ביום שישי השתתפתי לראשונה בחיי בתחרות אופניים. GFNY ירושלים. לא באתי להתחרות. אין לי מה להציע בתחום הזה. המטרה היתה להתרשם ולפני הכל לסיים. לשמחתי הצלחתי.
היה כיף לרכב בירושלים בכבישים סגורים
אילן זיסר: בפרוש נהניתי ביום שישי. היה כיף לעשות זאת באזור בר בהר/צומת עין כרם/זנוח מבלי להיות כל הזמן בהאזנה לרעש האופנועים והמכוניות מאחור. המארגנים נראים כאנשים מסורים שאוהבים את מה שהם עושים. ברור לי שהשקיעו ימים ולילות כדי שהאירוע יצליח. המסלול היה מסומן בצורה טובה והמנהרה בשני הקילומטרים האחרונים היתה בהחלט שוס מעניין ויוצא דופן. אבל, היו גם בעיות, חלקן מהותיות וראויות לתשומת לב. רובן נוגע לאחד מעקבי אכילס של מארגני אירועי ספורט בישראל: הפער הגדול בין ההכרזות המפוצצות לבין המציאות הפחות יפה. במירוץ הזה היו לא מעט נקודות שבהן המארגנים הכריזו על משהו בהרבה טקס רק כדי לסגת ממנו אחר כך בשקט לא ראוי.
עלות כספית
זה פעמים רבות, עניין לוויכוח אבל אני מצאתי את המחיר כאן כסביר בהחלט. לא כל האנשים שילמו אותו סכום אבל נראה לי שאני הייתי בממוצע והוצאתי כמאה דולר (איכשהו, המחירים היו נקובים בדולרים) על ההשתתפות. לי נראה שמדובר בעסקה טובה.
נציין לטובה את יחסם של המארגנים למזג האוויר
הימים לפני הארוע התאפיינו בגשמים חזקים וממושכים. המארגנים הציגו עמדה עניינית בקשר לכך ולא נכנסו להיסטריה. בעיני זו הגישה הנכונה. ארוע מסוג זה יש לבטל רק אם ביום המירוץ עצמו מסתבר שאי אפשר לקיימו.
תקשור המידע לגבי האירוע
אורי ניצן: המידע עבר בהרבה ערוצים – מיילים, דף פייסבוק, דף אירוע בפייסבוק. לא תמיד היה ברור היכן נמצא המידע הכי עדכני. המסלול השתנה כמה פעמים, וכן שעת הזינוק. מבחינה מסוימת התקשור היה טוב מדי – למה הכוונה? נשלחו הרבה מאוד מיילים מהמארגנים. כולם באנגלית ונראה שנכתבו לתיירים שמגיעים לאירוע ופחות למקומיים. למשל, הכוונה לנקודת הזינוק מהמלון שבו ישנים… אני לא מכיר הרבה ישראלים שישנו במלון בירושלים לילה ואפילו שניים לפני הזינוק. נשלחו גם הרבה מיילים שמקדמים אירועים דומים של החברה המארגנת במקומות אחרים בעולם ולא תמיד היה ברור מה רלוונטי לנו הישראלים.
בקיצור, נשפך עלינו המון מידע ולא היה לגמרי ברור מה רלוונטי וממה אפשר להתעלם. יאמר לזכותם שהם היו מאוד נחרצים לגבי קיום האירוע בכל מזג אויר והוציאו הודעה חד משמעית למשתתפים: שמש או גשם GFNY יוצא לדרך. אבל אנחנו ישראלים למודי קרבות וביטולים של הרגע האחרון נשארנו סקפטיים.
הר הצופים בזריחה. נוף מדהים.
איסוף הערכות (המאכזבות)
אורי ניצן: המארגנים הודיעו חד משמעית שחובה לרכב עם חולצת האירוע, צ’יפ ומספר שמחולקים בערכה. רק מה, את הערכה יכולים לאסוף רק מירושלים ולא בבוקר האירוע. כלומר חייבים להגיע לאקספו לאסוף את הערכה יום או יומיים לפני הזינוק. שוב, זה סבבה אם אתה תייר שישן במלון הקרוב, אבל אם אתה רוכב ישראלי שגר בחיפה או אפילו בתל אביב, קצת פחות סבבה. הערכות, דרך אגב, היו די מאכזבות מבחינת תכולתן למרות שהובטח שיכילו הרבה מאוד צ’ופרים לרוכבים.
