טים מור הוא עיתונאי ומחבר ספרים, שההתמחות שלו היא הרפתקאות. הרפתקאות מטורפות, חשוב לציין. רצינו לספר על ספריו, במיוחד אלה הקשורים לאופניים.
האם הייתם רוכבים את מסלול “מסך הברזל”, שאורכו מעל 8400 קילומטר? מסלול שחוצה את אירופה מהקצה הצפוני שלה, אי שם בגבול בין נורבגיה לרוסיה, ועד הקצה הדרומי, לחופי הים השחור? אוקיי, נניח שכן. האם הייתם מתחילים את הרכיבה המיועדת לעבור את כל אורכה של פינלנד, כמעט 2000 קילומטר, במֶרְץ, שיא החורף באזור המושלג הזה?
למעטים שיענו בחיוב על השאלה האחרונה (לא מאמין לכם) יש לי עוד שאלה. האם הייתם רוכבים את כל המסלול הזה על אופניים מתקפלים שנוצרו אי שם בשנות השבעים במפעל אופניים במזרח גרמניה הסוציאליסטית? ובכן, זה בדיוק מה שאף אדם חצי שפוי לא היה עושה. וזה בדיוק מה שטים מור עשה, ואז תאר בספר שכתב, שנקרא “The cyclist who went out in the cold“. בהערת אגב אציין ששמות כל הספרים של טים מחביאים בתוכם משחקי מילים. במקרה שלפנינו השם, כמובן, מכיל התייחסות לספר ריגול קלאסי מתקופת המלחמה הקרה בשם “The spy who came in from the cold”.
הרוכב שיצא לרכוב בשלג
איך נולד הספר? טים נשאל על המסלול, הידוע כמסלול מסך הברזל, על ידי קולגה, ומיד רצה לרכוב את כולו. באשר לבחירת העונה, רגע קודם השלים מסלול מאתגר לא פחות בספרד הבוערת מחום, וחיפש (וגם מצא) שינוי אקלימי. ובאשר לבחירת האופניים, טים חיפש אמצעי תחבורה שיסמל את הפרגוד הבלתי נראה אך הזכור היטב, שחילק את היבשת. ואין יותר מתאים מאשר האופניים הכי פופולריים בגוש הסוציאליסטי. או כך הוא טוען. ואולי פשוט ניסה להקשות על עצמו, אתם מבינים, בשביל שתהיה בספר קצת דרמה.
ודרמה לא חסרה. טים קפא בשלגים של פינלנד, בנס לא נדרס בכבישי רוסיה, התמודד עם מחסור בהילוכים בעליות ועם מחסור בבלמים בירידות ותקלות מכניות לרוב. לבסוף, להשלמת התמונה, גם עם חום קיצוני לקראת סיום המסלול. ובמשך המסלול פגש טים סימנים מהעבר הלא מאוד רחוק של דיכוי אכזרי על ידי השלטונות המדינות הסוציאליסטיות את אזרחיהן. של ביצורי הגבול האימתניים בגבול בין גרמניה המערבית למזרחית. של עוני מחפיר לצד משאבים לאומיים שהתבזבזו לטובת פרוייקטיי ראווה. המומחיות בה שוזר טים את העבר הקודר עם ההווה הסוריאליסטי, בעזרת מנה גדושה של הומור, יוצרת סיפור מרתק. היו קטעים שגרמו לי להיחנק מדמעות והיו עמודים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק, אבל לא היה ולו עמוד אחד שרציתי לדלג עליו.
מרוץ אגדי בספרד של פרנקו
הרגשתי שאני שם עם טים, בשלגים של פינלנד ובמסעדות בירה של גרמניה, מחפש מקום לינה באוסטריה או מתחמק מכלבים משוטטים ברומניה. ואולי זה בגלל שגם אני מתכנן לרכוב במסלול הזה בדיוק. אבל איך ניתן להסביר שהייתי דבוק גם לדפיו של ספר אחר שלו, בשם “Vuelta Skelter“?
בספר זה מתמקד טים במרוץ אופניים חובק ספרד בשם Vuelta Espana, ליתר דיוק במהדורת 1941 של מרוץ זה. עוד יותר ספציפית, הזרקור הספרותי של טים מאיר על המנצח של מרוץ זה, חוליו ברנדרו. רוכב זה, שאת שמו טים מקצר לראשי התיבות JB, חזר להתחרות תקופה קצרה לפני המרוץ המדובר, לאחר שבילה 18 חודשים במחנה ריכוז פשיסטי בתום מלחמת האזרחים הספרדית. עלילת הספר משלבת את המסלול הקשוח, שטים שחזר, עם המציאות הקשה של מלחמת אזרחים שסימניה עדיין ניבטים מכל עבר. אם חשבתי שהתיאורים של שומרי גבול מזרח גרמניים היורים על אנשים שמנסים לנוס למערב הם הדבר הכי קשה שאפשר לפגוש בספר על אופניים, התבדיתי. טים מצייר תמונה טרגית ממש של מלחמת אח באח, שהדיה נשמעים עד היום בחברה הספרדית.
רובד נוסף בסיפורו של טים הוא מגפת הקורונה, שפקדה את ספרד בדיוק בחודשים בהם רכב, בקיץ של 2020. הסיפור האישי של JB, מלחמת האזרחים, הקורונה והחוויות האישיות של טים יוצרים יצירת אומנות קולינרית של ממש. יצירה שבה המתוק, המר ושאר הטעמים – כולל האוממי של זיעת הרוכב בשמש הספרדית, יוצרים שילוב מרגש ומרתק. זו מנחה מתאימה לרוכב, שלדעתו של טים הוא הרוכב הספרדי הדגול של כל הזמנים.
כמובן שטים מקשה על עצמו גם הפעם, כשהוא רוכב באופני כביש משנות ה-70, שעליהם מתנוסס שמו של הספרדי הדגול. לאחר שפרש מהספורט, JB פתח חנות אופניים בבירה הספרדית, שם שיווק אופניים תחת מותג משלו. לא מעט מההומור של טים סובב סביב הידרדרות ההדרגתית של המצב המכני של האופניים, אותם קיבל לידיו במצב שמור מאוד, ושל המצב הפיזי והמנטלי שלו עצמו לאורך המסע המייגע. עכשיו כשאני חושב על זה, זה נראה כתבנית המתארת את כל ספריו.
הגעתם עד לפה? אתם מוסמכים להצטרף לניוזלטר שלנו:
טים מור עושה את הטור דה פראנס
הספר הספרדי מסיים סדרה של שלושה ספרים המוקדשים לשלשת מרוצי אופניים הגדולים של אירופה. הראשון בסדרה מוקדש למפורסם מהשלושה – לטור דה פראנס, ושמו הוא “French revolutions“. וכאן עלי לחלוק עובדה על עצמי שעלולה להביך אותי ולהפתיע אותך הקורא/ת, כשהיא מגיע ממחבר כתבות באתר אופניים. אני לא צופה בטור דה פראנס. אני לא קורא כתבות על טור דה פראנס – אפילו הכתבות המדהימות, ללא ספק, שמפורסמות באתר זה. הקשר היחיד שלי לטור דה פראנס היא חולצת המרוץ שקניתי לפני שנה בדנמרק, ושנגנבה ממני על ידי בני הבכור.
נכון לתחילת העבודה על הספר, טים היה ההפך ממני. הוא היה צופה מושבע של התחרות, למרות שלא רכב בעצמו כלל. למעשה, המחשבה שגם הוא אולי יכול לכבוש את מסלול הטור, כמה שבועות לפני האירוע עצמו, היא שהשיקה את קריירת הרפתקאות האופניים שלו. בספר זה טים עדיין לא מקשה על עצמו על ידי בחירת ציוד או עונה לא מתאימים. המלאכה נעשית על ידי חוסר הניסיון שלו הן בתחום הרכיבה והן בתחום תחזוקת האופניים. אבל הסגנון האופייני, מלא הומור, סבל, ותיאור משעשע של הסבל כבר מורגש בספר זה. וגם אם לא התעורר בי רצון לחזור על המעשה ולרכוב את כל המסלול של הטור, כולל העליות המטורפות שאני מכיר בעיקר בחופשות סקי, משהו כן זז אצלי בפנים. בפעם הבאה שהטור באופק, אני בהחלט הולך לעקוב אחריו מקרוב, על חשבון זמן עבודה ומשפחה. טים יקר, אשתי מוסרת ד”ש ותודה.
