השאיפה שלנו בחיים היא לכסות עבורכם את כל המקומות השווים לרכיבה בעולם (לטיולי הכביש המומלצים שלנו בחו”ל כנסו לפה) – בהתנסות אישית כמובן. במסגרת המטרה הקדושה הזו נאלצנו הפעם לטפס, רק בשבילכם, אל מעברי ההרים של איזור הדולומיטים בצפון איטליה: 4 ימים של מעברי הרים מדהימים, סרפנטינות שלא נגמרות, והנופים היפים בעולם!
היה מאוד קשה, אבל יש לנו תחושת מחויבות עמוקה כלפי הקוראים שלנו, אז אתם חייבים לנו לפחות “שיתוף” בפייסבוק. הכתבה עולה כעת, בסוף השנה, כדי שתוכלו להשתמש בה בטיולי האביב הקרוב שאתם כבר אמורים להתחיל לתכנן.
מאת: גיאחה
צילום: גיאחה, איתי בריקנר, אור דיין
למה איטליה ולמה בכביש?
איטליה היא מדינה מדהימה. באמת הקצה הכי שווה של תרבות האופניים והפנאי – נופים מדהימים, אוכל מצוין, קפה כמו שצריך (זו סיבה מספקת בעיני להעדיף את איטליה על צרפת…). יש לה היסטוריה עשירה כללית וגם ספציפית – של הספורט, וכמובן: תחושה של רכיבה בטוחה יותר באזורי האופניים המוכרים.
דולומיטים. כמעט 15 מעברי הרים וקרוב ל 10,000 מטרים בארבעה ימים. כל הזמן בשיפוע: רוב הזמן עולה, מעט ממנו יורד. בירידות – נוף מדהים, ריכוז מקסימלי, מחשבה על קו הסיבוב והסגנון. מדי פעם אתגרי עקיפה של מכוניות – להיתקע מאחוריהן זו השמדה של הכיף בדיסנדינג כיוון שמחזורי העצירה וההאצה שלהם שונים לגמרי משלנו. בעליות – נוף מדהים ופייסינג.
שלושת המטיילים הפעם היו גם רוכבי שטח וגם כביש, אבל אם כבר לנסוע לטיול רכיבה באיטליה, לנו זה אומר בחירה קלה: כביש בלבד (למרות שיש לנו כתבה מדהימה גם על רכיבת שטח בדולומיטים). זו הזדמנות לחוות את העליות המפורסמות בעולם, שמככבות ב Giro de Italia, וסוף סוף לגוון מהיצע המסלולים המאוד מוגבל שיש בארץ (לארכיון מסלולי כביש בישראל).
השיחות והחברותה הם חלק מרכזי בחוויה: שיחות על וואטים עם אור ואיתי. שיחות על ציוד בכלל, על רכיבה, על עבודה, על הכל. בדיבורים כבר הקמנו כחמישה סטארטאפים, עשינו אקסיטים, והשקענו את כולו בטיולים נוספים… כשנחזור לשגרה הכל ימחק בהרף עין.
רק ארבעה ימי רכיבה?
כן, רק ארבעה ימים! בעיני זה מספיק לגמרי לרוב החובבנים. מעל לארבעה ימי רכיבה, מתחילים להרגיש עייפות עמוקה יותר אם לא מתאמנים גם בשגרה כמעט כל יום. אפילו במקומות היפים בעולם, גם בתוך הכיף הזה של הרכיבה – אחרי ארבעה ימים יש תחושה של חזרה ומיצוי. בנוסף זה פחות מעיק על העבודה והמשפחה ומאפשר לקחת רק סופ”ש ארוך מהחיים ו 3 ימי חופש מהעבודה – חמישי ראשון ושני.
מי שבכל זאת יוצא לשבוע יכול לשלב גם יום מנוחה נחוץ לרגליים אחרי יומיים + איזה יום טיול רגלי בפסגות וכך לקבל שישה ימי טיול מגוונים.
עוד אופציה ליציאות ארוכות יותר היא לשלב שלושה ימי רכיבה בדולומיטים מהכתבה הזו, עם שלושה ימי רכיבה באזור של Bormio (מהכתבה הזו). כך תקבלו גם את הסלה רונדה וגם את הסטלביו-מורטירולו-גאביה. רוכבים שלושה ימים, מדלגים ביום השלישי (או הרביעי – באיזי בלי רכיבה באותו יום של הדילוג), וממשיכים לשלושה ימים נוספים באיזור השני.
בעלייה היפה מעראבה לפאסו פורדוי
הדולומיטים
הדולומיטים הם המשך האלפים האיטלקיים בחלק המזרחי שלהם באיטליה. הם גובלים באוסטריה בצפון וסלובניה במזרח. המקום נכבש על ידי איטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ומאז נשאר תחת שליטתה.