הזינוק התקיים בסדר מופתי
אורי ניצן: “לפני הזינוק ראש עיריית ירושלים נאם. התחיל בברכה באנגלית בה ברך את כ- 200 התיירים שהגיעו מחו”ל להשתתף באירוע. המשיך בעברית. הזכיר את אירועי האופנים הגדולים שקרבים (הג’ירו וסובב ירושלים) ולבסוף חתם בדקת דומיה לזכר קורבנות אסון השיטפון שהתרחש בערבה יום לפני הזינוק.
בכלל, בנושא סדר וארגון היה פשוט מדהים. הכל מתוקתק, מהחניה, דרך השירותים הכימיים ועד נקודת הזינוק. רק מה, את הרוכבים הזניקו בגלים לפי צבע הצמיד שקיבלנו בערכה, כשכל גל יוצא בהפרש קטן אחרי הגל שלפניו. על פניו, זו שיטה מצוינת להפחית את העומס על המסלול. אולם לא ברור עפ”י איזה קריטריון הוחלט מי מוזנק מאיזו מכלאה. אני קיבלתי צמיד כחול שאפשר לי לזנק מהמכלאה הרביעית (אחרי הזהב, הכסף והאדום). האירוע מוגדר כתחרות ומי שהגיע להתחרות (כמוני, למשל) לא קיבל זכות לבחור מאיפה לזנק וכך נאלצתי מהזינוק לנסות לגשר לרוכבים החזקים שזינקו לפניי. בתחרות אופניים, בניגוד לתחרות ריצה למשל, יש משמעות לרוכבים שסביבך שאיתם אתה מתחרה.”
נועה בורוכוביץ’ מקום שני כללי בנשים
GFNY ירושלים – המסלול
אורי ניצן: “מצד אחד מבאס לחזור על אותו הקטע פעמיים ואפילו 4 פעמים. היו יכולים להיות יותר יצירתיים ולהוסיף את מקטע צור הדסה למסלול ובכך לגוון קצת לרוכבים. מצד שני, הקטעים שרכבנו הם בהחלט מהיפים שיש באזור. הסיבוב בירושלים היה מהמם, כולל טיילת ארמון הנציב, הר הצופים והאוניברסיטה העברית, גבעת רם, הר הרצל, יד ושם ועין כרם. מבחינת סימון המסלול היה מסומן ומשולט בצורה טובה וברורה. מרשלים כיוונו את הרוכבים עפ”י המקצה אליו נרשמו (70 או 130 ק”מ).
שמעתי על מקרה אחד לפחות בו המרשלים כיוונו את רוכבי ה- 70 לכיוון נקודת הסיום למרות שהיו אמורים להמשיך לבר בהר ובכך גרמו להם להגיע לסיום עם רק 40 ק”מ ברגליים. הבנתי שהיו בעיות עם מדידת הזמנים. יש רוכבים שלא קיבלו תוצאה. לקח הרבה זמן עד שיצאו תוצאות סופיות וגם הם לא תוקנו לגמרי. “
אילן זיסר: “במקור מסלול ה-130 קילומטר אמור היה לכלול עליה לצור הדסה. למעשה, החלק הזה בוטל ובמקומו נעשה הקטע מכיכר עין כרם לבר גיורא פעמיים נוספות. אין שום ספק שזה נעשה כדי לקצר את אורך הכבישים שנסגרים אבל השינוי הזה נעשה בלי הודעה מסודרת. יום אחד, השתנתה מפת הארוע ואיש לא טרח להודיע על כך. זמן הזינוק: במקור 6:30 בבוקר. הזמן השתנה ל-6:15. לגיטימי וסביר אבל למה לא מודיעים בצורה מסודרת?”
סגירה הרמטית של כבישים ב GFNY ירושלים
אורי ניצן: “עד היום לא נתקלתי בסגירה מוחלטת של מסלול אופניים כפי שהיה ב GFNY. ורכבתי בהרבה אירועים כולל GF Jerusalem, תחרויות איגוד, גראן פונדו חרמון וכו’ וכו’. כל, אבל ממש כל סימטה, שביל או דרך עפר שנכנסה למסלול נסגרה ע”י סרט סימון, מחסום ומאבטח ולפעמים שניים או שלושה. לא התאפשרה תנועת כלי רכב על המסלול לכל אורכו ולכל משך האירוע. בלי טיפטוף רכבים, בלי שחרור עומסים ובלי שיירות מלוות שוטרים. גם לא היתה עצירה מתודית להמתין למשטרה שתחסום את הקטע הבא כפי שנהוג באירועים אחרים. פשוט כביש פנוי מכלי רכב שאפשר לרוכבים לרכב ולהתחרות בראש שקט. שאפו ענק!”
יש לנו ערוץ טלגרם!
קאט אוף: מטרה נעה
כאן כבר מדובר בעניין מהותי. ארבעה ימים לפני האירוע מגיע מייל. הוא מסוג אלה שמדברים הרבה על ההתרגשות והשמחה וכל הדברים הטובים. אבל, באמצעו, ללא כל התרעה, מופיעה הודעה על כך שהקאט אוף לרוכבי ה-130 קוצר בצורה מהותית. כמה מהותית? במקום שמונה שעות, עכשיו צריך להגיע לנקודת ה-110 לאחר חמש וחצי שעות. מדובר על קיצור אפקטיבי של כמעט שעתיים. כל זאת נעשה ללא הודעה מסודרת ותוך התעלמות מכך שעשרות אם לא מאות אנשים עלולים להיפגע מכך. זה כבר לא עבר בשקט. מספר אנשים פנו אל המארגנים (אני אחד מהם) ולבסוף העניין תוקן. זה היה מכוער מאוד. לא ברור לי איך מישהו חשב שדבר מסוג זה יכול לעבור בשתיקה.
תחנות הזנה ב GFNY ירושלים
אילן זיסר: “המארגנים הבטיחו ארבע תחנות מצוידות בכל טוב הארץ. נשמע הרבה עד שמבינים שמדובר בעיקר בתחנה אחת, זו שנמצאה בבר גיורא. אבל, העיקר היה בכך שהרבה מהדברים שהובטחו, לא היו שם. משקאות אנרגיה? קוקה קולה? אולי בשנה הבאה.”
העליה לבר גיורא. בפעם הראשונה היה כיף. בשנייה פחות.
מתחם סיום
אילן זיסר: “כאן אין הרבה מה לומר. הסיום של GFNY ירושלים היה עלוב. שער סיום נראה נטוש ובלי מזון נראה לעין. עברנו את קו הסיום ומשם רצינו רק לברוח. למרבה הצער, הסיום נמצא 3 ק”מ מההתחלה וזה אילץ את רוב המשתתפים לנסוע בכבישים הירושלמיים המלאים בשישי בצהריים. קצת אירוני שלאחר שסגרו כבישים על פני 130 קילומטר, מאלצים אנשים לזגזג בין מפלטי מכוניות רק כדי לחזור הביתה.
אורי ניצן: “מתחם סיום ללא צל, ללא דשא, בלי מחצלות, כיסאות, כריכים, משקאות התאוששות. כלום. רחבת חנייה גדולה ולוהטת מהשמש הקופחת ללא שום מקום להניח את הגוף הכואב.”
המנהרה לחיבור עין כרם וגן החיות התנ”כי
GFNY ירושלים לסיכום
אורי ניצן: “סה”כ נהנתי מאוד מהרכיבה, הכבישים הסגורים, התיירים שהוסיפו צבע ועניין ואני מקווה שהמארגנים יפיקו לקחים וישפרו את האירוע שנה הבאה.”
אילן זיסר: “בהחלט יתכן שהבעיות נובעות מהפער בין הרצון הטוב של המארגנים לבין המציאות בשטח. זה לא פוטר אותם מהמינימום של גילוי נאות של עובדות גם אם הן לא נוחות. הארוע אורגן על ידי ישראלים שכנראה קיבלו זיכיון מחברה בינלאומית. הם כנראה נלכדו באמצע בין העובדה שהיו צריכים להתנהל לפי הדרישות של GFNY לבין המציאות הלא תמיד קלה כאן בארץ. אני מניח שבישראל יקר וקשה יותר לארגן ארוע כזה בשל דרישות בטיחות וביטחון גבוהות בהרבה מאלו שבמקומות אחרים. בנוסף, אין כאן ארועים רבים כאלה וכך לא היה הרבה ממי ללמוד. אני מקווה שהמסקנות יוסקו ושבעתיד יתוקנו הפגמים. טוב שיש אירועים כאלה גם אם הם אינם מושלמים”.