ב 2 בדצמבר 2019, אחרי 5 שנים כמקצוען בשורותיה, הודיעה קבוצת ישראל סטארט-אפ-ניישן (ISN) שרועי גולדשטיין, רוכב הקבוצה ופעמיים אלוף ישראל, פורש מרכיבה תחרותית. למה? מה הוביל לזה, ומה המשמעות של זה?

מאת: דני אסקרוב
צילום: יואב לביא, נועה ארנון

בעולם הרשתות החברתיות של היום התסריט של אירועים כאלו הוא קבוע ורדוד – כותבים משהו, מפרסמים פוסט בפייסבוק, יום וחצי של דינמיקה ותגובות – כל הכבוד, תותח, יא תותח וגם דברים מעמיקים יותר כמו… יא מלך, וזהו. כולם שוכחים ועוברים הלאה.

החיים עצמם, לא גירסתם המקוונת, הרבה יותר מעניינים ומורכבים מהודעה מנומסת ברשת חברתית. עבור הרוכב מדובר בשינוי דרמטי במיוחד ובהחלטה קשה ואמוציונאלית – הוא מפסיק להיות רוכב אופניים במשרה מלאה ובגיל  26 או 27 מתחיל את חייו מחוץ למעגל סביבו התנהלו חייו למעלה מעשור. עבור הקבוצה, במיוחד קבוצה שהיא גם פרויקט לאומי כמו ISN, עזיבה של אחד מסמליה הישראלים, מוקדם מהצפוי, גם היא אינה דבר של מה בכך. אז הנה שיחה עם רועי וניתוח קצת יותר עמוק של הקריירה והפרישה של רועי גולדשטיין.

היסטוריה

כאחד הרוכבים הבולטים בישראל בעשור האחרון, רועי גולדשטיין היה עם האקדמי כבר מההתחלה. היחסים בין רועי לקבוצה לא התנהלו תמיד על מי מנוחות. אחרי שהיה בין הישראלים הראשונים בקבוצה, עזב רועי את הקבוצה וחזר אחרי שנה, מנוסה יותר, הפעם, על מנת להישאר.

את שלוש העונות האחרונות רכב רועי באופן מלא כשהוא מתחרה בכל העולם 57, 64 ו 67 ימי מירוץ בהתאמה. אלו היו שלוש השנים הטובות של רועי מבחינה מקצועית ובמהלכן רשם את רוב הישגיו וזכה פעמיים,  בשנים 2017 ו 2018, בתואר אלוף ישראל. 

״רגעי השיא שלי כרוכב היו אליפות ישראל השניה וטור דנמרק 2019״, מספר רועי – ״ הזכיה בפעם השניה באליפות ישראל הייתה מתוקה מאד ומספקת מאוד. האפשרות שקיבלתי להתחרות עבור עצמי, ללכת לספרינט בטור דנמרק ולהגיע במקום 8 בשלב במירוץ  UCI 2.1 היו הרגעים הטובים ביותר שלי כמקצוען״. 

״רגע השפל שלי היה בטור קולומביה של אותה שנה (פברואר 2019). הגעתי חדור מוטיבציה להוכיח את עצמי ולבנות את העונה לקראת השתתפות פוטנציאלית בג׳ירו ולא סיימתי את המרוץ. זו היתה תוצאה מאכזבת ברמה האישית אבל גם הקבוצה ראתה את התוצאה הזו כבעיה, והסיכויים שלי לזנק לג׳ירו נפגעו מאוד אחרי המרוץ הזה בקולומביה״.

תוצאות

למה ישראלים לא מביאים תוצאות בסבב העולמי? 

״זו אולי הנקודה הכי מורכבת בכל הפרויקט הזה של הקבוצה ורוכביה הישראלים״ – אומר רועי.

״מצד אחד, כרוכב ישראלי לא הוכחת עדיין כלום מבחינה מקצועית. הקבוצה ורוכביה הזרים מסתכלים על הרוכבים הישראלים ככאלו שקיבלו את הזכות לרכוב ברמה הכי גבוהה רק בגלל ישראליותם ולא בזכות יכולת מקצועית. מצד שני – אם לא סומכים עליך שאתה יכול להיות אפילו רוכב 3 מהסוף ברכבת של ספרינטים או להוביל קבוצה לתוצאה נוצרת אווירה מקצועית וחברתית מאוד מסוימת בקבוצה. לי היה מאוד קשה להצליח בסביבה שכזו״.

״בטור קרואטיה 2019, ביקשתי להוביל את הקבוצה באחד השלבים, הייתי כנראה אחד הישראלים היחידים שביקש זאת. קיבלתי את הזכות ונכשלתי. אני עומד מאחורי ההחלטה לבקש להוביל למרות התוצאה״.

