כותבים אורחיםהשילוב של טבע, ספורט והרפתקאות בחופשה בחו״ל קסם לי כשבוץ הרפתקאות הזמינו אותי להצטרף לטיול רכיבה על אופני שטח חשמליים ביערות ההרריים של רומניה. עם כמעט אפס ניסיון ברכיבת שטח קפצתי על ההזדמנות ויצאתי להרפתקאה מיוחדת במינה.
חברת בוץ הרפתקאות קיימת כ-18 שנים ומארגנת מגוון טיולי אקסטרים ברחבי העולם. את החברה הקימו האחים אדר וארנון שדמי, רוכבי אופניים ומדריכי טיולים ותיקים בישראל. בוץ קמה מתוך האהבה של האחים שדמי לרכיבה, לטיולים ולטבע והם דואגים לשלב זאת בטיולים שהם מפיקים: טיולי אופניים, ג’יפים וגם טיולים רגליים וטיולי משפחות וארגונים בארץ ובחו״ל. בוץ מוציאה עשרות טיולים בשנה ורבים מהחברה עמם הייתי הפעם כבר התנסו בטיולים שלהם בעבר וחזרו לעוד סיבוב! לי זו היתה הפעם הראשונה להתלוות לטיול אופניים שלהם בחו״ל.
לחצו פה להצטרף לקב’ השקטה שלנו לקבלת הכתבות:
ההכנות לנסיעה – ציוד, תדריך ורכיבת היכרות
לקראת הנסיעה מילאנו טופס עם פרטים אישיים ומידת האופניים הרצויה, נפתחה קבוצת ווטסאפ ייעודית עם עמי רוזיליו המדריך הישראלי,ועם נציגי בוץ שדאגו לטפל בכל הלוגיסטיקה מסביב. תואמה פגישת זום בה עמי הציג את עצמו ובפעם הראשונה ראינו מי הם חברי הקבוצה שיוצאים לטיול. עמי נתן סקירה מקיפה על הטיול, מהו לוח הזמנים הצפוי בכל יום, איזה ציוד להביא, ענה על שאלות ואף הזמין אותנו לרכיבת היכרות ביער בן שמן באחד מימי שישי הקרובים.
היו הרבה שאלות על דגם, מידות האופניים והספק הסוללה וכולן קיבלו מענה. האופניים שקיבלנו הם אופני Cube E-bike 2021 עם סוללת 625 אמפר שנתנה תמיכה יפה מאוד לשטח ההררי, הבוץ והשלוליות שנתקלנו בהם במהלך הרכיבות. האופניים גם היו מתוחזקות ברמה גבוהה ע״י המדריכים המקומיים קאטה ורסלאן שדאגו לנקות, לשמן ולתחזק אותם בסוף כל יום רכיבה.
הפרים רגילים לרוכבי האופניים
בלת״מ ראשון – שינוי הטיסה
יום וחצי לפני הטיסה נתקלנו בבלת״מ ראשון – הטיסה לבלגרד הוקדמה ליום שלפני ע״י חברת התעופה. הצוות בבוץ הרפתקאות עדכן אותנו ומיד דאגו לחפש חלופות אפשריות שלא יפגעו בתכנית הטיול. בסופו של דבר נמצאה טיסה חלופית לבודפשט והנהג המקומי תודרך לאסוף אותנו משם. אחרי שבנתב”ג קיבל את פנינו עמי המדריך והעניק לנו חולצת רכיבה איכותית של בוץ, טסנו למלון בהונגריה שם שהינו בלילה הראשון ונסענו למחרת למלון המתוכנן בפארק סמניק שברומניה. הטיול צפן לנו עוד בלת״מים נוספים במהלך הנסיעה אבל בכולם בוץ דאגו לנו וספגו את העלויות הנוספות כחלק מהמוטו שלהם של שירות מלא ושביעות רצון הלקוחות מעל לכל.
ההגעה למלון בפארק סמניק וקבלת האופניים
נחתנו ברומניה במלון Gasthaus Grindeshti בחלקו הצפוני של פארק סמיניק, על שפת אגם Lacul Gozna. המלון המעוצב כבקתת עץ ענקית והאזור המקיף אותו נראו כלקוחים מתוך גלויה באמצע היער לשפת האגם. יצאנו נחושים לרכוב בפעם הראשונה על האופניים בשטח,לכל אופניים הודבקה מדבקה עם שם הרוכב, מה שנתן תחושה שדאגו לכל אחד אישית.
לאופניים היו ארבעה מצבים של שימוש בסוללה: Eco, Tour, EMTB, Turbo. ההנחיה היתה להשתמש בעיקר במצב Eco ו-Tour במידת הצורך ורק לעיתים נדירות בעליות תלולות ב-EMTB או Turbo שזוללים את הסוללה. מי שהביא פדלים, אוכפים ומושבים מהבית התקין את הציוד, וידאנו לחץ אוויר מספק בצמיגים, התאמנו את גובה המושב ורמת שיכוך הזעזועים ויצאנו לדרך.
קאטלין (או קאטה) המדריך המקומי הראשי קיבל את פנינו עם תדריך על האופניים והסביר שמטרת הרכיבה הראשונה היא להתרגל לאופניים וגם אחד לשני בתוך הקבוצה הגדולה של 15 רוכבים, שרובם לא הכירו אחד את השני לפני הנסיעה.
הנוף מהמלון בפארק סמיניק
חלק ראשון בטיולי כוכב
ימי הרכיבה בחלק הראשון של הטיול היו מתוכננים בצורת כוכב – יוצאים וחוזרים למלון ובכל פעם רוכבים בחלק אחר של פארק סמיניק העצום בגודלו. הפארק הלאומי סמניק Semenic National Park מתפרס על כ-350,000 דונמים. הוא נחשב בעיני רבים לפארק הלאומי הרומני הפראי ביותר, הודות לשטחים הגדולים שלו שברובם אין מגע יד אדם. מקום יפהפה המאפשר לבעלי החיים והצמחים הנדירים להתקיים בסביבה הטבעית שלהם. מצד שני – בגלל האופי הבתולי של רוב השטחים בהם רכבנו, היינו צריכים לשים לב לענפים שנפלו על השבילים, צמחיה בגובה הפנים ומכשולים מסוגים שונים. כאן בא לידי ביטוי הניסיון של קאטה בתור מדריך מקומי שחי את המסלולים ואת דרכי הפארק. הוא עצר לפני כל מקטע ונתן דגשים ממה צריך להיזהר או לשים לב.
הרכיבה הראשונה בפארק סמיניק (35 ק״מ, 750 מ׳ טיפוס)
במהלך הרכיבה הראשונה למדנו לתפעל את האופניים ולהכיר את שטח הפארק. השטח בו רכבנו היה בעיקר שבילי Cross Country וקצת אספלט והתוואי התאפיין בגבעות מתגלגלות – עליות ארוכות שאחריהן ירידות מהירות. ידית התפעול של המושב ההידראולי הייתה לצערנו בתחתית המושב ולא בכידון, כך שהיה צורך להסיר יד אחת מהכידון בשביל להוריד או להעלות את המושב. אני חדש ברכיבת שטח בכלל וחשמלית בפרט, אז ניסיתי להקשיב לקאטה ולספוג את המהלכים שחברי הקבוצה ביצעו תוך כדי הרכיבה. עברנו ממצב Eco למצב Tour לסירוגין והרגשנו את כוח המנוע החשמלי נותן לנו בוסט בעליות ההרריות ביער. רכבנו לצד נחלים ועצרנו להצטלם מדי פעם שישארו לנו מזכרות מהטבע העוצמתי.
יוצאים לרכיבה ראשונה
מסתבר שבשבוע לפני שהגענו ירדו כמויות גשמים קיצוניות באזור, מה שהגביר את רמות הבוץ והשלוליות על הקרקע ואתגר את קאטה למצוא מסלולים חלופיים. הרפתקאות היום כללו שער חדש שחסם לנו גשר (העברנו את האופניים מעליו!). וגם קטע בוצי ותלול צעדנו לצד האופניים כשהמנוע החשמלי מסייע בקצב הליכה. לקראת סוף הרכיבה טעמנו סינגל ראשון שכלל גשרי עץ קטנים, פיתולים וירידות מהירות, מה שהזריק אדרנלין לדם של כולנו.
בגזרת התקלות רוכב אחד חווה ענף שנכנס למעביר ההילוכים האחורי וקלקל אותו ורוכב אחר קיבל שני פנצ׳רים לאחר עליית מדרגות לא מוצלחת. המזל שלנו היה שקאטה גם בעל חנות אופניים ויחד עם עמי ורסלאן הם התמודדו בצורה מרשימה עם כל הבעיות במהלך כל הטיול.
לאחר עצירה על שפת אגם גוזנה וכמה צילומים רכבנו בחזרה למלון והגענו ממש עם רדת החשיכה לקראת תשע בערב. התקלחנו וירדנו לאכול ארוחת ערב על הדק הפתוח המשקיף לאגם.
מעבירים את האופניים מעל השער
יום רכיבה שני – מערת קומארניק (58 ק״מ, 1,200 מ׳ טיפוס)
בבוקר למחרת קאטה ורסלאן עמלו על ניקוי ותחזוקת האופניים לקראת הרכיבה. בכל בוקר הם גם דאגו לחטיפי אנרגיה ואריזות אגוזים ובוטנים ופירות שלקחנו איתנו לרכיבה. קאטה ביקש שבניגוד לרכיבה הראשונה שהיתה קצת תחרותית ומהירה, ניקח את היום השני יותר באיזי ופחות נשתולל עם האופניים. הפעם יצאנו מערבה למסלול ארוך יותר שכלל שילוב של עליות, ירידות, שבילים רחבים, סינגלים וקצת אספלט. שני השיאים של הרכיבה היו כשהגענו לאזור של מערת קומארניק ועצרנו לפיקניק בפינת חמד על גדות הנחל. שומרי הפארק פגשו אותנו והכינו לנו פריסה כיד המלך שכללה בין השאר גם ליקר פירות יער רומני ועוגות באפיה ביתית.
פיקניק על גדות הנחל
משם טיפסנו במדרגות לפתח המערה לאחר שקיבלנו קסדות עם פנס ראש ולבשנו ביגוד חם. הטמפרטורה במערה קבועה על 9 מעלות בניגוד לחום ששרר בחוץ. קיבלנו הסבר מקיף על המערה שאורכה כשישה קילומטרים וראינו את הנטיפים וזקיפים שנוצרו בה לאורך אלפי שנים. ההליכה במערה החשוכה והקרירה היתה בוצית וחלקלקה – לא פשוט אחרי כשעתיים של רכיבה. לאחר שסיימנו את הסיור, נפרדנו לשלום משומרי הפארק והמשכנו ברכיבה.
שיא נוסף היה כשיצאנו מהיערות לקטע פתוח בגבעות ורכבנו במגמת עליה. בשיא הגובה הגענו לנקודה בה עזבנו את האופניים וטיילנו לתצפית על שרידי מבצר מהתקופה בה הטורקים נלחמו באוסטרו-הונגרים. גם כאן נדרשנו לעלות ולרדת על בולדרים סלעיים אבל הנוף היה שווה את כל המאמץ. חזרנו לאופניים ישר לקטע ירידה ארוך ומהיר שלקח אותנו מהגבעות חזרה ליער. חזרנו למלון בשעות אחר הצהריים ונרגענו בבריכה המקורה וחלק אף רחצו באגם.
מתפננים בבריכה אחרי יום רכיבה מפרך
יום שלישי – עליות, גשם, סינגלים וכבשים (58 ק״מ, 1,200 מ׳ טיפוס)
פתחנו בעליה רצופה של 8 קילומטרים במעלה הכביש. למרות שרכבנו על אופניים חשמליים הטיפוס הארוך במעלה הכביש היה כרוך במאמץ לא קטן. גם כשנכנסנו לשטח מגמת העליה המשיכה, הפעם בצורה מתונה יותר. לאחר מכן החל לרדת גשם שעד כה הצלחנו להימנע ממנו. לבשנו מעילי גשם ושמנו כיסוי לתיק הרכיבה והמשכנו בטיפוס.
