״חזון שהתגשם״ ענה לי ברוך אקפלד ששאלתי אותו מה הוא חושב על מה שקורה היום בענף האופניים הישראלי והבינלאומי. ״כל מה ששאפתי וייחלתי לו במסגרת פעילותי בענף האופניים עכשיו קורה. ממש תענוג.״
מאת אלון וולף, מוזיאון האופניים
אני רוצה לספר לכם על ברוך אקפלד
הוא נולד בשנת 1946, בן יחיד לניצולי שואה מהונגריה. גדל ברמלה ובגיל 13 הצטרף לקבוצת הרכיבה המקומית הפועל רמלה. המאמן שלו היה דוד קדוש (לסיפור המדהים של דוד קדוש). לדבריו, כבר במירוץ הראשון שלו הגיע למקום הראשון, בהמשך הצטיין והשקיע באימונים, מה שסלל לו את הדרך לזכות בגיל 16באליפות ישראל לנוער, ומאוחר יותר להיות חבר בנבחרת ישראל הבוגרת.
בגיל 18 החל ללמוד כעתודאי במכון וינגייט. מכיוון שלא היה זכאי למגורים נאלץ כל יום לרכוב הלוך חזור לרמלה מרחק של 130 קילומטר. אחרי הלימודים הוצב בפיקוד מרכז ברמלה, מה שאפשר לו להתאמן ולאחר מכן לאמן את הקבוצה המקומית הפועל רמלה. בין חניכיו אפשר למנות רוכבים מצטיינים כמו אלי ברקוביץ, ראובן סולן וחיים סלומון.
כבר בשנת 1969 עוד לפני שפשט את מדיו כבר החל ברוך לארגן תחרויות כמו: מרוץ המגדל ומרוץ הסיבובים רמלה לוד. ההצלחה בארגון המרוצים הובילה את ראש העיר, מר צבי איצקוביץ למנות אותו כמנהל מחלקת הספורט בעיריה. מאוחר יותר ריכז את מגמת החינוך הגופני בתיכון העירוני. מקבוצת הרוכבים שהקים בעיר לוד צמחו רוכבים מצטיינים שהגיעו לנבחרת ישראל: האחים יעקב ומיכאל מויאל,דוד חנחן ועוד.
בשנת 1976 בעקבות קשיים בענף האופניים, פנו אליו ממרכז הפועל שינהל את איגוד האופניים וישפר את המצב. באותה תקופה החלו הנבחרות להשתתף באליפות אירופה ואליפויות עולם לנוער. בהמשך שמו דגש על טיפוח הדור הצעיר.
לאחר שפרש ממחלקת הספורט ותפקידי הניהול, החל לפעול כפעיל חברתי במספר עמותות. הקים את המועדון החברתי השולחן העגול. זכה בתואר יקיר העיר לוד ואף כיהן כנשיא רוטורי בעיר בשנים 2019-20.
אלוף גם באופניים וגם ברוטרי
למפגש עם ברוך הגיעו גם כמה רוכבי עבר שהיו חלק מחניכיו. בין היתר היו שם שוקי קופטיקו, ינקו אייזיק, קובי רוזנווסר ויוסי פוקר. אני הקדמתי כדי שאוכל לעבור על הגביעים, האלבומים והכתבות. ברוך סיפר לי בהתלהבות על התקופה מגיל בר המצווה שהחל לרכוב ולנצח.
בנוסף, לברוך יש קריירה ספורטיבית עניפה בענף ספורט אחר: הפנטק- משחק כדורת שהגיע מאירופה וצרפת. ברוך שהיה ממקימי הענף היה אלוף וחבר נבחרת ישראל. בזמן שנותר עד שיגיעו החברים ביקשתי מברוך שילמד אותי את רזי המשחק במגרש הביתי הממוקם בגינתו. אפילו שיחקנו אחד נגד השני. חוויה מעניינת ומהנה. לאחר מכן, הגיעו האורחים התיישבנו בחצר לארוחה, ובמשך כשעתיים החניכים העלו זכרונות וסיפורים. אספתי עוד זכרונות מרוכבים עם ברוך:
גם בטלגרם: בייקפאנל- מגזין האופניים הגדול והטוב בישראל. לחצו פה!
אלי ברקוביץ אלוף ישראל נערים בשנת 1976 מספר
״חמש שנים לאחר תקופת הצנע (מזון תמורת תלושים מוקצבים), ואני ילד שזה עתה חגג בר מצווה, פוגש חבר שמספר לי שמוקמת קבוצת רוכבי אופניים. ברוך הוא המאמן ומנהל הקבוצה, הבן של יהודה ורוז’י מבעלי חנות הספרים וציוד הלמידה המפורסמת ברמלה בשם פלס. בחור שרירי ונאה בן 18 (דומה לאריק אינשטיין) שזה עתה סיים את לימודיו במכון וינגיט ולקראת גיוס לצהל כקצין לחינוך גופני.
