דימה רפקין הוא דמות מוכרת מאוד בענף הדאונהיל (DH) המקומי. בגיל 36 נשוי פלוס (ועוד אחד בדרך) הוא מנכ”ל חברה מצליחה וכבר הספיק לכבוש לא מעט פסגות בענף אופני ההרים האתגרי : 2 השגים היסטוריים בתחרות היוקרתית – ה- MEGA-AVALANCHE באלפים הצרפתיים, נצחונות בליגות הספרינט AM, בסבב הדאונהיל המקומי, תחרויות XC ועוד.
נפגשנו עם דימה על כוס קפה כדי לשוחח איתו קצת על החיים כאתלט תחרותי, על מה שמפחיד אותו (אם בכלל …), מה הסודות שלו (בתקווה שייספר), על ענף האנדורו הצעיר ההולך וגדל בצעדי ענק ועל ההישג המרשים בתחרות האנדורו הבינלאומית הראשונה במסגרת ה- EWS (סבב האנדורו העולמי) שהתקיימה באיטליה – פונטה אלה.
דימה רפקין – מהיר בשני הכיוונים!
דימה, לפני שנתחיל מהו ענף האנדורו בכלל ?
מדובר בענף צעיר יחסית בתחום אופני ההרים והוא זוכה לפופולאריות רבה בעולם. תחרויות האנדורו מתקיימות בחו”ל והן עדיין לא הגיעו לארץ בקונספט המלא שלהן. מדובר על מירוץ בן יומים-שלושה המחולק למספר קטעים/מסלולים (סטייג’ים), המשלבים טיפוסים בעליות קשות ומפרכות, וירידות טכניות במדרון. ה”אנדורו” משלב בתוכו סיבולת פיזית גבוהה המזכירה יכולות אירוביות של רוכב קרוס קאנטרי ובמקביל יכולת רכיבה טכנית במדרון של רוכב דאונהיל (DH).
זהו בעצם “כור היתוך” ומפגש של ענפי הקרוס קאנטרי (XC) וענף הדאונהיל (DH). לשם השוואה תחרות דאונהיל בסבב ה- DH העולמי נמשכת 3-6 דקות אינטנסיביות בירידה בלבד. קטע אנדורו נמשך כ- 40 דקות וכולל עליות קשות וקטעי מדרון טכנים עם אופני שיכוך מלא בעלי מהלך שיכוך של 6 אינץ’ – אופניים המאפשרים לרוכב לטפס עליות בקלות יחסית ומצד שני לדהור בירידות בבטחון. יש כיום ויכוח כלל עולמי על ההגדרה והאופי של הענף ומתחרות לתחרות ענף האנדורו מתעצב ומגדיר את עצמו.
בתחרות אנדורו יש ב”כ פרולוג ביום הראשון האורך בין 2-4 ק”מ. מטרת הפרולוג לאפשר לרוכבים לעשות “ניסוי כלים” ובעיקר מרוץ ראווה למשיכת קהל. יום למחרת מתקיימת תחרות הכוללת 4-5 קטעי מרוץ. כל קטע אורך 6 ק”מ של שטח הררי מגוון. לרוכב מקצועי הזמן שלוקח לסיים מסלול/מקטע הוא כ- 40 דקות לשעה ועשרים.
צריך להיות בעצם “סופר רוכב” החייב להיות רוכב XC ו- DH מעולה עם יכולות להתאושש מהר בין קטע לקטע. הרוכב שמסיים את כל השלבים בזמן המהיר ביותר זוכה כמובן בתחרות. ישנן מדינות שמקיימות סבבי אנדורו הכוללים מספר תחרויות אנדורו בשנה.
מהו אנדורו ? צפו בסרטון !
[vimeo]http://vimeo.com/46621127[/vimeo]
איך הגעת לענף הזה ?
הגעתי לתחום הזה במסגרת האתגרים שאני מציב לעצמי כל שנה. הגישה שלי לגבי ספורט היא שאני מוכן לעבוד כל השנה קשה בשביל שבוע אחד של מימוש האתגר שלי. לעשות את הדבר המגניב הזה שאני חולם עליו כל השנה ואז לממש אותו. אז לפני 3 שנים קמתי בבוקר ואמרתי אני רוצה לעשות אנדורו בחו”ל. מצאתי את MEGAושנה לאחר מכן התחרתי ב- MEGA בפעם השנייה. השנה כבר מצאתי משהו חדש שהוא האנדורו.
מה מושך אותך בענף סיבולת?
אותי מושך מאוד השילוב בין כוח וסיבולת ויכולת טכנית גבוהה. יש כאן למעשה גילום של כל המרכיבים הקשורים ברכיבת אופני שטח. כיום למרבית התחרויות מתייצבת העילית של רוכבי הגרביטציה (שילוב של רוכבי 4 קרוס, רוכבי DH, רוכבי FR ורוכבי XC). ובעקרון כל מי שנרשם בזמן זוכה בכרטיס כניסה לתחרות. הבעיה שכנראה עוד שנה שנתיים עקב עודף הביקוש להשתתף בתחרויות אנדורו ברמה הכי גבוהה ה”עילית”, יסגרו השערים ורק רוכבים בעלי הישגים יוכלו להשתתף בתחרויות. לדעתי חשוב שכמה שיותר ישראלים יצאו לתחרויות בסבב האנדורו הנוכחי, כי יש עדיין סיכוי להתקבל לתחרויות גם ללא הישגים בינלאומים משמעותיים.
התחרות הראשונה של סבב האנדורו העולמי (EWS) נערכה ב- פונטה אלה שבריביירה האיטלקית. צילום: Matteo Cappè / Superenduromtb.com
ספר קצת על היום הראשון של התחרות באיטליה?
הגעתי הרבה זמן מראש לתחרות שהתקיימה בעיר החוף האיטלקית פונטה אלה. המטרה הייתה להכיר טוב יותר את מסלולי התחרות. ביומיים הראשונים למדתי כמתוכנן את המסלולים. כמעט כל קטע אורך למעלה מ- 6 ק”מ והטיפוס חזרה לשטחי הכינוס (קמפינג) לוקח כשעה וחצי. ביום האימון הראשון עשיתי 2 ראנים ללימוד וביום השני עשיתי ראן סימולציית תחרות.
ברוכים הבאים לתחרות הראשונה בסבב ה- EWS (סבב האנדורו העולמי הראשון). צילום: Matteo Cappè / Superenduromtb.com
כשראית את המיקום שלך בתחרות איך הרגשת ?
רוב הזמן אתה לא יודע את המיקום שלך ביחס ליתר המתחרים ולא את הזמנים שלך. בפעם הראשונה שיצא לי לברר את המיקום הייתי בשוק. לא מהמיקום עצמו אלא מהמעמד. אתה רואה את הנבחרת של הרוכבים – 169 רוכבים מקצועיים (pro riders). זה מטורף. לא רכבתי עם אף אחד מהם לפני ואתה לא יודע למה לצפות. יש חוסר וודאות לאורך כל התחרות. הייתי בסוג של “אופוריה” ממריצה ונתתי את המקסימום.
בגדול שמחתי כשראיתי את התוצאות. בקטגוריה של ה- 30 – 40 סיימתי במקום 23. מעולה מבחינתי ואני מאוד מרוצה. היו כמה שמות גדולים שהצלחתי להתברג ולהיות ממוקם לפניהם ואחריהם. הלקח הגדול שלי הוא, שרוכבי הטופ העולמי הם בסופו של דבר בני אדם. לא רובוטים ולא גיבורי על. כך שרוכב שמתאמן הרבה ונכון יכול להצליח. זו תובנה שאני מאמץ לעצמי באימון לקראת התחרויות הבאות. ההצלחה היא מוחשית וברת השגה צריך להתמיד ולהשתפר.
סרטון מהתחרות בפונטה אלה איטליה:
[vimeo]http://vimeo.com/66557130[/vimeo]
איך מצאת את עצמך במקום זר בחו”ל עם רוכבים שאתה לא מכיר?
הארגון של EWS הוא מופתי. מבחינת הארגון היה מדהים. לא חוויתי כזו רמה של ארגון. ללא ידיעת השפה המקומית ומקום זר, היה לי ברור בכל רגע מה אני צריך לעשות והיכן ללכת. כל הרוכבים מרוכזים ב”קמפינג” אחד גדול כולל צוותי התמיכה של הקבוצות הגדולות וצוותי ההקפצה של הרוכבים לכל תחילת סטייג’ (בראש הר בדרך כלל). בסך הכל כולם היו שם מאוד חברותיים וזה די עוזר. לדוגמא היה שם סתם בחור איטלקי שפגשתי יום אחד והתאמנו בייחד. ביום אחר רכבתי עם שני איטלקים והשתתפנו בהקפצות. ביום נוסף הייתי במחיצת הרוכבים של הקבוצות הגדולות: נורקו, קיוב וקנונדייל. מבחינה חברתית היה ממש כייף! מרבית הרוכבים בתחרות פרגנו מאוד. עם רוכבי העילית לא הצלחתי ליצור קשר. “סמול טוק” בעיקר. היו רוכבים אנגלים בטופ 40 שפרגנו לי מאוד.
