אופני הטריאתלון של FELT מדגם IA Advanced 105 נכנסו למבחן והעובדות נחשפו בכתבה המקדימה. כעת למבחן עצמו ובוא אספר לכם על האופניים והחוויה בצורה שיפוטית וברורה. השיפוט הפעם: חיובי ביותר, קראו מדוע:
סקסאפיל ועיצוב
חבל”ז. אני אוהב את העיצוב של ה Felt על שום הרוחב המשמעותי של הצינורות שלו וסביב המודרניות של תומכות האוכף שהן כמעט אופקיות לגמרי ומאוד נמוכות מאחור. לעומת כל אותם דגמים שנראים מיושנים עם קו עגול סביב הגלגל האחורי, הקווים הישרים פה נראים שריריים וחדים. היות ואלה אופני טריאתלון לא עבדו עם הסירוס והתקנות של ה-UCI והאופניים מופנים בהחלט לתחרויות האיירונמן חסרות המגבלות וכך גם הם נראים: סקסיים ומהירים.
אציין פה שהצביעות של FELT הן מהיפות שנתקלתי בהן בתעשייה. גם אם אתם לא אוהבים את הצהוב הקיצוני הזה (שהוא לא פשוט לעין, אני מודה), בטוח תאהבו את צביעות המט היפהפיות שלהם בירוק-חאקי-אפור, בשחור הקלאסי או בכחול המדהים.
גם בנג”ש אפשר להנות
טוב, אז איך היה עם ה FELT האלה? אדיר! לא ידעתי שאצליח להינות כל כך מרכיבות מישוריות וישרות יחסית. הנג”ש מוביל אותך למיקוד פנימה, ולריכוז בוואטים, מהירויות וכאב. יש בזה משהו ממכר, ואפשר להבין את החברה שנכנסים למסלול של מוטיבציה לשפר תוצאות. המספרים ברורים, המרחק ידוע, והגירוי להתחזק עליו גדול.
ברכיבה הראשונה היתה התרגשות ודופק גבוה מדי. גיליתי שהגב מתחיל לכאוב לי מעבר ל 60 ק”מ, כנראה עקב אוכף קצת נמוך מדי. העלתי אותו מעלה מעט וזה הסתדר ברכיבה השניה וממנה והלאה והמרחקים עלו עד ל 100 ק”מ.
בזמן אמת (צילום: נמרוד הנגבי)
גם נג”ש צריך להיות נוח
למרות שנראה לעתים בתמונות שהנג”ש זה הדבר הכי לא נוח בעולם, הרי שבמיוחד במרחקים הארוכים הרוכב חייב להרגיש נוח בתנוחה הזו. ה Felt סיפקו לי נוחות מפתיעה ממש, שמאפשרת לי לשבת 90 ו100 ק”מ בתנוחה. לנוחות יש חשיבות כפולה: אתם מוציאים יותר וואטים כשנוח לכם, ואתם יושבים אווירודינמית רגוע יותר ולא זזים כל הזמן כפיצוי על עיוות המנח הטבעי לכם. כמובן שיש לנוחות גם טריידאוף- אם עבורכם נוח זה אומר הגבהה של הקוקפיט והגדלת שטח החזית, הרי שהרוח תאט אתכם.
בצד החסרונות, אציין את האוכף. לא סבלתי מאוד מהאוכף על ההתחלה אבל הרכות המוגזמת שלו והרוחב הגדול שלו היו בעוכרי. לטעמי האוכפים הקטומים האלה מוגזמים קצת ברוחב ואין אפשרות למצוא נקודה קדמית צרה יותר ובכך חסרונם הגדול. עוד נקודת חיסרון לאופניים נמצאת לידו – הפטנט של קביעת זווית התקיפה של האוכף הוא מהבעייתיים שנתקלתי בהם (תקוע מטבעו ומסרב להתכוונן) ומזל שעושים את זה בהתחלה ובד”כ לא מתעסקים בכך יותר מדי לאחר מכן.
הדבר הראשון שרציתי לוודא בבחירה היה בעניין המידה. היתה התלבטות קצרה האם ללכת על המלצת היצרן או מידה אחת קטנה יותר שתאפשר לי תנוחה יותר קרבית. בדקתי מול מבחני עבר את ה Reach והגעתי למסקנה שאני לא רוצה לחזור העצבנות הכיוונית של הBH שבחנתי בגודל קטן יחסית, ומעדיף את זכרון הנג”ש על הטרק Speed Concept ועל הסקוט פלסמה הגדולים יותר. המספרים הובילו לאמץ את המלצת היצרן למידה 54 ולהפתעתי זה לא גדול מדי גם בתמונות. אני מצליח להיות יחסית אופקי מול הרוח גם במידה הגדולה יותר, ומרוויח יציבות כיוונית ונוחות.
