ולאד לוגינוב (25), עלה לישראל והחל לרכב רק לפני 3 שנים, וכבר מחזיק אוסף מכובד של הישגים ובראשם: אלוף ישראל באופני כביש 2021, סגן אלוף ישראל נגד השעון 2021, וגם אלוף ישראל במירוץ הנקודות בוולדרום. הוא מתחרה ומנצח את רוכבי האקדמי מהוורלד טור- שנה בלבד לאחר שהתחרה בקטגוריית המאסטרס בה הוא זכה באליפות ישראל כביש 2019. פגשנו את ולאד לראיון על קפה.
הודעת מערכת: *הכתבה במקור מינואר 2021 לאחר נצחונו בוולודרום, הפתיח והכותרת עודכנו עם זכייתו המדהימה באליפות ישראל בכביש יוני 2021.
את ולאד הכרתי ברכיבותיו הראשונות בישראל כאשר רכבנו והתחרינו יחד בטים סילה. כבר בתחרויות הראשונות שלו ולאד הראה “עליונות אווירית” והתנהל בקלילות בתוך פלוטון המאסטרס תוך כדי הורדת פטישים לניצחונות מוחצים. בעליות ובמקצים מעורבבים הוא הפגין יכולות מרשימות בכל קנה מידה, ובטור ערד באותה שנה טיפס את מעלה עקרבים יחד עם טובי המטפסים הישראלים לרבות רוכבי ‘סייקלינג אקדמי’ דאז. לסיום אותה שנה (2019) קטף ולאד ניצחון מרשים מאוד באליפות ישראל בקטגוריית מאסטרס בבריחת סולו ארוכה ובפער הולך וגדל מטובי הרודפים שמאחוריו.
הפער המשיך להתרחב גם לאחר טקס הפודיום, ושנה לאחר מכן כבר עלה ולאד לקטגוריית העילית, וגם בה כיכב באופן קבוע על הפודיום, אך החודש סימן אבן דרך משמעותית וזכה בתואר אלוף ישראל בעילית במירוץ הנקודות בוולדרום, לאחר 3 שבועות מפרכים של אליפויות ישראל בהן גם סיים שלישי בנג”ש בפער של שניות בודדות מגיא ניב (על כך בהמשך) ורביעי באליפות ישראל בכביש בבית גוברין בפער קטן מאוד מגיא שגיב, האלוף היוצא.
את ולאד אני פוגש בבית הקפה “קפליקס” בו הוא עובד למחייתו לשיחה בליווי קפה משובח. היה זה יום לאחר זכייתו בחולצת האלוף ועוברים ושבים אקראיים מזהים אותו מה”סטוריז” ומברכים אותו על הזכייה. אופני הטרק אמונדה שלו נחים בתוך בית הקפה שחסום לכניסת לקוחות עקב הגבלות הקורונה. על זוג אופניים זה הוא מתאמן, מתחרה, ומתנייד.
ולאד מכין לעצמו את שיקוי הקסמים – קפה קולומביאני של קפליקס בפילטר דריפ
אז ולאד, איך ומתי התחלת לרכב? ומה אתה עושה למחייתך?
באוקראינה הייתי רוכב קצת על אופני “פיקסד-גיר” שהם אופני מסלול ללא הילוכים וללא פריילוף בגרסתם העירונית כדי להתנייד קצת בעיר. התחלתי לרכב באופן מקצועי לפני 3 שנים כשעליתי לארץ והצטרפתי לטים סילה ואז גם הכרתי את המאמן קני ווילסון מ Elevation Coaching שנותן תכנית אימונים מרחוק. כשהתחלתי להתאמן לפי תכנית האימונים שלו קצת פחדתי מזה כי אף פעם לא התאמנתי בצורה רצינית ולא ידעתי איך להתמודד עם שינויים ואילוצים בלו”ז האימונים. באותה תקופה הייתי מופיע פעמיים ביום כרקדן בלט מקצועי, ומתאמן לפי תכנית האימונים של קני. הרגשתי שאני עושה יותר מדי וללא איזון, ושאני חייב למצוא איזון בין הבלט לרכיבה, אחרת לא אגיע לתוצאות בכלל לא בבלט ולא ברכיבה. עכשיו אין הופעות בלט מאז פרוץ הקורונה כך שאני מתרכז רק ברכיבה ומתפרנס כבריסטה בקפליקס.
באוקראינה רקדתי בצורה מקצועית תוך כדי לימודי תואר משפטים, ואין פה את הרמה של הבלט כמו באוקראינה מבחינת זמן הכנה להופעות, וכמות ההופעות, מה שמאוד משפיע על היכולת להתפרנס מזה פה.
אני מתאמן כ12 שעות בשבוע, כולן ברכיבות כביש עם יציאה ברכיבה מהבית כי אין לי רכב וללא טריינר. בעיקר באיזורי חבל מודיעין-שהם. ועובד בקפליקס 6 משמרות בשבוע. כשיש הופעות בלט אז אין הרבה חזרות לקראת ההופעות. אם יש גשם – אני רוכב בגשם כרגיל, אולי בלי אינטרוולים, אבל יודע שאני צריך לדעת לרכב גם בתנאי גשם ורטיבות, אני רוצה להכיר את כל תנאי המזג אוויר כדי לדעת גם איך להתחרות בכל תנאים.
אתה חי אורח חיים מאוד אינטנסיבי ועמוס. אתה מרגיש שזה משפיע על ההתאוששות שלך?
כנראה שכן, אבל התרגלתי לכך בתור רקדן באוקראינה עם אימוני ריקוד ארוכי שעות באינטנסיביות רבה, ואני אוהב את אורח החיים הזה.
האם אתה מרגיש תחרות הוגנת כחובבן אל מול רוכבי האקדמי שמקבלים את המעטפת המלאה כרוכבים מקצוענים?
אני לא מרגיש חוסר הוגנות או כל דבר דומה. מבחינות האימונים זה נכון שיש להם יתרון ומעטפת יותר טובה שמאפשרת התאוששות ואימונים ברמה גבוהה, אבל מבחינת התחרות עצמה הם ניצחו בכביש כי הם באים אחרי עשרות רבות של ימי מירוצים עם נסיון רב ויודעים בדיוק איך להתנהל במירוץ גם מבחינה לוגיסטית (תזונה וכדומה) וגם מבחינה תחרותית. הם מנוסים מאוד בלהתחרות, כולל תחרויות ארוכות קילומטרים, להן אני פחות מורגל עדיין. בוולדרום לעומת זאת, כל מי שמספיק חזק – על פניו יכול לנצח.
איך אתה מרגיש ללבוש את חולצת האלוף?
(ולאד כבר זכה בחולצת אלוף ישראל במאסטרס אך זו הראשונה בעילית, א.ס). אני עדיין לא מעכל ומאמין שאני אלוף ישראל בעלית בוולדרום. זו היסטוריה נעשית במלוא מובן המילה, במיוחד שזו תחרות ראשונה וזה כבוד אדיר ואני מאוד גאה בזה.
זה היה מירוץ נקודות שהיה אחרון בלוח זמנים אינטנסיבי של 3 ימים בני כמה מקצים בכל יום. כל שאר המקצים שלי לא הלכו לפי התכנית ובאחרון פשוט נתתי את כל כולי. אפילו כשסטיב (סטיב מקיוואן, אשר מוביל את פרויקט הולדרום ומאמן את ולאד כחלק מנבחרת ישראל, א.ס) צעק לי תוך כדי המירוץ שכבר יש לי מספיק פער בנקודות והניצחון מובטח לי, המשכתי לתת את הכל מתוך רעב.
ולאד לוגינוב בעוד אינטרוול אינטנסיבי מבין רבים
הגעת שלישי בנג”ש בפער של שניות בודדות מגיא ניב ורביעי בכביש בפער של שניות מגיא שגיב. האם אתה מרגיש מסופק או מאוכז מהתוצאות בנג”ש ובכביש?
נג”ש היה הפוקוס ותחרות המטרה שלי ודיברתי הרבה עם המאמן שלי עליה, כי המירוץ כביש יותר טקטי וידעתי שאתחרה מול מקצוענים שיודעים גם להתנהל כקבוצה ולהתיש את המתחרים הבודדים. לכן בנג”ש ידעתי שאוכל להראות את יכולתיי בצורה מהימנה ונקייה. כשחציתי את קו הסיום ראיתי שרפידת הברקס האחורית שלי שפשפה את הגלגל דיסק, מה שהאט אותי לקראת הסוף, ואין לי ספק שזה היה מצליח לסגור את הפער מגיא ניב שהגיע במקום השני.
תספר לנו קצת על מהלך המירוץ בבית גוברין
בסיבוב הראשון גיא ניב ברח ל 3 הקפות. תפסנו אותו ומשם ה ISN ניסו לנער אותי, אבל ישבתי עליהם חזק ובנחישות עד שהם הבינו שצריך לעבוד ביחד. לאחר מכן איתמר ברח בהקפה הרביעית ותפסנו אותו ולאחר מכן הוא נשר לאחור מקבוצת החוד. בעליית הסיום (כ2 ק”מ אחרונים) עשיתי טעות טקטית בכך שהובלתי את הדבוקה המובילה תוך כדי שאני מחכה למהלך המכריע, ובלי ששמתי לב זה היה קצב חזק מדי. בספרינט סיום הרגשתי ששאר הרוכבים התאוששו יותר טוב ממני בזמן שהובלתי והתעייפתי וזה נתן להם (לרוכבי הISN) יתרון.
הייתה פעם אחת באמצע המירוץ שכמעט פרשתי, כשהייתי בבריחה מקדימה עם עומר (גולדשטיין), עבדנו ביחד, עשינו החלפת הובלה וראיתי שהגישור מאחורה מתקרבים אלינו. גיא שגיב הגיע ומיד התקיף. עומר התאושש קצת והצליח לתפוס את הגלגל ואני כמעט ולא עמדתי בנסיון להגיע אליהם, אך לבסוף לשמחתי הצלחתי.
זה קשה לרכב מול קבוצה מאורגנת שניסו להתיש אותי וקשה לדעת איזה מהלכים שלהם “אמיתיים” ואילו “סרק” כדי להוציא מתחרים מהתמונה. אני לא מרגיש מאוכזב כי מרגיש שעשיתי הכי טוב שעשיתי באורך מירוץ כזה וברמה כזאת.
גיא, גיא ועומר רוכבים בקבוצת וורלד טור. האם יש לך מחשבות על קריירה כרוכב כביש?
הייתי רוצה לנסות.
אם לא ISN אולי קבוצה אחרת ודיברתי עם קני המאמן על זה. הבעיה היא שאני גם לא באמת יודע איך מגיעים לשם ואיך להתנהל כרגע במישור הזה (שליחת קורות חיים? אימיילים לקבוצות?) אז אני צריך הכוונה גם בנושא הזה. סטיב (מקיוואן) מאוד עוזר לי בנושא הזה עם עצות, כמו גם עצות והכנה לתחרויות וולודרום כי מירוצי וולדרום מורכבים כמו משחק שח-מט וצריך לדעת איך לרכב בכל סיטואציה.
מה אתה מרגיש שחסר לך בשביל להמשיך להתקדם אפילו יותר?
אמחיש ע”י דוגמא: אחרי האליפות כביש, חזרתי הביתה, ירד גשם, וראיתי ש-קני המאמן רשם לי רכיבת התאוששות. באותה רכיבה היו לי 3 תקלות טכניות, ואז ניסיתי לתקן את זה והדברים רק הסתבכו והחמירו. אין לי ספונסרים, ואם היה לי יותר כסף הייתי פותר את הבעיות האלו ביתר קלות בלי צורך לאלתר פתרונות ולמצוא פתרונות לא אידיאלים. בתחרויות תקלות טכניות קטנות יכולות להרוס הכל. רק במזל אותן תקלות צצו לאחר התחרות ולא לפני/בזמן האליפות שהתקיימה באותו יום.
רכיבה תובעת זמן וכסף. עם הזמן אני עוד מצליח להתנהל אבל עם הכסף שזה דורש קשה לי מאוד ואין לי אמצעים אידיאליים או תמיכה מספונסרים. יצא שהשאלתי מחברים ציוד (כולל האופני נג”ש לאליפות ישראל), ואין אמצעים לניסוי וטעיה (מבחינת תנוחת רכיבה). זה כמו להיות ב”אול-אין” תמידי במשחק פוקר. בהזדמנות זאת גם תודה לכל החברים שעזרו לי עם ציוד מושאל (בוריס צוקרמן, איליה יפימוביץ’ ואהרון חיטמן) וכולם עוזרים לי מאוד.
מה השאיפות שלך לעתיד?
אין לי מטרות ספציפיות אני מאוד נהנה מהדרך. אם יש יעד – מגיעים אליו ואז נתקלים בחוסר מוטיבציה. אם נהנים מהדרך, דברים טובים יקרו וכשהולכים עם הלב זה עובד. זו גם הסיבה שאני לא מחזיק מדף גביעים ומדליות, אני שם אותם במגירה או שולח לאמא שלי. כל יום אני מנסה ללמוד עוד, להבין מה חסר לי, לעבוד על זה, לדעת באילו מירוצים להתרכז, לדוגמא במירוץ 1ק”מ בוולדרום כנראה אני לא תחרותי מספיק כי אני לא שרירי כמו ספרינטר.
משפט אחד שלקוח ממחיי כרקדן דוחף אותי להתאמן: “עד שהוילון לא נסגר, ההופעה לא נגמרת“. אי אפשר לעצור באמצע המופע ולהגיד “אני לא מרגיש טוב / אין לי כוח / אני עייף” אלא כל עוד יש מוזיקה – המופע ממשיך. זו הסיבה שברגעים קשים במירוצים אני מנגן בראשי מוזיקה קלאסית. חוץ מרכיבה אני טרם יודע מה אעשה בטווח הארוך בישראל. עוד מחיי כרקדן אני אוהב את אורח החיים האינטנסיבי, וזו אולי הסיבה שאני כל כך אוהב לרכב ואת אורח החיים שדרוש לכך.
כעת זו פגרה קצרה, אז אנוח קצת ומשם חוזר חלילה וממשיך להתפתח.
מאת: אדם סימן-טוב צילום: עופר עברי *תארי אליפות הכביש והנג”ש עודכנו לאחר קיום הראיון
אהבתם? הירשמו לדיוור השבועי שלנו כדי לקבל עדכונים על כתבות חדשות:
