כל יועץ זוגיות יצדד בתחביב או עיסוק משותף לבניית הקשר הזוגי – אז האם שילוב של רכיבה וזוגיות יחד, שהיא ספורט עצים מאתגר ותובעני בפני עצמו, אכן עונה להמלצה הזו?
מהתחלה חובבנית למדי כזוג רוכבים להנאה, הגענו לרכיבה תחרותית. במרוצת השנים הכרנו והתחברנו לעשרות זוגות רוכבים. חלקם, אימצו את התחביב כזוג ונשארו נאמנים זה לזו בכל הרכיבות. אצל חלקם, אחד או אחת מבני הזוג היתה הסנונית שגררה את האחר לשיגעון הדיווש. חלקם הכירו על קו הזינוק כאשר לכל אחד מהם רקורד עשיר בפני עצמו.
אלפים כבר הצטרפו לבייקפאנל בווצאפ:
קודם רכבו, אחרי זה נפגשו
במפתיע, אצל מרבית הזוגות ששאלתי, שני בני הזוג הגיעו כבר עם התחביב מהבית ולא אחד משך את השני לענף. ליאן ויתקין וצחי בן גיגי, אלופי ישראל בשטח ובכביש, נפגשו לראשונה בתחרות אופניים והקשר העמיק תוך הכרת מסלול לפני תחרות. אלון שפר ותהילה וולף שפר, הוא, הבעלים של “סינגל-טרק” בבית אורן, והיא אלופת הארץ בטריאתלון, רכבו במסגרות שונות ובענפים שונים והתגמשו לעמק השווה. קרן ברטל ואלעד בכר, יוזם ומפעיל פלטפורמות קהילתיות של רוכבים ורוכבות (“ByKers” קבוצת MTBC בפייסבוק, קהילת הבייקפקינג ואירועים פיראטיים שונים) הכירו באחת הקבוצות החברתיות שאלעד יזם.
דוד יונה ושלומית בן איש
זהירות – מסלול מסוכן לפניך
סיטואציה של רכיבה זוגית אחת על אחד בסביבה חדשה וזרה חושפת תכונות ותגובות שלא באות לידי ביטוי בשגרת היום יום. בניגוד לשותפים לרכיבה בלבד, רוכבים שהם בני זוג נושאים איתם “מטען” כבד יותר לרכיבה: האתגר הופך להיות הרבה יותר טעון רגשית, וההשלכות רחבות יותר.
ליאן מודעת למחיר האישי שיש ברכיבות הזוגיות: ” צחי, משמעותית, חזק ממני. אז עבורי האתגר הוא להחזיק איתו בקצב, לא להתפרק או להרגיש שאני מעכבת. האתגר עבורו זה להשגיח עלי, להכיל אותי ובעיקר להשתדל לא לדאוג לי כל הזמן. אחרת, הוא לא נהנה מהרכיבה בשביל עצמו”. אצל טלמון אלכסנדרוני וקרן מרץ סלע המחלוקת הוא בעיקר תדירות, משך הפעילות ושעת היקיצה, יותר מאשר עצימות האימון. כזוג ספורטאים, המשלב מספר ענפים (רכיבת כביש ושטח, ריצה, שחיה) זמן האיכות הזוגי הוא הרבה פעמים במהלך האימון עצמו. קרן מפרטת: “אני, בד”כ, רוצה לרכוב הרבה ויותר, גם כשאין זה תואם את היכולת הנוכחית ועל אף המחיר הפיסי שזה גובה ממני. טלמון, לעומת זאת, מאמין ביקיצה מאוחרת יותר ואת ניצול הזמן לקריאת עיתון סוף השבוע”. טלמון מחדד: “האתגר הגדול של טלמון זה להתעורר, בד”כ קורה שעה שעתיים אחרי תחילת הרכיבה, לעומת קרן, שמתעוררת עוד לפני השעון”.
