המהדורה ה-107 של הג’ירו מאחורינו, וכל רוכב שני גלגלים על כדור הארץ שמע על השליטה האבסולוטית של פוגצ’אר. על הניצחונות המרשימים של האלוף הסלובני תוכלו לקרוא בכל מקום, אבל חוץ ממנו הגיעו לרומא עוד 141 רוכבים אחרי מסע מפרך של שלושה שבועות ויותר מ-3300 ק”מ על האוכף. יותם ייבין מביא עשרה רגעים מרגשים ומסמרי שיער שעשו לו את הג’ירו.
מעל 15,000 כבר נרשמו לפאנלים ומקבלים פעם בשבוע תוכן מעולה- הצטרפו גם לניוזלטר:
פליזארי והמשקפיים של פוגצ’אר
בשנת 2019 הגיע נער בן 16 בשם ג’וליו פליזארי למרוץ הטוסקני “סטראדה ביאנקה” לצפות ברוכבים אותם העריץ. בין השאר הצטלם שם עם רוכב סלובני צעיר בשם טדיי פוגצ’אר, אז עוד לפני הוואלטה הראשונה שלו בה יפרוץ ויסיים במקום השלישי. חלפו חמש שנים, אנחנו בשלב ה-16 בג’ירו הנוכחי, והם שוב נפגשים. רק שהפעם פליזארי רוכב בגרנד-טור הראשון שלו, מוביל לבדו את המרוץ פחות מקילומטר לסיום בשלב הררי בדולומיטים, ופוגצ’אר מגיח מאחור בגשם. כעבור מאתיים מטרים חלף פוגצ’אר על פני יריבו הצעיר בדרך לניצחון החמישי שלו בג’ירו, ופליזארי נשאר עם המחמאות. טוב, אולי לא רק מחמאות. לבקשת אחיו ניגש בדחילו ורחימו לאוהל של פוגצ’אר בסיום המרוץ לבקש ממנו את משקפיו, והסלובני החייכן פשט גם את החולצה הורודה שלו ונתן אותה לפליזארי כמזכרת מיום בלתי נשכח. הילד הקטן שקיבל מפוגצ’אר בקבוק בשיפוע 14% בשלב ה-20? מי יודע, הוא אולי גם יתחרה מולו עוד כמה שנים.
בסרטון: סיכום השלב ה-16, בו פליזארי סיים שני אחרי פוגצ’אר:
הריקוד האחרון
דומניקו פוזוביבו מעולם לא היה סופרסטאר ולא התנהג כאחד כזה. גם הניצחון האחרון שלו בקריירה היה מזמן, כבר לפני שבע שנים. ובכל זאת, בשני העשורים עליהם מתפרסת הקריירה שלו, הוא היה מהרוכבים האיטלקים העקביים ביותר בדבוקה. עם שיא של 18 הופעות בג’ירו, מתוכם 6 אותם סיים בעשיריה הראשונה פוזביבו הוא רוכב מוערך מאוד. כאשר עשה זאת לפני שנתיים, היה המבוגר ביותר שעשה זאת אחרי בחור נשכח בשם ג’ובאני רוסיניולי לפני כמעט מאה שנה. בגיל 41, בעונת הפרידה שלו מהדבוקה, הוא הגיע לג’ירו ובהחלט לא התבטל. מקום 20 בדירוג הכללי, יחד עם יום מצוין בבריחה בשלב העשירי שכמעט הסתיים בניצחון, מהווים פרידה מכובדת לרוכב המבוגר ביותר בג’ירו 2024. בשלב האחרון ברומא קיבל את הכבוד לרכוב מעט בקדמת הדבוקה ולהיפרד מהאוהדים הרבים שליוו אותו בשלושת השבועות האחרונים. מה יעשה פוזוזביבו עכשיו? לאחת הדמויות המרתקות ורבות הפנים בדבוקה המקצוענית יש הרבה אופציות. הוא מכונה “דר’ פוזוביבו” בזכות תואר בכלכלה ותזה על כלכלה ופוליטיקה בדרום איטליה, מטאורולוגיה מרתקת אותו והוא חושב גם על כניסה לפוליטיקה האיטלקית.
