לי ולאוקלי יש מערכת יחסים לא ברורה במספר השנים האחרונות: בכל שנה הם מוציאים דגם חדש, עם עיצוב קיצוני, שתמיד עולה על קודמו בגודל ובלוק בכל שנה אני תמיד אומר לעצמי: “מה עובר עליהם? מי ירכיב משקף כזה בכלל?” ומגלה שכולם. כולם מרכיבים! ברגע הזה מתחיל תהליך כימי לא ברור במוח שלי, ומדחיה מוחלטת הרגשות משתנים ב-180° והופס אני מוצא את עצמי מזמין את הדגם החדש, בעדיפות למסגרת בצבע צהוב ניאון. מה אמרתי לכם? לא ברורה.
מאת: יואב גריבי
תמונות: גיאחה, אור פריאס
הכתבה פורסמה במקור ב OUTPANEL – בלוג הטיולים והאאוטדור שלנו, כנסו!
מבחני האופניים והציוד הטובים בישראל- הצטרפו לערוץ בייקפאנל בטלגרם: https://t.me/BIKEPANEL
לא צריך את פרק “הכירו את המותג”…
אוקלי היא חברה ש- needs no introduction. הציוד שלה מורכב ונחבש ע”י הספורטאים מהמפורסמים בעולם, לא ממש משנה באיזה תחום. העיצובים שלהם מגניבים, במטה שלהם יש בונקר, הם כבר 35 שנה בתחום האופטיקה, החל ממתכת הריתוך שהוצמדו לה שני תיילי ברזל ועד היום, אבל בעיקר כי גיאחה כבר הציג אותם במבחן הוקדם ב-BIKEPANEL.
הסוטרו, שעולים 650 שקלים, הם צעד נוסף בשלב החזרה למקורות, למראה הזה של מסך ריתוך (בסוף כולנו נרכב עם קסדות אסטרונאוטים, אני אומר לכם. זה כיסוי מלא!), עם עדשות גדולות שמכסות את שדה הראיה, ולאט לאט גם את הלחיים (קחו לדוגמה את המבחן למשקפיים של 100% שנבחנו כאן וגם את ה Defender של Rudy Project). הן נועדו לשימוש ספורטיבי אם כי גם ליומיום, ומציעות סטייל שהייתי מגדיר כ-“ייחודי”.
עיצוב
העיצוב של הסוטרו הוא קיצוני, אין דרך לברוח מהתאור הזה: עדשה ענקית, עם ציפוי מראה, זרועות דקות שלא גונבות פוקוס למסכת הריתוך שיש לכם על הפנים. הכל כאן צועק “תראו אותי!” אני חייב להודות שבהתחלה לא התלהבתי, אבל עם הזמן העיצוב הזה התחבב גם עליי. צריך לדעת לשלב אותו עם הציוד הנכון, וברגע שזה יקרה תקבלו לוק מגניב מאד.
מה שכיף כאן זה שגם כשמדובר במשקף גדול, מעצבי המוצר השקיעו כמות זמן לא מבוטלת בירידה לפרטים הקטנים. זה מתחיל ברקע המפוספס שמאחורי הלוגו בזרועות המשקף, ממשיך בשברי קו עדינים שנראים כמו עיצוב יהלום בפנים הזרועות ונגמר במעין ‘צללית’ של הדגם הראשון שאוקלי ייצרו אי פעם (בקטע מצחיק פשוט לקחו מסכת ריתוך, עשו שני חורים בצד וחיברו לזה חוטי ברזל) שחרוטה בלייזר בגשרון שכאילו תופס את המסגרת שסביב העדשה. הגשרון עצמו מגיעה בצבע צהוב זוהר, מעין משחק של ניגוד לשחור הרציני והלוק הכבד שהמשקפיים נותנים.
הסוטרו הסיטו לא מעט מבטים כשהרכבתי אותם OFF THE BIKE – בכל זאת מדובר בעדשה די מוגזמת ורוב התגובות שקיבלתי מהסביבה הייתה גיכוך קל. יש להם מראה שמעט מזכיר משקפי דושבאגים, אבל שמעו, יש אנשים שהלוק הזה מתאים להם. בכל מקרה, בכל פעם שצחקו עליי נתתי להם להתנסות, וברגע שהעדשה הזו עזבה את פניי ועברה לאחרים הםו חטפו שוק מהאיכות.
עדשות
שנים שאני חסיד של עדשת ה-Prizm של אוקלי, אבל תמיד דבקתי בדגם ה-Road עם הנטייה האדומה שלו, לעומת ה-Jade שמקבלים בדגם הספציפי הזה. גוון ה-Jade (שמבחוץ נראה כאיזמרגד) נותן חיזוק רציני לגוונים הכחולים של עולמנו. התוצאה – השמיים וכל פיסה אפשרית של שמים וירוק פתאום מתפוצצים לכם בפנים, ופשוט תענוג לנהוג, ללכת ולרכב עם העדשה הזו. מדינת ישראל מעולם לא נראתה לי יפה יותר בחודשי הקיץ. אם כי, בהשוואה לעדשת ה- Radar EV Advancer של אוקלי שנבחנו פה, התחושה היתה של טאקט אחד למטה באיכות העדשה אולם מעט יותר העברת אור שדווקא היתה חיובית.
