ה- South Endurance תוכנן כמסע אתגרי של שלושה ימים הכולל כ- 450 קמ’ עם טיפוס מצטבר של כ- 7,000 מטר! שילוב של קור ורוחות חזקות שתמיד, אבל תמיד, היו בפנים, הפכו את המסע לחוויית אופניים ייחודית אותה סיכם אחד הרוכבים במילים: “זו היתה אחת החוויות הגדולות שלי בכלל וכרוכב בפרט”. הוא גם מבטא התפתחות יפה וחשובה בענף – מסורות רכיבה שמארגנים רוכבים לחבריהם ללא מטרות רווח, ומייצרים בכך עוד נדבך במרקם פעילויות האופניים בארץ. אביתר אנגלרד, ממארגני המסע מספר:
“אתה חייב לי 15 קילומטר” אמר לי ל. בסוף היום הראשון. לנוכח מבטי המשתומם הוא הוסיף: “היה כתוב שנעשה היום 137 קמ’ ועשינו רק 122.” האמת, צודק, הבטחות צריך לקיים, מה הוא אשם שבגלל הגשם התחלנו את המסע 15 קמ’ דרומית מנקודת הזינוק המקורית? תודה לאל שהיה מדובר ב- ב-15 קילומטרים שטוחים כך שעמדנו ביעד של 2,200 מטר טיפוס שהובטחו אחרת בכלל הייתי פושט את הרגל. אבל כפי שכבר נאמר, הנקמה מוגשת כאשר היא קרה, בסוף הוא עוד יתחרט על זה.
היום הראשון במסע התחיל מאיזור לכיש דרומה על הכביש המוביל לשומריה. זהו כביש גבעות מתגלגלות קלאסי הסלול היטב ושומם כמעט מרכבים. מזג האוויר היה קודר אבל עולץ לעומת מצב רוחם של הרוכבים. הפלטון שמנה 18 רוכבים פילס את דרכו בנחישות והגיע במהירות לפניה שמאלה לסנסנה, טפס על הכביש הצר והמתפתל עד לישוב סנסנה ומשם גלש לכיוון מיתר. שם התחיל הדובדבן שבקצפת, כביש של 25 קילומטר המטפס אל הר עמשא המתנשא לגובה 900 מטר. על הר עמשא רבץ ערפל סמיך שהוסיף נופך מסתורי לאווירה רבת ההוד שאופפת את ההר.
מהר עמשא יורדת דרך מפותלת ותלולה המובילה הישר לבקעת ערד. המסלול הייחודי שנבחר מאפשר רכיבה מאזור המרכז עד ערד שלא בכבישים ראשיים ובתוואי נוף מרהיבים.
מערד ירדו חלק מהרוכבים (לא בהכרח חדי השכל ביניהם) בכביש המוביל למצדה. מדובר במסע מפרך של 21 קילומטר בכל כיוון עם טיפוס מצטבר של כ- 1,000 מטר. בדרך חזרה הצליפה בחוזקה רוח מערבית. משב ערמומי במיוחד שהתחבא אחרי פיתול דרך תפס בהפתעה רוכב בנוי לתלפיות והשטיח אותו על הקרקע. המסלול המלא של היום הראשון אשר כלל 122 קילומטר עם 2,200 מטר טיפוס, הושלם.
כל הלילה נשבו רוחות חזקות אשר הרעידו את החלונות במלון. המחשבה לצאת לרכוב ברוחות אלה העבירה חלחלה בלב כולם. הבוקר הגיע והתברר שהרוחות רק התגברו. בשעה שמונה בבוקר ניצבו כל הרוכבים מוכנים ליד האוטובוס לצורך ההקפצה לצומת צפית שהיא נקודת הזינוק של היום השני. לדבוקה הצטרפה תגבורת משמעותית בדמותו של ניצן הנדלר מ- TACC. חלק מהרוכבים ויתרו על ההקפצה באוטובוס ויצאו ברכיבה מהמלון. יתר הרוכבים הצטרפו אליהם בכביש חתרורים צפית. הרוחות המערביות היו חזקות והפלטון נערך במבנה של אשלון והתפרס על כל רוחבו של הכביש. 16 הקילומטרים של הירידה לצומת הערבה עם רוחות גב חזקות היו חוויה בלתי נשכחת ובצומת הערבה הצטלמו הרוכבים לתמונה קבוצתית אופטימית.
כביש הערבה התגלה כמשמים למדי ורוכב נאיבי אחד אפילו הביע תקווה שהפניה למעלה עקרבים תגיע כבר. אוי איזו טעות. עם הפניה ימינה בעיר אובות הבינו כולם לאיזו צרה נקלעו. הכביש בן 13 הקילומטרים המוביל למעלה עקרבים שייך היום למורשת הקרב של ה- Endurance. במהלך הרכיבה נרשמו סיפורי גבורה של רוכבים שהקריבו עצמם למען העם והמולדת ורכבו חשופים בצריח לבדם מול הרוח. רוכבים אמיצים אלה יהיו ללא ספק בין מדליקי המשואות ביום העצמאות. בסיוטים בלילה עוד שומעים הרוכבים את הזעקות האיומות שמאלה שמאלה של רוכבים נואשים שרצו להסתתר מימינם של המובילים. מעלה עקרבים שהתחבא בסוף אותו כביש אימים התגלה דווקא כעליה חביבה וידידותית שכן רוח לא נשבה שם. בסוף העליה, כבכל יום, המתין לרוכבים שולחן ערוך עם פירות יבשים, בננות, לחם וממרחים.