בסרטון: סיכום השלב האחרון של הג’ירו. בדקה 1:47 פוזוביבו מקבל את הכבוד מהדבוקה ומהקהל ברומא.
רוכב מזן נדיר במהדורה ה-107 של הג’ירו
וטרן איטלקי אחר הוא אלסנדרו דה מארקי, שזכור היטב לאוהד הישראלי אחרי שלבש ורוד במשך יומיים בג’ירו במדי ה”ישראל סטארט-אפ ניישן” לפני שלוש שנים. היום הוא כבר בן 38, רוכב בקבוצת ג’איקו האוסטרלית, ולא מתכוון להפסיק. כאשר ניצח קטע בטור של האלפים במהלך אפריל העיד על עצמו שהוא “רוכב מזן נדיר”. לא צנוע מאד, אבל גם די נכון. יש לו יותר מאלף ק”מ בקבוצות בריחה בשלוש ההשתתפויות האחרונות שלו בג’ירו. במהדורה הנוכחית הוא הוכיח שהגיל לא מונע ממנו לתקוף שוב ושוב בניסיונות להביא ניצחון ראשון בקריירה בגרנד-טור של מולדתו. פעמיים ניסה בשלבים השמיני והעשירי, אבל הרגע המרגש באמת הגיע ביום הלפני אחרון, בו תקף שוב כדי להצטרף לבריחה וזכה לעבור בדרך בעיירת הולדתו סן דניאלה דל פריולי. זה שוב לא הסתיים בניצחון, אבל שלא יהיה לאוהדים שלו בבית ספק, הוא יהיה על קו הזינוק בשביל לנסות שוב גם בשנה הבאה.
תקוות איטלקיות
השנה לא היה איטלקי שהיה קרוב לשחזר את הניצחון הדרמטי של הגיבור המקומי וינצ’נזו ניבאלי, הידוע בכינויו “הכריש”, בשנת 2016. עם זאת, אלו היו בכל זאת שלושה שבועות אופטימיים עבור האוהדים האיטלקיים. אנטוניו טיברי, שהיה בעיקר ידוע בכך שהרג חתול בסן מרינו בעזרת רובה אוויר, עלה לכותרת באופן חיובי עם מקום חמישי בדירוג הכללי ומקום ראשון בקטגוריית הצעירים. יחד עם המטפס הצעיר פליזארי, הזכור מאירוע המשקפיים של פוגצ’אר הנזכר לעיל ונתן ג’ירו יוצא מן הכלל, נראה שיש עתיד באיטליה למאבקים על ההרים והדירוג הכללי.
כ 5000 רוכבים כבר הצטרפו- BIKEPANEL בווצאפ:
אך מעל כולם בלט ג’ונתן מילאן. הרוכב של קבוצת טרק, שגם אחיו הצעיר מככב בה בקבוצת הפיתוח, ניצח שלושה שלבים ולקח את חולצת המאיץ המצטיין. אבל הרגע הגדול שלו היה דווקא ביום האחרון בו לא ניצח. תשע ק”מ לסיום הוא נאלץ לעצור ולהחליף אופניים, כשהוא רואה את הדבוקה מתרחקת במהירות אדירה. במהלך שנראה חסר סיכוי הוא החל לרדוף בעזרת מספר רוכבים מקבוצתו, ולא רק שהצליח להשיג את הדבוקה אלא גם הצליח להיאבק על הניצחון ולסיים שני. ברגעים אלו, הידועים כסיוט של כל מאיץ, הוא הראה שהוא ברמה של שני המאיצים הגדולים בעולם, טים מרליה ויאספר פיליפסן.
בסרטון: סיכום השלב השמיני של הג’ירו. בדקה 3:06 ההתקפה של אנטוניו טיברי, היחיד לאתגר את פוגצ’אר ביום הזה.