איך היה הפרולוג העירוני בעיר העתיקה?
כל 500 הרוכבים שהתייצבו קיבלו שעה לאימון במסלול העירוני של העיר העתיקה פונטה אלה. כל התחרות הייתה משעה 7 בערב ועד 9 בלילה. היה עומס מטורף וכל רוכב היה יכול לעשות רק 2 ראנים. סיימנו את האימון על מסלול הפרולוג והתחיל גשם בעיר עתיקה שרחובותיה מרוצפים באבני פאבה. אבנים עתיקות ובולטות. כשיורד גשם האבנים האלה הופכות לסיוט של ממש. לא ניתן היה לרכוב עליהן בלי להחליק. היה חלק פחד אלוהים!
סיימתי 144 מתוך 450 רוכבים שסיימו. ביום השני, תחרות הסטייג’ים ביער הייתה סיפור אחר. מגיעה השעה שנקבעה וצריך להיות ב”גייט” הזינוק. כשמגיע הזמן שלי אני יוצא. כאמור בכל זינוק אתה לא יודע את המיקום שלך. מסיימים שלב ואז מטפסים לסטייג’ הבא. היו בסך הכל 4 סטייגים כאשר ה-5 בוטל בגלל הגשם. כל התחרות ביום השני ארכה כ- 6 שעות ו- 2,000 מטרים גובה מצטבר. הכל ביום אחד.
האן קרוליין שוואסון, רוכבת אנדורו ותיקה ומנוסה, בפרולוג העיר העתיקה של פונטה אלה. צילום: Matteo Cappè / Superenduromtb.com
פרולוג חלקלק במסלול מרוצף באבני פאבה. צילום : Matteo Cappè / Superenduromtb.com
יש לך תובנות מהתחרות הראשונה?
אני רוצה לשמר יכולת XC ולהתרכז ב”כושר” דאונהיל. מצד שני לעבוד על כח מתפרץ. יש בתחרות עדיין קטעיים מישוריים וצריך להוציא בהם מקסימום וואטים. אני מתאמן זאת השנה השנייה עם המאמן הצמוד שלי רן שילון מאנדיור. עם התובנות שציינתי לעצמי אנחנו נעבוד בייחד כדי לנסות למקסם עוד יותר את היכולות שלי.
היה רגע שכמעט נשברת בתחרות?
מבחינת הקושי פיזי הייתי מוכן טוב. בתחום התזונה הייתי מוכן בצורה מצויינת. לא הייתה בעיה. הפריע לי בעיקר הגשם והקרקע הרטובה. תנאים שחסרים לנו בארץ. לאירפואים יש עלינו יתרון ברור בגשם. לא ברור לי אבל הם מסיימים באותם זמנים במסלול יבש ורטוב. טוב אחרי הכל זה הבית שלהם.
בסטייג’ השני התרסקתי פעמיים. הדבר היחיד שעלה לי בראש זה להגיע לסוף ולסיים את התחרות. אין מחשבות לפרוש. אני משתדל להיות תמיד ממוקד במטרה. בכלל כשאתה נופל מדאיג אותך יותר שהאופניים יהיו בסדר, כדי שיקחו אותך עד הסוף!
צילום Matteo Cappè / Superenduromtb.com
צילום Matteo Cappè / Superenduromtb.com
דן אתרטון נצפה הולך ברגל בעליות … נשבר? שומר כוחות? צילום Matteo Cappè / Superenduromtb.com
נפצעת שמונה שבועות לפני התחרות? לא חשבת לפרוש?
אחרי הנפילה, שגרמה לשבר בעצם הבריח, שכבתי על הרצפה וחשבתי “האם אני יותר כואב או יותר מתבאס ממנה”. התשובה חד משמעית ! ברור שיותר מתבאס. הכאב היה חזק מאוד. הייתי מושבת 6 ימים ולא זזתי מהמיטה. השכיבה הייתה נוראית. ביום השישי עליתי על טריינר והתחלתי לדווש. ברגע שהתחלתי להזיע ידעתי שהחלמתי. קמתי מהמיטה וחזרתי להתאמן.
נפגשת בתחרות עם רוכבים מפורסמים?
