09כשצצו ידיעות על גיוס ההמונים של ירון גוטמרק ויואב לביא למימון הוצאת הספר שלהם – הרמנו בקרב הרוכבים גבה. הרי מידע הוא דבר שקל למצוא באינטרנט. אז למה לכתוב ספר טיולי אופניים וחומוס? הסתקרנתי, ונפגשנו לשמוע על כך ליד אחת החומוסיות המוכרות במרכז.
במקור שניהם מהנדסי אלקטרוניקה מהטכניון, אבל יואב לביא מוכר בעולם האופניים לרבים מעבודתו כצלם בתחום הרכיבה. יואב מתמחה בסיקור תחרויות מהשטח, וגם סיקור קבוצות ומחנות אימונים. היתרון שלו כצלם רוכב הוא היכולת להגיע לפינות הכי יפות בשטח. ירון גוטמרק הוא הרוח החיה והמנוע מאחורי כתיבת הספר הזה, עובד כמהנדס, אוהב טבע ואוהב אופניים וכמובן אוהב חומוס. הוא עדיין נהנה על סף הפליאה מעצם האפשרות הזו שיש לו לרכוב בשטח עם ילדיו במקומות יפים בטבע: “זה לא טריוויאלי בעיני” הוא אומר ומזכיר לנו משהו שאולי רוכבים רבים כבר מתחילים לקבל כמובן מאליו.
הספר נכתב בשנת הקורונה מה שאפשר להם למצוא קצת יותר זמן לתחקירים וכתיבה ולבצע תיקוף מסלולים לטיולי אופניים, אבל המסעדות היו סגורות לישיבה במקום והטעימות היו ב Take Away בלבד. בנוסף זו שנה קשה לחומוסיות ולענף המסעדנות, וסביב הקושי הזה גם אחת המוטיבציות שלהם: לעזור לחומוסיות קטנות וראויות לקבל הכרה: “ישבנו ודיברנו עם הרבה בעלי מסעדות. אנחנו יותר מושכים לכיוון של המקומות בוטיק הקטנים, עם סיפור והיסטוריה. שמענו דברים מאלפים ונוצרו קשרים עם מקומות בפריפריה וגם בת”א גילינו סיפורים שהם עולם ומלואו” מספר יואב.
קבלו פעם בשבוע עדכון מאיתנו:
“אני מסתובב כבר עם הרעיון הזה 6-7 שנים”, מספר ירון. בעבר הוא רצה לבנות “מישלן של חומוסיות” עם דירוגים (איכות, טריות, טעם, מחיר, נקיון) אבל זה לא התכנס כי המידע חסר ויש כמויות אדירות של חומוסיות. “כשעליתי על המודל של טיולי אופניים וחומוסיות – החלטנו להכניס שילוב מנצח בלבד: גם מסלול טוב וגם חומוסיה טובה. הרעיון היה לעשות טוב לעסקים האלה ולעזור להם, ולכן יש גם העדפה מסוימת לחומוסיות הטובות – אבל לאו דווקא אלה שכולם מכירים. חשוב להדגיש שהחומוסיות לא שילמו על כניסה לספר אלא כל אחת נבחרה על בסיס החלטת עורך והתאמה לקריטריונים של ירון ויואב: “הכיף בלמצוא חומוסיות שהן טובות, יושבות על המסלול וגם קטנות ולא מוכרות- עושה לנו טוב” אומר ירון.
18 חומוסיות ומכל אחת יוצאים 3 מסלולים
הספר בנוי כך שאפשר לצאת לטיולי אופניים מ-18 מרכזים: נהריה, קרית שמונה, וכו’. השאיפה היא לצאת למסלול אופניים מהחומוסיה עצמה אם זה מתאפשר או לצאת למסלול באזור שלה אם אי אפשר ממש מפתח החומוסיה. סביב כל אחת כזו בנינו 3 מסלולים: מסלול משפחות למתחילים, עם סגנון פחות סלעי יותר מישורי וקל במרחקים של 5-10 ק”מ. המסלול הראשי הוא באיזור ה 15-20 ק”מ, עם יותר עליות, סלעים וקצת סינגלים, והמסלול האתגרי כבר נותן לפעמים מרחקים של 25-30 עם יותר סינגלים ויותר עליות.
