“אתה חייב להפסיק לעשות לי את העוולות האלה” אני מודיע לגיאחה בעצבים אחרי רכיבה ראשונה על ה-Orbea Oiz M-Team.
מאת: יואב גריבי
קוסם הפלאש: אור פריאס
“מה קרה? המידה לא בסדר? יש בעיות?” הוא חושש. “כן” אני עונה לו, “יש הרבה בעיות. קודם זה היה מבחן ל-XT חשמלי על אופני קצה, אח”כ זה היה מבחן ל-XTR 12S על אופני קצה, ועכשיו אני סתם בוחן אופני קצה. למה אתה ממשיך להתעלל בי ככה? איך אני אמור להחזיר אותם עוד ארבעה שבועות??”
על זה נאמר: “אוי(ז) אוי(ז) אוי(ז)” | מבחן #7 בסדרת אוי כמה קשה לבחון אופני קצה.
בואו ניגש ישירות לעניין: XC חזק ומהיר
זה לרוב מה שאני מחפש מהאופנים שלי. אני מת על התחושה של זוג גלגלים שמזנק מהלחיצה הראשונה על הדוושות, קלילות של איילה בזינוק על סלעים ואת הקשיחות הזו, שיודעת לתרגם כל וואט למהירות. גם הקטע הזה שאתה מניף מכונה קלילה מעל מעברי בקר בסינגלים בחורשן זה אחלה. אני רוכב כבר 14 שנה XC, נדפקתי אי אז בילדותי ועד היום הג’וק הזה לא יוצא. אבוד.
גם הבאסקים של אורבאה אוהבים XC, ומייצרים את אחת השלדות העטורות ביותר של העשור הקודם, הלו היא אורבאה אלמה – עליה ניצח ג’וליאן אבסלון במספר אליפויות עולם, גביעי עולם ובאולימפיית בייג’ין. אפשר לומר שהשורשים של אורביאה נטועים עמוק בסצנת ה-XC עד היום, עם תמיכה ב-2 קבוצות בסבב העולמי. הרוכבים שלהם מבלים כמעט כל תחרות של הסבב העולמי על אופני ה-OIZ, מסלולים קשוחים שמצריכים שיכוך מלא וקלילות משקל. אז מה הפלא שאני והם מסתדרים כל כך טוב?
Orbea Oiz M-Team 2020
- שלדה: מונוקוק קרבון בטכנולוגית OMR
- מקום לבקבוקים: 2 בתוך השלדה (יססססס)
- מזלג: Fox Factory 32 SC Kashima coating FIT 4 100mm
- בולם אחורי: Fox Factory i-line DPS Kashima coating 100mm
- נעילה מהכידון עם 3 מצבים: הו כן
- גלגלים: DT XRC1200, קרבון, 25 מ”מ פנימי
- מערכת הינע: Shimano XTR 12s
- ברקסים: Shimano XTR 2p
- מוטות: FSA K-Force, מותאם ל-Di2
- משקל רטוב: (כולל חומר בגלגלים ופדלים XTR) 10.3 ק”ג
- מחיר באתר: 34,999 ש”ח
מה חדש ב-2020?
לא הרבה, למען האמת. הקיטים יחסית זהים, הצביעות לא השתנו, השמות אותו דבר וגם המחיר לא ירד מ-5 ספרות, אז למה התרגשתי כל כך לקבל את הדגם החדש? 2 שינויים קטנים אך מהותיים:
- הראשון והחשוב ביותר מבין השניים: מהנדסי פוקס שמעו את קריאות הזעם של הרוכבים והבוחנים בישראל (ואולי גם בעולם) והחזירו בשנה טובה את מצב האמצע הכל כך נחוץ במערכות השיכוך שלהם. בולמי שני מצבים עובדים יפה מאד במערכות מתלים חכמות מאד, עם לא מעט מיסבים וצירים (לדוגמה מתלה ה-CVA שמצוי באופני ניינר או שסתום חכם כמו ב-Brain של ספשלייזד), אבל ברגע שרוצים להוריד את כמות התחזוקה למתלה ולבנות מתלה פשוט יותר (כמו שיש לנו כאן) המצב הפתוח מייצר בובינג לא רצוי.
- השני, יותר מינורי אבל מבורך, הוא תחילת קו הייצור העצמי של אורביאה עם חברה הבת
בשם OC (Orbea Components). בדגם הזה האביזרים שמגיעים מהחברה הזו הם הגריפים וידית נעילה מכאנית כפולה לבולמים מהכידון. החברה גם מייצרת מוט כיסא מתכוונן, אבל באופניים כאלה זה כמעט טאבו להתקין מוט כיסא מתכוונן (לצערי). בפני המהנדסים הבאסקים עומדת משימה לא פשוטה לייצר ידית נעילה כפולה מוצלחת (פוקס למשל סיפקו כבר שלושה עיצובים של ידית נעילה, ואף אחת מהן לא מצליחה לתפקד בצורה מלאה, להיות קומפקטית ואיכותית).
עיצוב וסקסאפיל
שיאו. איזה אופניים יפהפיים. נתחיל בשלדה – גוש קרבון בקימורים עגולים ונאים, מתלה straight link מינימלי המשתמש בגמישות של הקרבון במשולש האחורי ומוותר על מיסב באזור ציר הגלגל והעברת כבלים טוטאלית בתוך השלדה נותנים מראה נקי וזורם. חלקי הקרבון של FSA מרמת הקצה שלהם (K-Force) משאירים טקסטורה מדהימה וחשופה של קיפולי שכבות הקרבון, שמזכירות פלדה ואליריאנית עם קיפולי המתכת הנדירים שלה, בשילוב עם גרפיקת קורי העכביש שלהם.
אבל גולת הכותרת מבחינתי, היא הצביעה. הטורקיז הזה שאורביאה בחרו (האופציה באתר נקראת Mint-Black) פשוט יפייפיה בעיניי. התמונות לגמרי עושות לה חסד, והוא בולט לעניין מעבר לשדה המשעמם של שחור בתיבול שחור שאופייני לכל כך הרבה אופני קצה. היופי הוא, שאורביאה מציעה לכם את האפשרות להזמין את האופניים שלכם בעיצוב אישי לחלוטין דרך מחולל הצבעים באתר שלהם. רמת הירידה לפרטים היא מעט מוגזמת, ואפשר לבלות שם שעות בניסיון לבחור את הצבע של פנים תומכות האוכף, אבל מבטיחה שהזוג שתקבלו יהיה 100% שלכם. כל התהליך הזה לא יעלה לכם שקל נוסף בתשלום, אבל כן יעכב את המשלוח בכחודש חודשיים.
קאסטום
מלבד האפשרות לבחור את הצבעים שאתם רוצים, ניתן גם לשדרג ולשנמך חלקים, פעולה שתשפיע על המחיר הסופי של הזוג שלכם. יתרון נוסף של השירות של אורביאה וריסייקלס הוא האפשרות להתאים את החלקים למידות הגוף שלכם. זאת אומרת, לדוגמה, לספק את האופניים עם סטם טיפה יותר ארוך או קצר. אם אני הייתי מזמין את האופניים האלה, הייתי בוחר לקצר מראש את הכידון, שמגיע ברוחב 760 מ”מ, לרוחב 720 מ”מ. זה לא שאני חושב ש-“כידון צר יותר קל יותר ואני חייב לחסוך כל גרם אפשרי”, אלא שפשוט זה רוחב הכידון שמתאים לרוחב הכתפיים שלי.
גיאומטריה ושלדה
כיאה ל-2020 ה-Oiz מגיעים גם הם תחת הסטנדרט של long, low and slack – טופ טיוב ארוך משתפל מטה ומשאיר את הרוכב מעל הציר המרכזי, סטם קצר לטובת היגוי זריז ותומכות אוכף קצרות לשיפור יכולות המשחק. לכל חובבי הטבלאות והמספרים, יש כאן אחת כזו במיוחד בשבילכם:
עכשיו, הנתונים האלה דומים בצורה כמעט חריגה לאופניים שלי (KTM Scarp מהדור הקודם), עם הבדלים מינוריים של מילימטרים בודדים, אז אפשר לומר שהרגשתי בבית מרגע שהנפתי את רגליי מעל האוכף ועד לסוף המבחן. החבר’ה הנהדרים מריסייקלס עשו טובה והעבירו לי את האופניים עם סטם 80 (במקור מסופק עם 70), כיוונתי אוכף וזהו, הייתי מוכן. לא צריך תקופת הסתגלות ולא כלום.
2 נקודות שמאד אהבתי בשלדה הן שני מתקני בקבוק “אמיתיים” (אין אפשרות למתקן בקבוק שלישי בדאון טיוב) והשאיפה להעלים כבלים לחלוטין. שני בקבוקים בשלדה היא דרישה קבועה שלי מאופני XC/מרתון, ושל מרבית מהרוכבים בארץ. מה לעשות, רכיבות נפח דורשות הרבה מים, ישראל מדינה חמה, האפיק קורה בתקופה חמה, צריך שני בקבוקים! ה-Oiz יודעים לתת מקום לבקבוק של 750 מ”ל (ואולי גם ליטר, לא ניסיתי) במתקן הקדמי, והאחורי יודע לקבל בקבוקים של 500 מ”ל בלבד. תענוג.
בנוגע להעברת כבלים – למעט כבלי ההילוכים והברקסים בתוך השלדה (כבר די סטנדרטי בימינו), אורביאה הצליחו להחביא לגמרי את כבל הנעילה של הבולם האחורי. זה יפה מאד ומשטה מעט, בתחילה זה אפילו לא נראה שיש שם כבל – אבל הוא שם והוא עובד! המכונאי שלכם אולי יקלל אתכם קצת כשתגיעו להחליף כבל, אז תדאגו לו לבירה לפני תחילת הטיפול…
לאן נעלם הכסף? (אבזור)
כיאה לאופני קצה, כל האבזור שמגיע עם האופניים הוא טיפ-טופ, ומעבר לשינויים של העדפות אישיות הייתי משאיר את המפרט בדיוק כמו שהוא: גלגלי DT 1200 XRC קלילי משקל ובעלי רוחב פנימי של 25 מ”מ הפותחים את הצמיגים וגורמים להם להרגיש רחבים מהרוחב המוצהר. הצמיגים אגב, הם ה-Rekon וה- Ikon ברוחב 2.25 של מקסיס, המגיעים כסט קדמי אחורי (בהתאמה) נהדרים לטעמי לתנאים ולמזג האויר הישראלי לכל השנה. חלקי הקרבון של FSA יפייפים ועושים את העבודה יופי, מערכת השיכוך היא של פוקס ברמת ה-Factory עם מנגנון ה-Fit4 שלהם ובציפוי הקאשימה רכים ומפנקים כשצריך, עובדים בחכמה במצב האמצע אך גם ננעלים טוטאלית בלחיצת כפתור. מערכת ה-XTR 12s המכנית של שימנו עובדת מושלם וללא דופי.
אבל יש גם כמה תלונות
רובן יחסית מינוריות וקלות לפתירה, אך בכל זאת שווה לציין אותן. המשקל של האופניים הוא אמנם קל, אך ברמת המחיר הזו הייתי מצפה להצליח לרדת ממשקל של 10 ק”ג. בשביל להגיע למשקל היעד הזה הייתי מחליף לצמיגים מעט יותר קלים, עובר לרוטור 160 במקום 180 מקדימה ומשדרג את קראנק האלומיניום של שימנו לקראנק קרבון קליל יותר – בכל אופן במחיר כזה לא הייתי רוצה לבצע שדרוג חלקים.
הבולמים של פוקס מגיעים השנה עם 3 מצבים, אך משום מה מצב “ברירת המחדל” של הבולמים (כאשר כבל הנעילה משוחרר) הוא המצב הנעול. זאת אומרת שכדי לפתוח את הבולמים צריך למתוח את הכבל. הבעיה הכי גדולה שלי היא שבמידה ומשתחרר או נקרע כבל, אתם נתקעים עם בולמים נעולים בשטח. המעצורים של שימנו, המגיעים גם הם ברמת ה-XTR עם רוטורים בטכנולוגית ה-ICE מרגישים מעט רכים מדי לטעמי, ואין להם את תחושת הנשיכה העצבנית של מעצורי ה-XT, שאותה אני אוהב כל כך.
עוד בעיה עם מעצורי ה-XTR היא ההתממשקות שלהם עם האביזרים של OC – בפרט עם ידית הנעילה הכפולה שלהם. נתחיל עם הידית- הידית, שמגיע בתצורת שיפטר, מצוינת. מנופי הדחיפה גדולים, נוחים ומאד “קליקיים”, עם קליק מאד מובהק והתנגדות טובה לאגודל. לא הייתה פעם שהידית נתקעה על מצב מסוים (קרה לי לא מעט עם ידיות של פוקס ו-DT), וכל העסק הזה מתקתק מדהים. אבל משום מה הידית הזו ענקית לגמרי ותופסת המון מקום מתחת לכידון, ומשום מה למרות גודלה לא ניתן למקם אותה במיקום נכון על הכידון. הסיבה: חבק הידית נתקע בנקודת העיגון השניה של ידית הברקס (ראו את המבחן המערכת להסבר), בצורה כזו שכאשר מיקמתי את היד על הגריפ לא הצלחתי להגיע לידית הנעילה. כשאתה רוכב בסינגל ומחליט שזה הזמן לפתוח את הבולמים לפני הירידה, אתה לא רוצה להזיז את היד מהגריפ רק כדי להגיע לידית.
הגריפים, אגב, ננעלים וגם הם באים מהבית של OC. אלה גריפי גומי די בסיסיים, ואני מאמין שמי שרוכש אופניים בתג מחיר של 35 אלף ש”ח כבר יודע איזה גריפים הוא אוהב ומה מתאים לו. אלו לא גריפים רחמניים במיוחד ובסוף רכיבות של מספר שעות כבר כאבו לי הידיים מהאחיזה הממושכת בהם.
עוד מבית OC – צ’יין גייד במקום מעביר קדמי. באופני XC אני לא כל כך בטוח שיש צורך במובילים האלה, בעיקר עם כל הקלאצ’ים המובנים במערכות ההילוכים שיש בימינו, אבל עוד זה בהחלט בונוס נחמד.
האוכף מבית Selle Italia הוא ה-X-LR Ti Flow המגיע בצביעה תואמת לשלדה וברוחב 148 מ”מ, שאין לי שום ניסיון קודם איתו אבל הוא הרגיש מצוין במשך כל התקופה. שוב, אוכף וגריפים הם עסק מאד אישי ואני מאמין שמי שמכוון לאופניים מהאופי והרמה הזו כבר יודע מה הוא אוהב וכנראה ישאר עם אותם נקודות ממשק גם בזוג הבא שלו.
מתחילים רכיבה (מישורים וספרינטים)
כמה כיף להתחיל רכיבה עם האופניים האלה: מתיישבים על האוכף, קליק קליק בפדלים and we’re off, ממריאים! עם מתלה נעול וגלגלים קלים, ה-Oiz מזנקים מהמקום עם מכת הפדל הראשונה. הנעילה של בולמי הפוקס היא טוטאלית, ואף ואט לא מתבזבז. גלגל השיניים בקראנק סופק בגרסת 34 שיניים, וזו מושלמת לכיסוי קילומטרים במישורים. ההבדל המשמעותי בין גלגל שיניים 34 ל-32 הוא שעם גלגל”ש 34 כל הזמן לוחצים. בין אם זה בעליה, במישור או בירידה, תמיד מרגישים שהדופק והמהירות קצת יותר גבוהים מאשר עם 32 שיניים.
כשנכנסים לשטח המצב קצת משתנה – מתלה ה- staright link הוא מתלה אקטיבי יחסית, ועד היום מי שרכב עליו עם בולם 2 מצבים היה צריך לסבול או מבובינג (כאשר הבולם האחורי היה מכויל למשקל הרוכב) או מבולם קשיח בירידות (כאשר מנפחים מעבר ללחץ הרצוי). הבעיה הזו נפתרת עם בולם 3 מצבים, ממש כמו זה שסופק על ה-Oiz. בערך.
העניין הוא, שדווקא ב-Oiz מצב האמצע לא ממש תפקד כמו שהייתי רוצה. ברכיבת הכיול ניפחתי את לחץ האוויר ללחץ אליו אני רגיל (משקל כפול 2) – בובינג. כלקח הוספתי עוד 10% מהמשקל שלי ללחץ (משקל כפול 2 + 10% מהמשקל) – הבולמים עוד מרגישים מאוזנים, והבובינג ירד אך יחסית מעט. לא העזתי להוסיף עוד לחץ אויר כדי לא להגיע לחוסר איזון בין הקדמי והאחורי. לכן את רוב הרכיבות שלי על דרכי כורכר סלולות וכבושות ביליתי בעיקר על המצב הנעול של האופניים, ונהנתי מיכולת ההאצה המדהימה שלהם. לא אישית הפריע גם רוחב הכידון, ולא הצלחתי למצוא מנח נוח על הגריפים בקטעים ישרים ומונוטוניים. שוב, זה נובע ישירות מרוחב כתפיים, וניתן לפתירה בקלות בזמן הזמנת האופניים.
מסיימים חימום (עליות וכאבים)
גם כאן, לא תראו אותי מתלונן יותר מדי, כמה אפשר לסבול מאופנים קצרי מהלך וקלי משקל בעליות? בעליות שטוחות על דרכי עפר חוזרים לנוהל מישורים, נועלים בולמים ופשוט טסים. ברגע שנכנסים לשטח ה-“אמיתי” העניינים מתחילים להיות מעניינים. ה-Oiz מזנקים בחדווה מעל כל גזע, סלע ושעל בסינגל כאילו היו כלום בזכות משקל נמוך וגיאומטריה מוצלחת. הבולם והמתלה, שכל כך התלוננתי עליהם בפסקה הקודמת, הופכים להיות בעלי ברית חשובים במצב הביניים, ובעזרת BB נמוך (שלפעמים דופק לי את הפדלים באיזה סלע) מדביקים את הגלגל האחורי לקרקע, בלי החלקות ובלי פדיחות. זהו, שהכל עובד כמו שצריך, באמת שאין יותר מה לכתוב.
מפנטזים על בירה (ירידות וסינגלים)
כתבנו את זה לא פעם ולא פעמיים, ה-XC של היום זה לא ה-XC שאבא שלכם רכב ב-2002, עם “ירידות טרופות אדרנלין” (החלקה בזיגזג על דיונה בנחל חדרה) ו-“קפיצות למשוגעים בלבד” (2 המדרגות הרצופות באנדרטה של יד לבנים). כיום הכל הרבה יותר טכני ודורש, וגם האופניים- בכל סינגל זורם ומהיר ה-Oiz מרגישים נהדר. המתלה מרגיש הרבה יותר מה-100 מ”מ המוכרזים, ה-BB הנמוך מדביק את האופניים לשביל החום והמדורדר שבחרתם וה-פאן פאקטור is strong with this one. תנו להם קפיצות קטנות, סיבובים חדים וגינות סלעים קצרים – והמתלה יגהץ הכל בשמחה ואם תכניסו איזה דרופ עם סיבוב הוא אפילו יגיד תודה, יקפל ויכניס לארון.
אבל, הפוקס 32 step cast דווקא ישמח פחות. כי הוא, הורס שמחות הוא. ברגע שהעניינים נעשים מעט מהירים וצפופים, איפה שהמתלה האחורי זורח וצוהל ה-step cast הקליל מתחיל לשקשק. כנראה כתוצאה של דיקוק הרגליים, עם הפינוי הזה בתחתית נותן גמישות יתר לבולם, ובגינות סלעים ובבלימות מורגשת מעין גמישות במזלג, קצת כאילו הוא מגיע לקצה גבול היכולת שלו. לשמחתכם תדעו כי ניתן “לשדרג” את המזלג והבולם ל-120 מ”מ, עם צינורות 34 במעמד הקניה (בתוספת תשלום קטנה יחסית), וכך לקבל זוג שהוא יותר אגרסיבי אך שומר על זויות תחרויותיות ומשקל נמוך.
בירידות הקוץ בגרון, כהרגלו, הוא מוט הכיסא הקשיח והלא מתכוונן מבית FSA. הוא קליל, יפייפה, אבל מבאס בכל הנוגע לירידות, ומסרס את הביצועים של האופניים בידיים שלי. ה-Oiz הרגישו פחות זורמים בירידות, ואני מאשים את מוט הכיסא. במידה והמוט יוחלף באחד מתכוונן, כנראה שהזריזות והמשחק ישתחררו והצ’אקרות יפתחו. בשלדה יש הכנה למעבר כבל נוסף, ככל הנראה למוט כיסא מתכוונן, אז דעו שהאופציה תמיד קיימת. בלמי ה-XTR מעיבים מעט על העסק עם תחושה צמיגית בידית, כאילו אני סוחט ספוג משמן DOT ולא שמן מינרלי, אך תיפקדו כמצופה במשך כל תקופת המבחן.
מילה על גלגלים
גלגלים זה חשוב. כבר בדקנו בעבר איזה שדרוג ישפר לכם זמנים על מסלול XC, והגלגלים לקחו בענק. ה-DT 1200 XRC מגיעים עם ג’אנטים רחבים שפותחים את צמיגי המקסיס וביחד נוצרת הרמוניה של קשיחות, אחיזה ומהירות בכל תנאי אפשרי. השנה הגלגלים מגיעים עם נאבות חדשות, DT 180, מהממות ועם מנגנון פריילוף חלומי – הרי כל רוכב הרים יודע שהערך האמיתי של הגלגל נמדד ברעש של הפריילוף, וכאן מדובר בגרגור נעים שקט וחתולי. פרררררר.
בסה”כ ה-Oiz מרגישים טוב מאד בירידות, המתלה עובד פנטסטי וזורח כשהכידון מופנה לכיוון הירידה, ויש להם פאן פקטור שמאד מזכיר לי את האופניים הפרטיים שלי. את מה שמסלולי XC בימינו דורשים הם יודעים לספק בנדיבות, ואם בא לכם לפזול קצת יותר לכיוון של הגדולים תשמחו לדעת שהאפשרות הזו בהחלט זמינה עבורכם בזמן הרכישה במחיר מוזל.
שותים בירה (מסכמים)
Orbea Oiz הם אופניים מאוד החלטיים – אלו אופני XC נטו, הם יודעים שהם רוצים להיות הכי מהירים ושואפים להגיע לשם בכל דרך אפשרית. אין לי ספק שהם יספקו את כל הדרישות של רוכב ה-XC / מרתון מן השורה (בכל זאת, אלה האופניים של רוכבי BWR בסבב גביע העולם) וגם אלה מהשורה השנייה. יש להם גיאומטריה מוצלחת, חלקי קצה ושירות התאמה לא סטנדרטי שמבדיל אותם משאר היצרנים.
אבל האם זה מספיק? האם נכון לקנות ב-2020 אופני XC קלאסיים עם 100 מ”מ, כשהשוק משנה את כיוונו לאופני XC קלים ושובבים עם 120 מ”מ וזוית טיפה יותר מתונות? אם הבחירה הייתה בידיי, הייתי מחליף את השיכוך ל-120 מ”מ, שם מוט כיסא מתכוונן, “משנמך” את הבלמים ל-XT ויוצא לכבוש את הארץ ואת חו”ל עם אופניים קלים, מאפשרים ו-ורסטילים.
אם היה נשאר לי כסף גם הייתי קונה פיצה, זה הולך טוב עם בירה.
_________________________________________________________________________________________