קרן מרץ וטלמון אלכסנדרי (הפעם בחליפות בצבעים שונים)
רכיבה ראשונה: מיצוב היחסים
תהילה הגיעה לרכיבה המשותפת הראשונה לנפץ מיתוסים והשאירה את אלון עם לסת שמוטה (וכנראה דופק גבוה): “מניסיון קודם עם נשים רוכבות, ציפיתי לרכיבה רגועה, קצרה ללא אלמנטים טכניים, לא לקחתי בחשבון שהסינגלים של משגב הם המגרש הביתי של תהילה. היא רכבה במהירות מסחררת, יורדת אלמנטים טכניים לא רכיבים, מטפסת בקלילות את ה”מניאקית” וה”אכזרית” (אין צורך להרחיב), וגומעת דרך לבנה של מספר קילומטרים במהירות מטורפת. בשלב זה, כל שרציתי היה להגיע חזרה לרכב ולסיים את הסיוט הזה”.
אצל אמנדה גנז וגיל לוי היה מהפך! גיל, רוכב ותיק עם רקורד עבר של תכנון ובניית מסלולים בתקופת פלטפורמות אינטרנטיות לרוכבים כמו פורום “תפוז” ואחרים, היה זה שהכניס את אמנדה לענף עם אופניים משאריות שהיו זרוקות במחסן וניסיון של רכיבות לחדר האוכל בקיבוץ. עקומת הלמידה שלה כללה השתלבות טכנית בקבוצת רוכבי דאון היל (“הכיתה הטיפולית”), פציעות, הרבה סימנים כחולים ברגליים ועיכובים בשטח. עם הזמן, פנתה אמנדה לרכיבה תחרותית של קרוס קאנטרי. השינוי אמנם שינה משמעותית את שגרת הרכיבות הזוגיות, אבל רוח גבית חזקה מהבית הביאו את אמנדה להיות אחת הרוכבות החזקות באופני הרים.
אלעד בכר וקרן ברטל מדגימים: קוקטייל של אנדורפינים ואוקסיטוצינים בנוף חלומי
יחד ננצח? אתגרים ומשברים כבוני זוגיות חזקה
מסתבר שתחרות ככלל, ותחרות רב יומית קשה במיוחד, הוא אחד המבחנים המשמעותיים בקרב בני זוג רוכבי שטח להעמקת הזוגיות. רוב הזוגות ששאלתי, הצביעו על התחרות ובעיקר על האימונים המפרכים לקראתה, כמבחן זוגיות על כל המשתמע מכך: השעות הרבות יחד, הלוגיסטיקה והמכניקה ובעיקר הנפילות (פיזיות ומנטליות) מחד, והתרוממות הרוח בסיום, מאידך. כל אלו בהחלט שמות את הרוכב בנקודות קיצון בהם הוא/היא נחשפים לגמרי. הטיב לתאר זאת אלון: “אין ספק שתחרויות האפיק יחד היו אירוע מכונן, אימונים ותחרויות עשויים ליצור חברות עמוקה שתלווה את הזוגות כל חייהם. בדיוק כמו חברים בצוות של יחידה מובחרת בצבא. מאידך קל מאד שיקרה ההיפך: חילוקי דעות, קצבים לא תואמים, תסכול וכעסים עשויים לפרק חברויות וגם זוגיות.”
אביטל ושי שיפמן , מגלים שעל אף 35 שנות נישואים, 6 שנות הכנה לתחרות איש/ אשת הברזל שכללו תחרויות, מרתונים ואימוני קבוצה, היוו כר למידה שונה להתמודדות עם אילוצי זמן, כסף ומשפחה. שינוי ועדכון של סולם עדיפויות משפחתי בהתאם לצרכי השעה והעונה.
בחו״ל זה ממש כיף: שי ואביטל שיפמן
צליחת האתגר זה נחמד אך יש מי שיודע לקחת גם את היעדר ההצלחה למקומות חיוביים. אלעד וקרן יצאו באפריל האחרון לאתגר “דיסקבר ישראל”. “אתגר מיוחד וקשוח מכיוון שהיה במסגרת תחרותית, עם עשרות רוכבים לצידנו, במזג אוויר לא פשוט, בתוואי קשוח ועם יעדים ברורים. אמנם נאלצנו לפרוש ביום הרכיבה בו היינו אמורים לסיים, אך החוויה היתה תמצית כל מה שעברנו ביחד עד אותו רגע. היינו מתואמים, נהננו מכל רגע ובאופן מפתיע, התחרות הפכה לחוויה זוגית ואפילו רומנטית”.
