אם בבשר חשקה נפשכם, אזי צפויה לכם מידה מסויימת של אכזבה. מתכון לצ’ימיצ’ורי כרוטב לא תמצאו פה. גם לא שיחה על נתחים של פרה. מודה ומתוודה, כותב הכתבה הוא צמחוני גאה. לעומת זאת, קריאה לאתגר ושיחה פתוחה על שריטות עמוקות של רוכבי שטח ימצאו בית חם בין שורות אלו.
קצת על הצ’ימיצ’ורי…
הצ’ימיצ’ורי הוא מסלול רכיבה לאורך כ 162 קילומטרים בנופי המדבר הקסומים. זוהי רכיבה מדברית מבית קומנת “4 אפיק”, שתתקיים השנה ב 6 בדצמבר. הקומונה מהווה בית חם לרוכבי שטח, שאוהבים רכיבות אפיק, אוהבים לסבול, ובעיקר, חולקים שיגעון משותף, רכיבה למרחקים. מסלול הצ’ימיצ’ורי נקרא על שם רכיבת הסנצ’ורי בארה”ב שאורכה כ 100 מייל. לנו, הישראלים, קצת קשה בנושאי תרגום, אז הגרסה הים תיכונית הפכה בעצם להיות רוטב לסטייק. הבנתם נכון, סנצ’ורי = צ’ימיצ’ורי.
מדבר, שמים תכולים ועליה אחת טובה. בסיום מעלה עקרבים.
עבור הרצים, המרתון הוא גולת הכותרת של התגברות הרוח על החומר, ולקהילת רוכבי השטח הצ’ימיצ’ורי משתבץ ממש באותה קטגוריה. הרכיבה לוקחת את הרוכבים אל קצה גבול היכולת שלהם ויוצרת חוויה של רכיבה ארוכה, קשה ומתגמלת. במרתון הזמן המקסימלי לריצה הוא שש שעות, ובצ’ימיצ’ורי יהיו לכם עד 12 שעות בכדי לסיים את המסלול.
בסיום המסלול לא יחכה לכם שער סיום מתנפח, לא כרוז שיכריז בגאון על הגעתכם וגם לא פודיום למנצחים. במקרה הטוב, קפה ארומה עוד יהיה פתוח ותוכל להזמין כריך או סלט. אולם, אם תצליחו לשרוד את הרכיבה, מובטחת לכם תחושת מסוגלות וידיעה עמוקה שיכולתם לאתגר.
במהלך הרכיבה ילוו אתכם נופים מדבריים עוצרי נשימה ולעיתים תרגישו שאתם רוכבים על פני הירח. אתם תטפסו בעליות ארוכות ותחושו את הדופק הגבוה, ובירידות תטוסו בשטף אדרנלין. האבנים יטלטלו את הזנב האחורי של האופניים והגוף יחוש את אבני המדבר דרך זעזועי הידיים. אתם תרכבו בתוך נחלים רווי חלוקי נחל, תטפסו על גבעות צחיחות ותשעטו במורדות. יהיו גם רגעים קשים. מחשבות ייאוש אולי יציפו אתכם והשאלה המתבקשת: “למה עשיתי לעצמי את זה?” תישאל לא פעם ולא פעמיים.
המקור לרכיבת הסנצ’ורי אינו ידוע. כנראה, שהחל בתחילת המאה התשע עשר עם קבוצה של הרפתקנים רכובים על אופני סינגל ספיד מברזל, שיצאו לכבוש 100 מייל ביום אחד (שזה שווה ערך ל 160.9 קילומטרים). בגירסה הישראלית תוכלו למצוא לא מעט חברה מקומונת סינגל ספיד, שרוכבים את המסלול על שלדות פלדה ללא הילוכים וללא שיכוך ומסוגלים למסלול (הזהרה למתחילים: לא ממולץ .. תגיעו בפעם הראשונה עם הילוכים).
מהלך הרכיבה
אם כבר החלטתם לקחת חלק בארוע ולהתנסות באפיק אמיתי, כל שידרש מכם הוא להתייצב בתחנת דלק פז חצבה ב-6 בדצמבר בשעה חמש בבוקר, חמושים בזוג אופניים, בן זוג לרכיבה, קסדה, מים ואוכל.
את הצ’ימיצ’ורי ממולץ לרכוב לפחות בזוג, ולא לבד, וזאת מטעמי בטיחות. הרבה דברים יכולים להתרחש במהלך 162 קילומטרים. במקרה הטוב פנצ’ר, ובמקרה הפחות נעים פציעה. הידיעה, שאינכם לבד ויש לצדכם רוכב נוסף יכולה להרגיע ולנסוך בכם תחושת ביטחון.
לרכוב ביחד, שלוש זה יותר טוב משניים.
בחמש בבוקר הרוכבים יחלו בספירה המסורתית לאחור, מ 10 ל 1, ויצאו לדרך. מלווים בתחילה בפנסים ונצנצים, הזריחה תתפוס אותם במעלה עקרבים. את השליש הראשון של הרכיבה, כ 50 קילומטרים הם יעשו על הכביש, שיכלול את מעלה עקרבים (שישה קילומטרים עם טיפוס מצטבר של יותר מ 400 מטר) ויסתיים במרכז המכתש הגדול. משם הם יפנו שמאלה לכיוון מעלה אברהם דרך נחל חצץ במטרה להגיע לשדה בוקר. לאחר 85 קילומטרים מדבריים ומטלטלים, יש אפשרות לעצור בשדה בוקר כדי להצטייד במים ולחטוף משהו לאכול.
השנה יש מי שיבחר להיכנס למדרשת “שדה בוקר” ויבקר בחנות האופניים גיאופן שתתגמל את האפיקיסטים בתמרים, לחם, טחינה, חמאת בוטנים, ובשתית בקבוק איזוטוני לכל רוכב, כיוון אופניים ושימון. מי שרוצה באמת להתפנק לאחר 80 קילומטרים, יוכל גם הזמין סנדוויץ ממעדניית “הכנעניה” הממוקמת סמוך לחנות.
יש מי שיוותר על החוויה המפנקת רק בשביל למצוא את עצמו בתחנת הדלק “אלונית” בתקווה שהסנדוויצ’ים שם יהיו אכילים.
סיום מקטע הכביש, מעכשיו זה רק אבנים חול ודרדרת
לאחר מילוי מצברים, שני טיפוסים משמעותיים ודשדוש בנחלים רוויי חצץ, הרוכבים יחלו את החצי השני של הרכיבה, החצי היותר קשה. הם יגיעו לנחל חווה, יעברו מתחת למסילת הרכבת, ובאופן רשמי יחלו את הצ’ימיצ’ורי. לאחר כ 110 קילומטרים של רכיבה, כשהשרירים כבר עייפים והראש מתחיל לעבוד שעות נוספות במחשבות שלא מקלות על הרכיבה, יהיה עליהם להתמודד עם טיפוס של 400 מטר לאורך 10 קילומטרים אל עבר הר המרזבה. הטיפוס מחולק לשרשרת של רולינג הילס, שיסחטו את חומצת החלב מהשרירים, כאשר בכל טיפוס העייפות גדולה יותר והשרירים כואבים יותר. אם הם יצלחו זאת בשלום וישרדו את הירידה מהמרזבה בלי להתרסק מתשישות, אזי צפויים להם עוד קילומטרים רבים בנחל מרזבה ונחל נקרות עם חלוקי נחל, שגורמים לצמיגים להתחפר ולשרירים להתפס.
הרכיבה, באופן עקרוני, מאוד פשוטה: 100 קילומטרים ראשונים אתם תרכבו עם הרגליים, ואת ה 60 הנותרים – עם הראש. אז תכינו את הראש!
מתחת לגשר הרכבת בנחל חווה, האתגר האמיתי מתחיל ממש עכשיו
בואו נאמר, שחשבתם ללכת על זה. השאלה המרכזית: האם זה מתאים לי?
במהלך העונה קומונת “4 אפיק” מקיימת מספר ארועים מרכזיים של רכיבות אפיק (הכל בהתנדבות ובתשלום סמלי לכיסוי ההוצאות בלבד). רכיבת הצ’ימיצ’ורי פותחת את העונה ומידי שנה היא מתקיימת בתחילת דצמבר. אם עוד לא התנסתם ברכיבות אפיק ועשיתי לכם חשק, אז ממולץ לכם להגיע לרכיבת “אפיכניסה” של הקומונה. זוהי רכיבת אפיק במסלול יחסית קל ובקצב שפוי, שבה רוכבי הקומונה מלווים ומזמנים רוכבים “שפויים” להתנסות בקונספט של רכיבה “לא שפויה”.