תושבי המקום אינם “איטלקים”, אלה שייכים לקבוצה אתנית אוסטרית- “לדינו”, בעלי אופי מערבי מאופק ושפה עתיקה (וגרמנית). האוכל המדהים, הינו פיוז’ן של מטבח אוסטרי ואיטלקי. לב המקום הוא מסלול הסלה רונדה – למעשה הקפה של כ 50 ק”מ עם כמה מעברי הרים מסביב לאחד ההרים האייקוניים במקום.
מה ששונה בדולומיטים לעומת רוב האלפים האחרים הוא אופי ההרים עצמם: מדובר בהרים גבוהים, רבים מהם גבוהים מ 3000 מטרים. המאפיין אותם הם מצוקי סלע אדירים ממש ואנכיים כמעט לגמרי לגובה רב. מדובר בקירות מדהימים שמהווים יעד למטפסי הרים וקופצי Base Jump מטורפים, שפוגשים למטה את רוכבי האופנועים, חובבי מכוניות המירוץ ורוכבי האופניים שבאים להנות מעשרות סרפנטינות בכל עלייה וירידה!
תחזיות מזג האוויר: מאוד דינמיות ויכולות להשתנות לטובה או לרעה… יצאנו עם תחזית לשלושה ימים גשומים מהארבעה ובפועל תפס אותנו גשם ממש רק לפני סיום רכיבה אחת. בשאר הזמן בספטמבר היה חם מאוד, אפילו מעל 2000 מטר.
עוד שנייה מגיעים לפאסו Sella מדרום (מהכיוון של Canazei)
חנינו Arabba – לא זו שליד סחנין
זו כנראה לא העיירה התאומה של עראבה בגליל התחתון. מה שהביא אותנו לשם היה פשוט דיל אטרקטיבי של דירת מגורים. המיקום שלה מעולה – ממש על ה Sella Ronda. אם אתם רוצים עיירת סקי שוקקת ומלאת בארים – לכו על מקומות אחרים. זו עיירה קטנה ושקטה יחסית, וקרוב לסוף העונה נטושה למדי. מצאנו שם שתי מסעדות לגוון בינהן, בית קפה אחד לבוקר, חנות אופניים אחת ופיצריה אחת…
הדירה היתה מרווחת מאוד ונעימה ולכל אחד מאיתנו היה חדר גדול ומיטה זוגית (אחד בסלון). מטבח נוח, שולחן אוכל גדול. אחלה תנאים! אבל עראבה מציעה היצע מוגבל ביותר של חיי אפרה-רכיבה. מסאז תמצאו במלון הספורט היחיד בעיירה במחיר מוגזם של 75 יורו ל 50 דקות. עוד יתרון שם היה בכך שהמסלולים שעשינו מתחילים כולם מפתח המלון.
איש הרפא – איתי בריקנר לא מתלונן…
עקרונות לתכנון הרכיבות
בעיקרון השיטה שלי לתכנון רכיבות מתבססת על המסלולים המסומנים כירוקים (נופיים) במפות Via Michelin. ניסיון של שנים ארוכות באירופה הוכיח גם בטיולים רכובים וגם משפחתיים – Via Michelin לא טועים: כשמסומן כביש ירוק, הוא יפה ומתאים לרכיבה. כמובן שבמקרה של הדולומיטים מוודאים שאנחנו הולכים לכסות את כל העליות המפורסמות והיפות שאנחנו מכירים מהמיתולוגיה של הספורט.
המרחק צריך להיות בין 90 ל 130 ק”מ (תלוי בגובה המצטבר – משתדל בין 1500 ל 3500 אך לא יותר לרכיבות של כמה ימים רצופים) לימים מלאים, וכ 50 ק”מ לימים קצרים של דילוג או נסיעה.
על גבי הסימון הנופי, מנסים לבחור כבישים פחות ראשיים, וכן לייצר רכיבות מעגליות בלבד. תוסיפו לכך שאיפה לצאת תמיד מפתח המלון, ואת ההעדפה להתחיל בחימום קל בירידה, וקיבלתם תוצאה למקום אליו תגיעו.
אתם יכולים לבחור מקום לינה אחר על אחד מהמסלולים האלה, אולם קחו בחשבון שדילוגים ברכב למסלולים אחרים מטעים מעט מבחינת הערכת הזמנים – הנסיעה בעליות
כן, אחרי כמה ימים תרגישו כמו אור דיין בתמונה: אתם צריכים איזה מסז’ ומתיחה!
