רוכבי ישראל משתלטים על ליביניו

חוויות ממחנה אימונים בליביניו (Livigno) – אחרי שהיתה בעיירת הסקי הפטורה ממס באיטליה, חזרה אליה שלומית לשבוע מאתגר של אופני הרים במחנה אימונים, רק כדי לגלות שחצי מענף האופניים הישראלי מחכה לה שם. זה טוב או רע? קראו בכתבה:

כבר בביקורי הקודם בליביניו המושלגת, בחופשת סקי עם הילדים, עמדתי על המהפך שהאתר עובר בעונת הקיץ והבטחתי לעצמי לדגום את המקום, לא רק על מגלשיים, אלא גם על אופניים.

אי שם בחודש ינואר, החל שיח ער בקבוצת הרכיבה שלי (CCC עמק יזרעאל), על טיול רכיבות רגוע וזורם. הרבה מישורים, רמת רכיבה ידידותית, קצב נוח. תכלס… בזמנו נשמע מתאים. אני, כמי שלא רוכבת בחורף, ראיתי הזדמנות לחזרה איטית ובטוחה לכושר לאחר תרדמת חורף ארוכה. אלא שאז הגיעה ההצעה לחלופה מועדונית לחופשת אופניים בליביניו שבאיטליה. הופה. יש כאן משהו. בהיסח הדעת מבלי לקחת בחשבון את העלויות (ולא על יורו אני מדברת, אלא על מחיר החופש שאשלם בהכנת הגוף לאתגר), נרשמתי. ורק אז הבנתי… עוד ארוכה ומאוד תלולה הדרך לליביניו. אין מנוס מלהרים את עצמי, לרדת את עודפי החורף המפנקים, להתחייב למשטר אימונים ובעיקר לתפור עליות, בדגש על “קירות”. קבוצת הווטסאפ “פיצה ובירה” שעידית פתחה למאותגרי אימונים, היוותה חפ”ק ראוי שקרא אותי לסדר.

בואו איתנו למקומות יפים! הצטרפו לניוזלטר:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

באמת שלא בכוונה, ויצקצקו המצקצקים, מועד ויעד החופשה נפל על אותם התאריכים שדוד (בן זוגי) והחבר’ה שלו נמצאים בליביניו. עם הזמן התברר שלא נהיה הישראלים היחידים בעיירה הקטנה. רוכבי ישראל משתלטים על ליביניו: “הסמרטוטים” מ The Buttons, בנות בשביל האיילה, רוכבי HD ועוד קבוצות עצמאיות קטנות של רוכבי כביש דוברי שפת ארץ הקודש. 

ליביניו – עיירת הספורט מגוונת  

ליביניו (Livigno) היא עיירה קטנה במחוז לומברדיה באלפים האיטלקיים, סמוך לגבול עם שוויץ. העיירה, בגובה 1,830 מטר מעל פני הים, מהווה יעד תיירותי מבוקש בחורף לסקי, עת השלג מובטח בה לעונה ארוכה יחסית. ובקיץ לרוכבי אופניים מכל הענפים: כביש, שטח, ואנדורו. צ’ופר נוסף מעבר ליופי הפיסי של המקום: ליביניו היא עיירת “דיוטי פרי” שבה כל המחירים בחנויות פטורים ממע”מ, מה שהופך את חוויית הקניות לאטרקטיבית במיוחד.

המלון, Alpen Resort Bivio, המתמחה בחופשות לנופשים ונופשות אקטיביים, מספק תשתית מלאה לספורטאים חובבים ומקצועיים כאחד. משפט החזון Sport, Relaxation, Nature and Well-Being בהחלט תואם את סדר היום של האורח הרוכב. היו בו מספר ארוחות מותאם לאימונים, עודף פחמימות מוגזם, שפע ומגוון לאורך כל שעות היממה. מאוד נוחה גם התמיכה המלאה בתחזוקת אופניים: טכנאי, חדר מזוודות, עמדת שטיפה, מקום לתליית נעליים לייבוש וגולת הכותרת, מתחם בריכה וספא הכולל בריכות קרח קפואות, סאונות לוהטות ושירותי מסאז’ לשרירים הדואבים בסיום כל יום. לפעמים הרכיבה היא רק תירוץ. מהתיאור לעיל, נגזרת השאלה: יחס הוצאת קלוריות – הכנסת קלוריות. מאוזן? ובכן במלון דואגים לטיפוח מסת שריר באמצעות עשרות מדרגות אותן אתה נדרש לעבור בצאתך ובשובך ממתחם אחד לשני (68 מדרגות מהאופניים לחדר, 49 מהחדר לקבלה, אבל מי סופר? מי ששוכח דברים למטה ומשלם ביוקר).