כשמדובר במשקפיים שמכסות חצי פנים, מן הראוי שכיסוי שדה הראיה של העדשה יהיה גם הוא מקצה לקצה, ואכן כך – בכל תנוחה אפשרית שניסיתי לא הצלחתי לצאת מגבולות העדשה. הכיסוי הוא רחב ומלא והתענגתי על כך בכל פעם שהרכבתי אותן. הסיבה העיקרית היא איכות העדשה, עזבו את רווית הצבעים שהיא מציאה, העדשות של אוקלי נהנות מחדות מדהימה, ללא עיוותים ועם קונטרסט מאוזן. במילה? תענוג.
עם VLT (מעבר אור) של 14% העדשה היא בין הכהות שיש לחברת אוקלי להציע (אבל אכן פחות כהה מהקודמות- שהעבירו 11% והתאימו רק לתאורה חזקה ללא צל או עננים), ולרוב היערות בארץ היא תתאים יופי. המקום היחיד בו נתקלתי בכהות מוגזמת של העדשה היא בשעות הערב המאוחרות, ממש לאחר שקיעת השמש וביערות הצפופים של סלובקיה, שבהן חדירת האור דרך סבך צמרות העצים היא נמוכה מאד.
התאמה
הזרועות של המשקפיים לא מגיעות עם פס גומי לשיפור האחיזה, והסוטרו מסתמכים על רוחב המסגרת בלבד לתפיסה על הראש ובקסדה. לי יש מבנה גלגלת צר יחסית, והאחיזה שלהם בזמן הרכיבה מספקת בהחלט על הראש, אך המצב מתהפך כשהם עוברים מעיניים כלפי מעלה (בזמן טיפוס כביש ארוך וחם או בסינגלים חשוכים בחו”ל) – כאשר מעלים אותם אל הקסדה קל להם מאד לברוח ממנה. גם ביומיום, כאשר העלתי את המשקפיים ל-“מצב INDOOR”, הם היו מחליקים מדי פעם אחורה, ונפלו לי מהראש לא פעם. מקרה נוסף שזרועות הפלסטיק איבדו עשתונות הייתה במהלך תנועות ראש חדות – המשקפיים כמעט ועפו לי מהפנים יותר מפעם אחת.
מסקנה: הסוטרו מתאימים לבעלי מבנה גלגלת רחב. יש לכם פנים צרות? תאכלו שבוע במקדונלדס או שתחפשו דגם עם מסגרת צרה יותר.
אחד החסרונות של אוקלי מול הוא ההתעקשות הבלתי מתפשרת לייצר מוצרים ללא אפשרות כוונון או התאמה ספציפיים לרוכב. הזרועות אינן גמישות, האפונים לא מתרחבים, אין אפשרות לקבע קליפאון ובזמן האחרון חלק מהמשקפיים מגיעים ללא אפשרות להחליף את העדשה. למרות שלרוב המשקפיים שלהם מתיישבים יפה על הראש והכל עובד פיקס, זהו חיסרון מאד גדול מבחינת, כי אם מוצר יכול פשוט לא להתאים לך, ואין דרך להתאים אותו. במוצרים מסוימים, כמו הראדר החדשים שבחנו כאן במגזין, האחיזה חזקה עד לרמת חשש לכאב ראש, במיוחד אחרי כמה שעות. פה המקרה הפוך- הם יהיו רפויים משהו למי שאינו מצויד בגולגולת רחבה כאמור.
אם הייתי צריך להקביל את אוקלי לחברה אחרת, הייתי מקביל אותה לאפל: המוצרים שלהם איכותיים בצורה יוצאת דופן, הכל מהונדס לעילא, מעוצב ומתוקתק והמחיר בהתאם. גם המוצרים הנלווים, כמו הנרתיק או בד המיקרופייבר בהם המוצרים שלהם מגיעים הם ברמה גבוהה מאד (אחרי הכל האריזה חשובה לא פחות מהמוצר), אבל יש להם גישה של “אני חושב שאני יודע מה הכי טוב וככה זה יהיה, ואם לא מתאים לכם לכו תשתמשו בגביעי יוגורט וחוט”.
אוקלי סוטרו – סיכום
בסופו של יום, אחרי שפשטתי מעליי את הסוטרו וחזרתי למוצרי האופטיקה היומיומיים שלי, לא יכולתי שלא להתגעגע. אז נכון שהמראה שלהם מעט מוגזם עבורי, והמסגרת לא מתאימה לרוחב הגלגלת שלי, אבל הכיסוי המלא הזה היה פשוט תענוג, (שהרגשתי בחסרונו בעיקר בעבודה, ופחות ברכיבה) ואיכות העדשה היא מהטובות שנתקלתי בו. האוקלי סוטרו הן הוכחה נוספת לאיכות, ידע, הנדסת המוצר (והעקשנות המיותרת) שצברה החברה האמריקאית ב-35 השנה האחרונות.