לא להתקיף את הגוף ישר ביום הראשון
את היום הראשון אתם רוצים להשאיר לא קשה במיוחד. לא כדאי להתקיף את הגוף עם כל הגובה המצטבר והמרחק שאפשר באלפים דווקא ביום הרכיבה הראשון.
הנוף מהמם ומה שמהמם במיוחד הם הכבישים הטובים. תענוג גדול במיוחד שמגלים שם ובמקומות נוספים בהם יודעים לסלול כבישים הרריים אלה הסרפנטינות – שמהנות עם שיפועי צד מושלמים לירידות. יש במסלול הזה עליות בלתי נגמרות אבל לא אלימות, והשיפועים סבירים וארוכים.
בדולומיטים סרפנטינות הם שם המשחק. הירידות הן מדהימות ואחרי 4 ימים פה בהשכבות בסרפנטינות אתם תשלטו בסיבובים כמו שלא שלטתם מעולם.
העליות ארוכות למדי, אבל לא מפוצצים בטיול כזה. אנחנו שמרנו על קצב קבוע ושחררנו רק ביום האחרון. ברוב הימים הקפדתי לא לעבור את ה 230 וואטים בערך לאורך העליות הארוכות (למשקל 66 קילו – הכבדים יותר מוציאים יותר וואטים באותה מהירות). באיזור ה 2000 החלה להיות מורגשת דלילות מסוימת של חמצן באוויר – לא קשה, אבל קיימת. זה לא מטרד דרמטי משום שרוב מעברי ההרים שהגענו אליהם לא עברו את ה 2300 מטרים.
היום השני הוא לאמיצים והחזקים
זה היום הקשה, הקורע והארוך. אחרי שהתחממנו כבר אתמול, לפה הכנסנו את כל מעברי ההרים והעליות המפורסמות של האיזור. נכנסו לפה ארבע coles ושמות קלאסיים כמו ה ג’יאו, פדיה, פורדוי…
העליה ל Passo di Giau מכיוון קורטינה היא עליה יפהפיה עם שאריות כיתובים על האספלט מהג’ירו שריגשו את אור. הנוף בחלקה העליון מהמם: אחרי רכיבה ביער עם מעט ראות מעבר לסרפנטינה הבאה, הוא נפתח לאמפי ענק של שרשראות הרים מדהימות.
משם המשכנו לקריעה קשה ולא מתחשבת – כמעט היחידה בכל הימים האלה שהיתה קשה מנטלית ופיזית: העליה ל Passo di Fedaia למרגלות המרמולדה. בזו, למי שעולה ממזרח, הסרפנטינות הן רק בחלק האחרון, והיא נעה מקטעים רבים באחוזים של 9-16% בישורות לא כייפיות בעליל. גם הגענו אליה בשיא החום אחרי שכל הבוקר היא קלטה שמש מהצד המזרחי, והיינו חייבים לעצור להתקרר לפני הסיום. אנחנו לא בטוחים שנכון לעשות אותו מהכיוון שלנו. אולי דווקא מהצד ההפוך יהיה יותר מהנה.
אלה רק שלושת העליות הראשונות. מקנחים בחזרה אל המלון דרך הפס הגבוה Passo di Pordoi – עליה מהממת עם המון סרפנטינות, שהיא מהקלאסיקות של המקום. היא כייפית משני הצדדים. ממערב למזרח היא מיוערת וממזרח למערב היא חשופה באופיה. בד”כ עם שיפועים נעימים, אבל היא זוחלת אליך לאט לאט בגלל האורך והגובה המצטבר המשמעותיים שלה.
היום השלישי במסע אל האלפים הקלאסיים
דילמת הכיוון הנכון תקפה אותנו לאחר שהכרנו את המסלול, וגם פה יש מצב שהכיוון הנכון יותר הוא ההפוך לזה שאנחנו עשינו (אנחנו עשינו עם כיוון השעון), אבל קשה לאמר בוודאות.
דילגנו ברכב אל Canazei – עיירה מפונפנת ומלוקקת ועמוסה בתיירים שבדיוק היה בה איזה אירוע מרתון ריצת שטח כלשהו. מתחילים בקפה ופינוק על הבוקר וגולשים מטה בעמק וכביש מעט ראשי ולא נעים עד שבורחים ממנו ימינה לאזור יפהפה.
ההתחלה בטיפוס לפס נמוך יחסית שבסופו דרך ארוכה, מישורית יחסית ומפותלת על ההר. זה איזור נפלא ומהמם שאנחנו טסנו אותו בירידה מתונה שהופכת תלולה עם כמה קירות לאחר מכן. יש שם נוף מהמם בירידה לעמק של בולצאנו – חוויה אלפינית מעט אחרת מאזור הדולומיטים הגבוה כיוון שהיא יותר דומה לאלפים הקלאסיים.