נפגשתי עם ניקו וליוז ועוד כמות לא מבוטלת של רוכבי עילית : פאביאן ברל, סדריק גרסייה, סטיב פיט, גרג מינאר והרבה כוכבים אחרים. הייתה שם כמות גדולה של רוכבים מקצועיים (PRO) שאופני הרים זה המקצוע שלהם. המפגש עם ניקו זכור לי מאוד: יש לניקו רקורד מטורף !!! 10 פעמים אלוף עולם בענף הדאונהיל (DH). ניקו “שוחט” את המתחרים שלו. הוא ברמה אחרת מיתר הרוכבים. לכן סיקרן אותי לפגוש אותו. ראיתי אותו במגה אבלאנש אבל לא יצא לנו להיפגש ולדבר. הייתה לי תקלה טכנית באופני הלאפייר שלי. “אכלתי” סרטים כמו שאומרים. היה חסר לי בורג ולא מצאתי בורג זהה. ישבתי בקמפינג (אתר הכינוס של כל הרוכבים) וחיכתי לניקו כי הוא רוכב הבית של לאפייר. תפסתי אותו ביד והייתי נחוש. חיכתי הרבה עד שהוא הגיע. פתאום אני קולט שהוא במבוכה. כנראה חשב שהוא מכיר אותי ולא היה לו נעים שהוא לא זוכר את שמי. ניקו, לקח אותי לטנדר וחיפש את החלק שהיה חסר לי. הוא אומנם לא מצא אבל הוא השקיע מזמנו וניסה לעזור לי. הרושם היה של בנאדם ביישן צנוע. אנטי-תזה למולטי אלוף עולם. שוחחנו והיה מאוד מעניין. כרוכב אני מעריץ אותו.
פביאן ברל האגדי ודימה בחיבוק חם
פגשת דמות לחיקוי? דמות שאתה מעריץ?
בעקרון אני לא אדם שמחפש דמויות לחיקוי. כרוכב אני מאוד מעריץ רוכבים מסויימים ומעניין אותי תמיד לפגוש אותם. לשוחח איתם על הצד המקצועי בעיקר. גם פאביין ברל, להבדיל מניקו, מלא חום ותמיד מביט עליך מגובה העיניים. שמח ליצור אינטרקציה עם כולם. מיוחצן מאוד. סדריק גרסיה כנ”ל. רק שהוא “אובר”. לבחור אין גבולות. לא הרגשתי נוח בקרבתו. הוא כל היום רץ עם התחת בחוץ. כל הזמן פרוע, אבל בסה”כ כייף לראות אותו. הוא אדם צבעוני שתורם לפרסום ענף האקסטרים. בכלל היה מדהים לראות את כל העילית דן אתרטון, סטיב פיט, גרג מינאר ורוכבי עילית נוספים.
הרבה כסף עולה לצאת לתחרות בחו”ל?
העלות הכללית של התחרות בלבד הייתה 1500 ארו כולל ציוד הובלות, לינה רכב וטיסה. לא יקר. מצד שני מדובר בתחרות אחת מתוך כמה תחרויות וכשמכניסים את עלות האימון העסק הולך והופך ליקר מאוד.
מי תומך בך כלכלית?
רשת בייקפלאנט באמצעות סניף יהוד דואגים לתחזוקה ולציוד. מעבדת הבולמים “שיפ” מבצעת טיפולים ושיפורים בבולמים שלי ועושה עבודה מקצועית ומעולה. אפילו רוכבים אנגליים שרכבתי איתם וניסו את האופניים שלי שאלו אותי מי מטפל לי בבולמים. הם היו המומים מתפקוד הבולמים.
איך מתחילים לרכוב אנדורו באופן תחרותי?
בכל ענף תחרותי חשוב תמיד להתחבר למישהו מנוסה ולקבוצה תחרותית שמהווה מסגרת חברתית ומקצועית. לקחת חלק בסדנאות רכיבה מקצועיות. לעבוד נכון ולהתאמן נכון. חשוב שמישהו יכוון אותך ויוביל אותך בעולם התחרותי אפילו אם מדובר בעיסוק ברמת התחביב. המסגרת בה אתה רוכב ומתאמן מאוד חשובה! מישהו שמכוון ומבקר אותך מוביל אותך לשיפור משמעותי עושה את ההבדל עבור המתאמן. להיות לבד ולהתאמן בנפרד לא מוביל את המתחרה לשום מקום.
באיזו קבוצה אתה מתאמן?
היום אני מתאמן במסגרת קבוצת HD TREK. חברים בה דרור פקץ’, חנוך רדליך וטובים אחרים. חבר’ה מצחיקים וספורטאים חזקים ומצטיינים. עד כה בכל תחרות בין אם מדובר בתחרויות XC או AM לרוכבי הקבוצה יש פודיומים. האוירה בקבוצה משוחררת וממש כייף לשהות במחיצת חברי הקבוצה ולהתאמן איתם!
מה צריך כדי להיות רוכב אנדורו בקנה מידה עולמי?
מלבד כישרון ונתונים טבעיים, רוכב אנדורו צריך לכלול בתוכנית האימון שלו יכולת XC, כלומר סיבולת לב ריאה, וכח ובעיקר כח מתפרץ. מרכיב יכולת ה- XC מהווה בערך 30% מיכולת האנדורו הכללית. יתר ה-70% היא יכולת רכיבת דאונהיל טכנית לפרקי זמן ארוכים. במקום 4-6 דקות דהירה במדרון בתחרויות דאונהיל קלאסיות, באנדורו מדובר בפרקי זמן מעל רבע שעה עשרים דקות ויותר במסלול של 9 קילומטרים. התאוששות מהירה מאוד חשובה בין שלב לשלב וצריך גם לדעת לשרוד ולא להתרסק. בכלל התרסקות שתביא לפציעה או ריסוק ציוד הרכיבה עלולה להוביל לפרישה מהתחרות.
איך אתה משלב את כל מרכיבי הכושר לאנדורו באימונים?
אני מתאמן כל יום. משעה 6 בבוקר עד שמונה. רכיבה בשטח 3 פעמים בשבוע. ביתר הזמן ריצה, אימוני כח ודיווש בטריינר הביתי. בשעה 8 אני מסיים ויוצא לעבודה. רק בערב אני ניפגש עם הבת ואישתי לזמן איכות משפחתי.
מה הסוד שלך?
אין סודות … העקרונות המנחים שלי להצלחה באופן כללי הם: להעז לחלום להציב לעצמך מטרות ולהתמיד בהשגת אותן מטרות.
מה קורה בהמשך?
מה פתאום. רק התחלתי. התחרות הבאה שלי היא התחרות האחרונה בסבב EWS (סבב האנדורו העולמי) המונה סך הכל 7 תחרויות. התחרות הזו תתקיים באוקטובר 2013 באיטליה. לא יכולתי להשתתף ביתר התחרויות מאחר ואישתי יוליה צריכה ללדת בחודש יולי השנה. מבחינת המסלול, מדובר במסלול זהה כמעט מבחינת התוואי והסגנון למסלול בפונטה אלה. אם עושים השוואה מדובר בשטח כמו הכרמל אבל רק גבוה יותר וטכני. המסלול הינו למרגלות הים התיכון ואני מקווה שיהיו פחות גשמים באזור הזה. המטרה לצבור עוד ניסיון וליישם את התובנות ולהשתפר. באוקטובר אני חושב לצרף אלי רוכבים ישראלים נוספים. למשל, גיא בר, אחד הרוכבים המוכשרים היום ככל הנראה יגיע איתי לתחרות.
מה צריך כדי לפתח את ענף האנדורו בארץ?
רוכבים מעולים יש לנו כבר, וחשוב מאוד: יש את החלום והתשוקה. הענף הזה לא צריך תשתיות מיוחדות. להיפך, תחרויות האנדורו בחו”ל נערכות במסלולים פראיים לחלוטין. אין כמעט אלמנטים (מכשולים טכניים) מעשה ידי אדם. יש תחרויות שאין בהם כמעט אימון ולימוד המסלול לפני יום התחרות. אין שלב של הכרת המסלול, לדוגמא: ה- Trance Provence. בתחרויות כאלה אתה לא יודע למה לצפות. כאן יכולת הרוכב נבחנת באמת!
סטיב ג’ונס כתב העל של מגזין DIRT כמעט ונדרס על ידי רוכב אנדורו נחוש. צילום : Matteo Cappè / Superenduromtb.com
סיכום
חשבתי שאני מכיר את דימה. אחרי הכל הבחור מאוד חברותי וחם שקשה לפספס בכניסה לסינגלים של יער בן שמן או בכל אירוע שטח תחרותי. אבל גיליתי שדימה הוא סוג של קרחון: מרבית ה”דימה” נמצא מתחת לפני המים. מתחת לחזות הביישנית והחיוך הנבוך מסתתרים יכולת מנטאלית עצומה, חלומות גרנדיוזיים המוגשמים באופן תקדימי, אדיבות חסרת הגבולות גם כלפי המרים ביריביו, ומשמעת עצמית נדירה – סגולות אשר הופכים את דימה רפקין לאתלט נדיר במחוזותינו ומודל לחיקוי. מהראיון עם דימה אני לשמחתי יוצא עם מתנה נפלאה – משפט אחד מעורר השראה: “אל תפחד לחלום! תציב לעצמך מטרות ולא פחות חשוב תתמיד בהשגת אותן מטרות!”. בבוקר שלאחר הראיון קמתי ונרשמתי לאפיק ישראל 2013…