המסלולים לצדה מגיעים כקובץ GPX באמצעות ברקוד לסריקה (מה שיאפשר לעדכן את המסלול גם לאורך שנים מקנית הספר אם יהיו שינויים בשטח), ובספר עצמו יש מפה מצוירת ותיאורים ברורים לגבי רמת המאמץ של כל מסלול ומה המדרג הטכני שלו, רקע וכו’.
על כל חומוסיה יש שני עמודים עם סיפורים טובים ומעניינים עליה, ולצדם עמוד על האזור עם ערך מוסף גיאוגרפי, היסטורי ואנקדוטות של תכנים מעשירים. לבסוף יש מידע לכל מסלול על “פעילויות” (אטרקציות) המאפשר גם לבני משפחה שלא רוכבים לעשות שם משהו עד שהרוכבים מסיימים. למשל בגוש עציון יש חוות איילים ואומגה… או בעין רפא יש את קיפצובה וכ’.
“הוספנו גם שני פרקים על ת”א וירושלים שבהם מתרכזים בסצנת החומוס כי יש שם המון חומוסיות ונותנים יותר תמונה כללית איפה לצאת לטיולי אופניים ולא מסלולים ספציפיים” הם מספרים.
הסוד של החומוס הטעים
“לפני שבועיים ישבנו במקום מאוד נחשב ואהוב במיקום פגז, ושאלנו את בעל הבית מה הסוד של החומוס? הוא אמר שהסוד הוא שאין סוד: “אני לא משתמש בסודה לשתיה, אני במקום שעה וחצי מבשל את הגרגרים 6 שעות בסיר לחץ… (הסודה לשתייה מקצרת את הזמן ומרככת אבל היא גורמת לך להרגיש כבדות ומנפחת את הבטן) וגם בשמן – אצלי אין פשרות, השמן שאכניס הוא רק בטופ. הטחינה- אותו דבר… ” זה הסוד אומר אותו בעל חומוסיה מוערכת: “חומרים טובים, אופן ההכנה, והשמירה על הסטנדרט הגבוה לאורך זמן”.
ירון: “אהבנו גם את המפגש עם האנשים במהלך העבודה הארוכה שעשינו: רכבנו המון, היינו בהמון חומוסיות. זה מפגש והחומוס באמת מחבר בין אנשים. כל חומוסיה שנכנסה לספר – אנחנו אוהבים אותה ברמה של טוב ומעלה. יש כאלה שהם כמובן טובים יותר, שהם פסגה ומעולים, ויש כאלה שהם פשוט טובים מאוד. אבל יש פה הרבה עניין של טעם אישי, כך שזה לא שחור ולבן. בכולם קיבלנו את ההרגשה של איכות חומרים, ניקיון וטריות. השתלב לזה הטעם שאהבנו, ולכן זה נכנס”.
יואב: “יש מגוון גדול של טעמים וסגנונות, והבחירה היתה בסיקור חומוסיות איכותיות, שמבשלות כל הלילה ושמות את הנשמה בתוך החומוס”
אז שורה תחתונה – איפה החומוס הכי טוב?
כולם שואלים אותי “מה החומוס הכי טוב” אומר יואב – “לדעתי אין החומוס הכי טוב, אבל יש חומוס יותר גס, יותר עדין, פחות או יותר טחינה, בישול ארוך יותר או פחות, ויש חומרים שונים ששמים מעל (“טבילה”).
“שמן זית איכותי הוא אחד האמצעים לשדרג משמעותית את החומוס” מוסיף ירון.
לפעמים זו בכלל הפיתה שעושה את ההבדל… ירון מספר על הטכניקה לספק לנו פיתה שמרגישה שיצאה הרגע מהתנור: “מה שהיום מקובל בהרבה מהמקומות, שהם מקבלים את הפיתות מהמאפיה הגדולה שמספקת אותן חצי אפויות ויש להם תנור מיוחד שמשלים את האפיה עם קצת אדים. זה נותן את התחושה שזה יוצא הרגע מהמאפיה”. אפשר לאמר שחומוסיה שמשקיעה בתנור הזה מתייחסת יותר ברצינות לעבודה שלה ולמוצר. יש עוד דברים שמשפיעים: האם הסירים מנירוסטה או מאלומיניום ועוד.