אם עד היום רכבתם 30 ק”מ או פחות ברכיבה והייתם רוצים לטעום מהשגעון, הייתי ממליץ לכם להגדיל את נפח הרכיבה ולהתנסות ב 50, 60, 80 ו 100 קילומטרים, כל זאת לפני שאתם הולכים לרכוב את המסלול.
לרוכבים שמסוגלים לגמוע 100 ק”מ ויותר של רכיבת שטח, יש מצב שהצ’ימיצ’ורי הוא אתגר ראוי.
לרוכבי הכביש, שמורגלים ברכיבות נפח ובשבילם 100 קילומטרים של רכיבה, הוא עניין שבשגרה. הייתי ממליץ לשקול ברצינות את הקונספט, להשתחרר, למצוא אופני שטח טובות ולנסות את כוחם. רק בזהירות: המסלול מטלטל ו 162 קילומטרים של כביש ממש לא שקולים ל 162 קילומטרים בשטח מדברי רווי אבנים, בולדרים וסדקים קצת יותר עמוקים מהאספלט המתיישן של כבישי ארצנו.
אחרי 110 קילומטרים, נשארו בסך הכל עוד 52.
איך מתכוננים לרכיבה?
162 קילומטרים היא דרך ארוכה. לא משנה מה יכולות הרכיבה שלכם, ממולץ לבנות תוכנית אימונים לפני שניגשים לאתגר. תוכנית אימונים טובה תחל שלושה חודשים לפני הצ’ימיצ’ורי ותיבנה בשלבים לקראת השגת המטרה. ללא תוכנית אימונים וללא הכנה קפדנית, תמצאו את עצמכם, במקרה הטוב, “סובלים” הרבה יותר מאשר נהנים, ובמקרה הפחות טוב, אתם עלולים להגיע לפציעה ו/או לאי סיום הרכיבה.
במהלך האימונים תבנו את הכושר הבסיסי שלכם, ותתרגלו לשבת ולרכוב הרבה שעות ברצף. תקופת אימונים היא לרוב מתישה וקשה, ובכדי לשרוד אותה, מומלץ למצוא מספר שותפים לשיגעון או קבוצת רכיבה, שתעזור לכם להישאר ממוקדים ותתמוך בכם ברגעי משבר.
להעמיס פחמימות, מרק פסטה תוצרת בית
הלכנו לשאול מספר רוכבים, מה זה בשבילם הצ’ימיצ’ורי?
שחר טמיר, רוכב שטח, שמתכנן לעשות את הצ’ימיצ’ורי השנה, זאת הפעם השלישית: “בעבר הצ’ימיצ’ורי נראה לי כאתגר רכיבתי שמתאים רק לטובים ולחזקים, ומי אני שאצליח לעשות את זה. הפעם הראשונה שרכבתי את הצ’ימיצ’ורי הייתה במתכונת של יומיים. עוד לא הייתי מורגל ברכיבות ארוכות, ובעקבות הזמנה מרן גנור החלטתי להתחיל באופן הדרגתי ולחלק את הרכיבה ליומיים. ביום הראשון רכבנו מחצבה לשדה בוקר, וביום השני – משדה בוקר חזרה לחצבה. בסיום הרכיבה, בה הרגשתי טוב, הבטחתי לעצמי, שבשנה הבאה אני הולך לעשות אותה ברציפות ללא הפסקות, כמו שצריך. בזמנו, זה נראה לי רעיון מטורף, וכגודל הטרוף, כך הייתה גם גודל הצפייה וההתרגשות.
בשבילי, הרכיבה הזאת מאוד מעצימה. התחושה היא של חופש מוחלט. זאת רכיבת ההרים האולטימטיבית שיש בה הכל מהכל: טיפוסים קשים, נופים עוצרי נשימה, רכיבה טכנית, לעיתים, וכמובן האתגר הגדול מכולם – המרחק.