המסלול המעגלי התמקד בצד הדרום-מזרחי של פארק סמיניק והיו בו שלושה מקומות זכורים במיוחד: הראשון הוא שמורת טבע בתולית ששימשה כאקוסיסטם לצמחים, ולזן ספציפי של עצים שצמח ללא התערבות האדם. השמורה שימשה חוקרי טבע להבין טוב יותר את הגורמים המשפיעים על גדילת העצים. במהלך ההגעה לשמורה הגענו לקטע תלול ובוצי במיוחד בו היינו צריכים לרדת מהאופניים ולצעוד לצידם במצב Walk. הצעידה לשיא הגובה בגשם ובבוץ איתגרה אותנו אך גם אותה צלחנו בשלום.
גבעות מוריקות מאופק לאופק
מחלץ מחלצי הפטריות
המקום השני הוא כשיצאנו מהשמורה לאזור הגבעות ורכבנו בצמחיה בין עדרי כבשים וכלבי צאן נבחניים, הגענו למסעדה על ראש אחת הגבעות עם נוף פנורמי לפארק. סחוטים מהמאמץ עצרנו לארוחת צהריים שכללה בירה, ליקר פירות יער ומעין בלינצ’ס לקינוח. האווירה היתה מרוממת גם מהנוף, מהאוכל והשתיה ומזוג בעלי המסעדה שהיו משעשעים. האזור שימש כאתר סקי בחורף וזו היתה המסעדה היחידה במרחק קילומטרים. קאטה המדריך סיפר שבעבר היה עובד באזור כחלק מצוות חילוץ והצלה. תושבים היו מגיעים ליער לאסוף פטריות והולכים לאיבוד בתוך אלפי הדונמים המיוערים ונטולי הקליטה הסלולרית. הוא היה יוצא לנסות ולחלץ אותם אך בכל שנה הוא סיפר שנמצאות כמה גופות של קוטפי פטריות שלא הצליחו למצוא את דרכם חזרה.
אין כמו כוס בירה לאחר כמה שעות רכיבה
סינגל עם מלאך השביל
בחלקו האחרון של יום הרכיבה הגענו לאזור סינגלים שקאטה וחבריו אוהבי רכיבת השטח והטבע תחזקו. הם עבדו על יצירת סינגל חדש שלא היה גמור במלואו וקאטה שיתף שאת הסינגל הם בנו עם מכוש וכלים ידניים בלבד, ללא עזרת כלים ממונעים שהיו אסורים לכניסה לאזור. מכיון שחלק מהסינגל לא היה גמור קאטה עצר לפני כל קטע בעייתי והזהיר מפני ענפים שנפלו או דרופים משמעותיים מגזעי עץ שלא היה ניתן להימנע מהם. הסינגל נקרא סוכר חום (Brown Sugar) והיה כיף לא נורמלי כשירדנו אותו במהירות לאחר יום הרכיבה המפרך. בניגוד לרכיבה הראשונה בה ניסיתי לשרוד את הסינגל בלי ליפול, הפעם כבר הרגשתי ביטחון וזרמתי עם הסינגל בהנאה. בסיומו קאטה טען שעבדתי עליו כשאמרתי שאני חושש מאקסטרים, הוא כבר ראה את הברק בעיניים והחיוך שלי שהסגיר הכל.
תצפית לגבעות אותן נטפס בקרוב
יום רביעי – בוץ והישרדות (66 ק״מ, 1,000 מ׳ טיפוס)
בבוקר יום הרכיבה הרביעי ארזנו את המזוודות, השארנו אותן בלובי לאיסוף והחלנו את מסע הרכיבה מהמלון שלנו בכפר וליוג למלון השני באזור אחר. זה היה יום הרכיבה הארוך ביותר בטיול וכלל כמה הפתעות בדרך. הוא נמשך כחמש שעות נטו של רכיבה שהתפרשו על פני 10 שעות מרגע היציאה לרגע ההגעה למלון השני. היו מספר רגעי שיא במסלול: הראשון היה כשהגענו לנחל ועצרנו להפסקת קפה וטבילה מרעננת. לאחר כשעה נוספת של רכיבה הגענו לאזור בו הכינו לנו פריסה מפנקת לארוחת צהריים באמצע היער.