“נכנסנו להרבה מטבחים, ורק מקומות שהתרשמנו שהם נקיים ועומדים בסטנדרטים של מטבח נכנסו. חומרי הגלם טריים- כל עגבניה מלכת היופי, שקים עם חומוס, שמן זית… ברוב המקומות המטבחים הפשוטים היו נקיים ומסודרים מאוד.”
ועדיין – מדובר במאכל פשוט ועממי שלא אמור לעלות יותר מ 35 ש”ח למנה.
חומוס מחבר בין אנשים
“אומרים שכבר במגילת רות מוזכר הדייט הראשון המשמעותי על חומוס: כשבועז הזמין את רות לנגב איתו חומוס וכתוב: “וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר. (רות ב’, י”ד).”
חימצה = חומוס, מספר ירון ומוסיף: “חומוס זו גם אחת הדוגמאות בהן אנחנו מתחברים לערבים במדינה: יהודים וערבים הולכים לחומוסיה, יושבים אחד ליד השני, ולפעמים הרי מצמידים אותך בחומוסיה באותו שולחן, וזה מה שאנחנו אוהבים. כשאתה הולך למסעדת שף אין התחככות באחרים”.
מי כותב ספרים היום ולמי זה מיועד?
נחזור לנקודה בה התחלנו את הסיפור של הספר הזה. האם יש מקום לספרים היום? מי כותב ספרים, שאלתי את ירון שמאוד שמח על השאלה: “כותב ספרים מי שאוהב ספרים. אני אוהב ספרים, אני אוהב את המגע של הדף, את הריח של הספר ואת העובדה שזה ישאר איתך. כשאתה תלך בעוד 10-15 שנה למדף אתה תראה “רוכבים בשביל החומוס” שכתבו ירון ויואב”.
על השאלה האם יש ערך למידע בספר כשיש את המידע בכל המקומות ברשת,יואב אומר: “גם בניית המסלולים זה סוג של אומנות. אני הכי אוהב כשאני מאמן ב The Buttons, יש פה חברה שאני מאמן ליד הבית שלהם, ואני תופר להם מסלולים שהם מתפלאים ואומרים “איך הגענו לפה”…
בנוסף – בקורונה כולם קנו אופניים, ויש לנו מדינה עם נגישות מדהימה לרכיבה: מזג אוויר מצוין וקרבה של המדבר והגליל בנסיעה קצרה יחסית לכל מקום. לאנשים שהם לא בענף האופניים, משפחות שנכנסו לאופניים… אלה קהלי מטרה שיסתבכו עם האתרים ולעומת זאת עם הספר הם יוכלו לצאת למסע, והכל יהיה להם קל ונגיש, ופחות יפחיד אותם לצאת לשטח לטיול אופניים.
בנוסף – לספר יש ערך מוסף של סקירה של הטיול, והטיפים, ושל המידע העשיר הנוסף על כל טיול אופניים והמקומות הנוספים שם לבקר בהם… לי גם יהיה כיף אם נוער יקח את הספר ויקרא קצת על המקום וההיסטוריה שלו. ערך מוסף, חוויות, סיפורים מסביב… דברים שאתרים ומידע מהיר לא מעבירים.
אז לכל הסקפטים שבוודאי קוראים פה את הכתבה, כי הם אנשי אופניים מסורים יחסית: זכרו שיש עוד מאות אלפי אנשים בישראל שהם לא “רוכבים”- הם פשוט רוצים לצאת לטיול עם אופניים מדי פעם. הם קהל מטרה למאות אלפי ימי הולדת שמישהו קונה לאחר בהם ספר מתנה עם אריזה, הקדשה ופתק החלפה…
אחרי שפרויקט מימון ההמונים של הספר יסתיים, הוא יהיה עוד נדבך מבורך בחיזוק עולם הרכיבה בישראל לקהלים נוספים.
גיא חלמיש