השנה זאת תהיה הפעם השלישית שאני רוכב את המסלול, והתחושה היא של מסורת שבשמחה ובציפייה אני משמר אותה יחד עם חבריי. התחלתי להתאמן לפני כשלושה חודשים, והשתדלתי לרכוב כל שבוע כשלוש עד ארבע פעמים, כאשר בסוף השבוע אני רוכב רכיבת נפח אחת ארוכה. החשש שלי מהרכיבה היא מנפילת אנרגיה, שתקשה עליי לסיים את המסלול. אני מקווה, שהודות לתזונה נכונה וחלוקת כוחות מאוזנת גם השנה ארגיש חזק לאורך כל הרכיבה. חשש נוסף אשר קיים הוא כמובן, האפשרות להיפצע עקב נפילה. המסלול הוא מאוד תובעני, ולאחר 120 קילומטרים יש מצבים בהם אפשר לחוות תשישות. בזמנים כאלה הריכוז נפגע, והסיכוי לנפילה ופציעה גדלים. אני מכיר מספר רוכבים שבירידה מהמרזבה חשו תשישות ובקטעים הטכנים נפלו ונפצעו רק בשל אובדן ריכוז. אני מתכנן לחלק את הרכיבה לשני חלקים: לרכוב ללא הפסקה עד למדרשת שדה בוקר, לעשות הפסקה של עשרים דקות, ולהמשיך לחלק השני חזרה לחצבה. סך הכול אני לא רוצה לחרוג מעשר שעות של רכיבה.”
שחר טמיר וראובן שטכפמן מכינים פסטה ערב לפני, צ’ימיצ’ורי 2012
ראובן שטכפמן גם הוא ירכב השנה את הצ’ימיצ’ורי בפעם השלישית. בפעם הראשונה שרכב נשבע, בתום הרכיבה, שזאת תהיה גם הפעם אחרונה. מאז, הספיק להוביל קבוצת חברים את הצ’ימיצ’ורי במסלול דו יומי בתקווה שגם הם יידלקו על המסלול, והשנה הוא לא יכול שלא להתייצב שוב לרכיבה. שאלתי את ראובן למה בעצם צ’ימיצ’ורי?
“אז למה צ’ימיצ’ורי, למה 160 ק”מ של סבל, יזע, ולא מעט דמעות, אז קודם כל, למה לא…? טוב האמת היא שהצ’ימי זה לא רק סבל, יש לרכיבה הזו הרבה פנים: אתגר אחד גדול, שכמובן, מלווה בהרבה אימונים פיזיים והכנות מנטליות, סיפוק, כן, הרבה סיפוק לאחר שמשלימים את המשימה. אדרנלין, אוף… כמה אדרנלין זורם בי בעיקר לפני הרכיבה, אדרנלין שמציף את כל אבריי ומשתחרר כמו קפיץ דרוך ב- 5:00 בבוקר בחציבה.
הצ’ימי כיום נחשב לגביע הקדוש, לאתגר האולטימטיבי של הרוכבים למרחקים ארוכים, כך אני מתייחס אליו כאל מטרה שהדרך להשגתה בנויה מיעדים ואבני דרך שחייבים להשיג, כמו רכיבות ארוכות של מעל 100 ק”מ לפחות פעם בשבוע. שיהיה ברור, הצ’ימי היא עוד נקודה בדרך להשגת יעדים ואתגרים חזקים יותר, אך הצ’ימי הוא גם יעד בפני עצמו.”
לסיכום
זה לא בשמים, ואני מזמין אתכם להרהר באפשרות של לרכוב 162 קילומטרים. כמובן ,שנדרשת הכנה מסודרת וסוג מסויים של שיגעון, אבל זה אפשרי. אם תבחרו להתנסות ברכיבה שכזו, אתם תשפרו את יכולות הרכיבה שלכם ותהיו חלק בלתי נפרד מאלו שחלמו והשיגו. המדבר והאבנים ממתינים בשקט שמעבר לזמן לאלה שיתגלגלו עליהם ויחלמו חלומות של מרחקים, התמודדות, מסוגלות וכיבוש. חוויית הצ’ימיצ’ורי היא חזקה, איטנסיבית, ואם תתנסו בה – תחזק לכם את השרירים ברגליים וגם בראש. מתיו לי סיכם את חויית רכיבת ה- TOUR DIVIDE במשפט שתקף גם לרכיבה קצרה כצ’ימצ’ורי: “החיים קצרים מדי בכדי שנוותר על חויות מסוג זה. כל אחד חייב להתנסות באתגרים שכאלה, אחרת הוא יוותר על ההזדמנות להשתנות ולצמוח”.