הכביש היוצא ממעלה עקרבים מתפתל ואז מגיח לפתע לתוך מישור ימין. במישור כידוע יש רוחות, שבמקרה שלנו הגיעו לעוצמה של 70-80 קמ”ש. בצומת מול המכתש הגדול הוחלט פה אחד (שלי) לאור מצב הרוח (תרתי משמע) לוותר על המשך הרכיבה מול הרוח אל תוך המכתש הגדול ובמקום זאת לחתוך צפונה חזרה לכיוון צומת צפית, חתרורים וערד. גם הכביש עד לצומת צפית ייזכר בתולדות ה- endurance והפעם מסיבות הפוכות. כשהרוח בגב, הפלטון טס בגובה נמוך במהירות של למעלה מ- 60 קמ”ש בלי צורך לסובב את הרגליים בכלל. בצומת צפית פנתה הדבוקה צפונה לכיוון חתרורים והעליה לערד. לרוכבים שהשלימו את כל המסלול נרשמו כ- 160 קמ’ עם 2100 מטר טיפוס.
היום השלישי נפתח באופטימיות זהירה. מזג אויר מושלם עם רוח צפונית מזרחית קלילה (ברור שצפונית כי רוב הרכיבה היום תהיה צפונה עד ירושלים). הדבוקה גלשה בעליצות את 23 הקילומטרים מערד עד נווה זוהר. על מצב הרוח העיב ענן חוסר הודאות הקרוי “מצוקי דרגות”. התכנון המקורי כלל טיפוס למצוקי דרגות, שהוא כידוע, נס הרים של ים המלח. חלק מהרוכבים היו מודאגים שמא נשתפן ונדלג על העלייה וחלק מהרוכבים היה מודאג בדיוק מהסיבה ההפוכה. הרכיבה לאורך ים המלח גרמה להתרוממות רוח לכל הרוכבים. במצוקי דרגות הוסר חוסר הודאות כאשר חלק מהרוכבים (לא בהכרח השפויים שבהם) טיפסו את העלייה ויתר הרוכבים המשיכו עד צומת אלמוג. הרכיבה של 30 הקילומטרים ממצוקי דרגות ועד קליה בוצעה באליפסה מושלמת אשר הוגדרה על ידי עופר פוזנר כאליפסה הכי מקצועית שבוצעה על ידי קבוצת הרוכבים הכי חובבנית (לחלק מהרוכבים זו היתה הרכיבה הראשונה באליפסה). אחרי הפוגה קלה בצומת אלמוג התחיל הטיפוס בן 25 הקילומטרים עד הגבעה הצרפתית בירושלים שם הסתיים המסע. סה”כ באותו יום נרשמו 145 קילומטרים עם 2,200 מטר טיפוס.
ומה עם אותו ל. מיודענו שחיפש השלמה ל- 15 הקילומטרים החסרים? הוא סיכם את המסע באלה המלים:“היה לי כל כך קשה, מאתגר וחווייתי, שהנתונים היבשים הפכו לפחות מעניינים ופחות רלוונטיים עבורי, ולכן לא ייחסתי להם חשיבות.” תם ולא נשלם.
רקע כללי: מסעות Endurance Cycling Israel מיסודם של גילי רוזנשטיין ואביתר אנגלרד, מתמקדים בחוויה הכוללת של רכיבת אופניים תוך דגש על האתגר, פרופיל המסלול והנוף. המסעות מלווים באוטובוס ורכב ליווי צמודים אשר מאפשרים גמישות רבה בתכנון המסלולים שהם P2P. המסעות מיועדים לרוכבים ברמה בינונית ומעלה.
תודות: תודה לרוכבים שהשתתפו במסע: דודי אבקסיס, חגי גולן, דידי אנקורי, אלון רייטר, עופר פוזנר, ליאור פאוסט, יריב הלל, גיא שפירא, אור רם, מיכאל קולמן, יריב פוגל, משה אגרט, ניצן הנדלר, דורון זמורה, בועז רודן, גיל יוסף, נתי קציר גילי רוזנשטיין ואביתר אנגלרד.
תודה מיוחדת לאנדריי סיקורין ברכב הליווי אשר ליווה בחוכמה ובמסירות את הרוכבים ולרפי נהג האוטובוס מחברת מי שי שיצא מגדרו על מנת לסייע לרוכבים מול התנאים הקשים.
צילם: אנדריי סיקורין
מאת: אביתר אנגלרד