ברוך ניחן בכושר מנהיגות וארגון יוצאי דופן והחל לאמן אותנו. בתחילה, היו מפגשים בימי שישי אחר הצהרים כהכנה לקראת הרכיבה ביום השבת.
ברוך ארגן אותנו כולל הסעות עם אופני העבודה למרוץ ״אורים״. נסענו בשישי, את הלילה העברנו בבית יציב ובשבת בבוקר נגלה לעינינו מחזה מרהיב ביופיו: המון ילדים עם אופנים רגילים משתתפים במרוץ.
ברוך המשיך ואירגן את מרוץ ״המגדל״ ברמלה, ומרוץ ״סובב רמלה לוד״, מרוץ ״סיבובים״ בלוד ועד ועוד. אני חייב לתמצת ולומר שלי אישית ניתנה הזכות לקבל מהתקופה בה ברוך נהל אימן והפעיל את הפועל רמלה ברכיבת אופני כביש. ביטחון עצמי, חשיבה יוצרת, חשיבה ותכנון, שיפור הכושר ופיתוח גופני. ברוך גם דאג לתרגל אותנו כדי לפתח את השרירים בחלק הגוף העליון שלנו בנוסף לרכיבה. אילו היו לנו היום בכל עיר בישראל עוד ברוך אקפלד אחד כזה ענף האופנים היה מגיע להישגים יוצאי דופן״ .
ברוך בצעירותו – דומה לאריק אינשטיין
ינקו אייזיק מספר
״את ברוך אקפלד הספקתי להכיר בענף האופנים בשנות השישים ומהרגע הראשון הרגשתי שהנה נתקלתי באדם וספורטאי איכותי ואינטליגנטי. בתקופה מסוימת הוא גם היה המאמן שלי והרגשתי שהוא תורם לי המון מהידע שלו ממה שהוא למד בוינגייט וגם ממה שהוא התנסה במרוצי האופניים שהיה פעיל בהם באותם שנים. יש לציין את תרבות הדיבור שלו הנאותה והגבוהה שלא התקלקלה וקיימת אצלו עד ימים אלו. לדעתי, זכינו כל ותיקי הענף לחבר נהדר שמלווה אותנו לכל אורך השנים הרבות, הארוכות והיפות בהיסטוריה של ענף האופניים בישראל ושתמיד ישמח להראות לכל המעוניין את התמונות והכתבות מהעיתונים שהוא שמר מאז בכדי להראות ולהזכיר לנו היום מאיפה התחלנו. מי יתן וימשיך עוד שנים רבות עם כולנו״.
ברוך אקפלד ואופני הפיז’ו שתרם למוזיאון האופניים
שוקי קופטיקו מכיר את ברוך מזה כ50 שנה
״מאז שהצטרפתי להפועל רמלה״. באותה תקופה ברוך הוביל ואימן את קבוצת הפועל לוד, אשר יחד עם הפועל רמלה היו קבוצות מובילות בענף. אישיותו של ברוך התאפיינה בקור רוח, שקט, מחשבה רציונלית וראיה מפוכחת את הענף ואופן התפתחותו. מעבר להיותו מאמן ומנהלה של קבוצת הפועל לוד, נבחר להיות יו״ר איגוד האופניים בשנת 1978, והוביל את הענף להישגים רבים.
למדתי רבות מאופן התנהלותו של ברוך, מה שסייע לי בקידום הענף והקריירה כשופט בנלאומי וכחבר הנהלת האיגוד במשך שתי קדנציות.”
עופר גליק שרכב בנצרת עלית מספר
״ברוך תמיד היה יצירתי ושאפתן”. הוא מאוד מעריך אותו וטוען שתמיד ראה בו דמות לחיקוי ומאין מבוגר אחראי בענף. אביו של עופר, מיקי, שעבד בשיתוף פעולה עמו בהנהלה, גם העריך אותו מאוד וטען שהדבקות במטרה מביאים את חזונו בענף האופניים לידי הגשמה״.
ברוך אקפלד משמאל עם ינקו אייזיק
יעקב אמויל מספר
״ברוך הוא אדם מיוחד עבורי שהשפיע רבות על התפתחותי כנער. גדלתי בעיר לוד, הוא גייס אותי לספורט האופניים והאמין בי וביכולותיי. הוא לא טעה. הוא השקיע מזמנו ללא שכר, נתן לי ציוד עבור הרכיבה וחשף אותנו לספורט הנפלא הזה. הוא גם דאג לארגן לי אופניים ישנים בתחילה, אחר כך, דרך העירייה הוא רכש לי אופניים חדשות נהדרות. דרכו למדתי מהי אחריות, השקעה, משמעת, התמדה ורצינות. לראשונה בחיי הבנתי מהי תכנית ואיך לממש אותה אם רוצים. באמצעותו מימשתי תוכניות אימונים ובסיוען הצלחתי להגיע להישגים נפלאים עד אלוף הנוער בשנת 1971. למדתי ממנו מהי מסירות ודוגמה אישית.
בהמשך, כשהתגייסתי לצה”ל, ערכים אלה ליוו אותי עד דרגת סגן אלוף בצבא הקבע. אחרי נכנס לענף גם אחי מיכאל אמויאל, שהגיע להישגים נהדרים כמוני. שמח על ההזדמנות לכתוב עליו מעט מתחושותיי וזכרונותיי״.
מימין – יעקב אמויל ומשמאל ברוך אקפלד המאמן
האופניים של ברוך
חברת פז’ו (Peugeot) היא חברה משפחתית שנוסדה בצרפת ב1810. בתחילת דרכה ייצרה מטחנות קפה, סכינים ומזלגות. את חברת האופניים ייסד תעשיין צרפתי בשם ארמנד פז׳ו בשנת 1882.
האופניים הראשונים שיצר היו אופני גלגל גדול בעבודת יד שנקראו Le Grand Bi. כבר בהתחלה הבינו את החשיבות של שיווק אופני המירוץ והאלוף הראשון בספרינט בשנת 1896 בקופנהגן- פול בורילון היה רוכב של פזו. בהמשך היו הספונסרים של הזוכה בטור דה פרנס בשנת 1905 לואיס טרוסלייר. בעקבות ההצלחה הקימו את קבוצת הרכיבה התחרותית של פז’ו שזכתה עוד 10 פעמים בטור דה פרנס במשך השנים: יותר מכל חברה אחרת בזמנו.
בתחילת שנות ה 70 לפזו היו כבר מעל ל-500 דגמים של אופניים ונחשבו ליצרני האופניים הצרפתים הגדולים ביותר.
ברוך אקפלד מספר על אופני הפזו׳ שתרם למוזיאון
את האופניים רכשתי מהמפעל בצרפת. בשנת 1971 ההתאחדות לאופניים עשתה יבוא של 5 זוגות פז’ו כאלו מהמפעל בצרפת. 2 זוגות נמכרו להפועל באר שבע לרוכבים יורם חכימאן ולהררי, עוד זוג אחד להפועל נצרת עילית לשחורי ועוד 2 זוגות לרוכבים אחרים. מחיר זוג היה 650 לירות כשמשכורת ממוצעת אז היתה בסביבות 800 עד 1000 לירות בערך.
ברוך ממשיך ומספר: אופני פג’ו שהיו מאוד נפוצים גם בארץ בשנות השבעים הם היחידים שניצחו טור דה פרנס בלי אף חלק מתוצרת קומפניולו שהיה השולט אז- הכל היה תוצרת Simplex ואת הטור הזה עם הפז’ו האלו ניצח ברנרד טבנה הצרפתי בטור דה פרנס של שנת 1977.
אלו אופני פיז’ו דגם Y10 עם הילוכים תוצרת Simplex צרפת, פלטות של Stong Light שהיה אפשר למצוא רק באופני פז’ו וברקסים Mafac עם משיכת כבל מרכזית בשם Centerpull, צינורות מסגרת תוצרת Tube Renolds 531 תוצרת אנגליה. אופניים מתחילת שנות השבעים.
שוקי קופטיקו, ינקו אייזיק, קובי רוזנווסר ויוסי פוקר עם ברוך אקפלד נזכרים בעבר
לסיכום המפגש והכתבה לפני שנפרדנו, ביקשתי מכל אחד שיסכם את ההיכרות עם ברוך במשפט. ינקו השיב שהיה מאמן מקצועי וחבר. שוקי רואה בו דמות לחיקוי. יוסי כאייקון של ארגון אחריות וסדר. קובי רואה את ברוך כסמל להגינות ספורטיבית. לסיום אני רוצה להודות לברוך על שיתוף הפעולה, התרומות למוזיאון והאירוח . שתזכה לעוד הרבה שנים של עשיה, בריאות והגשמה.
הגעתם עד לפה? אתם חייבים להרשם לניוזלטר של בייקפאנל. כתבות איכותיות – פעם בשבוע: