פעם חששתי להתקרב אל אופניים עם כלי עבודה. בקושי ידעתי להבדיל בין סטם להדסט. אספר לכם איך כל זה השתנה, ולמדתי לאהוב תיקון אופניים.
איך זה התחיל
טוב, זה לא שלא ידעתי כלום. במהלך השנים צברתי מיומנות או שתיים – ידעתי לכוון הילוכים ומעצורים, סוג של. ידעתי להחליף חומר בצמיג טיובלס. וזהו זה, פחות או יותר, שיא השאיפות המכאניות שלי. כל דבר מעבר לזה הצריך נסיעה לחנות. המצב התחיל להשתנות כשהצטרפתי לפרוייקט “אופניים למפונים”, עליו כבר סיפרתי כאן באתר. כשאתה בסביבה תומכת, עם אנשים נהדרים כמו ניר ובן המתנדבים היותר מנוסים, לומדים מהר. לא עבר שבוע וכבר החלפתי כבלים, תיקנתי שיפטרים ופירקתי קסטות. ערכת הכלים המנטאלית שלי הלכה והתמלאה עד ששכנעתי את עצמי שאם יהיה צורך – אני יכול לפרק זוג אופניים עד שלדה עירומה – ולהרכיב בחזרה, מבלי להשאיר יותר מאשר חופן ברגים ואומים. והאפשרות לבדוק את ההשערה הזאת לא איחרה לבוא.
אלפים הצטרפו לניוזלטר, הכניסו אימייל פה:
האלפינה
יום אחד שמתי לב במגרש שבו עבדנו לזוג אופניים חדשים שהוא דווקא ישן מאוד. ממבט חטוף היה ברור שלא נצליח להביא את האופניים האלה לרמת רכיבה עבור המפונים במסגרת הפרויקט. מעבר לצורך להחליף צמיגים, פנימיות, אוכף ועוד לא מעט רכיבים יקרים, מעבר לצורך להוריד הרבה מאוד חלודה, מדובר באופניים עם שיפטרים על ההד טיוב. שיפטרים לא מאונדקסים – לא הרבה אנשים יודעים כיום לתפעל אותם, ועוד פחות ירצו ללמוד.
הסתקרנתי לגבי הסיפור שלהם וצללתי לחקירה היסטורית, נוסח “קוד דה-וינצ’י”. המדבקות על השלדה דיברו על דגם “sporting” של מותג בשם “alpina”. במהרה התברר שהיה פעם מותג בשם זה, בדרום אפריקה, והוא נחשב ליצרן אופני כביש לא רע בכלל! כבר הרכבתי בדמיוני סיפור הרפתקאות שהביא אופני מרוצים דרום אפריקאיים לישראל של שנות ה-80, אבל אז שמתי לב שמדבקה נוספת מציינת שמקום הייצור של האופניים גרמניה המערבית. הפתעה. הסיפור שלי התרסק על הרצפה, כשברים של דיסק מגן מאחורי קסטה של אופניים ישנים.
העמקתי במחקר, חורש את האינטרנט הן באנגלית והן בגרמנית, ולבסוף גיליתי את האמת. האופניים יוצרו על ידי חברה גרמנית בשם “קינסט”, שלהם היו בשנות ה-80 וה-90 המוקדמות מספר מותגים של אופניים, אותם מכרו במשלוח עד הבית, כפי שקניון החלו לעשות 20 שנה מאוחר יותר. ולגבי האופניים עצמם – מדובר בדגם פשוט בסך הכל, עם פלדה בעובי אחיד, סט הילוכים של 2×5 וגלגלים מיושנים של 27 אינץ’.
באחת ההפסקות התה התכופות סיפרתי לדליה, רכזת הפרויקט על המחקר שעשיתי, וקיבלתי שאלה מתבקשת: אם אין מה לעשות עם האופניים האלה, ואם אתה כל כך מתעניין בהם, אולי תיקח אותם אליך? וכך היה. אמרתי תודה רבה, יום אחד באתי עם האוטו, לקחתי אותם הביתה, והתחלתי לעבור עליהם.
הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווצאפ. לחצו פה:
דבר ראשון התחלתי לפרק, תוך כדי שאני מצלם כל שלב. החלטתי שמדובר באופניים פשוטים סך הכל, שהגורל עצמו העביר לטיפולי, ולכן המטרה שלי תהיה ללמוד כמה שיותר, וזה אומר – טיפול בכל מכלול ומכלול, בין אם הוא צריך טיפול ובין אם לאו. כל מה שפירקתי סימנתי ואפסנתי בשקית מסומנת, וכך היו לי שקיות עבור הציר הקדמי והאחורי, ה-bottom bracket, ההדסט והן הלאה. בשלב זה כבר הבנתי מה חסר לי, ועשיתי לי רשימת קניות. די מהר התברר שאם אנסה לקנות את החלקים החסרים בארץ, הפרוייקט לא ייגמר לעולם – גם בגלל המחירים, אבל גם כי לא כל כך מוכרים פה חלקים לאופניים בני 40 פלוס. ב-Aliexpress, לעומת זאת, מוכרים ועוד איך. שוב נוכחתי לגלות, שבדומה לטלפונים סלולריים, מה שבשבילנו הוא וינטאז’, בחלקים אחרים של העולם עשוי להיות פשוט אופניים.
כיוון שניהלתי רשימות מדוקדקות, אני יכול לספר, שרשימת הקניות מנתה 12 שורות, והסתכמה בסכום של כמעט 500 שקלים חדשים. לצידה הייתה עוד רשימה – של כלים וחומרים שאצטרך עבור פרויקט זה – ופרוייקטים עתידיים (העניין הולך ומסתבך). הפריט הכי יקר היה זוג צמיגים לגלגלי 27, שעלה 34 דולר, גם דינמו וסט פנסים לא היה זול במיוחד – 19 דולר. לאחר שההזמנות נשלחו מסין, אפשר היה להירגע ולחכות. אבל לא באמת רציתי להירגע, אז התחלתי לנקות את כל החלקים. את השלדה התכוונתי לצבוע מחדש, אבל בתור התחלה החלטתי לנקות אותה ולנסות לעשות לה פוליש. לפתע הצבע הדהוי והמת הבהיק כחדש. אמנם יש כמה שריטות, ועל המדבקות רואים את הגיל, אבל היה ברור שבמצב כזה לא צובעים – שומרים על הצבע המקורי. ניקיתי גם את כל המיסבים, ואז גירזתי והרכבתי מחדש, תוך שאני מתייעץ תכופות עם האתר המדהים של שלדון בראון. לבסוף החלקים התחילו להגיע, ואפשר היה להתחיל להרכיב את האופניים חזרה. והנה הגיע היום המרגש, שבו סימנתי וי אחרון ברשימת המטלות שלי, תפסתי את האופניים במוט העליון וחשפתי אותם אל אור היום מתוך המרתף בו עבדתי עליהם – כי הגיע זמן לרכיבת מבחן.
אז סיימתי את הפרויקט?
לא בדיוק. הרכיבה הראשונה לא הייתה הכי חלקה. הגלגל האחורי טיפה עקום, וכך גם הקראנקסט, אז יש עדיין עבודה, בשביל שאוכל לרכוב עליהם ולהנות מכך. אבל כן, החזרתי את האופניים האלה מארץ המתים בחזרה אל ארץ הרוכבים. ואפשר היה לסיים כאן את הכתבה, אבל היה לסיפור המשך קצת מפתיע.
מוזיאון האופניים של אלון וולף
בערך בתקופה הזאת סוף כל סוף ביקרתי במוזיאון האופניים המדהים של אלון וולף, שגם הוא חבר בייקפאנל-BIKEPANEL. נדהמתי מהאוסף העצום, שכולל מאות זוגות אופניים מכל סוג אפשרי. לא אתאר כאן את כל האוצרות, במקום זאת אפנה אתכם לכתבה בנושא (אפילו שהיא כבר התיישנה מאוד, ומאז התווספו מאות זוגות אופניים לאוסף). ואם עדיין לא ביקרתם אצל אלון, הייתי שואל אתכם – נו, למה אתם מחכים – אלמלא גם אני רק לא מזמן ביקרתי אצלו לראשונה. בשלב זה ידעתי שפרויקט “אופניים למפונים” הולך להסתיים עוד מעט.
לאור זאת, ולאור ההתרשמות שלי מפועלו של אלון, שהקים ומתחזק את המוזיאון במו ידיו, הצעתי לו עזרה. אמרתי, אם יש לך איזה זוג אופניים שדורש שחזור ואתה לא מצליח להגיע לזה – אולי תשקול להעביר אותם אלי. לאחר כמה ימים אלון חזר אלי עם תמונות של כמה זוגות אופניים, ואחד מהם מיד תפס את תשומת ליבי – אופניי דאונהיל של חברת GT. כשבאתי אל אלון בסוף שבוע לאסוף את האופניים, כבר ידעתי שמדובר בדגם GT DHi, מצויד בטכנולוגיה מהפכנית (דאז) של שיכוך אחורי i-Drive, שעליהם רכבו רוכבים רבים של קבוצת המרוצים של GT כל הדרך אל הניצחון בשנות ה-2000 המוקדמות.
זה היה ביקורי השני במוזיאון של אלון, אבל ביקור ראשון באזור האחסון העצום שחולק עם המוזיאון את המבנה. מאות זוגות אופניים מכל סוג אפשרי, המוני צמיגים, גלגלים, מזלגות, כל רכיב אפשרי של אופניים, עתיקים כחדשים, שאלון פירק במרוצת הזמן מאופניים תורמים. עברנו בין השורות, נתתי לאלון את רשימת המכולת שלי, והוא חיפש – ומצא – חלקים שבהמשך היו אמורים להפוך את השלדה העירומה לאופניים. בשלב מסוים נתקע אלון בארגז, ובו עוד פאזל אופניים להרכבה. “היי”, אמר אלון, “רוצה אולי גם לעבוד על אלה? קח” – והוא העביר אלי את הארגז, שהתגלה כמכיל אופניים של Turner, גם הם מתחילת שנות האלפיים. עכשיו המשכנו להסתובב כשאנחנו מחפשים חלקים כבר עבור שתי זוגות האופניים. הבנתי שהתהליך עלול לא להתכנס, שייגמר לי המקום באוטו, ולאשתי – הסבלנות וניסיתי לנווט את אלון הרחק מכל זוג אופניים אחר שהוא עלול להציע (ואני עלול לקבל).
המשכתי לטרטר את אלון מהבית לגבי החלקים אותם לא הצלחנו לאתר בשיוט שלנו במחסנו. התברר שאחד הצמיגים שנתן לי הוא בעצם 29, למרות שכתוב עליו 26, ושהסטם חסר, ושבהד סט חסרים כמה חלקים, הנאבה שנתן לי בשביל לבנות מחדש את הגלגל האחורי לא מתאימה ועוד אי אלו קושיות משניות. לבסוף היה לי את הכל, או שידעתי שהחוסרים בדרך, ואפשר היה להתחיל לעבוד.
כך חשבתי לפחות. השאיפה של שנינו, אלון ואני, הייתה להביא את האופניים האלה למצב רכיבה. היה ברור שימי הדאונהיל של האופניים האלה נגמרו, ושמעתה מקומם באולם המוזיאון, אבל לדעת שאפשר להוריד אותם מתצוגה, לנפח את הגלגלים ולצאת לרכיבה בשדות עמק חפר – לדעת שמדובר במכונה אמיתית, חיה ונושמת, ולא מיצג מוזיאון דומם – מבחינתי היה מצדיק את ההשקעה. אבל לפעמים תכנון לחוד ומציאות לחוד. בהדרגה התברר שהאתגר גדול ממה שהערכנו. אז נכון, ידענו שיש ריתוך מכוער שכוסה בצבע זהב, שמונע חיבור של המתלה האחורי – התגברתי על כך בהצלחה, עם קצת שופין וצבע התזה. ונכון שבגלגל האחורי שאלון סיפק לי הנאבה הייתה שבורה – הייתי מוכן לבנות מחדש את הגלגל. ונכון שחלק מציר הגלגל הקדמי היה תקוע בתוך המזלג ולקח לא מעט מאמצים להוציא אותו. אבל אז גיליתי שהמזלג תקוע וככל הנראה לא ניתן לתקנו – עד כאן, איפה נמצא מזלג דאונהיל תואם תקופה?
עשינו חישוב מסלול מחדש. האופניים יהיו רכיבים, אבל בקושי. וזה אומר שאפשר לחתוך הרבה פינות, סליחה, התכוונתי לשנות את התעדוף. לא צריך להחליף מזלג, או את הבולם האחורי. המשימה פתאום הופכת להרבה יותר פשוטה. יותר פשוטה לא אומר פשוטה. עדיין היו הרבה אתגרים בדרך. הציר של הגלגל האחורי שאלון נתן לי לא התאים, ונאלצתי בכל זאת לבנות את הגלגל מחדש. אחד המכסים של הציר של הגלגל הקדמי היה חסר – הדפסתי אותו במדפסת תלת-מימד. אחרי חודשי עבודה וכמה נסיעות אל מחסן ההפתעות של אלון, האופניים סוף-סוף היו מוכנים:
ואם תבואו לבקר את אלון במוזיאון שלו (אתם הרי תבואו, נכון?) תחפשו אותם – הם תלוים אי שם במחלקת הדאונהיל.
סוף הסיפור? מסתבר שלא. אחרי שאלון פרסם את התמונה שמעל בפייסבוק שלו, יצר איתו קשר הבעלים המקורי של האופניים, ערן קדוש. ערן רכש את האופניים לפני כ-20 שנה, ואחיו, שלמד אז בשנקר, צבע אותם עבורו. זה מסביר את העובדה שבשלב המחקר לא הצלחתי למצוא אף זוג אחד בצביעה דומה. ערן גם שלח לי תמונות של האופניים בתקופה ההיא, והנה הן לפניכם.
מאת: דימה רובינשטיין
תמונות: דימה רובינשטיין, ערן קדוש, יוליאן אבא, אלון וולף
לתגובות – עקבו והגיבו בבייקפאנל באינסטגרם
