות שלנו היא של שוק אופניים מקומי קטנטן. עצם העובדה שמגזין אופניים הצליח לשרוד 16 שנים היא פלא בפני עצמו, ומעידה על הנחישות והיצירתיות של העומדים בראשו שהצליחו להחזיק אותו, כנראה בתקציב שואף לאפס ובתנאים בלתי אפשריים. למה מגזינים ואתרי אינטרנט בענף נסגרים? מאותה הסיבה ש BikeZone נסגר ושאנחנו פועלים פה בעיקר בשביל הכיף – מערכת של עיתון עם עורך, צלמים, כתבים והוצאות צריכה תקציב מינימום בשביל לפעול. ענף האופניים הישראלי פשוט קטן מדי בשביל לספק תקציבים קבועים ומספקים לעיתונות שבו – במיוחד אם המודל העסקי שלה הוא פרסום, והתוכן אינו תוכן גולשים בעיקר.
מיזוג או סגירה?
כל מיזוג הוא בסופו של דבר סוג של סגירה אם מותג אחד משתלט ומפסיק את קיומו של מותג אחר, גם אם הוא נעטף במילים מנחמות וגם אם יש לו משמעות מיזוגית אמיתית של החלפת מניות. מתוך ההודעה לעיתונות ששוחרה בהודעה על מיזוגו עם MBA: “הבוקר נחתם הסכם לאיחוד היסטורי בין מגזין MBA ישראל (Mountain Bike Action), היוצא לאור על ידי קבוצת “מוטו תקשורת” לבין מגזין “אופניים”, היוצא לאור על ידי אבי גנאור. במסגרת ההסכם יאוחדו שני המגזינים, המכסים את תחום רכיבת האופנים בישראל ובחו”ל, וייצאו מעתה לאור כמגזין משותף מבית מוטו תקשורת.”… “מגזין “אופניים” נוסד לפני 16 שנה ביוזמת אבי גנאור, כאשר ענף האופניים בישראל היה עדיין בחיתוליו…”
הסגירה\”מיזוג” של מגזין אופניים היא דבר עצוב. גם אם לא הייתם מנויים עליו הרי שסגירתו של עיתון היא גרועה לאינטרס הציבורי. גם מגזין אופניים למרות הרבה מגבלות שהיו לו, רבות מהן שלא באשמתו היה גורם חיובי בענף.
מה הערך שהביא המגזין הזה?
עיתון אופניים הוא עיתון שכולנו “גדלנו” עליו כרוכבים בתקופה כזו או אחרת. בעבר היה לו ערך רב – הוא היה הצינור של רוכבים מנוסים ומודעים להיבטים מגוונים ברכיבה לחנך את הרוכבים בתקופה שהענף צמח ורבים נכנסו אליו. התקופה שבה העורך הראשון מיקי בר-אור, עורך המשנה נימרוד כהן, ואחרים הביאו לנו באמצעות הכלי הזה מבחנים, תרבות ודיעות שעניינו אותנו באמת עברה מזמן. מאז התוכן של המגזין הזה הדרדר באופן עקבי, הוא הפסיק לעניין, והפסיק לייצר לרוכבים סיבה טובה מספיק בשביל לקנות מגזין מודפס או מנוי.
מגזין הוא בעל ערך גם ברמה העיצובית והפיזית – הרי תוכן יש גם אלקטרוני, ולכן ישנם מגזינים רבים בעולם שפורחים משום שהם מביאים עושר גרפי ורמת צילום מדהימה שהפרינט מעביר באופן מופלא שכיף להתעסק איתו. מגזינים עשירים, בעלי דפים עבים, עיצוב מהמם ועריכה גרפית מיוחדת ומעוררת השראה הם משהו כייפי ומהנה עד מאוד – גם בעידן האינטרנט. אבל מגזין שנמצא במוד של מלחמת הישרדות בשוק קטנטן לא יכול להיות כזה – גם אם מנהליו וכותביו הם האנשים המוכשרים ביותר בענף. צריך כסף בשביל Production Value. כאשר קריאת כל החוברת נגמרת לך בחירבון מהיר אחד בשירותים, וכאשר יש כל כך הרבה תוכן בחינם באינטרנט (באתר האינטרנט שאתה קורא באמצעות הטאבלט שלך – איפה אם לא… בשירותים…), וכשאתה מתחיל להיות רוכב מתקדם בעצמך ולא מרגיש שמחדשים לך הרבה – למה לשלם על מנוי? העיתון הזה הפך להיות משהו שרק רוכבים מתחילים מתעניינים בו לתקופה קצרה.