הגעתם עד לפה? אתם מוסמכים להצטרף לניוזלטר שלנו:
הגראנד טור הקשוח של כל הזמנים
ספר המשלים את סדרת הגראנד טור, ה-“Gironimo!” מספר על התחרות אופניים הקשוחה של כל הזמנים – הג’ירו של 1914. די לציין שרק 8 רוכבים הצליחו לסיים אותו, מתוך 81 הרוכבים שהתייצבו על קו הזינוק. בתחילת הספר טים שואל את עצמו ואת הקוראים שאלה שמעסיקה גם אותנו. מה נשתנה במשך עשרות השנים של מרוצי אופניים? מה החלק היחסי של ההתפתחות הטכנולוגית מול התפתחות אישית, שלא לדבר על התפתחות פרמקולוגית, בהצלחתם של הרוכבים בני ימינו? האם יש טעם לעצור את הקדמה ולהכריח את הרוכבים לרכוב על אופניים מתקופתו של אדי מרקס האגדי, על מנת שיוכלו להשוות את הישגיהם לאלה שלו?
כדי לענות על שאלה זו בדרך אולי לא מאוד מדעית, אבל בהחלט משכנעת, טים משחזר זוג אופניים בציר 1910 (בדיוק של עד עשור) ואז רוכב עליהם את הג’ירו. בהרפתקה זו דחף טים את האותנטיות לקצה, כשהוא לא מסתפק רק באופניים. הכל, מבקבוקי המים ועד הבגדים והנעליים תאמו את התקופה. יוצא הדופן היחיד הוא הרוכב, שכן לא רק שטים נולד בתקופה אחרת, לפי עדותו גם לא ממש התחבר להיותם של הרוכבים המכונאים של עצמם. לכן רובד נוסף של הסיפור הוא המסע של טים ושל הסנונית (שם האופניים עליהם רכב) ממכונאי איטלקי אחד למשנהו, כשכל אחד סידר את הבעיות היותר דחופות של הסנונית – שתוך ימים בודדים חזרו בשל הרכיבה הפרועה על קרקע רעועה באיטליה החקלאית.
וכעת להרפתקאות מסוג אחר
בכך מסתכמים הספרים של טים על הרפתקאות אופניים, אבל לא על הרפתקאות באופן כללי. בספר נוסף טים חוצה את ארצות הברית במכונית פורד דגם T שיוצרה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בנסיון למצוא ולהבין את אמריקה שבחרה בדונלד טראמפ לנשיא. הקורא עלול אולי להתאכזב מכך שטים נטש את שיטת התחבורה בהנעה עצמית לטובת תחבורה מנועית. הקורא יתאכזב לשווא, שכן חציית היבשת במכונית בת 100 שנים מציגה אתגר פיזי לא פשוט, שלא לדבר על מגוון הסכנות שטמונות במסע שכזה. בספר אחר טים עושה את דרכו במסלול העליה לרגל של קמינו דה סנטיאגו, כשהוא מוביל חמור בשם שינטו. ולבסוף, טים יוצא להרפתקה ארקטית בספר ששמו “קרח על השפם שלי”. לא ארחיב כאן על הספרים הללו שכן אין להם קשר לעולם התוכן שלנו, אבל הם מצחיקים ומרגשים לא פחות.
באופן טבעי, תוך כדי העבודה על הכתבה קיוויתי לעטרה בתמונות מהמסעות של טים, על כן ניסיתי לפנות אליו דרך מדיה חברתית. משלא צלח הדבר, פניתי לסוכן הספרותי שלו, בבקשה להעביר מסר ממני, וזה שלח לי את כתובתו של טים והציע שנדבר ישירות. טים שמח מאוד לפנייתי והבטיח שישלח לי תמונות כשיחזור מהחופשה המשפחתית אצל החמים שלו, באיסלנד. איזה צירוף מקרים מדהים, גם אשתי ואני בדרכינו לחופשה באיסלנד. האם קיוויתי שהאדם שזה עתה הכרתי תוך כדי שאני עושה לו סטוקינג דרך הסוכן שלו מיד יזמין אותי לבקר אצל החמים האיסלנדיים שלו ושנצא ברכיבה לכיוון השקיעה כשאנחנו מחזיקים ידיים? האם אני יודע שהשקיעה בתקופה זו של השנה באיסלנד מתרחשת לקראת חצות, דבר שמצריך הרבה מאוד שעות רכיבה? האם התאכזבתי כשהרמיזה העדינה שלי לא נענתה? כנראה שלעולם לא נדע, אבל את התמונות כן קיבלתי.
מאת: דימה רובינשטיין
צילום: טים מור