אחרי ששמנו את הX המתבקש על האלפ דואז, התפנינו לעוד כמה מקומות יפים באלפים ובצרפת בכלל.

מאת: גיא חלמיש ודודי גלבוע

יום ארוך, קשה וקשוח בגלנדון וב croix de fer

אנחנו מתחילים מכפר המוצא שלנו מעוז (Oz) ופונים דרומה אל הגלנדון. טיפוס ארוך ויפהפה בערוץ נחל שלא נגמר, כולל הגעה לסכר ענק, ומעבר אליו לצד האגם. כמעט לפני סוף העליה ישנה צומת T שבה תצטרכו להחליט: ימינה ל croix de fer או שמאלה לגלנדון. המרחק לשני המעברים האלה מפה הוא קצר במיוחד. בשניהם תוכלו להצטלם עם השלט.

לקראת סוף העליה ל croix de fer ול Glandon – ממול צומת ה T הקרובה לשתי הפסגות

מי שרוצה לקצר משמעותית יעלה לאחד, יצטלם עם השלט, ירד שני ק”מ לשני ויצטלם עם עוד שלט, ויחזור חזרה לצימר (תוכלו לטעון בפייסבוק שהייתם בשני מעברי הרים למרות שלא טיפסתם את מלוא המרחק האמיתי אל שניהם…). הקשוחים ירדו מטה לצד השני של ההר ויטפסו שוב עליית HC קשה שנייה להיום כדי להגיע חזרה לאותה נקודת התחלת הלופ.

אפשר להכנס ללופ בפניה עם כיוון השעון ואפשר נגדו. אני עשיתי את זה עם כיוון השעון – כלומר לא טיפסתי את הגלנדון משני הצדדים כי אם עליתי לגלנדון מדרום, ואז לקרואה דה פר. מה עדיף? כנראה שלא כל כך משנה. בפורמט של עם כיוון השעון תרגישו שבאמת טיפסתם שני קולים רציניים שונים בעוד שנגדו תעלו “רק” את הגלנדון משני הכיוונים.

צומת ה T במבט לכיוון ה croix de fer כמו שיראו אלה שימשיכו ל Glandon. מפה נרד למטה רק כדי לחזור מהצד השני בכיוון השעון אל מעבר ההרים (שנמצא בדיוק מעל קסדת הרוכב בתמונה)

וזה מה שיש לדודי לאמר:

מתחילים מ”הבית” בדיווש ופונים דרומה אל הגלנדון. טיפוס ארוך עיקבי ויפהפה בערוץ נחל שלא נגמר, מראות אלפינים קלאסיים, ירוק מאוד ושקט, כמעט אין תנועה על הכביש חוץ מחבורות חבורות של רוכבים, כל הזמן אתה שומע פכפוך כלשהו של מים, אגמים בצבעי טורקיז וכפרים קטנים כה אסתטיים ושקטים, חלום. העליה עצמה פשוט לא נגמרת, יש כמה קטעים תלולים אבל בסך הכל השיפוע הממוצע הוא לא רב ועיקר הקושי הוא בטחינה המונוטונית והאין סופית. בעיני הגלנדון ובן דודו הקרוק דה פייר הם אחד מהשיאים שיש לאלפים להציע, מקום כל כך יפה שנשימתך נעתקת כל פעם מחדש למראה הנופים בהם אתה משייט, אבל אסור להתבלבל, זה לא טיול צופים ואתה כל הזמן צובר עוד ועוד מטרים גובה ברגליים. בסוף – זו עליה לא פשוטה בכלל.

אני עשיתי את המסלול המואץ להצלחה, היינו – כמעט לפני סוף העליה ישנה צומת T: ימינה ל croix de fer או שמאלה לגלנדון. המרחק לשני המעברים האלה מפה הוא קצר במיוחד. עליתי לקרוק והצטלמתי עם השלט, אחורה פנה וגלישה קצרה של שני ק”מ עליה קצרצרה לגלנדון, שוב צילום עם עוד שלט, וככה אני יכול לפרסם בפייס את עצמי בשני הקולים. לא רע כקונספט.