קרן ברטל ואלעד בכר: בייקפאקינג זוגי (צלם: אלי שבלין)
אחר כל זה, לא מן הנמנע שמערבולת רגשית עצימה כל כך, תביא עימה החלטות הרות גורל. ליאן מספרת: “ב2021 נרשמנו יחד לאפיק, לקטגוריית הזוגות המעורבים. אחרי 4 ימים מאתגרים יחד במירוץ, בקו הסיום ביום האחרון, צחי כרע ברך והציע לי נישואים! זה היה הרגע הכי מרגש בחיים שלי ללא שום ספק”. החלטה דומה היתה גם לתהילה שמצאה לנכון להגיד I Do במהלך אחד הסטייג’ים. לדבריה, הזוגיות ברכיבה הדגישה עבורה שכך יהיו גם החיים המשותפים.
ויטקין הופכת לבן גיגי – ליאן וצחי (צילום: Ritvo photography)
איך לצלוח את האתגרים
“מובן שתמיד קיים החשש מהאתגר הפיזי, פציעות וגם תקלות”, מפרט אלון, “אבל אין ספק שהנושא הזוגי, היכולת להתמודד נפשית, להכיל אחד את השנייה ולסיים מחוזקים ולא מופרדים הוא האתגר המהותי. עם השנים למדנו להתגבר על קשיים, פיתחנו אסטרטגיות שמשרתות אותנו עד היום ברכיבות ארוכות וקשות, אנחנו מכירים איש את רעותו היטב, מודעים לחולשות, מה מכעיס וממה להימנע.” קרן מאמינה שמעבר לפן המנטלי, חשוב להיערך מראש לאתגרים שבדרך, כשהאחרון והקשה ביותר היה רכיבה ממדריד לליסבון: ” ככל שהקושי הפיזי עולה או התנאים החיצוניים קשים יותר, גם התחושה האישית עלולה להיות פחות טובה וצריך לדעת להכיל את זה ולדעת שזה יעבור. לא פחות מהעידוד ההדדי, חשובים גם היערכות ותכנון הרכיבות – ככל שהתכנון יותר יסודי ומפורט, כך מצטמצמות הפתעות שליליות ומשברים מיותרים”.
כך גם אצל ניר ורונית ויסמן, אחד הזוגות הותיקים של סגנון הבייקפקינג, המשקיעים זמן ותשומת לב מירבית בתכנון הרכיבות. כזוג שהתחיל ברכיבות ארוכות עוד בשנות התשעים המוקדמות, טרום עידן האינטרנט, אפליקציות ניווט או שבילים מסומנים ייעודיים לאופניים, לא היה מקום לספונטניות והיעדר היערכות מוקדמת.
ניר ורונית ויסמן מתכוננים ליציאה
כשמעבר לאתגר הזוגי, מתלווה גם איום מבחוץ, רמות הסטרס עולות וכמובן גם המיקוד במטרה. ליאן וצחי סומנו כפייבריטים לנצחון באפיק 2021 עד להצטרפות זוגת חזקים ששינו את התמונה. “אם בהתחלה המיקוד היה לתקשר היטב בתחרות, לנהל נכון את הכוחות שלנו, שנהנה מהחוויה ואולי אפילו לנצח את התחרות, כעת הפכנו להיות בקרב מול הטובים ביותר בארץ! כל אחד מאיתנו לקח את זה למקום אחר: אותי זה הלחיץ ואפילו ביאס לאור שיבוש תמונת הניצחון שדמיינתי. לעומתי, את צחי זה שימח כי זה העלה את הרף והוסיף אקשן! כמו תמיד, צחי כבר מיומן. היה שם כדי להרגיע אותי ולשים את הדברים בפרופורציה הנכונה.”
טיפול אישי מסור: ליאן וצחי (צילם: עופר עברי)
מתחלקים גם בשלב ההכנות
האם חלוקת התפקידים בהכנות היא עניין של מין הרוכב/ת? מסתבר שכו. בכל הנוגע לתחזוקת האופניים, הכנת ותקינות הציוד, האחריות היא על בן הזוג. לעומתו, הכנת הקולינריה והגרדרובה: התאמת בגדי הרכיבה, צידה לדרך, קפה ומאפה ושייק ההתאוששות בסיום, מבוצעת, על פי רוב, בידי הרוכבת. עניין של מומחיות? דעה אישית: זה בעיקר עניין של חשיבות ונראות (שייק חלבון לוקח).