המסלולים – זוג אופניים אחד – שלוש תצורות רכיבה

שבוע לפני הנסיעה, התמלא הוואטסאפ הקבוצתי תמונות של ליביניו בלבן, מגובה בדיווחים על סופות שלגים וטמפרטורות חד ספרתיות נמוכות ומדאיגות. מעבר לתהיות על הביגוד הנדרש, עלה חשש שבשטח ההררי יהיה רב הנסתר על הגלוי, ושנדרש להייק-אנד-בייק בתנאים של שלג ובוץ. גל ועידית (המאמנים המלווים), שתכננו את המסלולים על בסיס מחנות קודמים וניסיון עבר עשיר באתר, נדרשו לעשות “חישוב מסלול מחדש” ולבנות, בעזרת סיוע מקומי, חוש התמצאות והרבה מזל מושכל, את המסלולים לתנאים החדשים. בפועל, מעבר ליום גשום אחד, זכינו לחמישה ימי רכיבה שימשיים ובהירים.

במהלך הרכיבות זכינו לטעימות מכל תוואיי השטח: תחילת יום, עליית כביש עוד לפני שנפקחות העיניים ומתחממים השרירים. טיול בפסגות על שבילי גרבל עם פריחה מרהיבה בצידי השביל וגלישה בסינגלים מהודקים ומהירים. 

קצת על עליות וירידות בליביניו

אני חובבת עליות! כתושבת נשר על הכרמל, אין לי הרבה ברירות: צריך להגיע הביתה איכשהו. ועם זאת… דבר לא הכין אותי לעליות ולירידות של ליביניו. היו סימנים מקדימים: שגיא ואילן מטרק חיפה הזדרזו להחליף לי רפידות ברקס שהיו יחסית חדשות. גלי רונן תיאר עליות בליביניו כשהוא מטה את כף ידו בזוית של 90 מעלות ודוד הכריז על הזמן המתאים להחלפת הפלטה. העליות אמנם ארוכות ותלולות, והכביש לרוב לא מזמן לנו שוליים, אך תרבות הנהיגה באזור מתחשבת וסובלנית כלפי הרוכבים. מרבית הנהגים נוהגים באיטיות עד להזדמנות נכונה ובטוחה לעקיפה, נותנים זכות קדימה בחצייה של הכביש ועושים שימוש אפסי בצופר. הירידות היוו עבורי את החלק היותר מפחיד. בשטח, הירידות היו כה תלולות שנדרשתי לפעמים לעצור על מנת לשחרר את הידיים. ובכביש, המהירות שבה רכבנו העלתה לי את הדופק מהפחד. שותפיי לרכיבות התגלו כשייטים מנוסים שגלשו במהירות נהיגה לאורך עשרות קילומטרים מתפתלים.

חוויה בגביע העולם ב-Val di Sole

נסיעה עם ברנרדו, הנהג החייכן לנקודת התחלה של העלייה המפורסמת Mortirolo. זו עליית סרפנטינות ארוכה ומפורסמת בכביש עם שילוט נקודות ציון לאורך כל הדרך, המראות את מספר פנייה, השיפוע והמרחק לפסגה.  כל המידע הדרוש לרוכב העצמאי (“כל אחד בקצב שלו”) כדי לצלוח את האתגר ולהגיע חסר נשימה לנוף עוצר נשימה. מכאן ירידה לא נגמרת, חוצה כפרים קטנים ותושבים מורגלים בתנועת הדו גלגליים הערה למדי.

הצטרפו לקבוצה השקטה של בייקפאנל בווטסאפ. לחצו פה: 

משם לעמק Val di Sole, הזכור לי לטובה מאתר הסקי Sella Ronda המפורסם, לתחרות גביע העולם במסלול XCO.  כמו בהזמנה מתוכננת מראש: מזג אוויר משגע, וייב מטורף של קהל מפרגן ומשולהב, בירה, נקניקיות ומסלול רווי אלמנטים מטורפים. שבוע קודם התקיימה בארץ תחרות במשמר העמק. שם, חשבתי שזה מסלול מרשים ומאתגר ועכשיו קיבלתי את האח הבכור והמטורף של הענף. בזינוק עשרות מתחרים, פייבריט אחד מוביל Nino Schurter ושני נציגים ישראלים, תומר זלדמן וגילי גונן, שהיוו טריגר לחשיפת הישראליות שלנו בשאגות עידוד לאורך המסלול. 

גבולות פתוחים – מחשבות בהקיץ על מזרח תיכון חדש

יום הרכיבה הרביעי היה יום שטוף שמש שהיווה תאורה מושלמת לנוף האלפיני באביב. יצאנו ישירות מהמלון לסינגל Forcola בגלישה לואדי עם הפריחה הכי מגוונת שיש: מרבדים של פרחי בר, ערוצי נחל ומפלונים, פרות, פרפרים וציוץ ציפורים. מרגיש לי כמו בסרט, אבל כזה עם 4D או  virtual reality.

טיפוס קצר על הכביש דרך “הגלריה”, שזה סתם שם מכובס למנהרת שלגים אפורה, עד לPasso – de Bernina – נקודת הגבול עם שוויץ. המעבר בין מדינות אירופה משול למעבר בין שתי ערים יותר מאשר מדינות. מעבר לבוטקה נטוש, אין דבר שמעיד על החלפת אזור חיוג. זה עורר אצלי מחשבות על ההיסטוריה הגיאופוליטית של אירופה מוכת המלחמות והמציאות הרגועה של היום. מי ייתן ונוכל גם אנחנו לשוב ולקבל מעט “מזרח תיכון חדש” – חזונו של פרס שזכינו לראות מתגשם ב”ליל הטילים”  (שבו מדינות ערביות הפגינו שכנות טובה בהגנה אקטיבית על ישראל).”

מחנה אימונים מול חופשת אופנים  

לליביניו יצאנו 17 רוכבים ורוכבות ברמות כושר שונות, מרביתם צמודים לתכנית אימונים קפדנית ומקצועית שבהחלט מציגה תוצאות. עבורי זה היה מלחיץ. אולם בוצעה חלוקה לשתי קבוצות: החזקים והמטיילים החכמים, וזו נתנה פתרון מושלם לרכיבה שווה לכל נפש. בעוד שגל הגדיר את הנסיעה כ”מחנה אימונים”, עידית התייחסה אליה כ”חופשת אופניים” כך גם התאימה את המסלולים לרמה ולסבולת של הרוכבים בה.
Make No Mistake הרמה היתה גבוהה ולא קיבלנו הנחות גדולות. מבחינת מרחק וגובה, אבל לזכותה של עידית, היא יודעת להחזיק קבוצה: מעודדת את האחרונים להזדרז, מתזזת את הראשונים לפרסה לאחור, אין עצירות, אין אספרסו על הדרך ואם בתמונה חפצת, תתכבדי ותגיעי ראשונה לפסגה כדי שיהיה לך זמן לשלוף את הנייד.   

לסיכום: מוגזם

הירוק – מוגזם, הנופים – מוגזם, האוכל – מוגזם, הפינוקים במלון – מוגזם. אך מעל לכל, הארגון, החברה, בחירת המלון והמסלולים, ההובלה ואישית גם השותפה לחדר, הכל התלבש לי כמו כפפה לגריפ. “מתי עוד פעם?” הזדרזתי לשאול וכבר שמעתי את גלגלי השיניים מסתובבים בראשי הרוכבים סביבי. בחזור, כבר החלו הרמזים לאתגר הקרוב. אין רגע דל… Epic Israel 2024 כבר כאן.