וככה חילקנו את העבודה: גיא ירד למטה לצד השני של ההר וטיפס שוב עליית HC קשה שנייה כדי להגיע חזרה לאותה נקודה ואני לעומת זאת, נחתי בקפה שבראש הגלנדון יחד עם קבוצת רוכבות מגה חביבות מהולנד ו”שמרתי כוחות”…

לסיכום – יום של נופים מרהיבים, עליות כמו שצריך ומזג אויר מושלם. בהחלט נחקק אצלי בזיכרון כאחד מהטובים אם לא ה-.

יום קל בטלגרף והגאליבייר

אם רוצים לעשות את הגליבייה (ביחד עם הטלגרף שאפשר להגיד שהוא חלק ממנו) במסלול מעגלי, צריך להקדיש לו יום שלם של 160 קילומטרים שכוללים גם את הגלאנדון. יציאה יכולה להיות מסט. ז’ן-דה-מוריין למרגלות הטלגרף, ואלואר למרגלות הגליבייה, או בורג-דוואזאן למרגלות האלפ-דואז.

משקה ההתאוששות המקומי

הסיקלוספורטיב (פונדו) הכי פופולרי בצרפת שנקרא ‘לה-מרמוט’ ע”ש שפן הסלע המקומי, כולל את הלולאה הזו פלוס טיפוס לאלפ-דואז לקינוח, הוא בעל 173 קילומטר על 5100 מ’ טיפוס. הוא מתקיים כל שנה ביולי ונרשמים אליו כ-9,000 משתתפים. חיסרון בולט של הלולאה: הכביש מהגליבייה ועד בורג-דוואזאן הוא כביש סואן, דרך ראשית מאיטליה לצרפת (חסרון שלא קיים למשתתפי גראן פונדו מאורגן הייטב).

מטפס את הטלגרף כשברקע על צלע ההר המבנה שנתן לעליה את שמה

אנחנו בחרנו בגרסה הקלה והממוקדת מהעיירה st. jean de maurienne: רכיבת הלוך חזור שמתחילה בטלגרף המפורסם שאם לא היתה ירידה קצרה אחריו הוא לא היה נחשב לעלייה בפני עצמה אלא חלק מהגאליבייר. הירידה הזו נגמרת מהר בקטע מייבש וישר ב Valloire ואז מתחילים את הדבר האמיתי.  הטלגרף, שלמרות שהוא משחק מקדים, הוא לא קל בכלל. הוא נמצא בחלק התחתון של העמק, המיוער, והוא מתחיל קשה ואז נרגע מעט.

החלק העליון של הגאליביר מצדיק את כל מה שמעתם עליו: גבוה, מרשים ומלא בסרפנטינות ונוף

לפני 8 הקילומטרים האחרונים והיפהפיים של הגאליבייר יש שתי מסעדות שניתן לעצור ולנוח בהן – אתם תהיו אחרי כ 20 ק”מ של טיפוס (למעט אותה ירידה קצרה אחרי הטלגרף) ושמונת הקילומטרים הקשים ביותר לפניכם. הכל תלוי ב”ראש”. לנו התאים לקחת את היום הזה באיזי, אבל מי שיעשה רכיבה רצופה את כל הטלגרף והגאליבייר, על 48 הקילומטרים שלהם, יגיע לקול מותש וירגיש הייטב למה  זו עלייה מיתולוגית כל כך.

אחרי ההפסקה לקפה קולה ושאר קפאינים שמונת הקילומטרים האחרונים יביאו אתכם ל 600 המטרים המיוחדים האלה שמעל 2000 מטר, וזה אומר נוף קרח, ואווירה שונה לחלוטין מעליות נמוכות יותר. בסוף העליה קטע מגניב של סרפנטינות, ונקודת תצפית גבוה שממנה רואים את ה Montblanc.

ודודי מוסיף:

בבוקר גיא הודיע לי שמצא איזה רוכב-על גרמני בצימר והוא יצטרף אלינו, “לא אכפת לך נכון”? ברור שלא. נסענו בעצם לעשות את הגליבייה. משום מה סברנו שהטלגרף זה איזשהו תלולית קטנה ולא נספרת שחייבים לעבור בדרך לגליבייה. אף אחד לא ייחס לטלגרף שום משמעות. סתם חימום קליל בדרך למעלה.