נקודת ההנחה שלי היתה שגם ברכיבה עצמה התפקידים יחסית קבועים: במישורים, בן הזוג משמש כ”קטר” על מנת לחסום את הרוח. בסינגלים יש זכות קדימה לרוכבת שתוכל לווסת את המהירות והזרימה. בפועל, מסתבר שאין דפוס קבוע- לא בין בני הזוג ולא ברכיבות עצמן. גיל – “עז הרים” עם רקורד ארוך של סינגלים טכניים, יקפץ בסינגלים במהירות שונה מאמנדה, חובבת הוואטים והמרחקים ולכן תיקח את ההובלה במישורים. קרן וטלמון נותנים הרבה מאוד ספייס אחר לשני: “אנו כמעט אף פעם לא רוכבים דראפטינג אז כל אחד לוקח את הרוח לעצמו. חלוקת משנה היא: טלמון נוהג ולפעמים מסכים לצלם, קרן גולשת (בנייד) ותמיד מסכימה להצטלם.”
לרוב, הדינמיקה נבנית במרוצת השנים. רונית וניר פתחו לאורך השנים מערכת שיתוף פעולה משומנת על שני גלגלים. “ממש כמו צוות מנצח, לכל אחד מאיתנו יש תפקידים מוגדרים ברכיבה (סינגלים- ניר, מישורים ורוח – רונית), ותיאום מושלם בינינו (הפסקות פיפי מתואמות, הזנה תוך רכיבה) שמבטיח חוויה חלקה ומהנה. עבודת צוות היא שם המשחק גם בבית. אנו חולקים אחריות משותפת על תפעול הציוד, החל מניפוח הצמיגים, שימון ועד לתיקון תקלות קטנות וכלה בהכנת סנדוויצ’ים ושתיה.
אמנדה גז וגיל לוי (צילום: שלומית בן איש)
יש מחיר לרכיבות בזוג
כמו כל דבר בחיים, גם לרכיבה כזוג יש פלוסים ומינוסים. בניגוד לזוגות שבהם יש רוכב/ת אחד בלבד, ברכיבה של שני בני הזוג מתווסף עוד אלמנט של הקרבה. זוגות עם ילדים קטנים, לדוגמא, נדרשים לחלוק את משאב הזמן המיועד לרכיבה. לרכיבה מעבר לחובבנית, כדוגמת מסע ארוך, תחרות או טריאתלון, יש השפעה גם על עוגת התקציב המשפחתי. אביטל מספרת על החשש והפתרונות: ” הקושי הגדול היה לתכנן את משאבי הזמן והכסף. פחדנו מאוד שהאתגר שלקחנו על עצמנו (איש ברזל) יפגע בזמן המשפחתי; אך מכיוון שהאימונים היו בשעות הבוקר המוקדמות והילדים היו גדולים יחסית, זמן האיכות המשפחתי לא נפגע. גם עם ההוצאות הגבוהות המתלוות לתחרות, הסתדרנו על ידי תיעדוף”.
גם אצל ליאן וצחי, הורים טריים לסהר בת השלושה חודשים, משנים סדרי שגרה עם הרחבת התא המשפחתי: “עד היום זה היה יותר פשוט, שנינו יצאנו לרכב מוקדם בבוקר, צחי אח״כ היה ממשיך ליום עבודה ואני הייתי מאמנת אחה״צ. היום עם תינוקת חדשה זה מאוד קשה. המחיר מלווה בהתלבטות אם לצאת לרכוב מוקדם בבוקר לאחר לילה לבן, שאיבה המחליפה הנקה וגיבוי של אמא שלי בזמן שאני רוכבת. עם זאת, על אף ההקרבה, הרכיבה עושה המון טוב בכל המובנים”. מעבר למשאבי זמן וכסף, ישנו מחיר שכל אחד מבני הזוג נאלץ לשלם: סגנון הרכיבה, הקצב והתדירות. אלון מסביר: “לכל רוכב ראייה שלו על סגנון הרכיבה, אני למשל אוהב להתברבר, לחפש ולגלות מסלולים חדשים, תהילה אוהבת להיות מתוכננת לפרטי פרטים לגבי המסלול, אז צריך סבלנות, במקרה שלנו, בעיקר מצידי, גם אם אני יודע שהיא טועה אני לא מתווכח” (הערת סופרת: חכם מאוד מצידך).
