הערבה זה לא רק האזור שמפריד בינינו לבין אילת, וצריך לעבור אותו במהירות. היא צופנת בחובה את הירידה הטכנית המושקעת ביותר בארץ ועוד מגוון סינגלים חדשים, ישנים ופיראטים.
אחד הדברים שלמדתי, או לפחות טענו בפניי בקורס בוני שבילי אופניים הוא: שאין בישראל פארק מורזין, אין Whistler ואין אתרי סקי ראויים שהופכים למסלולי דאונהיל בקיץ. אבל יש כאן מדבר, והרבה. לא רק שיש כאן מדבר, אלא שבוני השבילים בארץ התמקצעו בבניית סינגלים מדבריים ברמה שאין שנייה לה בעולם. אחד החדשים שבהם הוא הסינגל המחבר בין יהל לקטורה, אשר שמו הרשמי הוא “סינגל הבולבוסים” אך הוא ידוע יותר בתור המורזין של הערבה. אמנם לא היתה לי הזכות להשתתף בבנייתו, אבל נטלתי לעצמי לפחות לבדוק אותו ואת סביבותיו.
קצת פראות מדברית בתור הקדמה
עוד לפני שנבנה הסינגל החדש, אזור יהל היה ידוע בזכות מערכת סינגלים חצי פיראטיים וחצי רשמיים. מערכת זו נמצאת דרום-מערבית לקיבוץ, ומהווה מוקד משיכה בפני עצמה. מדובר במערכת שבילים שזורמים על השלוחות סביב בקעה קטנה, ומספקים מצד אחד עליות מתישות ומצד שני ירידות טכניות מרגשות. ישנם סימונים כלשהם בתחילת הדרך, אבל הם מאבדים רלבנטיות מהר מאוד ורצוי להסתמך על קובץ לצורך הניווט או פשוט לאלתר בין הגבעות. רק אנא השתדלו להיצמד לשבילים הכבושים ממילא כדי לא לגרום נזק לסביבה.
ניכר שבחלק מהמקומות הושקעה עבודה מסויימת, אך לא מדובר בבנייה מסודרת של השבילים ורובם פשוט נכבשו לאורך השנים תחת גלגלי הגומי של הרוכבים באזור. מאחר ומתחם הרכיבה קרוב מאוד לקיבוץ, ניתן לרכוב בו באופן מודולארי. מי שירצה יכול לבלות כמה שעות של רכיבה טכנית, טיפוסים וזרימה, אבל מי שאין עתותיו בידו, יכול להסתפק גם בסיבוב זריז על אחת או שתיים מהשלוחות ולחזור לקיבוץ. דבר אחד שכן כדאי לשים אליו הוא שמאחר ומדובר בשבילים צרים ולא מסותתים היטב, הם מלאים באבנים חדות והסכנה לתקרים גבוהה מהרגיל (עבדכם הנאמן חטף אף הוא תקר בגלגל הקדמי). כדי להפחית את הסכנה רצוי למלא חומר טרי בצמיגים ולנפח מעט מעבר לרגיל. אבל בכל מקרה לא מומלץ לצאת לתא השטח הזה בלי כלים לתיקון ופנימית חלופית.
בין מורזין לערבה
אם נחזור מזרחה לכניסה של הקיבוץ מכיוון כביש הערבה, נראה סימון אדום-צהוב שיוליך אותנו לסינגל החדש והמפורסם שבין יהל לקטורה, שכיכב גם בסמרתון האחרון. ההתחלה סולידית למדי, בין מטעי תמרים ולאורך שבילים ישרים. אך מהר מאוד זה משתנה ואנו נכנסים לרכיבה מדברית משובחת של כ-25 קילומטרים. בניגוד למתחם הפיראטי הקודם, כאן מדובר בסינגל שהושקע בו תכנון משמעותי ועבודה רבה. על כל צעד ושעל ניתן לראות בנייה של ברמים גבוהים יחסית, המאפשרים לשמור על המהירות, והם נבנו כך גם בעליות למרות שמדובר בסינגל חד-כיווני (מה שמאפשר לרכוב אותו גם בכיוון ההפוך במהירות גבוהה). הסינגל משלב בין עליות לירידות באופן נוח למדי. הוא נמנע מלהתיש את הרוכב יתר על המידה, ועם זאת מייצר מספיק טיפוס כדי לאפשר ירידות זורמות ומשמעותיות אחריהן. זאת בעיקר באמצעות סללומים ארוכים.