היגוי יציב מאוד
חלק משמעותי מהבעיה של רוכבים על נג”שים מסוימים היא היכולת לשלוט בהיגוי ובכיוון תוך כדי תנוחה מאתגרת עם מרפקים על האירובר. לא רק שאתם במנח צר מגע עם הכידון שמגדיל את חוסר היציבות, אתם גם בתנוחה קדמית שמעבירה אליו הרבה מהמשקל. מדי פעם צריכים לשלוף בקבוק ממקומות לא נגישים במיוחד, ואתם מוקפים טריאתלטים עם שליטה מפוקפקת באופניים אז כדאי לשלוט במצב.
כדי שיהיה בטוח יותר לכולם וגם נוח יותר, צריך לייצר היגוי וחוויה יציבה באמצעות כל הגיאומטריה: בסיס גלגלים, אורך תומכות השרשרת (הצינור בשלדה בין ציר הגלגל האחורי לציר הקראנק), גובה הציר המרכזי ונתון שנקרא Rake – תוצר של זווית התקיפה של המזלג שמשפיעה על ההיגוי. פה הלכו על יציבות, וניכרת התפיסה שמדובר באופניים למרחקים ארוכים במסלולים ישרים יחסית. בסיבובים המכונה פשוט לא רוצה להסתובב. אם אתם בתחרות עם הרבה סיבובי 180 מעלות או מתאמנים בבני ציון תתרגלו לחשוב קצת על התנועות לפני הסיבוב ולתכנן טוב את המהירות שלכם בכניסה אליו.
מימין: דודי יבואן Felt וגיא
זווית התקיפה של ה-Felt
המאפיין אופני טריאתלון לעומת UCI הוא בין השאר הזווית התלולה הקדמית מאוד של האופניים. במקרה של ה IA מידה 54 מדובר על 78.5 אבל הזווית מעט שונה במידות שונות (יורדת ככל שזה עולה). בד”כ האוכף יושב על מסילה המאפשרת חופש מיקום רחב יחסית בציר קדימה-אחורה וזה משפיע גם כן על הזווית של הרוכב בפועל. אחרי התחלה שמרנית יחסית הבנתי שאני צריך להזיז את האוכף מעט אחורה, כדי לשים את עצמי ממש מלפנים על השפיץ שלו כמו המקצוענים – המרפקים מתיישרים, התנוחה קדמית קיצונית. מרגיש טריאתלט מהיר. זה מרגיש נוח ואווירודינמי ונעים לי יותר לאורך זמן בתנוחה הזו, אולם שמתי לב שבישיבה יותר אחורית / מסורתית הוואטים מעט קופצים, כשהכח מגיע יותר מהגלוטאוס וההמסטרינגס, רוצה לאמר משרירי העכוז והירך מאחור ופחות מאלה שבירך מלפנים.
מתקני שתיה – איפה FELT שמו אותם?
בתחרות של 90 ק”מ כמו חצי האיירונמן אני אמור לסיים את מקטע האופניים לאחר קצת פחות משעתיים וחצי. זה אומר שלפחות שני בקבוקי שתיה צריכים להיות על האופניים. כדי לפגוע פגיעה מינימלית באווירודינמיות יש כמה פתרונות לאופני נג”ש:
מיתקון אחורי – בד”כ שני בקבוקים בזווית שלוחה מעט אחורה ומוסתרים על ידי הגוף.
מיתקון קדמי אווירודינמי – בקבוקים מיוחדים עם קשית, זה לא רע ונוח יחסית. אבל אין לי כזה.
מיתקון קדמי לבקבוק רגיל – שמים אותו עם מתקן מיוחד בין שתי זרועות האירובר.
מיתקון שלדה רגיל – כלוב שבמקרה הזה התחלתי אותו עם התאמה לבקבוק רגיל, רחב ולא אווירודינמי בעליל ובהמשך החלפתי לכזה שמגיע עם בקבוק אווירודינמי מיוחד לז’אנר.
את האופניים ציידו אנשי We-Tri ברמת החיל עם המתקון של Pro לבקבוקים מאחורה. המתקונים האלה המאפיינים אנשי ברזל נראים כמו שתי קרניים שיוצאות מהתחת. אפשר להרגע, זו לא השמש שזורחת לאנשי הברזל האלה זה רק בקבוקים. במקרה של ההתקן הזה הוא התגלה ככושל כאשר ברכיבה ראשונה התפרקו ממנו ברגים ועף בקבוק לכביש. גם המשיכה של הבקבוק מאחור וההחזרה שלו אינה להיט, ולכן זה פתרון שהוא פשרה הכרחית רק למרחק ארוך של איירונמן מלא. בחצי אפשר להסתפק בשניים מלפנים ובגישות מתקון אחרות כי צריך פחות מים.
