הרפתקה על שני גלגלים בסקוטלנד הפראית: 400 ק”מ של נופים עוצרי נשימה, עליות מתונות ודרכים כפריות שלוקחות אתכם מחוף לחוף. במסלול Kirkpatrick C2C החדש, רכבנו בין יערות ירוקים, כפרים נידחים וגלי הים הסוערים של סקוטלנד – חוויה שכוללת לא רק רכיבה, אלא גם מפגשים בלתי נשכחים עם המקומיים ואוכל משובח. הצטרפו לדימה ודניאל רובינשטיין לקריאה על מסע של פעם בחיים:
ברומא העתיקה אמרו שחזרה היא אם הלמידה, ואני לגמרי מסכים. לכן, מיד אחרי רכיבת ויילס ניגשתי לתכנון הרכיבה בסקוטלנד.
איפה רוכבים?
בהיותה אי, בריטניה מוקפת ים מכל הצדדים. בצירוף לאהבת המקומיים את האופניים, הדבר יוצר שפע של הזדמנויות למסלולים של ים לים, או בפי תושבי האי, C2C (קיצור ל-sea-to-sea). משנשאל על כך, ChatGPT ידע למנות שבעה מסלולים כאלה, וביניהם הארוך ביותר הוא מסלול הקרוי Kirkpatrick C2C, שאורכו הוא מעל 400 ק”מ. זהו מסלול חדש לחלוטין – נחנך רק השנה, והוא עובר בדרומה של סקוטלנד, כמעט על הגבול עם אנגליה, מעיר Stranraer בחוף המערבי ועד העיירה Eyemouth, הנמצאת בחוף מזרחי.
המסלול קרוי על שם מקמיליאן קירקפטריק, נפח סקוטי שידוע כממציא אופני פדלים. קורא בעל חושים מחודדים לא יתקשה לנחש שזהו המסלול שבחרתי לרכוב בו. איתי – השותף הקבוע שלי לרכיבות, שלא במקרה חולק איתי שם משפחה: בני הבכור דניאל. זאת הרכיבה האחרונה שלנו יחד לפני גיוסו לצה”ל.
על מה רוכבים?
בשל המסלול הקצר יחסית – 400 ק”מ בפריסה של חמישה ימי רכיבה – החלטתי לוותר על הבאת האופניים מהארץ. במקום זאת, בחרתי לשכור אופניים במקום. פניתי לחברה בשם Galloway Cycling וביקשתי הצעת מחיר להשכרת אופני גרבל. לצערי, גרבל לא היו להם, אבל הם הציעו שני זוגות אופני היבריד. הסכמתי, ובדיעבד לא הצטערתי – השביל סלול כמעט לכל אורכו, וקטעי הגרבל המעטים מאוד בהחלט עבירים עם אופני היבריד.
עקבו אחרינו בווצאפ (קב’ שקטה):
אזרתי אומץ ושאלתי אם יסכימו להקפיץ אותנו יחד עם האופניים לנקודת הזינוק, ולאסוף את האופניים מנקודת הסיום. לשמחתי הרבה קיבלתי תשובה חיובית – ובכך פתרתי את בעיית ההגעה, שכן Stranraer לא נגישה בקלות.
על חברינו הסקוטיים
עוד קצת על אסתר ווורן, הבעלים והנפשות הפועלות של חברת Galloway Cycling. החברה מקיימת אירועי רכיבה בדרום סקוטלנד ויש להם גם חלק בהתווית מסלולי אופניים באזור (כולל זה שרכבנו בו). אבל היה להם עבר מפואר הקשור לאופניים גם לפני הקמתה של החברה. הם רכבו יחד כ-200 אלף מייל, ובמניין זה כלול גם טיול אופניים מקיף עולם שארך 4 שנים. בשיחה שלנו עם אסתר התברר גם במקרה, שהיא מכירה אישית שניים מגיבורי הכתבה שלנו על שיאים של הקפת העולם באופניים – ג’ני גרהאם ומרק בומונט. בנוסף, אסתר ווורן פשוט אנשים מקסימים. אסתר היא זאת שהסיעה אותנו, ובדרך דיברנו רבות על האזור ועל רכיבות אתגריות.
המסלול הרשמי מציע שתי גישות: אתגרית – וחוקרת. מדובר באותו מסלול בדיוק, אשר במקרה הראשון מחולק לארבעה שלבים/ימים, ובמקרה השני – לשמונה. כמובן, אלה רק הצעות, ואכן בדרך הביניים חילקנו את המסלול ל-5 ימי רכיבה. חלוקת המרחקים היומיים הייתה: 65 ק”מ ביום הראשון, 81 ביום השני, 103 ביום השלישי, 90 ביום הרביעי (עם אופציה לקצר ל-74) ולבסוף, 78 ק”מ ביום החמישי שהביאו אותנו לחופה המזרחי של סקוטלנד. כרגיל, המסלול שרכבנו בפועל זמין בקומוט.
נקודת הסיום בעיירה Eyemouth
התנאים לאורך המסלול
החלק המערבי הוא מסלול מספר 7 ברשת שבילי האופניים הלאומית של בריטניה. המסלול בחלק זה מסומן בצורה מופתית. רובו ככולו עובר בשבילי אופניים ודרכים חקלאיות בהן כמעט ואין תנועת מכוניות. גם בהמשך רמת הסימון נשארת גבוהה עד מאוד – בנוסף למסלול מקומי זה או אחר, בכל פניה גם רואים את הסימון של מסלול מים לים – ציור מסוגנן של אופניים, שניתן לזהות בו את הכיתוב C2C.