שמורה בתולית ללא מגע אדם
הקטע המאתגר ביום היה כשהגענו לעוד טיפוס תלול ובוצי במיוחד. הגשם של השבוע הקודם נתן את אותותיו ונדרשנו להליכה ממושכת עם האופניים שצברו בוץ עם כל צעד. מדי פעם עצרנו לנקות את הבוץ שהצטבר בשרשרת ובצמיגים בכדי להימנע מהשבתת האופניים.
תקועים ונחים בבוץ
שני אתרים נוספים היו מערה בה קרסה התקרה בחלק מסויים ונוצר חור הצופה החוצה. הקרירות של המערה לעומת החום שבחוץ היתה מבורכת. קאטה סיפר שהאזור מלא במערות ושהמדינה לא ממסחרת ומתחזקת את המערות מכיון שהם רוצים לשמור על הטבע כמו שהוא.
עוד נקודה קסומה היתה לקראת סוף הרכיבה בשעות בין ערביים כיצאנו לגבעות הפורחות ורכבנו בין עשרות הפרחים הצבעוניים. עצרנו בנקודת תצפית על שרידי מבצר מהתקופה העותומנית להפסקת קפה, צילומים ומנוחה. משם ירדנו למקטע האחרון של הרכיבה שכלל מעבר בשטח לא פשוט של קוליסים עמוקים. לקינוח: טיפוס על מדרגות תלולות לגשר תלוי ורעוע שחצה נהר לקראת הכניסה לכפר Sasaca Montana בו שכן המלון שלנו Racker’s Inn. הגענו לקראת השקיעה עייפים ורצוצים אך מלאי חוויות.
עוצרים לצילום קבוצתי
יום חמישי – טבע ומפלים (48 ק״מ, 650 מ׳ טיפוס)
לאחר יום הרכיבה המאתגר הקודם והצטברות של 4 ימי רכיבה רצופים, ציפה לנו יום קליל לכיוון שמורת טבע סמוכה. נכנסנו לפארק הלאומי Cheile Nerei Beușnița ורכבנו על הכורכר לאורך הנחל כשמדי פעם אנחנו עוצרים לתצפיות על מפלים מרהיבים.
בפארק היו גם מטיילים רגליים אז חלקנו איתם את הדרכים והקפדנו על משנה זהירות ברכיבה. לאחר היציאה מהפארק עצרנו לארוחת צהריים במסעדה אותנטית שהציעה דגים טריים או קבב רומני עסיסי. את הדרך חזרה סיימנו בספרינט תחרותי בעליה של 2 ק״מ למלון כשאנחנו יודעים שזו הפעם האחרונה שאנחנו רוכבים על האופניים אז כדאי לסחוט את הסוללה עד תום.
קבב רומני עסיסי
בערב ישבנו במרפסת המלון לשיחת פרידה מקאטה המדריך הרומני. הוא רצה לשמוע פידבקים מאיתנו ושיתפנו אותו בנקודות לשימור ולשיפור. סך הכל הקונצנזוס היה שלכולנו היתה חוויה סופר חיובית, כולם קיבלו מעל ומעבר למצופה. בנקודות לשיפור הזכירו את קטעי הבוץ התלולים בהם נאלצנו לעבור להליכה, הצעה להטעין את הסוללה במסעדה ביום הרכיבה הארוך ביותר, ומציאת חלופות למקטעים שמזג האוויר הפך אותם למאתגרים במיוחד. עוד נקודה למחשבה היתה רמת הניסיון ברכיבת שטח של הקבוצה שהשתנתה בין הרוכבים כקבוצה לא הומוגנית. הפרידה מקאטה היתה מרגשת, הוא ממש הפך לעמוד תווך בקבוצה בימים הללו והעביר לנו את התשוקה שלו לטבע, לאופניים, יחד עם הצניעות והמקצועיות שלו.
אוהבים אופניים? (כן.. ברור). אז הצטרפו לניוזלטר וקבלו תוכן מעולה פעם בשבוע:
בלת״מים אחרונים, לילה בבלגרד והחזרה הביתה
לקראת הטיסה חזרה בלת״מ נוסף – הטיסה שונתה ושוב הצוות של בוץ נרתם למצוא טיסה חלופית מבלגרד. לאחר חיפושים קדחתניים נמצאה טיסת בוקר במקום טיסת הלילה המתוכננת והוחלט להישאר לילה בבלגרד שלא היה בתכנון. בבוקר יום ראשון יצאנו מהמלון בנסיעה לבלגרד. במעבר הגבול נתקלנו בעיכוב מפתיע – מסתבר שכשחצינו את הגבול מהונגריה לרומניה, הרומנים החתימו לנו בדרכון את החותמת הלא נכונה, מה שיצר עיכוב של שעה וחצי במעבר הגבול עד שכל הניירת סודרה. בסופו של דבר חצינו את הגבול והגענו לבלגרד בצהרי היום.
הטלגרם של בייקפאנל:
בוץ נענו לבקשת הקבוצה והזמינו לנו סיור היכרות בעיר על אופני עיר מקומיים. קיבלנו שני מדריכים שלקחו אותנו לרכיבה על הטיילת לאורך נהר הסאבה (Sava) ולמפגש שלו עם נהר הדנובה. עצרנו באתרים היסטוריים כולל המבצר בבלגרד שהיווה נקודה אסטרטגית לאורך ההיסטוריה רוויית המלחמות של סרביה. עברנו בכנסיות ובבניין הפרלמנט שהוטלה עליו קללה במהלך בנייתו הממושכת ולמדנו שאמונות טפלות הן חלק מהתרבות הסרבית. סיימנו את היום בארוחת ערב חגיגית במסעדה שוקקת עם מוזיקה חיה שסיכמה שבוע עמוס אירועים וחוויות.
רוכבים בשמורת הטבע
סיכום – טיול רכיבה שכולו חוויות והרפתקאות
השם של בוץ הרפתקאות אכן עמד במבחן התוצאה: קיבלנו טיול עמוס בהרפתקאות וגם בלא מעט בוץ בשטח. המעטפת הלוגיסטית והיחס החם שבוץ העניקה לנסיעה כללו את כל מה שיכול לאתגר חברת טיולים: התמודדות עם שינויי הטיסות גם בהלוך וגם בחזור, בחירת המדריכים ותכנון המסלולים יחד עם המדריכים המקומיים, הדאגה לאופניים איכותיים ומתוחזקים היטב והירידה לפרטים הקטנים עד לרמת חטיפי האנרגיה, הפירות והמשקאות האיזוטוניים שחיכו לנו כל בוקר לפני היציאה לרכוב. שינויי מזג האוויר הצריכו עדכונים של המסלולים ע״י קאטה שהיה עם יד על הדופק גם ברמת השטח וגם הקשיב לרצונות הקבוצה. כל אלו העניקו לנו שקט נפשי ויכולת להגיע למקומות מדהימים שהיה מאוד קשה להגיע אליהם לבד.
התחושה שקיבלנו היתה שיש אבא ואמא לנסיעה וכל בקשה לשינוי נענתה וטופלה על הצד הטוב ביותר וניתן לנו החופש להתמקד ברכיבה, בטבע ובצחוקים של חברי הקבוצה שרובם נפגשו בשדה התעופה והפכו לדבוקה מגובשת במהלך הטיול. באופן אישי תוך ימים ספורים הפכתי מרוכב לא מנוסה וחסר ביטחון לחובב אקסטרים וסינגלים. התהליך המהיר והתמיכה הקבוצתית הוכיחו לי שאני מסוגל להתמודד עם אתגרים חדשים ולהשתלט יחסית מהר על טכניקות חדשות בספורט.
מאת: אלי ארקוש
צילום: אלי ארקוש, גדעון שרייבר, נועם ספרן, זמיר קוגמן
אלי כותב אצלנו בראנפאנל בד”כ. הוא חובב ריצה למרחקים ארוכים (עד מרתון – לא צריך להגזים), נשוי+3 אצנים לעתיד, עובד בהייטק ומקפיד לרוץ בכל נסיעת עבודה. בעבר חי כעשור בארצות הברית שם אסף חוויות ורץ שישה מרתונים בארבע מדינות שונות.