מקומות לאחסון ב FELT IA
התא האחורי מעולה. הוא ממותקן על צינור האוכף, יש לו פתיחה מהירה מעלה ויש בו המון מקום לפנימית, כפות, בלון גז, וכסף. נוח מאוד וגם מוסיף לאווירודינמיות.
בפלט יש משהו ייחודי על הטופ טיוב: בעוד שהרבה אופניים מגיעים עם מקום כזה לאחסון ג’לים ברכיבה, הרי שפה יש תא קדמי שהוא גם עמוק ונכנס פנימה לתוך השלדה ממש. זה מאפשר להכניס הרבה יותר דברים שם, אבל גם מגיע עם חסרון – יותר קשה לשלוף דברים שירדו לחלק הקדמי העמוק יותר שלו.
אירובאר ועליו הילוכי 105 מכניים!
האיירובר פשוט יחסית, אבל סיפק לי אחלה חוויה. האירובאר הוא מהסוג המתקופף מעלה ומאפשר החזקה מאוד נוחה וארגונומית של הקצה שלו. היה לי בעבר אירובר ישר לגמרי, שאולי מצטלם יותר טוב ללא רוכב (נראה אווירודנמי יותר) אולם הוא הרבה פחות נוח ליד. בקצותיו שתי ידיות המערכת המכנית הפשוטה שהגיע עם האופניים: שימנו 105. ברור שאלקטרוני זה מפנק בנג”ש אבל זה מאוד לא קריטי בעיני. ההעברה היתה קלה, גם במעברי פלטות שדורשות סנכרון שינויים בין הקדמי לאחורי.
זה דיון מעניין – האם באמת כדאי להשקיע סכומים אדירים במערכת אחרת בנג”ש? הרי מלכתחילה חסכון המשקל פחות קריטי פה כשרוב התחרויות הן מישוריות יחסית (ובההריות לאו דווקא ייבחרו אופני הנג”ש, אלא אופני הכביש האווירודינמיים). גם החשיבות של העברת ההילוכים עצמה בתחרות כזו אינה רבה, ממילא הידיים על הידית, וההעברות אינן תכופות כמו במרוץ כביש. זה מאפשר לקנות אופניים בפחות מ 20,000 ש”ח ולשדרג רק דברים חשובים יותר כמו גלגלים.
המרפקים מעוגנים בדיוק מעל הצינור העליון והתנוחה מרגישה לי מצוין – אבל עם הסטם הנוכחי לא ניתן להזיזם קדימה יותר כי הם הגיעו עד לחסם נק’ העיגון לכידון מה שאומר שלמישהו גבוה יותר ממני אולי זה יהיה אתגר מסוים. כן אפשר להזיז את הזרועות עצמן קדימה ואחורה. לשמחתי הכל התיישב לי בול ומיקום המרפקים בדיוק מעל הטופ טיוב יצר גם היגוי נעים. ללא ספק כל עניין המידה דורש תשומת לב ובחירה חכמה של פריטים כאשר יש מידות גוף שדורשות התאמות מיוחדות יותר.
גלגלים וצמיגים
עם אופני הנג”ש והגלגלים עמוקי הפרופיל הצלחתי להגיע למהירויות גבוהות בהרבה מאלה שאני מגיע אליהן עם אופני הכביש הרגילים, עד רמה של כ 37 קמ”ש ממוצע נטו ברכיבה של 90 ק”מ. כמובן שהמהירויות גבוהות בהרבה באינטרוולים קצרים יותר. זה אומר שהאופניים והתנוחה, וכל ההתקפיות היו מעולים.
למרות התנוחה המעולה שלי, והשיפורים המשמעותיים במהירויות שהצלחתי לבצע איתם, תקופה ארוכה חשתי כאילו האופניים לא מספקים את שימור המהירות המלא שאני רגיל לקבל בציוד קצה אווירודינמי, זה הרגיש שמשהו קצת עוצר אותי. להערכתי האשם העיקרי היה בצמיגי הקונטיננטל גראנד ספורט רייס הגרועים שכבר סבלתי מהם במבחן קודם. צמיגים זולים, כבדים וגרועים בעיני. אני תוהה האם הוספת המילה “Race” פה היא סוג של סרקזם. להחליף לבונטרגר R3 או קונטי 5000, מהר.