השאלה המרכזית על פי רועי היא – ״מהו מעמדו של הרוכב הישראלי בקבוצה? האם באמת מנסים לקדם רוכבים ישראלים? האם מלמדים אותם לנצח? האם הם הגיעו לשלב בו הם יכולים וראויים בכלל להוביל קבוצה בשלב כלשהו או במירוץ כלשהו בשלב הזה של הקריירה שלהם?״.

״אני אישית תמיד הונעתי מהרצון לנצח. בשלב מסוים לא היה לי ברור אם אני יכול לחשוב כך, האם זה ריאלי והאם הבמה שאני מקבל מהקבוצה משרתת את המטרה הזו״.

אין ספק שהקבוצה נותנת לרוכבים הישראלים הזדמנות לרכוב ולהתחרות ברמה הגבוהה ביותר. בלעדיה לא היתה להם האפשרות הזו. חוקי המשחק ברורים וכולם יודעים אותם – תגידו תודה ותעבדו קשה. אבל ההרגשה הסובייקטיבית איתה יוצא רועי מהקבוצה היא שהקבוצה הזכירה לו את מקומו קצת יותר מדי – במשא ומתן על התנאים, באופן בו נוהל במרוצים וחברתית מול הרוכבים הזרים. רוכב ישראלי שירצה לרכוב בכדי להשיג תוצאה (אפילו במרוץ קטן יחסית), יידרש לאמונה פנימית ויכולות מנטליות שיאפשרו לו לשים בצד כל גורם שאינו קשור נטו לספורט ו ״להתאבד״ על כל חצי הזדמנות.

אופטימלי? כנראה שלא. ריאלי בנסיבות? כנראה שכן.

האם יש הבדל בין רוכב באקדמי (ISN) ושחקן כדורגל מחליף שעולה לשחק בבוגרים 20 דק׳ לסיום כשהקבוצה שלו בפיגור? זה ספורט תחרותי מקצועני, כשיש לך הזדמנות אתה חייב לקחת אותה בשתי ידיים ולהוכיח את עצמך.

יש לומר בהגינות – היו מספר מקרים בשנה שעברה בהן ניתנו הזדמנויות לישראלים לרכוב עבור עצמם או להוביל. זה אולי לא נעשה תמיד מתוך תכנון או בתנאים אידיאליים, אבל זה קרה. לפעמים זה קרה במקרה, אחרי שרוכב בכיר יותר נפצע או שהקבוצה איבדה עניין במירוץ. כשזה קרה, התוצאות לא הגיעו… 

לקבוצה אינטרס ניהולי והישגי ליצור סביבה תומכת ככל האפשר, במיוחד עבור מי שמלחתחילה אינו הצד החזק בסיפור, כי אף אחד לא מתפקד טוב יותר תחת לחץ מיותר ובהרגשה שעושים לו טובה. אולם לטעמי, עיקר האחריות היא על הספורטאים.  לא חשוב מה אמרו לך, שילמו לך או מה אתה מרגיש, קיבלת הזדמנות לרכוב כמקצוע? חובת ההוכחה עליך. אין הנחות.

הפרישה

פרויקט האקדמי של 2020 כולל שתי קבוצות – וורלד טור (ISN) וקונטיננטל (ICA). 

רועי והקבוצה דנו על מקומו בקבוצת הקונטיננטל שהיא (בניגוד לקבוצת הוורלד טור) פרויקט של רון בר-און. סילבאן אדאמס פחות מעורב והמשאבים פחותים משמעותית.

חשוב לציין – בקבוצות קונטיננטל אין שכר מינימום כפי שמוגדר ע״י ה UCI עבור קבוצות פרו קונטיננטל וורלד טור (40,045 יורו ו 32,102 יורו בשנה כמפורט בתמונה המצורפת). ניתן להבין מכך שההצעה לעבור לקבוצת הקונטי כללה לא רק שינוי ספורטיבי אלא גם ירידה בשכר.

רועי והקבוצה ניהלו משא ומתן מתקדם על האפשרות שירכוב במדי קבוצת הקונטיננטל. למרות שבקבוצה הפחות בכירה אמורה הייתה להיות לרועי האפשרות לרכוב עבור תוצאות, המשא ומתן לא הסתיים בהצלחה ורועי בחר להתחיל את החיים שאחרי האופניים כבר ב 2020.

טבלת השכר מה UCI

במבט לאחור

מספר רועי – ״אין ספק שהפרויקט הזה של ISN הוא מתנה לרוכבים ישראלים שספק גדול אם היו מגשימים את חלומם אילולא היה הפרויקט קורם עור וגידים. ברמה האישית – החיים כספורטאי מקצועי בתוך מערכת גדולה מעניקים כלים מעולים לחיים. נוסף על כך, כל המקומות בהם ביקרתי והאנשים אותם פגשתי לאורך הדרך הם פשוט ללא תחליף. אני אסיר תודה על כך. להתפרנס מהתחביב במשך תקופה ארוכה זו חוויה וזכות גדולה. כפי שאומר הפתגם אני באמת חושב שלא עבדתי יום בחיי. אבל, ישנו גם הצד השני – כשהאהבה הופכת למקצוע יש פחות רגעים של אהבה והרבה יותר ימים בהם זו פשוט עבודה״.

הצד השני של המטבע

Israel Start-up Nation היא פרויקט בן 5-6 שנים. בעיני, המאפיינים הכי גדולים של הפרויקט הזה נכון להיום הם צמיחה אדירה בפן התחרותי והניהולי וחוסר יציבות ארגונית הנגזרת ממנה: השינוי מההקמה של קבוצת קונטיננטל קטנה עם תקציב של 800 אלף יורו בשנה, תחת חסותו של פיטר סאגאן (בדיעבד – נראית כהחלטה תמוהה משהו שלא החזיקה מעמד) וקבוצת רוכבים המבוססת בעיקר על ישראלים וזרים ממזרח אירופה, ועד קבוצת הוורלד טור הנוכחית עם תקציב המוערך בכ 20 מליון דולר, פשוט מדהים. אם נסווג לרגע ארגונים ע״פ מחזור החיים שלהם – דעיכה, יציבות או צמיחה. אין ספק היכן נמצאת ISN – זה ארגון שסיים חמש שנים של צמיחה מטורפת.

מחיר הצמיחה

בואו נסתכל לרגע על קבוצות ספורט מצליחות. ניקח אופניים וכדורגל לדוגמה:

קבוצת סקאיי/אינאוס – זהו ארגון במצב יציב. שלד המנהלים והרוכבים יציב. התקציב ארוך טווח. גיוס הרוכבים הוא לטווח ארוך (איגאן ברנל כדוגמא הבולטת ביותר) ולוח המרוצים יציב לאורך זמן.

קבוצות כדורגל מובילות – אותן מסגרות תחרותיות (ליגה ספרדית|אנגלית|גרמנית|אחרת/ליגת-אלופות/גביע), אותו תקציב, יכולת ניבוי טובה מאוד של הכנסות והוצאות (כרטיסים, זכויות שידור – הכל בחוזים ארוכי טווח) ושלד שחקנים המזוהה עם המועדון. 

עכשיו הביטו על האקדמי/ISN בחמש שנותיה:

  • דירוג – החלה כקבוצת קונטיננטל. הפכה לקבוצת פרו קונטיננטל וכעת היא כבר קבוצת וורלד טור.
  • תקציב – תקציב הארגון גדל כנראה פי כ 15-20.
  • רוכבים – מרוכבים אנונימיים לחממת כוכבים, כולל רוכב גראנד טורס מצטיין שגם ניצח מוניומנטים (דן מרטין) ואת אחד הספרינטרים הידועים והמצליחים בעולם (גרייפל).
  • הנהלה – סילבן אדאמס הצטרף והפך בעל העניין המרכזי, רן מרגליות, מייסד הקבוצה, עזב, חן טל מונה כמנהל התפעול/מנכ״ל.
  • מנהלים ספורטיביים – באו והלכו (ניקי סורנסן בא, עזב וחזר…)
  • המאמנים הישראלים – פאולו סלדנה הקנדי, רותם ישי, אולמן, בויגן ודובינסקי (בימים של יואב בר ועידו זילברשטיין).

למעט צדוק יחזקאלי (דוברות ויותר מכך) ורון בר-און כמעט שום דבר בשדרה הניהולית לא נותר כשהיה. בתוך הסביבה התחרותית והארגונית בה פועלת  סייקלינג אקדמי, סטארט אפ ניישן, סביבה המשתנה משנה לשנה, קשה מאוד ליצור יציבות ארגונית.


בייקפאנל הוא מגזין האופניים הטוב בישראל-  אתה כבר מנוי עליו? פה ועכשיו זה הזמן:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים


מה עכשיו?

חמש שנים לאחר הקמת הקבוצה, משהושלמה המשימה לטפס אל צמרת ספורט האופניים העולמי, עם קניית הכרטיס לוורלד טור, לטור דה פראנס ולשאר המרוצים של ASO, הגיע הזמן ליציבות.

בהנחה שסילבן אדמס ימשיך להחזיק את הקבוצה ברמת התקציב הנוכחית מספר שנים נוסף, זה הופך לאתגר ניהולי אחר לגמרי. בעולם ההייטק בדרך כלל מחליפים מנהלים במצב הזה כי דרוש סוג אחר לחלוטין של ניהול.

אם עד היום זה היה יזמות ואלתורים, המאפיינים הבולטים של חברות וארגונים בהקמה/צמיחה, האתגר עכשיו הוא יציבות ולגבש את אופיו הספורטיבי של הארגון.

לדקוניק קוויק סטפ יש את זה בקלאסיקות. לאינאוס יש את זה בגראנד טורס. לבורה אין באמת אופי אבל יש את סאגאן. לקטיושה ולאקדמי לא היה את זה עד היום – התקפות ובריחות חסרות סיכוי לא נחשבות בעיני כאופי ספורטיבי משום שהן לא נועדו לייצר ניצחון אלא להעלות חשיפה טלוויזיונית.

גיבוש האופי הספורטיבי בארגון ברמת השינוי שעבר על האקדמי של חמש השנים האחרונות היא משימה בלתי אפשרית. איך אפשר לבנות מסורת כשהכל קורה בפעם הראשונה (אמסטל גולד, ג׳ירו, טור קליפורניה ועוד) עם אנשים שונים וברמת תחרות משתנה? לזכות הקבוצה יאמר שבמקומות בהן הייתה יציבות, כמו שנתיים רצופות בטור יוטה וטור אוסטריה, בן הרמנס הצטיין וניצח ב 3 מ 4 המרוצים. את זה שלא ניצח סיים שני…

כל זה נגמר. מעכשיו זה משחק חדש, עם לוח מרוצים קבוע, יריבים ידועים אך מאד טובים. יציבות תחרותית ומאתגרת ברמה הגבוהה ביותר.

מסקנות

רועי מסיים קריירה יפה ומשמעותית עם תחושת החמצה קלה. לא דרמה יוצאת דופן, רק ספורטאי הישגי ותחרותי שמרגיש שיכול היה להפיק מעצמו יותר. לא מדובר בהאשמות, זה יותר ניסיון כן ואמיתי להבין נושאים מורכבים. היה כאן מפגש של ספורטאי וקבוצה שהתמודדו כל אחד עם האתגרים שלו – צמיחה וגיבוש זהות מצד הקבוצה ורצון באמון ותמיכה מצידו של רועי. התוצאה הסופית קטנה כפי הנראה ממה שניתן היה להשיג בתנאים שונים.

גם בלי רועי המשחק ממשיך. עם שחקנים אחרים. כל מי שעדיין במשחק יכול לנסות ולהשתפר על מנת למצוא את הדרך למקסם את היכולות והסביבה לטובת כל הגורמים המעורבים. הדרך שעשו כל הרוכבים הישראלים והקבוצה עד היום אינה לחינם. גם אם רועי, או עידו זילברשטיין, יואב בר, גיא גבאי, אביב יחזקאל ואחרים לא הביאה את התוצאה המיוחלת, כל אחד מהם הניח שלב נוסף בסולם והבאים בתור, יתחילו לטפס מנקודה גבוהה יותר.

אולי בארגון וסביבה יציבים יותר, כאלו שיתפתחו בחמש השנים הבאות של הקבוצה, נראה לקחים מיושמים ונזכה לראות פריחה של רוכב ישראלי אחר, מגיעה לגבהים שכולנו רוצים לראות. מי יודע, אולי גם לרוכב הזה יקראו גולדשטיין. 

תגובת הקבוצה 

"קבוצת הקונטיננטל/פיתוח של הקבוצה הוקמה כדי לקדם רוכבים ישראלים צעירים ולהביאם לרמה ואיכויות שיאפשרו להם להתדפק  על שערי הקבוצה הבכירה. רועי יועד להיות אחד הרוכבים המובילים בקבוצת הקונטי והקפטן שלה. התכנית היתה להעניק לו הזדמנות להשתתף במירוצים כרוכב מוביל כדי שיוכל להשיג תוצאות אישיות ולנצל את יכולת המנהיגות שלו להוביל ולכוון את הרוכבים הצעירים.

רועי קיבל הצעה כספית שנראתה לקבוצה ולבעליה רוני בר און כנדיבה וראויה. מבלי להיכנס לפרטים, שכרו היה  הגבוה ביותר בקבוצת הקונטיננטל. רועי קיבל החלטה לפרוש ולהבנתנו השיקול הכספי היה שולי ביותר. קיבלנו את החלטתו בצער אבל הקבוצה ובמיוחד רוני וסילבן שמכבדים ומוקירים אותו עמוקות, מעריכה מאוד את כנותו והתנהלותו. דלת הקבוצה פתוחה בפני רועי ואנחנו מקווים שיוכל לתרום לה רבות בעתיד".

הפאנל - כתבות אופניים מעולות
הכניסו אימייל פה וקבלו את הכתבות החדשות רק פעם בשבוע
(לביטול הופעת הפופ-אפ אנא הכניסו אימייל פה גם אם נרשמתם בעבר)
הירשם