קיבלתי לידי מוצר חדשני – סט של פדלים מגנטיים לגראבל מחברת Magped בייבוא של חנות האופניים האילתית המוכרת: אמין אופניים. להלן ההתרשמות.
היתרונות של פדלים עם קליטים על פדלים שטוחים הם ברורים: הגברת יעילות אנרגטית, הפעלה רציפה, מיקום יותר עקבי של הרגל על הפדל. החסרונות ידועים גם הם: החסרון העיקרי הוא החשש, בפרט אצל רוכבים מתחילים, שלא יצליחו להשתחרר בזמן, ויתרסקו. שימוש נכון בפדלים בעלי קליטים מצריך מידה של תרגול. חסרונות אחרים הם הצורך לרכוש נעליים מיוחדות, שמעתה והלאה ישמשו אתכם תמיד לרכיבה, מחיר גבוה יותר של פדלים עם קליטים, והצורך בכיוונון של המערכת. כמו כן, הזווית של הרגל יחסית לפדל כמעט קבועה (יש טווח משחק, אבל הוא קטן), ולאו דווקא אופטימלית מבחינה ארגונומית. עבורי בתור רוכב מתייר יש לפדלי קליטים חסרון חשוב נוסף: הם מצריכים הוספת זוג נעליים נוסף לרשימת הציוד, שטוב רק לרכיבה – ולא להליכה בערב.
הכירו את מאגפד – Magped
הגיע לידי מוצר חדש, שמתיימר לפתור חלק מהבעיות הללו. שם המוצר, והוא גם שם החברה – Magped – מספק רמז דיי עבה לגבי מהותו: פדלים, שבמקום להשתמש במנגנון קפיצי לחיבור הנעל לפדל, משתמשים במגנט עוצמתי. המוצר נולד כפרוייקט קיקסטארטר, והבשיל לחברה שמוכרת – ומוּכרת – בעולם. היבואן – אמין אופניים מאילת, מחירם באתר של אמין הוא 760 ש”ח (שזה בדיוק 208 דולר המחיר בחו”ל ביום בו בדקתי את המחיר). יש לציין שזה לא פתרון זול יותר מהאלטרנטיבות, אלא אחר, לצרכים שונים.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
אגב, הרעיון אינו חדש – פטנט על פדלים מנגטיים הוגש – ואושר עוד ב-1994, ולמעשה תוקפו פג מאז. אבל לפעמים לוקח לרעיונות חדשים זמן להבשיל והיום יש כבר לפחות שלוש חברות שמייצרות פדלים מגנטיים, וכנראה ל-Magped יש זכות ראשונים בנישה שיווקית זו. לחברה – סרגל מוצרים המורכב משישה דגמים שונים של פדל מגנטי, עבור קשת רחבה של פרופילי שימוש, מרכיבת כביש ועד גוונים שונים של רכיבת שטח. הדגם שקיבלתי מיועד לרוכבי גראבל. אני בטוח שרוכבי גראבל רבים ירימו גבה למשמע קביעה זו. זאת הפעם הראשונה שראיתי פדלים מיועדים בעיקר לרכיבת גראבל – לרוב משתמשים רוכבי גראבל בפדלים של SPD הטובים והישנים. מבחינת המראה, הפדל דומה מאוד לדגם הכביש של החברה, ולדעתי ההבדל היחיד הוא שהראשון מתחבר לנעלי שטח, והשני – לנעלי כביש.
התרשמות ראשונית
הפדלים מגיעים בקופסא מעוצבת יפה, ובתוכה – הפדלים עצמם, ה”קליטים”, ספייסרים בשלושה גדלים וכל מיני פרזול, כמיטב המסורת של איקאה. יש אפילו 4 מפתחות אלן, אבל לתדהמתי אף אחד לא מתאים לברגים שמשמשים לחיבור הקליטים (על כך בהמשך). הפדל עצמו נראה “סליק” ומודרני, וגם מרגיש קל מאוד ביד. לאלה שאוהבים לספור גרמים, פדל בודד שוקל 105 גרם (לשם השוואה, פדל בודד מדגם Shimano XT PD-M8100 שוקל כ-170 גרם – הפרש משמעותי). כמובן, לי בתור רוכב תיירות הנתון הזה חסר ערך, אבל רוכבי גראבל יותר ספורטיביים – לידיעתכם.
הקליטים נראים כפלטת פלסטיק, שבתוכה משובצת פלטת מתכת. אם מסובבים את הקליט בדרך מסוימת, צורתו מזכירה קוף מופתע (ואם מסתכלים על זוג קליטים מחוברים לנעלים – אז זה כבר זוג קופים מופתעים). הקליט שוקל 37 גרם, לעומת קליט SPD של שימנו, ששוקל 26. פחות כיף, כי זה תמיד על הרגליים, אבל לא באמת הרגשתי את ההבדל במשקל.