הגלגלים של ריינולדס הם גלגלים עמוקים לאופני דיסק במחיר ממש סביר ונמוך יחסית. באינטרנט – סביבות ה 3500-5000 ש”ח ברוב המקרים, מה שעושה אותם עדיפים בהרבה על פתרונות סיניים בלא הרבה יותר מחיר. הם שוקלים 1730 גרם (לא מעט) ובאים ברוחב חיצוני באחורי 30מ”מ ובקדמי 28מ”מ (פנימי 21 ו 19 בהתאמה). הם נראים מצוין ממש והם פתרון מעולה למי שלא רוצה לצאת מפרופורציות ולמכור חצי בית בשביל גלגלי איירו יקרים. רכבתי ברוחות די חזקות מכל הכיוונים והם טיפלו בהן בגבורה. רמת האווירודינמיות שסיפקו היתה בהתאם לקטגוריה שלהם: סבירה אולם לא מצטיינת. זו הקבצה שנייה אחרי הטופ בתחום (הסדרות היקרות של זיפ, בונטרגר וקנונדייל, לטעמי).
בצד החסרונות לאופניים יש עוד היבט פה והוא שהשחרור וההתקנה של הגלגל האחורי בהם אינו קל, ואם אכלתם אותה עם פאנצ’ר בתחרות, אז תקללו גם את הקושי הזה. מומלץ ממש לתרגל בבית את ההוצאה וההכנסה של הגלגל למקומו.
מד וואטים של 4iiii
עוד נייחד כתבה נפרדת למד הוואטים של 4iiii. המוצר בייבוא ושירות של דייויד ירושלמי הותקן על האופניים כדי לתמוך בתוכנית האימונים של המאמן שלי דודי כהן מ We-Tri ויבואן Felt. לזכות המוצר הזה עומדת הפשטות שלו, והעובדה שאפשר להתקין, יחסית בזול את הוואטים על קראנק שימנו סטנדרטי באמצעות החלפת זרוע אחת בלבד למדידה בצד אחד – אלה תועלות גדולות ומשמעותיות. אתם נשארים עם הקראנק המקורי שלכם של שימנו, זה חלק מהחבילה והלוק של האופניים ולא צריך להתעסק בהחלפה דרמטית מדי.
היו מחלות ילדות: מד הוואטים הראשון שהיה על האופניים לא עבד, והוחלף, ואז השני התקשה להתחבר גם הוא ולבסוף ניאות. קליברציה עם הגרמין גרמה לוואטים נמוכים ב 300 מהמציאות, והסתבר שלא כדאי לאשר לגרמין לעשות את הקליברציה ואם הוא שואל אתכם – סרבו! לאחר שיחות תמיכה עם דיוויד והתקנת אפליקציה של 4iiii וקליברציה איתה בלבד, קיוויתי שהכל יסתדר, ואכן ברכיבה הבאה היו וואטים, אבל לתחושתי מוגזמים (כ 30-40 מעל מה שיש לי ב Power2max). גם פה נמצא הפתרון: להערכתי הטעות נבעה מכך שביצעתי קליברציה בחדר ממוזג ולא בתנאי האמת בחוץ ולכן ביצעתי שוב קליברציה בתחילת רכיבה בחוץ. ואז… הסתדר! הכל הסתדר, הוואטים נהיו הגיוניים, המוצר עובד מעולה, אני מקבל את התוצאות… ומקווה שבטקסט הזה חסכתי לכם קצת מחלות התקנה וקיסטום. רק צריך לדעת איך לעשות את זה וזה עובד.
לסיכום: FELT IA Advanced 105
עם מוניטין של 6 נצחונות באיירונמן קונה לאורך ההיסטוריה של הדגם הזה, יפה היה לגלות שמדובר באופני נג”ש משובחים גם לחובבים. הם משרים ביטחון ויציבות לכל רוכב שיבחר בהם, גם אם הוא לא חי שנים על האירובר. זה מאפשר להתרכז בוואטים בלבד ומקל מאוד במרחקים הארוכים. הם הקנו לי קפיצת מדרגה מיידית במהירויות הממוצעות שלי. אזורי האחסון פותרים את הפינה של המטען, הלוק מהמם, הנוחות פשוט מושלמת והמלצת המידה של היצרן מצוינת.
המקומות שפחות נהנים איתם: מסלולים מרובי פניות לא מתאימים במיוחד לדגם הזה שההיגוי שלו יציב מאוד וכמובן בעליות (10.5 קילו וחוויה פחות מותאמת). את הצמיגים כדאי להחליף גם כן. כשאתם כבר לא מסתפקים באופני כביש עם אירובר ותנוחה גבוהה ולא אווירודינמית – זו קפיצת המדרגה הבאה שלכם בתקציב ואבזור הגיוניים. במחיר של 23,500 מקבלים חבילה מצוינת ומומלצת מאוד לטריאתלטים שכבר יודעים שהם בעניין וצריכים אופני נג”ש על אמת.