מגזין אופניים גם החזיק אתר אינטרנט שהקפיד לפרסם חדשות כמעט על כל מה שמתרחש בענף. למעשה אם הוא לא ימשיך ויתחזק את האתר הזה באופן הזה לא יהיה אף גורם בעברית היום שמקפיד לאסוף ולפרסם את ההתרחשויות הרבות. הבעיה של הגישה הזו שפורסמו שם המון ידיעות PR שלא מעניינות אף אחד או אייטמים כל כך קצרים, שיכולת להרגיש מרומה על כך שלחצת על הכותרת של הכתבה כדי לקרוא את תוכנה – הכותרת הספיקה…
תלות אדירה במשווקי הענף – מונעת תוכן איכותי
התוצאה של גודל קהל המטרה הזעום, ביחד עם ההדרדרות ברמת התוכן, היא מיעוט מנויים ומיעוט חוברות מודפסות. מדובר בכמות כל כך קטנה, שגם אם המשווקים הגדולים בענף לא היו בעלי תקציבי פרסום נמוכים – לא בטוח שהיה הגיון מבחינתם לפרסם במגזין כזה, כי ההשפעה על השורה התחתונה בחנויות פשוט נמוכה מדי. אמר לי משווק אחד בענף, שבגלל שהתפוצה נמוכה כל כך, הערך העיקרי לפרסום בחוברות הן שהן נמצאות על הדלפקים ומנהלי החנויות מעלעלים בהן משעמום… שאפו אמיתי לאבי גנאור שנלחם בשיניים, ביצירתיות רבה, ובהצלחה מרשימה מאוד כנגד כל הסיכויים במשך שנים להחזיק את המגזין הזה בחיים, אבל המשמעות של עיתונות שנאבקת על עצם קיומה פגיעה קשה ביכולת לעשות עיתונות טובה!
התלות הכל כך אדירה של המגזינים במפרסמי הענף מקטינה מאוד את הסיכוי והאפשרות לעשות מבחני אופניים נקיים מהטיות ומחדירת תכנים שיווקיים לתוכן המערכת. בענף אופניים קטן וריכוזי כל כך מי שיש לו את הכוח לא מצליח ולא מעוניין להמנע מלהשתמש בו בצורה הזו, ואם היה לכם ספק לגבי הבעייתיות בריכוזיות בענף נאמר שבגדול – ככל שהמשווקים גדולים יותר וחזקים יותר כך הנטייה שלהם לדרוש יישור קו לאינטרסים שלו מכל העולם כולל מגורמי התוכן שבו – גדלה. ביקורת לא טובה על מוצר היא ביקורת שגורמת ליבואן שלו להפסיד כסף, כלומר גורמת למשווק הזה לכעוס. יש משווקים שנוקטים בטקטיקת החרמה ו”מענישים” גורמים שכותבים לא לרוחם. מגזין שכותב על אופניים ומתפרנס מהגורמים האלה – האם הוא יכול לכתוב ביקורת אמת?
זה סוד מוכר הייטב לכל מי שנמצא בענף הזה ומעטים מודים בכך כלפי חוץ, אבל הן בענף והן מחוצה לו – רוב גורמי התוכן אינם מספקים גילוי נאות על הקשרים שלהם עם המפרסמים והאם וכיצד אלה משפיעים על התוכן. העדר השקיפות ביחס לכתבות ואייטמים שמתפרסמים ניכר לקוראים שפשוט לא מאמינים לתוכן המודפס. יש להודות שהביקורת הזו יכולה להאמר גם עלינו – אולם אצלנו יש מעט מאוד ספונסרים קבועים והם ידועים לכולם באתר (רודי פרוג’קט, גראן פונדו, מישלן, ו GSG), והכתבות עליהם תמיד מעידות על כך או בגילוי נאות או בחתימה על כתבה ככתבת חסות. חלק הביקורת אצלנו מפורט בלי שטויות והטיות, ואמיתי – בין אם זה על מפרסם ובין אם זה על גורם אחר.
מסקנות עגומות
כל המאורע הזה הוא מאורע עגום. והמסקנות ממנו על מצב הענף והתוכן שוב עגומות אף הן: אם המטרה שלך היא עסקית אזי כנראה שיצירת תוכן איכותי, ולא תוכן מכור היא קשה מאוד עד בלתי אפשרית. אי אפשר גם לעשות כתיבה מעניינת, טובה וביקורתית, גם להיות גורם עסקי שמתפרנס מנשואי הכתבות שלו ומתקציבי הפרסום שלהם. אני לא רואה איך הגורם “הממוזג” יצליח בלי קשר לדמות העורך שהתחלפה בראשו אבל אני מייחל ומאחל הצלחה.
בנוסף יש פה אמת פשוטה וכואבת: אין הרבה אנשים שיש להם סיבה לקנות מנוי יקר למגזין מודפס, כשאפשר לקבל תוכן מושקע ומעניין בחינם באינטרנט! מה הסיבה לעשות מנוי כזה על מגזין או לרכוש אותו כאשר התכנים חשודים מראש כמוטים בגלל מבנה הענף והפרקטיקות הנהוגות בו? המאורע העצוב הזה מזכיר לנו שוב ב BIKEPANEL את הצד האידאולוגי והחברתי שלנו בקידום ענף האופניים על כל גווניו, הגורמים שבו, ותתי התרבות המעניינים שבו: את החשיבות של מקור תוכן בלתי תלוי ובלתי ניתן להטיה, שאינו פועל לפי הקודים המקובלים בענף, ומציע במה לרוכבים מחויבים ומתנדבים להביע את דעתם החופשית על מה שמעניין אותם על אופניים, ולייצר תוכן אופניים איכותי עם מטרות רבות נוספות שאינן כסף.
מעניין כמה זמן ישרוד הדינוזאור המודפס האחרון. אבל מי יודע – במצב הענף הנוכחי צריך להודות על אמת פשוטה אחת נוספת – בהחלט יש סיכון שכתבה דומה לזו שאתם קוראים עכשיו עוד תכתב על ידו על BIKEPANEL…