בערך באמצע הסינגל ההולך מצפון לדרום, חוצה אותו שביל ישראל לאופניים ממזרח למערב. קשה מאוד להתבלבל בין הסימונים, אך בכל זאת שימו לב לצומת, מכיוון שאם תעלו בטעות על שביל ישראל לאופניים תוכלו לרדת ממנו רק 40 קילומטר מאוחר יותר, פחות או יותר, באזור פארק תמנע. לאחר מכן נגיע לקטע קצר על שביל עפר, לתחנת שאיבה של מקורות ואז לחציה של הכביש המחבר בין קטורה לנאות סמדר. מייד לאחר מכן נקבל את הטעימה הראשונה מסוג הבנייה שזיכה את הסינגל הזה בכינוי “מורזין”: ירידה טכנית בנויה היטב עם ברמים ענקיים ורולים ענקיים לא פחות, אך קצרה למדי.
הדובדבן שבקצפת מגיע רק בסיום, ומראה שכפי שלימדו אותנו בקורס בניית השבילים. בניית שביל איננה רק מיומנות טכנית אלא אמנות של בניית סיפור, ציפייה, התרגשות ולבסוף התרה. אל המקטע המכונה “מורד מורזין” נגיע אחרי טיפוס נוסף ורכיבה ברמה המדברית. בראשו נמצא שלט אזהרה המורה על כך שירידה תלולה לפנינו, ואז מתחילה ירידה שלפחות אני טרם ראיתי כמותה בארצנו הקטנטונת.
את הקום לקח שם שלומי חיימי, שסיים אותה בשלוש דקות, אבל עבור רוב הרוכבים הרגילים מדובר בהנאה טכנית של 4 עד 5 דקות. המורד נבנה בשיפוע חד יחסית, עם ברמים גבוהים וחלקים בצורה בלתי רגילה המאפשרים לרוכבים מיומנים לשמור על המהירות בירידה ולהמשיך לטוס למטה. לאורך הדרך ישנן גם גבשושיות גבוהות ורחבות (רולים) שמאפשרות קפיצות, אך לא מומלץ להשתמש בהן לצורך זה בנסיון הראשון כי אתם עלולים לקפוץ מעבר למסלול לתוך התהום. חשוב לדעת שתפקידן המרכזי של הגבשושיות הללו איננו לספק הנאה נוספת עבורנו הרוכבים, אלא לנקז מים החוצה מהשביל.
הן מוצבות במרחקים קצרים אלו מאלו כדי לא לאפשר למים לצבור מהירות, שתביא ליצירת חריצים בשביל ולדרדרת. המורד הזה הוא דוגמה מעולה לאופן בו בנייה נכונה בהתחלה יכולה לחסוך שנים של תחזוקה לאחר מכן. בסיום המורד נגיע לשפך נחל רחב ממנו אפשר להמשיך לקטורה ולסיים את המסלול. מאחר ומדובר במסלול קווי ולא מעגלי ניתן להשאיר רכב בקטורה מראש, אבל כפי שהסברתי בכתבה על שביל ישראל לאופניים אפשר בהחלט להסתמך גם על התחבורה הציבורית באזור ולקחת מהכביש הראשי אוטובוס חזרה ליהל.
סינגל הדרקון בערבה
מי שרוצה להמשיך לרכוב יכול לפנות צפונה-מערבה ולהמשיך על סינגל הדרקון, במקום להמשיך לקטורה. סינגל הדרקון נמצא איפשהו בין שני הדברים הקודמים מבחינת חוויית הרכיבה. מצד אחד מדובר בסינגל שהחל כשביל פיראטי ככל הנראה, והוא הרבה פחות מתוכנן ובנוי מסינגל יהל-קטורה. מצד שני, עדיין מדובר בסינגל בנוי ומסומן היטב, שיקח אותנו מקטורה עד אזור לוטן. הסינגל טכני ברמה בינונית ובעיקר מאפשר תוספת נפח למעוניינים בכך. כדאי לציין שבכל כמה קילומטרים ניתן לחתוך לכביש הראשי ולקחת אוטובוס חזרה לנקודת ההתחלה. 
לסיכום
חשוב להכיר הוא שהאזור כולו מרושת בשבילי אופניים, או לפחות שבילים קיימים שסומנו כשבילי אופניים. למשל, אחרי סינגל הדרקון אני עקפתי את קיבוץ יטבתה והמשכתי על מה שנראה כמו שריד של כביש הערבה הישן, ומשם לשביל המחבר בין לוטן לתמנע ומסומן אף הוא כשביל אופניים, למרות שמדובר בשביל עפר רגיל שכבר היה שם. עם תכנון מראש אפשר לחבר עוד ועוד שבילים, כולל שביל ישראל לאופניים ואת הסינגלים של פארק תמנע. כך מייצרים חוויית רכיבה מדברית שנמשכת בין יום שלם לשבוע שלם. צאו לחרוש וצאו לכבוש, אך בימי קיץ גם נהלו את זמן הרכיבה היטב.
מאת: אהרון אריאל לביא