הרכבה וכיוונון
הפדלים מגיעים עם חוברת המכילה שלל אזהרות בשלל שפות, אבל לא את הוראות ההרכבה והשימוש. בשביל זה יש לפתוח סרטון יוטיוב, שהקישור אליו ניתן כ QR. לצערי, הקוד עבור הסרטון של גראבל משובץ בין קודים של שני דגמים אחרים, והטלפון שלי התעקש לפתוח דווקא אותם. פתרתי את הבעיה בעזרת כיסוי הקודים הלא רלוונטיים על ידי שני הפדלים – והנה אני מקבל תמורה מהפדלים עוד בטרם הרכבתי אותם!הסרטון קצר מאוד, פחות מ-2 דקות. אהבתי את זה שלא היתה בו אף שניה מיותרת, אבל לדעתי חלק מהמידע היה חסר. גם פחות התחברתי לעובדה שהמידע זמין רק בצורת סרטון – היה נחמד אם לצידו היו גם הוראות כתובות. כמו כן, השפה היחידה שבה ניתן לקבל את ההסבר היא אנגלית במבטא גרמני כבד.
ההרכבה מתבצעת במספר שלבים. ראשית, מחברים את הקליטים לנעל, אבל בשלב זה לא מחזקים עדיין את הברגים עד הסוף. שנית, שמים את הנעל על הרגל, מחברים את הפדל אל הקליט, ומוודאים שהציר של הפדל נמצא בדיוק מול מפרק השורש של האגודל. בשלב השלישי מוסיפים לפדל ספייסרים, כאשר ניתן לבחור בין שלושה גדלים, כך שהמרחק בין החלק הקדמי של הפדל לבין הנעל יהיה בערך מילימטר. רק עכשיו ניתן לחבר את הפדלים לאופניים.
סיימנו? לא בדיוק. גובה המגנט מעל הפדל מתכוונן גם הוא, ומשפיע על חוזק הקשר בין הנעל לפדל. ייתכן שבשלב זה הפדל ירגיש רופף ותצטרכו לשנות את גובה המגנט. מן הסתם, הדבר יצריך גם החלפת הספייסרים – כי עכשיו החלק המרכזי של הפדל מתרומם מעל החלק הקדמי. אבל הספייסרים מוברגים ישירות לתוך גוף הפדל, עשוי הקרבון, ולא נראה בנוי להברגות מרובות. האם החשש אמיתי? הסרטון הקצר לא מתייחס לנקודה זו. אני מפרט את התהליך כאן בשביל להדגים שתי נקודות. ראשית, ההתקנה והכיוונון של הפדל לא טריוויאליים כלל. השוו מול הרכבת פדל ה-SPD של שימנו. יש בדיוק שני דברים שניתן לשחק בהם: מיקום הקליט בתוך הנעל, וחוזק הקפיץ, והמשחק הזה הוא פשוט מאוד. שנית, התהליך הלא טריוויאלי הזה מסוכם בסרטון שאורכו פחות מ-2 דקות. יש פה הרבה מרחב לפתרון בעיות יצירתי, שהיה יכול להימנע על ידי הוראות יותר מפורטות – ואולי על ידי תהליך התקנה פחות מסורבל.
מבחן הרכיבה
הפדלים נראים טוב על האופניים, ובטוח יהוו נושא לשיחה ברכיבות קבוצתיות. בשונה מפדל SPD, ובדומה לפדלים של כביש, אלה אינם דו-צדדיים. החיבור אל הפדל מתבצע בדומה לפדל כביש, כלומר באים עם הרגל מאחור בכיוון קדימה, ואז למטה. הבדל נוסף בין פדל קליטים הוא שעם הקליט אתה או בפנים, או בחוץ, אין שום דבר באמצע, ופה – יש. אחרי שהרגשתי מגע ראשוני עם הפדל, נאלצתי לשחק עוד קצת בשביל להרגיש חיבור אמיתי. זאת הרגשה קצת מוזרה, ויש להתרגל אליה.
באחת הרכיבות הראשונות עשיתי טעות, וניסיתי להתחיל ברכיבה בשיטה הרגילה שלי עם הפדלים של SPD: מכניסים רגל אחת בתוך הקליט, דוחפים עם הרגל השניה ומניפים אותה תוך כדי תנועה. טעות חמורה! הרגל לא נתפסה בפדל, וכמעט עפתי על הפנים. השיטה לא מומלצת בעליל כשמדובר בפדלים מגנטיים, לפחות לא עד שצברתם יותר נסיון בחיבור הרגל בשיטה של הפדל המגנטי. בינתיים תתחילו בנסיעה כשאתם קודם מעבירים את הרגל, ואז שמים רגל על הפדל.