האמיצים יכולים לבצע יציאה מהמסלול לאיזה מבצר – אלה בד”כ מפנקים במיוחד בדרכי הגישה אליהם
כדי לדלג על איזה מנהרה ביצענו עיקוף בכביש הישן והסגור וזה היה כיף קטן בפני עצמו: אבנים ועלים על הכביש, תחושת מקום נטוש, ושיחים שפורצים מהצדדים. לאחר שנכנסנו למסלול אופניים סלול נפרד מהכביש בחלק העמוס של העמק של Val Gardena, החל הגשם שמנע מאיתנו לטפס את Passo di Sella שנייה לפני שהתחלנו את העלייה. עצרנו בקפה ושטרודל, ומונית וואן ענקית ב 85 יורו מהמסעדה שהסתתרנו בה לקחה אותנו לנקודת ההתחלה ב Canazei, וסיימנו עם כ 90 קילומטרים, יותר מ 2000 טיפוס, אבל מעט תחושת החמצה – יש לנו חוב לעלייה נוספת שלא הצלחנו להשלים, ואנחנו נסגור את הפינה הזו מחר!
היום הרביעי – הסלה רונדה הקלאסי
התוכנית המקורית היתה לעשות מסלול ארוך יותר שחייב נסיעה של מרחק לא קטן על מנת לכסות לופ אחר – התייעצות ותכנון מהיר בערב שלפני הביאו להחלטה נכונה מאוד: להשאר בעראבה ולצאת “מהבית” לסלה רונדה הקלאסי. הפעם בניגוד ליום הראשון שהוא טייק אוף על הסלה רונדה (ארוך יותר) – אנחנו מסתפקים ב 50 וקצת הקילומטרים. זה יום של דילוג למלון בשדה התעופה לקראת הטיסה המוקדמת של מחר, ולכן 3-4 שעות רכיבה יספיקו הפעם.
ביום האחרון – לא צריך לשמור רזרבות יותר. הדופק כבר לא עולה יותר מדי והוא לא רלבנטי. אני יוצא ל 6 אינטרוולים של דקה על 260-300 וואט. אנחנו כעת ביום ראשון החגיגי – מלא רוכבים בעלייה האחרונה של היום, של הנסיעה, של הביקור במקום המדהים הזה. הסלה רונדה ביום ראשון הוא חגיגה של רוכבים רבים. איתי קולט את הקונקורנציה ומדליק אותנו עם קצב מתגבר!
נותנים מקטע עבודה ארוך של כ 20 דקות על 250 וואט עם איזה 20 רוכבים. הם גם קולטים את החגיגה ומנסים להגיב. רובם נעלמים די מהר מאחור. הקצב עולה, הוואטים עפים באוויר. רוכב בלבן מתבלט מהחבורה שלו ומוביל יפה בהתחלה, אבל סגנון הפידול מסגיר אותו – והוא לא נראה לי רציני. זה האיטלקי השרירי והרזה שנראה מדהים על ה BMC שמגיע בשקט מאחור ומתיישב על אור ועלי. האיטלקי (שקיבל אצלנו את הכינוי ” Dani Zur האיטלקי” על שום הקעקוע הדומה והלוק המוקפד והשרירי על האופניים).
הוא לא עובר להובלה. אנחנו נותנים קצב קבוע, אבל כזה ששורף אותך בסוף. איתי השלים את עבודתו כדומסטיק ראשון ואני עובר קדימה כדומסטיק שני. שומרים לסוף את אור דיין הצעיר והמתחזק (באופניים – לא באובדן קשר למציאות…). הוא עובר להובלה אחרי שהתעייפתי, ונראה כמו מי שיכול להוסיף עוד 30 וואט קבוע בלי בעיה. אני צריך לבקש ממנו להרגיע מעט.
מגיעים לפאסו. אני זורק חיוך אל האיטלקי ומנסה לקשקש איתו- אבל הוא לא יודע מילה באנגלית. זה לא מפריע לו להסתכל על ה Power2Max שלי ולהרכיב בכל זאת משפט חשוב אחד: How much watts did we do there הוא שואל…
ואם יש לכם יום חמישי?
תעשו את אותו הדבר, רק בכיוונים ההפוכים. רכיבה אל מעברי ההרים מהעלייה שאותה ירדתם ביום אחר היא כאילו רכיבה שונה לחלוטין! אתם מקבלים את המקום מחדש, בעלייה אחרת לגמרי עם אפיוני גובה ושיפועים משלה.