אז זהו שממש לא. יש עליות בנות זונה שנותנות לך את הבום בראש ישר מההתחלה. זו אחת מהן. עליה לא ממש ארוכה אבל די נבזית. הקיצר – אתה מגיע למעלה לטלגרף, לסוף החימום עלק, כשאתה לא סתם חם, יותר בכיוון של רותח..

הגרמני והקלונגו היפים והכבדים שלו בדרך למעלה עם שני קילו יותר. מי שסוחב יותר נהנה יותר מהנוף?

משם, הצילום המתבקש עם השלט וגלישה נעימה וקצרה (מידי) לכפר ואלואר שלמרגלות הגליבייה ואז מתחיל הדבר האמיתי: עלייה ארוכה, חמה מאוד (ביום שבו עשינו אותה היה חם בטירוף) לפרקים שיפועים רציניים ולפרקים טחינה אינסופית. וזה לא נגמר, ועוד ועוד ועוד. הגיאחה והחבר הגרמני החדש שלו, לא אותרו בעין בלתי מזויינת. תקעתי שני ג’לים והמשכתי למעלה. האמת שהיה לי קשה ודווקא לא בחלק האחרון המרהיב עם הסרפנטינות הכה פוטוגניות, אלא דווקא בחלק האמצעי, המשעמם קצת והארוך כאורך הגלות. ממש לפני שאתה כבר מיואש, צץ לו לפתע במלוא הדרו, החלק האחרון של הגליבייה, שמונה ק”מ תלולים, סרפנטינה על גבי סרפנטינה, כמעין נחל עקלתון אינסופי עד השמיים למעלה, איפה שעדיין יש שלג.

ממש לפני תחילת קטע זה, יש שתי מסעדות, הכי בזמן ובמקום הנכון שיכול להיות. כן, גם גיא והגרמני נחים שם בכיף. מצטרף, ואוסף את הנשימה.

אני כבר אחרי 20 ק”מ של טיפוס לא קל ושמונת הקילומטרים הקשים ביותר לפני, אני מהרהר בעגימות מסויימת.

עוד קולה אחת וקדימה לשמונת הקילומטרים האחרונים שלשמם הרי התכנסנו פה. זויות קשות, נוף מיוחד ושונה. אוכל סרפנטינה אחרי סרפנטינה ועוד פידול ועוד אחד ובסוף מגיע. הקול עצמו. מדהים מה שרואים מלמעלה על הגג הכי שווה של אירופה. הצטלמתי (אלמנט מהותי כמו שאתם מבינים כבר). לובש מעיל וגולש את כל הדרך חזרה, מטפס לטלגרף מהצד השני שלו וגולש גם אותו (את גיאחה כמעט דרס שם איל ענק ומאסיבי שהחליט לחצות את הכביש במהירות מטר מהאף של האופניים שלו). מגיע מעולף כמעט ועם רעידות בידיים למסעדה שלמטה ויורד על סטייק ענק וצלחת תפוחי אדמה. מסתבר שלא אכלתי מספיק היום. בונק. טעות של טירונים. לא נורא, הסבל הרי הופך לחויה במימד הזמן. לסיכום – היום הכי קשה לטעמי והכי אתגרי במסע שלנו.

דודי על נקודת השיא של הטיול: ה Transition Day

גיא רצה לדלג באמצע השבוע למקום אחר למען הגיוון ושינוי האווירה. אני הייתי בעד מהרגע הראש ואחרי יום האתמול של הטלגרף והגליבייה נראה היה לי שזו האופציה היחידה עבורי. הבעיה הקטנה היתה שליום הדילוג תיכנן גיא את האיזוארד “על הדרך” לדרום. עוד קול סטנדרטי באלפים של בטח 2,000 מ’ מצטבר.

טו מייק א לונג סטורי שורט – הרכב שלנו על שימשתו המנופצת (אי אפשר היה להשאיר המזוודות באוטו) ושכנוע עיקש שלי שלכל טור מקצועני יש “טרנזישן דיי” וזה חלק מהמסורת ו”הכבוד” שצריך לתת לעליות הגדולות, הכריעו את הכף. לא עשינו את ה Izoard וויתרנו על X נוסף ומשמעותי מהמפה שלנו, אבל המוניטין שלו היא של מקום יפה (המלצה עיקשת נתנה לנו טיפ לטפס אותו מכיוון גיאסטרה לבריאנסון נגד כיוון השעון), אבל הי לא היינו שם בסוף אז אין לנו מושג.

עשינו טרנזישן דיי סופר מקצועני בנסיעה באוטו. גיא התעקש לעצור בדקטלון בעיר גאפ. במסגרת הויתורים ההכרחיים במו”מ, הסכמתי. דווקא היה יום נעים, מצחיק, עם המון דיבורים ושיחות. כל טיול צריך גם יום כזה לא?

בסוף יום הנסיעה הגענו לכפר אנונימי שאינני זוכר את שמו ולמלון עוד יותר סתמי שנתן לנו את הבייסיק שהיינו זקוקים לו ומעלתו הגדולה היתה שהוא סמוך לערוץ הוורדון, ההיי לייט של האזור. פה נבלה את היומיים הבאים.

שתי רכיבות באיזור Castellane וה Verdon

מבט מהיר במפות מישלן, שמסומנות בהן הדרכים הנופיות בירוק, מראה שכל האיזור שבין ל Castellane ל Barcelonette מלא במקומות שקשה לייצר בהן רכיבות ולהתאכזב. האיזור זרוע בשמות של מעברי הרים ועליות שלא יגידו לאף אחד כלום כי הם מקסימום נכללים בתחרות הסייקלו-סופרטיב המקומי, אבל הם בטוח יפים ומזמיני רכיבה.

אחרי כמה ימי עליות רצינו מנוחה מהעליות הגדולות שבמקביל לעובדה שיש בהן משהו מגניב, והתחושה של להגיע לפסגה היא משמעותית ומלווה בנוף אלפיני דרמטי, קרחונים מציצים ופסגות משוננות, הרי שיש בסוג הרכיבה הזו גם משהו מגביל מאוד. רוב היום אתה רואה את העליה מול העיניים ואת ערוץ הנחל שאתה רוכב בו, ורק במיעוטו אתה באמת בגבהים, עם תצפיות מרחיקות ראות. אחרי כמה ימים כאלה של תחושת סגירות מסוימת בעמקים, כדאי לגוון למסלולים יפים בסביבה הררית או גבעית נמוכה יותר, שמאפשרת לרכוב בגובה זמן רב, ולבלות בסיבובים שלא מרגישים כמו עלייה ירידה, וזהו, אלא מעגליים, משתנים, מכסים איזור.

יותם קאופמן על איזור ה Verdon:

לנו יש את ההר הירוק תמיד, הכרמל. לספרדים יש את החוף הירוק, costa verde, ואילו לצרפתים יש את הנהר הירוק – Verdon. מה ירוק בו? המים. אבל למים אין צבע. טוב, אז האצות נותנות את הצבע הזה. ואם למישהו יש אסוציאציה לירקון, תשכחו ממנה למרות החרוז. כשאתם רוכבים לייד הוורדון, אפשר לראות את הקרקעית שלו. הצרפתים, כמו שהם יודעים, ניצלו גם את המתנה הזו ונהר הוורדון, הקניון שמלווה אותו והאגם המלאכותי שאוגר את מימיו כולם מנוצלים לצרכי תיירות. הנהר נובע באלפים הדרומיים וזורם לתוך נהר ה-Durance שנובע באיזור בריאנסון באלפים הצפוניים יותר, וזה נשפך בתורו לנהר ה-Rhone שנובע בכלל באלפים של שוויץ ומזין את אגם ז’נבה, לפני שממשיך משם לתוך צרפת ונשפך לים התיכון (לייד העיר Arles שוואן-גוך ישב שם וצייר לילה מלא כוכבים אולי בלי לדעת מאיפה כל המים האלה מגיעים אליו ובלי לדעת שגם הירקון זורם ונשפך לאותו ים).

מראה מערבה משיא הגובה של כביש הפרסה בגדה הצפונית. מומלץ לטפס נגד כיוון השעון ולהנות מהחלק הדרמטי הצופה אל הנחל בעלייה היפה הזו

עיירת הקיט Castellane (קסטלן) ששוכנת לגדת הנהר, היא עיירה אידיאלית לצורכי לינה ויציאה לרכיבות באיזור הצפוני של הוורדון. ממנה תוכלו ללוות אותו בשני כיוונים. קרוב מאוד לעיירה, מערבית ממנה, הנהר חוצב לעצמו קניון עמוק ביותר, עם מצוקים אנכיים עד לעומק של 700 מטר וכל זה מספר קילומטרים לאחר שאפשר כמעט לגעת במים מרוב שהם קרובים לכביש. הנפילה של הנהר היא כה דרמטית והמצוקים כל-כך מרשימים, אז אל תצפו להיות שם לבד. מטפסים, סנפלינגאים, ראפטינגאים ועוד מינים של ספורט אתגרי התלבשו על האיזור הזה. במבחינת מסלולים לאופניים, ניתן למעשה להקיף את האיזור הקניוני מכל צידיו כאשר בצד הדרומי הכביש ממש נושק לשפת המצוק ואילו בגדה הדרומית ישנו כביש-טבעת שמגיע גם כן לשפת המצוק כי הכביש ה’ראשי’ שם מעט רחוק ממנו. המסלול הזה אינו קשה במיוחד, אך מנפק עלייה אחת משמעותית של 12 ק”מ בשיפוע 6% בקירוב, וששיא גובהה הוא 1200 מ’ מעל לים וממנה נשקפים נופים למרחקים. תחילתה של העלייה היא במעבר מגדה אחת של הוורדון אל הגדה השנייה על שפת האגם המלאכותי Sainte-Croix שנמצא ממערב לקניון, והמעבר חזרה מתבצע ממזרח לו, קרוב לקסטלן לא לפני שחוצים על גשר מרשים את אחד היובלים של הוורדון – ה-Artuby.

האיזור של קסטלן, ובכלל כל מה שנמצא ממזרח, דרום, ומערב לה, נותן גיוון של מסלולים שלא ניתן למצוא באלפים, שכן בהרים הגבוהים הכבישים מוכתבים ע”י ערוצי הנהרות ו/או מעברי ההרים המזדמנים. לדוגמא: אם רוצים לשלב את הגליבייה במסלול מעגלי כלשהו, הדבר מחייב אתכם ליום רכיבה מלא וקשה של 160 קילומטרים. האיזורים הנמוכים יותר לעומת זאת הם גם מיושבים יותר (בכפרים קטנים), ולכל נקודת יישוב מגיע כביש. לכן תוכלו לתפור לעצמכם מסלולים שקטים יותר מבחינת תיירים מאשר קניון הוורדון, אך עם נופים מרשימים בפני עצמם. מלבד המסלול המוצע כאן, סביר שכל מסלול אחר באיזור יהיה בעל אותן מידות של יופי וקושי. כאן שוב באות לעזרנו המפות של מישלן שמסמנות יופי בתור כביש ירוק, וקושי עם חיצים כפולים ומשולשים בכיוון הטיפוס כאשר הוא תלול יותר מ-9%. רשת הכבישים הצפופה מאפשרת גם יצירת מסלול תוך-כדי תנועה: גם כך צריך לעצור לפעמים כדי לבדוק במפה איזו פנייה לקחת, ואם פתאום גיליתם איזה כביש שלא תכננתם לרכוב בו אבל עכשיו מתחשק לכם דווקא עליו, תוכלו לעשות זאת מבלי לשבש את התכנון המקורי יתר-על-המדה.

קניון ה Verdon – לא בטור דה פראנס, אבל אחד המסלולים היפים בעולם

כביש מושלם לרכיבה מקיף את החלק הזה ואתם תעלו מגובה פני הנחל (בצד האגם המלאכותי) ועד לכ 1200 מטרים מעליו, בלפחות שתי עליות משמעותיות. כאשר תהיו ברום הגובה תוכלו לראות את כל דרום האלפים ונקודת המפגש שלהם עם הים מצד אחד, ועד לוונטו ופסגתו הלבנה תמיד (לא משלג, אלא מהחול\סלע הלבנבן שבראשו) – רחוק רחוק ובולט ממערב.

לפתע, אחרי כמה ימים באלפים, מגיעים לגבהים שמאפשרים מבט אל האופק. באלפים תמיד יהיה איזה הר שיחסום אותך בהמשך.

תגיעו לשם גם אם אתם עד שעתיים נסיעה מתחילת הרכיבה הזו – היא חובה לכל מי שמבקר בדרום צרפת.

יום של כפרים שקטים, ועליות קטנות

הכפר שהתמקמנו בו. שום דבר לספר, אבל עדין מגניב בתמונה עם אפקט מיניאטורי

היום הזה הוא לא המלצה משמעותית. האמת, אין פה אטרקציות קיצוניות ולא נופים דרמטיים בקנה המידה של המסלולים הקודמים, אולם יש פה רכיבה עמוקה אל איזורים שקטים וכפרים קטנים. יש לא מעט גובה מצטבר שמתווסף אל יומן הטיול ללא רעש וצלצולים.

אם אתם בביקור קצר יותר במקום או רוצים לנוח מעט, לטייל ברגל, לגוון לראפטינג, לשכור טיול סנפלינג בתוך ערוצי הנחלים והמפלים (ספורט נפוץ באיזור), או לצאת לשופינג באיזה עיר קרובה זה היום שהיינו מוותרים עליו. כשאתם קוראים את זה רק תזכרו שהכל יחסי – ביחס לכל רכיבה רגילה בישראל עמוסת המכוניות, הכבישים הדו מסלוליים, והבנייה בכל עבר וגם מעבר, המקום מדהים.

סתם עוד יום רכיבה בחו”ל. שום דבר מיוחד…

התחושה והנוף הם בטופ של כל רכיבת כפרים שקטה ולא דרמטית אחרת שתמצאו בחו”ל, אלא שיחסית לפסגות שהטיול הזה הביא אותנו אליהן מדובר ב”עוד יום רכיבה” צרפתי “רגיל”.

עושים “קניונינג” באחד מהערוצים במסלול

דודי גלבוע על היום החמישי – תורת היחסות

כל צרפת יפה. האלפים מדהימים ועוצרי נשימה ואין לך כמעט מקום בצרפת שלא תוכל לייצר ממנו רכיבה ראויה. אבל, לאחר שלושה ימי רכיבה בעליות המיתולוגיות, הרכיבה של היום נראתה לי קצת סתמית. חס וחלילה שלא נתבלבל. עדיין כבישי נוף משובחים, אגם יפיפה וקולים קטנים פה ושם. אבל אין דרמה. אוספים קילומטרים שטוחים יחסית. עשיתי את זה לבד, בלי גיא, בשקט שלי, עסוק במחשבות (אני תמיד מנצל את חופשות האופניים לחשוב על דברים גדולים שמחייבים החלטה. הרכיבות הארוכות והניתוק מהעולם המוכר זה מתכון אידיאלי לחפירת עומק עצמית, את ההחלטות לעומת זאת עדיין קשה לקבל…).

בסך הכל יום סבבה ולא קשה במיוחד, עם מראות צרפתיים חביבים, עצירות קפה מתי שאפשר ושינוי גאוגרפי מתבקש. סבבה. בארץ זה היה נחשב ליום פיצוץ, אבל פה בצרפת אחרי הימים הדרמטיים. נו טוב, סתם יום, לא הייתי מגיע במיוחד לפה. פתאום אני מתגעגע לגליבייה….

הכל יחסי.

פרטי הצימר בארץ עוז, למי שרוצה להוסיף עוד חתימה בעברית לספר האורחים, ולבלות את החופשה בעיקר עם בריטים:

Andrew Christodolo and Gillian Lawrence
Le Chateau d’Oz SARL
Le Chateau d’Oz
38114 Oz en Oisans
France
+44 78 36 21 09 84
+33 4 76 80 36 58

תודה מיוחדת לדודי גלבוע וליותם קאופמן שהשתתפו בכתיבת הכתבה!