לעומת זאת, שלא כמו בחלק המערבי, במרכז ומזרח סקוטלנד המסלול עובד גם דרך לא מעט קילומטרים של כבישים בינעירוניים. אלה לא כבישים מהירים, הם יחסית צרים ומגבלת המהירות בהם לרוב 40 מייל לשעה (כ-60 קמ”ש), אבל עדיין, זה לא מסלול למתחילים, כנראה.
ובנוסף יש, כמובן, עליות. לפי מה ששמעתי מרוכבים נוספים, העליות הרציניות באמת נמצאות צפונה מכאן – ב-Highlands הסקוטיים, אבל עדיין צברנו ב-5 ימים כמעט 4300 מטרים של עליה מצטברת. כמובן, קשה להימנע מהשוואות מול מסלול אחר שעשיתי לאחרונה – זה של ויילס, במיוחד לגבי נושא כל כך כאוב (תרתי משמע) כמו עליות. ובכן, האופי של העליות שונה בתכלית בסקוטלנד. העליות פחות תלולות, הן יותר מרווחות וגם השבילים פחות מפותלים וצרים, הווה אומר – כשיש כבר ירידות, יותר קל למנף את האנרגיה הקינטית לעליה הבאה.
בין שמדובר בעליה או בירידה, הנופים שנפתחו בפנינו היו מדהימים תמיד. ביום הראשון רכבנו במרחק נגיעה מהים, והים הופיע לנו מכל צד אפשרי ובכל מסגור אפשרי, פעם עם חוף גרבל מזמין, פעם זורק גלים עצבניים על צוק מורם. פעם מתלכד עם האופק במרחק, פעם ממוסגר על ידי חוף מעורפל בצדו השני של המפרץ. וכשלא היה זה הים, היה זה נהר גועש, או נוף נפתח בפתאומיות לשרשרת גבעות אינסופית, כגלים ענקיים באוקיינוס שקפאו בעקבות כישוף, או סתם יער בכל גוון אפשרי של ירוק.
ומה עם מזג האוויר?
כל המקומיים פה אחד אמרו שהיה לנו מזל מדהים. שבועיים עד יום לפני הגעתנו ירד גשם רצוף. לעומת זאת, אנחנו נתקלנו בחצי יום גשום וחצי יום עם רוח פנים חזקה (אבל כזאת שעצרה אותנו כמעט לחלוטין – בירידה) ושאר הזמן נהננו ממזג אוויר מושלם: לא חם מדי, לא קר מדי, וללא שמש יוקדת.
רכבת לילה לסקוטלנד
בגלל החשש ממזג האוויר וגם בגלל אורכו המוגבל של הטיול בחרנו באופציה של לינה בבתי מלון פשוטים. לינת לילה עלתה באזור ה-80 פאונד (כ-400 ש”ח) בחדר כפול, ולרוב כללה גם ארוחת בוקר סקוטית. מה זה ארוחת בוקר סקוטית, תשאלו? ובכן, זאת ארוחת בוקר אנגלית מסורתית, בתוספת האגיז, מנה סקוטית שיכולה לשמש דוגמה קלאסית למושג “טעם נרכש”.
נמשיך בתפריט. כיוון שלא לקחנו ציוד בישול, אכלנו שלוש ארוחות – לפעמים יותר – בחוץ. המסלול עבר בעיירות קטנות וכפרים, ולמרות זאת לא היה חסר מסעדות איכותיות ובתי קפה מצויינים. מסעדה אחת בעיירת האוויק שעשעה אותנו במיוחד בתפריט המאוד מגוון שלה – מסלט אוליבייה רוסי ועד דולמה יוונית. כמובן גם המנות המקומיות תמיד תפסו מקום כבוד בתפריט – אבל נמנענו מהן.
עיר הספרים
היו כמה וכמה נקודות זכורות ברכיבה זו, והיריעה קצרה מלהכיל. בכל זאת, אולי אחד הדברים הכי מרשימים הייתה עיירה קטנטנה בשם Wigtown. עיירה זו ידועה בתור עיר הספרים של סקוטלנד, ולא בכדי. בעיירה פועלות לא פחות מ-6 חנויות ספרים יד שניה. בדיעבד הסתבר לנו, שהבעלים של אחת החנויות כתב ספר בשם “יומנו של מוכר ספרים”, ובעקבות הספר אף צולמה סדרת טלוויזיה.
לסיכום. המסלול ברובו שקט ועובר באזורים יפים, רובו – בטבע. ההגעה לנקודת הזינוק לא פשוטה, אך שווה את המאמץ. האנשים נחמדים, האוכל – מגוון, המחירים הפתיעו לטובה. הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שפספסנו את מבשלת הוויסקי המקומית לטובת חנויות הספרים, שבלי ספק היו מעניינות — אבל וויסקי הוא חוויה ייחודית בפני עצמה. אמנם רוב מבשלות הוויסקי הסקוטיות נמצאות צפונה מהמסלול, ב-Highlands, בכל זאת מבשלה אחת הייתה, ופספסנו אותה. אני יודע, סדר העדיפויות שלי דורש שיפור. אז אם תבואו בעקבותינו, אל תחזרו על הטעויות שלי. קודם הוויסקי, והספרים – אם יישאר הזמן.
מאת: דימה רובינשטיין