נספח המסלולים לחובבי הנתונים והמפות

יום ראשון קצר – הכרת הסביבה הקרובה
Via Del Foscagno – כביש מתפתל במגמת עלייה מתונה כשלאורכו נקודות תצפית על העמק. Passo E’ra בסיום עליית הכביש , נוף רכבלים מושבתים שמעידים על תנועת גולשי סקי בחורף/ רוכבי אנדורו ארוכי הבולמים בקיץ. ממשיכים לטפס בשבילי 4*4 עד לנקודת Mottolino בגובה 2500 מטר. שם כבר מרגישים את הגובה בנשימה המתקצרת. ירידה בסינגל ארוך תוך חציית מפלונים, שלוליות בוץ ואמבטיות שלג.
קובץ GPX היום הראשון

יום שני – אפור, גשום וקר תכלס… אם זה לא היה היום השני שלנו כאן, הייתי ממירה את נעלי הרכיבה לנעלי הליכה. לא כיף בגשם! יוצאים מהמלון ברכיבה מינהלית עד לאגם/נהר Granda, חימום תוך טיפוס בתוך היער אל  . Passo di Valle Alpisella והגעה לפסגה: רוחות, קור, גשם ונוף אפרורי למדי. מתחילים בירידה לכיוון סכר Cancano, סכר מלאכותי ענק היוצר את אגם Lago de Cancano. עולים בכביש Trapela, יורדים Teola ומגיעים סחוטים ומרוצים למלון. הג׳קוזי לא נראה מזמין יותר מאשר באותו אחה”צ.  קובץ GPX היום השני

 יום שלישי – רכיבה קצרה – חוויה גדולה: כבר סופר ותואר לעיל: Mortorolo – עלייה מפותלת וארוכה , ירידה ארוכה עוד יותר ובסופו של יום… גביע העולם ב-Val di Sole . קובץ GPX היום השלישי

יום רביעי – חוצים את הגבול לשוויץ! יציאה מהמלון ישירות לסינגל Forcola הציורי ,  טיפוס קצר על הכביש עד לPasso – de Bernina  – נקודת הגבול עם שוויץ. משם שוב טיפוס לתצפית על אגם Lango Bianco הבולט בצבעי הטורקיז שלו, חזרה על הכביש ל Passo D’Erra בפריסה של כולנו לאורך כל הסרפנטינות. ומשם בגלישה למלון. קובץ GPX היום הרביעי

יום חמישי – “סטייג’ המלכה” – החזקים ל Gavia. מסלול הפוך (בחלקו) למסלול היום השני תוך מעבר בסכר Cancano, חוויה מתקנת לפעם הקודמת שהיינו כאן, עליית הסרפנטינות המפורסמת של Valdidentro (להרגיש ורוד עם סימני הדרך מהג’ירו שעבר כאן לפני כחודש), ומשם בכביש עד Santa Catarina. החזקים עלו ל-Gavva, שבדיעבד היה אחד הפסים המרהיבים ביותר עם קירות שלג לצידי הכביש מנצנצים בשמש האביבית. תמונות מעוררות קנאה… פעם כשאהיה גדולה… וכמובטח בקבוצת הווטסאפ, סיום מתוק של פיצה ובירה ב Bormio. קובץ GPX היום החמישי

יום שישי – סיבוב פרידה – עלייה ל E’Raa לצורך ירידת DH בחלקה, בסינגל לאורך נחל Torrente Vallaccia עד לשביל סובב האגם ועד לעיר לשופינג אחרון. קובץ GPX היום השישי

מאת: שלומית בן איש
צילום: אורן לוי , שלומית בן איש

בת זוג לדוד ואמא לשני גבירים. רוכבת שטח שעשתה את המסלול מחובבנית לתחרותית וכעת עושה את המסלול בחזרה. מובילה בגאווה את קבוצת ״הרוכבות המושלומית״. חוטאת גם בריצה, סקי וטרקים רגליים.

תגובות לכתבה – באינסטגרם של בייקפאנל-BIKEPANEL