שובו של “לולו”
לא נראה שהיה קאמבק מרגש בג’ירו הזה כמו ההופעה המדהימה של הצרפתי ז’וליאן אלאפיליפ, הידוע בכינויו “לולו”. אלוף העולם פעמיים ואולי הרוכב הצרפתי הגדול ביותר של הדור הנוכחי הוספד לא מעט בשנתיים האחרונות, והאמת שבצדק. מספר פציעות יחד עם עליית המטאורים הצעירים בדבוקה הביאה שנתיים יחסית חלשות ודיבורים על קושי במציאת חוזה ראוי לשנה הבאה. אבל “לולו” בא לטרוף את הג’ירו, בילה שמונה ימים וכמעט שמונה מאות ק”מ בקבוצות בריחה, והדובדבן שבקצפת היה כמובן ניצחונו האמוציונלי בשלב ה-12. אחרי שברח לשותפו לבריחה מירקו מאסטרי כעשרה ק”מ לסיום הוא המשיך לבד עד לניצחון. את החולצה הוא נתן למאסטרי בסוף המרוץ, עדות לאחווה שנוצרה ביניהם לאחר כמאה ק”מ לבדם בקדמת המרוץ. אז חוזה יהיה, ועכשיו נותר רק לקוות שיבחר לעמוד על קו הזינוק גם בטור דה פראנס בקיץ.
בסרטון: הניצחון של “לולו” בשלב ה-12 של הג’ירו.
הצלתו של ביירמנס
השלב ה-15 זכור בזכות הניצחון המוחץ של פוגצ’אר בהרים. עם זאת, זה אולי לא היה האירוע הגדול באמת שקרה במרוץ. ינטה ביירמנס, בלגי שבילה ב”ישראל פרמייר-טק” שלוש שנים, לקח עיקול אחד לא טוב בירידה מהמורטירולו, מעבר הרים ידוע לשמצה באלפים האיטלקיים, ומיד עף לואדי תלול. אחרי נפילה של כ-25 מטרים עצר כאשר נתקע בעץ. תאונה במהירות כזו יכולה הייתה בקלות להסתיים בסיום הקריירה או מוות. למרבה הפלא, בעזרת קבוצות שהיו באזור הוא הצליח לטפס בחזרה, לעלות על אופניו ואף לסיים את שלב ההרים הקשוח כל-כך, ואפילו לא במקום האחרון. הוא פרש לאחר יום המנוחה השני, אך הרוויח את חייו במתנה.
השלג ומחאת הרוכבים
תחילת השבוע האחרון של הג’ירו הייתה כאוטית. מזג האוויר לפני השלב ה-16 התדרדר במהירות, והדבוקה עמדה בפני יום רצחני בהרים בגבהים הנוגעים ב-2500 מטרים מעל פני הים. עם תחזית בטוחה לשלג התאחדו כל הרוכבים והגישו בקשה לשינוי המסלול למען שמירה על בטיחותם. טוב, להגדיר את המכתב ששלחו הרוכבים למנהלי המרוץ “בקשה” זה לא מדויק. הרוכבים דרשו להימנע מעלייה לגבהים המתוכננים, והודיעו למעשה שלא יתחרו במידה והמסלול לא ישתנה. הגדיל לעשות האוסטרלי בן אוקונור, שכינה את המארגנים “דינוזאורים” שלא מבינים מה קורה בדבוקה ואף הציע להם לעלות על אופניים בשלג הצפוי ואז לומר את דעתם. המארגנים התקפלו, פוגצ’אר ניצח שלב נוסף והשאר היסטוריה, אך שוב צפה מחלוקת האיזון בין שמירה על ביטחון הרוכבים לשמירה על הספורטיביות והמסורת של הג’ירו, בו לא נדיר למצוא בהיסטוריה ימים מושלגים בהם הרוכבים התחרו ונאלצו להסתדר עם ביגוד מתאים.
רכבי הקבוצות במזג האוויר הקיצוני של השלב ה-16. צילום: ספרינט סייקלינג IPT.