לחצו להצטרף לערוץ הווצאפ של BIKEPANEL:
שמתי לב שגם אחרי שהנעל התחברה אל הפדל, נשמרה היכולת לסובב את הרגל ימינה ושמאלה, בתוך מפרק הקרסול, תנועה שהייתה גורמת לניתוק עם פדל ה-SPD. עולה כאן שאלה מעניינת: האם יש כאן פתרון לבעית המצב הלא טבעי של הרגל, שבמקרה של פדלים מסורתיים מקובעת במישור זה? לפי הכתבה שמצאתי, אכן המצב הארגונומי האופטימלי מחייב מידה מסוימת של תנועה לטרלית (סיבוב של העקב). פדלים מסורתיים של SPD מאפשרים מידה מסוימת של תנועה זו – תלוי בסוג המחבר שלכם. עם כל החדשנות שבפדל המגנטי, ותוך הסתייגות קטנות לעיל, החוויה הכללית מהרכיבה עם ה-Magped היא של פשוט זוג פדלים רגילים, איכותיים. אחרי מספר לא רב של דקות מפסיקים לשים לב שהפדל שם – ופשוט נהנים מהרכיבה. בעיני, לא להיות מודע לקיומו של רכיב האופניים – הוא תו איכות ממדרגה ראשונה.
שחרור הנעל מהפדל
אז אם סיבוב הקרסול לא משחרר את הפדל, מה כן? התשובה היא – הטיית הרגל הצידה, “גלגול” בשפת הטייסים. הפדל כנראה ישתחרר בין אם תטו את הרגל פנימה או החוצה, אבל התנועה החוצה מרגישה לי טבעית יותר. האם תנועה זו טבעית יותר או קלה יותר למי שלא רגיל לרגל שמחוברת לפדל? לא בטוח, שכן זאת עוד תנועה שצריך ללמוד אותה. למעשה, לרוכבי SPD יש פה קושי מסוים, כי עליהם לשכוח קודם את התנועה שעבדה להם קודם, וללמוד את החדשה, אבל זה לא קושי אמיתי, אחרי 2 רכיבות התרגלתי כבר לעניין.
תוך כדי הרכיבה ובעצירות
ובכן, הרגל מרגישה בטוחה בתוך הפדל ועם זאת פחות מקובעת, סוג של מרחפת מעל הפדל אבל תוך חיבור חזק. זאת הרגשה שונה, אבל שוב, לא קשה להתרגל אליה – וללמוד לאהוב אותה. בבאני הופ כנראה שעדיף לעשות את זה בטכניקה של באני הופ עם פלאטים. אחרי 10 דקות אתה שוכח שזה פדל שונה. רק אם מתעקשים, ניתן להרגיש הבדל קטן בתחושה, מין תחושת ריחוף, ששונה מתחושה הקשיחה יותר ב-SPD. בשלב מסוים ניסיתי בכוח להרים את הרגל למעלה. אם ממש מתעקשים, בסוף הרגל מתנתקת, אבל בהרבה יותר כוח ממה שמכניסים בפידול.
בהליכה
אז איך זה ללכת עם נעליים שעליהם הקליטים המגנטיים? לומר את האמת, לא הרגשתי הבדל מול קליטים של SPD. לא בדקתי, אבל אפשר להעריך שבהשוואה ל SPD כביש זה יותר נוח כיוון שהחלק הצמוד לנעל באופני כביש בולט יותר ובהם אין סוליית צד שמקלה כמו בנעלי הרים.
סיכום
מרענן מאוד לראות גישה שונה לגמרי לנושא החיבור והקליטים. הניסיון לעשות את זה אינו פשוט, ובהחלט יתכן שיש קהל של אנשים שפשוט לא מתחברים לגישה הקיימת. העובדה שה-SPD של שימנו הפך להיות סטנדרט כמעט יחיד אינה בהכרח אומרת שהוא מתאים לכולם.
שאלה שהייתי שואל את עצמי היא האם המחיר המשמעותי של המוצר מצדיק את עצמו ואת היכולת להזיז את הרגל יותר בחופשיות – ועדיין להישאר מחובר. אם המצב הכלכלי שלכם מאפשר זאת, ואתם רגישים לנקודות דקות של ארגונומיות הרכיבה – המוצר הזה בשבילכם, ואם אינכם רגישים במיוחד או נתקלתם בבעיה, רוב הסיכויים שהפתרון הרגיל ימשיך לשרת אתכם ולא תמצאו סיבה להחליפו.
יתרונות
- יתרון ארגונומי – יכולת לסובב את הרגל לצדדים מבלי לגרום לניתוק של הרגל
- מוצר חדשני ויפה, שיפנה מבטים ברכיבה הקבוצתית הבאה שלכם (ואולי אפילו אחת שאחריה)
- משקל קליל
- שטח פנים גדול יותר מ SPD (ללא כלוב)
חסרונות
- התקנה מסובכת (והסבר חסר)
- מחיר גבוה
- צורך בהסתגלות (קצרה) למי שרגיל ל-SPD
מאת: דימה רובינשטיין
