L’Étape du Tour הראשון שלנו היה בפירנאים ב-2014 ולא צלחנו אותו! לכאורה מקטע לא רצחני מהטור לא היה אמור להוות בעיה מיוחדת והתאים לקילומטאז שיש לנו ברגלים – הוא היה מורכב משתי עליות: האחת לטורמלה ועוד עליה אל ה-Hautacam. היינו שישה רוכבים שהגיעו לחופשה בפירנאים ורצינו לשלב מקטע מהטור לטיול אופנים שאירגן בקפידה יוסי טנדלר, שהוא אלוף בתפירת טיולים עם הקלאסיקות הכי שיש.
התחלנו יפה, וכשהגענו למרגלות הטורמלה התחיל גשם שלא הפסיק לרגע – במשך כל העליה עד לפיסגה שהיתה תחת מזג אויר סוער וקר. רצינו להתכונן לירידה מהטורמלה, נכנסנו לבית קפה שהיה מפוצץ רוכבים, הזמנו מרק, שטרודל, קפה, משהו להתחמם… ומשם לא הצלחנו לצאת החוצה בחזרה. מזג האויר הכניע אותנו ושיירת האוטבוסים אספה את כל האלפים שלא עמדו במשימה.
ההרגשה היתה סוג של הלם. מצד אחד הפעלנו הגיון בריא עם החלטה הכי נכונה ומצד שני זה הרגיש כמו סוג של כשלון שלקח לפחות לי כמה ימים להשתחרר ממנו…. עוד אז אמרנו יהיה שידור חוזר ותהיה נקמה!
מאת: שמעון אילון
צילום: Sportgraf
יוצאים להחזיר את הכבוד האבוד
השנה יצאנו למשימה הזאת שי יניב ואני להחזיר את הכבוד האבוד ולצלוח את המשימה, רק שהשנה נפלנו על מקטע קטלני ואולי מהקשים שידע האטפ: 145 קמ על 4,700 מטר טיפוס על 4 עליות כבדות, שהאחרונה בהן היא גיהנום של 11.5 ק”מ על 8.4%.
יש לנו טראנסאלפ על הרגלים ועשינו מיקטעים קשים ברזומה שלנו, אבל הפעם לא רצינו להיכשל ובאנו נחושים וממוקדים לעשות את זה ולא להכנע – לא לרגלים ולא למזג האויר. באנו מתוך מטרה ברורה שלא לתת ל Cut Off לתפוס אותנו, אז התאמנו וטיפסנו וטיפסנו כמה חודשים טובים.
כשבועים לפני האירוע המארגנים הורידו את העליה השלישית בגלל אירוע של מפולת אבנים שהיתה, והם מנסים להכשיר את המעבר עד להגעת הטור דה פראנס. המקטע נעשה 122 קמ שלוש עליות 2800 מטר מצטבר ואופססס הלחץ ירד. ידענו שהפעם זה יהיה שלנו וגם הקאטאופ לא מפחיד אותנו.
אז מה זה L’Étape du Tour?
בשנת 1993 בחסות המגזין Velo נפתח לקהל הרחב מכל רחבי העולם מקטע הררי מהטור דה פראנס, אם זה בפירינאים או באלפים הצרפתים. הרעיון לעשות אותו אחד לאחד כמו בתחרות המקצוענית. לחוות את המסלול לפני שהטור עובר שם, ואז כעבור כשבועיים כשהטור יעבור בו תוכלו ל”השוות” את התוצאה שלכם לתוצאה שלהם וגם כדי להרגיש כמה קשה הטור כשעושים בו קטעים כאלה במשך 21 יום מפרכים.
האטפ מוגבל ל 15,000 אלף רוכבים בהזנקות של 1000 רוכבים כל 10 דקות כדי למנוע צפיפות. מתבצעת חלוקה לקלובים לפי רמת הרכיבה והשנה הוגרלנו לכלוב 12, ולמרות שביקשנו לקדם אותנו קדימה זה לא עזר כי הם הזכירו לנו שלא גמרנו את המקטע בפירנאים. מה שנכון נכון!
יש רוכבים מההזנקות הראשונות שמגיעים לתוצאות שהן כמעט ברמה של רוכבי הטור ומבחינתם זה חתיכת אתגר, השנה הזוכה גמר את התחרות על יותר מ34 קמ”ש ממוצע שזה מטורף לחובבנים!
לני שלנו השתתף כמדומני ב2012 ונתן שם תוצאה דימיונית שהוכיחה איזה מטפס מעולה הוא.
נחזור לאטפ שלנו, מזג אויר פצצה שמים בהירים אוירה מחשמלת שהצטברה כמה ימים לפני התחרות הן בעיירה והן במתחם האקספו…פה ושם כמה ישראלים אחד מהם הכרנו יעקב קורח מ 500 ואט . הרבה רוכבים מתערבבים בשלל צבעים ותחפושות.
המסלול ונתוני העליות:
- עלייה ראשונה: Col des Aravis – קטגוריה 2, עם גובה מצטבר של 1,487מטרים לאורך 6.7 ק”מ (פוגשים אותה בק”מ ה 22.5). שיפוע ממוצע של 7%.
- הקולומבייר – Col de la Colombière – נגיע אליה בק”מ ה 47, ונטפס בה 11.7 ק”מ של קטגוריה 1 עם שיפוע ממוצע של 5.8%.
- העלייה השלישית – Col de Joux Plane – פוגשת אותנו בק”מ 110.5 וצוברת 1,691 אנכיים, בשיפוע של 8.5% ולאורך של 11.6 ק”מ. זו עלייה מהקטגוריה הקשה ביותר: hors catégorie climb
יוצאים לדרך
הזנקה היתה מהירה מאוד לארביס – עליה שעשינו בעבר מהכיוון השני שלא היוותה בעיה, הרגלים טריות אבל כל הזמן מהדהד לנו בראש שיש לנו עוד את העליה הקטלנית האחרונה שמחכה לנו בק”מ ה 110 – ה Col de Joux Plane שחייבים לשמור לה רגלים.
צפוף מאוד במסלול. הכבישים סגורים לחלוטין מרכבים, והמון רוכבים אדיר עוקף ונעקף. מתקשקשים עם כל מיני רוכבים, מצלמים וזורמים.
על הדרך נקודות מים והאכלה לעצירות רענון ובמיוחד לשתיה ואיזוטונים.
אחת הבעיות הגדולות באירוע בסדר גודל כזה, אלה הירידות שצריך לבצע בתוך צפיפות רוכבים משמעותית. כל הזמן נצמדים לימין ולא עושים שטויות: אנחנו רוצים לחזור הביתה בשלום, וכמובן להמשיך בטיול. לאורך המסלול ראינו כמה התרסקויות בירידות של רוכבים אחרים.
אחרי העליה לקולומבייר יש ירידה ארוכה מאוד ואז 40 ק”מ מישוריים יחסית שבהם מתכנסים לפלטונים. שם מרוויחים זמן אם יושבים על הפלטונים הנכונים.
בעליה האחרונה לז’ופלאן (Col de Joux Plane), כשהחום טיפס לרמות גבוהות, הבנתי שלנו יש יתרון כי אנחנו רגילים לרכיבות בחום. שם על הטיפוס הזה ראינו מלא הולכים ברגל או רוכבים שמחפשים פיסות של צל להתרענן ולהוריד דופק…אנחנו עולים מונוטוני ובקצב קבוע. זאת עליה של 11.5 קמ על 8.5 אחוז שבאה בסוף המקטע. מי שלחץ לפני שילם בעליה הזאת בענק!
לקראת סוף העליה כבר מרגישים את הגב התחתון וכפות הרגלים בוערות אבל ממשיכים ולא עוצרים! מהפיסגה יש צלילה מהירה של כ-10 קמ למורזין. על הגרמין אנחנו רואים כבר 5:44 שעות לא קלות, שזה עושה אותנו הפעם לפינישרים ראויים ולנציגים של הקבוצה שהחזירה את הכבוד מהסערה בטורמלה, עם תוצאה שיצאנו ממנה מרוצים. בלי לקרוע את עצמנו הגענו מאוששים ומחוייכים עם חויה מדהימה וגם עם תיעוד של מלא מלא תמונות!
לסיכום
מי שרוצה לחוות את הטור על הרגלים ולשלב חופשת פאסים עם צפיה בטור…האטפ זה היהלום של החופשה! ממליץ בחום.
מאת: שמעון אילון
צילום: Sportgraf