לא רק “בן של”
לגיאורג שטיינאוזר בן ה-22 לא הייתה ברירה אלא להיות רוכב אופניים. עם דוד בשם יאן אולריך ואבא בשם גיאורג שטיינאוזר שהיה גם הוא מתחרה מקצועי במשך עשור, דרכו היתה סלולה. בגרנד-טור הראשון שלו הוא הוכיח שהוא לא רק “בן של”, או “אחיין של”, עם הופעה שגורמת לקהל הגרמני לחלום על יורש לאנדראס קלודן ויאן אולריך. הרגע הגדול של שטיינאוזר הגיע בשלב ה-17 שהסתיים במעבר ההרים “פאסו ברוקון”, אז הצליח להישאר הרוכב היחידי מהבריחה שלא נבלע על-ידי הקטר הסלובני השועט בעקבותיו. עם עוד פעמיים בהן סיים שלישי, הגרמני הצעיר מראה שזו לא הייתה הבלחה מקרית.
בסרטון: הניצחון יוצא הדופן של שטיינאוזר בשלב ה-17. התחלה של קריירה גדולה?
“הייתי קצת אבוד”
כבר שנתיים עברו מאז המאיץ האוסטרלי קיילב יואן הצליח לסיים גראנד-טור. אז הוא כנראה התאמן כל-כך הרבה בהרים על-מנת שיצליח לעבור את האלפים האיטלקיים שהוא הזניח את הכוח המתפרץ. ואולי זו בעיה רחבה יותר, כאשר הניצחון היחיד שלו העונה הגיע הרחק במדבר של עומאן בתחילת פברואר. שלושה שבועות עברו להם כאשר התוצאה הטובה ביותר של יואן הייתה מקום שישי באחד השלבים. עבור מירב הרוכבים זו תוצאה שמספיקה בשביל לפרוש מהענף, אבל לא בשביל מי שאסף בעבר כבר מעל ל-60 ניצחונות. אז מה לא עבד? בראיון שנתן לפני השלב האחרון לא הצליח לשים את האצבע על נקודה ספציפית, והודה “פשוט הייתי קצת אבוד”. על צרפת הוא ידלג, ונקווה שהוא יצליח למצוא את עצמו שוב לקראת וואלטה בספרד, בשבילו ובשבילנו הצופים.
בסרטון: ניצחונו האחרון של יואן בג’ירו, בטרמולי לפני שלוש שנים.
אחרון חביב במהדורה ה-107 של הג’ירו
כולם מדברים על המנצח, אבל כמה מילים על מי שעומד בראש הטבלה אם רק הופכים אותה. השלב השישי, אותו ניצח הספרדי פלאיו סנצ’ז, ייזכר לטובה גם על-ידי הרוכב הברטוני אלן ריו. למרות התרסקות בשלב לפני כן הוא הצליח לסיים בהישג השיא שלו בג’ירו הנוכחי, במקום ה-86. מה בשאר הימים? מקום 93 ביום האחרון, ובכל השאר בין 102 ל-163. כל זה היה שווה לו את הכבוד, המפוקפק בעיני חלק מהרוכבים והאוהדים, לסיים את הג’ירו במקום האחרון, יותר משש שעות אחרי פוגצ’אר. רוכב העבר הצרפתי פיליפ גומון, שסיים אחרון בטור דה פראנס 1997, הגדיר יפה את מעמדו הציבורי של האחרון כ”אומלל שהולך עד הסוף למרות הכל”. רוכב העבר הבלגי ווים ואנסבנאן הוסיף על כך שקוראי הטבלאות בעיתון מתעכבים על הראשון והאחרון בלבד. אם כך, בעוד לאלן ריו בוודאי לא היה סיכוי להתקרב למקום הראשון בג’ירו 2024, הוא לפחות יוכל להיזכר בדרך ההפוכה. אחרי מספר ימים בהם החליף מקומות בקצה המרוץ עם חברו ההולנדי לקבוצה דוד דקר, פרש האחרון בשלב ה-17 והשאיר לריו את הכבוד האולטימטיבי, עליו הוא בהחלט לא התאמץ לוותר בימים שנותרו עד לרומא.