תהילה מחייכת בכיף, אלון לא מתווכח (צילום: יניב דובובסקי)
אצל רונית “מאותגרת העליות” נהנית מקושי ואתגרים פיזיים שמרימים את האדרנלין ומעמידים אותה למבחן. עבורה, מרחק וזמן רכיבה הם חלק בלתי נפרד מהחוויה. לעומתה ניר זקוק ליום “מושלם” כדי לצאת לרכיבה ארוכה. שמש, זיעה וכאב שרירים אינם תמיד מושכים אותו. לרוב, כמו אלון, גם הוא נאלץ לצאת מאזור הנוחות שלו, להתמודד עם אתגרים פיזיים ולגלות סיבולת חדשה. אך מצליח לווסת מעט את הקצב כדי להנות מהנופים והטבע ולהתענג עם רגעים קטנים. מרבית הזוגות מרגישים שעל אף ההקרבה, הרכיבה המשותפת נותנת ערך מוסף של חשיפת צדדים אחרים בבן/ בת הזוג (חוזקות, חולשות, העדפות), הכלה וסבלנות, תקשורת, שיח משותף והיסטוריה מפוארת וחוויתית. מה גם שזה פותר את עניין המתנות: אלון לא צריך להתלבט מה לרכוש לתהילה ליום הולדת, יום נישואין או סתם כשבא לו. כמו כל אישה היא אוהבת תכשיט או פרחים, אבל גם GPS צמיגים חדשים, גריפים בצבע תואם או בלמים מוזהבים – הולך מצויין.
נהנים ביחד: ניר ורונית ויצמן
עשרת הדברות לזוגיות רכיבה חדשה
- הכי חשוב: סבלנות ואורך רוח
הרוכב החזק צריך להצטייד בעודף זמן וחשיבה מחדש של הרכיבה. הרבה הכלה, אמפטיה ורצון לסייע ולקדם - אין מקום להשוואה
לא להתחרות אחד בשני. לא להתאים את עצמי/ עצמך לרוכב החזק בכל מחיר. לא להשוויץ – זה עלול להיות מסוכן - להשקיע בציוד אך להימנע מלאתגר את הרוכב החלש יותר עם אופניים כבדים ולא מותאמים ו/או ציוד ולבוש חסר או לא מתאים. יש סיכון שרכיבה אחת לא מוצלחת, תבריח אותו מהרכיבות הבאות
- להשקיע בהדרכה והעשרה. לבנות בסיס טוב ומשם ההתפתחות היא אחרת
- פרופורציות – כרוכבים חובבניים, זכרו שאין דרמה
לא משנה מה השטח מזמן לנו: פנצ’ר, תקלה טכנית, רוכבים אחרים בשטח, שינוי המסלול… נסו לצמצם ויכוחים מיותרים – בקיצור, תקלילו - להתחיל צנוע עם רכיבות שישאירו טעם של עוד. פיקניק באמצע הדרך, בירה ומסעדה בסיום
- בלי חתונה קתולית – אין חובה שכל רכיבה תהיה אחד עם השנייה, אך מצד שני כדאי לקבוע רכיבות משותפות משמעותיות באופן תדיר
- תכנון יעדים ומטרות. תבנו סולם מאמצים ששני הצדדים יהנו ממנו: אתגר משותף, יעד אטרקטיבי
- נסו למצוא את המשותף באהבה לרכיבה, החוט המקשר של שניכם. טבעי שלכל אחד/ת העדפות שונות
- את הרשימה הזו – נא לגזור ולשמור (סתם, הייתי חייבת לעגל לעשר)
כתבה וצילמה: שלומית בן איש
שלומית: בת זוג לדוד ואמא לשני גבירים. רוכבת שטח שעשתה את המסלול מחובבנית לתחרותית וכעת עושה את המסלול בחזרה. מובילה בגאווה את קבוצת ״הרוכבות המושלומית״. חוטאת גם בריצה, סקי וטרקים רגליים.
לתגובות היכנסו לאינסטגרם של בייקפאנל
שתפו את הכתבה, עם הכפתורים פה למטה:
