עתלית, חורשת לימור, שבת 18/06/2016 – אווירת סוף עונה, קיץ וכבר חם מאוד, זמני הרכיבה מתקצרים והים קורא לנו. אליפויות ישראל בנג"ש וכביש בשבוע מסכם של עונת התחרויות שהחלה בינואר באורים ותסתיים בקרוב במירוץ שלוש כלות בצפון, לא לפני מתח שיא באליפות ישראל בכביש בשבת הקרובה בבית גוברין.
מאת: אור דיין וניצן הנדלר, ובסיוע דני אסקרוב
צילום: נמרוד הנגבי, דני אסקרוב, גיאחה
נני מעוז (IGP): איזה יופי של ציוד ותנוחה. הענף נראה טוב מתמיד!
מתחם התחרות נקבע בחורשת לימור, הרבה מקום חניה, צל סביר מהעצים מסביב שסיפק תפאורה נעימה לחימום על הטריינר בהתחלה ולפודיומים בסוף. יש לציין את הארגון המיומן של חברת תאוצה בראשות נימרוד הנגבי (עבור איגוד האופניים, שהיה אחראי על שיפוט ומדידה): לאורך כל זמן התחרות היה מים, קפה ותה ונשנושים לשוהים במתחם, האירוע תקתק ע"פ הזמנים שנקבעו מהראש כולל הפודיומים, לא מובן מאליו וראוי לציון.
נקודה נוספת לשבח היא הדיוק והאמינות במתן תוצאות האמת. בניגוד לשנים עברו בהן זו הייתה החוליה החלשה בשרשרת, עם טעויות, עיכובים, גרסאות סותרות וטענות בלי סוף, הפעם הכל היה שקוף ומקצועי ומיד עם מעבר הרוכב את קו הסיום הייתה תוצאה סופית אוויר. היות ובאותן תחרויות עבר, הזינוק והסיום לא היו באותה הנקודה, כל מקצה רכב מרחק שונה במקצת (20,25,28) והבלאגן חגג.
הזינוק – מעתלית לכיוון דרום
איזה כיף לראות את הסצינה מתפתחת – הרוכבים משקיעים בציוד ייעודי, אופני נג"ש מתוקתקים, קסדות וחליפות נג"ש אווירודינמיות. למי שאין עדיין את הציוד, אין ספק שזה מדגדג ומגרה להכנס לעניינים ולהיראות כמו מקצוענים. האקונומיים יותר יאמרו שזה לא באמת משפיע על התוצאות ואפשר להגיע לרמה גבוהה של אווירודינמיות בחלק מהאמצעים שהוזכרו. זו שאלה מעניינת – ודווקא במקרה של הפרשים של פחות מ 30 שניות במסלול כזה יתכן שיש לציוד השפעה. (מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות לכתבה!)
יריב הלל (IGP) לוקח את הסיבוב במחלף זיכרון
המסלול
טוב עשו מארגני התחרות שבניגוד לשנים עברו קבעו מרחק אחיד לכלל המקצים הבוגרים: ספורט, נוער, פרו ועילית, נשים וגברים: כולם רכבו השנה בדיוק את אותו המרחק מה שפישט את הארגון ובעיקר נתן את התוצר החשוב מכל : פרספקטיבה. כל מתחרה יכול להיכנס לטבלת התוצאות ולדעת את מיקומו בהיררכיה וביחס לכל קטגוריה.
אור דיין על רמפת הזינוק
המסלול – 28 ק"מ בכביש החוף השטוח יחסית, על אספלט איכותי עם 100 מטר טיפוס מצטבר. הזינוק: מרמפה במחלף עתלית לכיוון דרום, ממנה רוכבים 14 ק"מ עד לנקודת הסיבוב היחידה במסלול במחלף זכרון, ורוכבים בכיוון ההפוך חזרה, עם סיום קטן בעלייה למחלף. הגבעות במסלול מתעתעות ברוכב ומשפיעות מאוד, ומד וואטים היה מועיל (יש יאמרו קריטי) לניהול הכוחות בצורה אחידה ושווה לאורך המסלול. בפועל הייתה רוח צד דרום מערבית די חזקה אשר בחזור, לאחר נקודת הסיבוב, הקלה מעט על הרוכבים והורגשה רוח צד עם מגמה דרומית.
מתח גבוה בנשים, שיא מסלול בגברים
טיימטריאל – איך זה עובד: כל מתחרה מזנק לבד לאותו מסלול, בהפרש של דקה בין רוכב לרוכב. הרוכב שעובר את המרחק שנקבע בזמן הקצר ביותר הוא המנצח. תחרות נג"ש שונה מאוד ממרוץ כביש סטנדרטי, בו לטקטיקה בתוך הדבוקה ולעבודת הקבוצות יש משמעות מכריעה על תוצאת הסיום במרוץ. פה זה האדם והמכונה נגד הזמן, הרוכב צריך לעשות פייסינג לעצמו. ציוד איכותי נותן יתרון ברור (אופני נג"ש, גלגל דיסק, חליפה, קסדה ועוד) אך כמו תמיד בסוף מנצח הרוכב שהפיק הכי הרבה כוח אך גם היה אווירודינאמי ויעיל.
אם יש עקיפה, כלומר רוכב מגיע אל הרוכב שלפניו, הוא אמור לעשות אותה במרחק משמעותי ממנו, ואסור להם להשאר קרובים זה לזה כך שלא יהיה שום אפקט של דראפטינג. המתחרים בתחרות הקפידו על כך בצורה יפה.
עילית גברים – חילופי משמרות
מקצה העילית גברים היה השנה מצומצם ביותר. לא כל מי שרשום למקצה העילית הוא אכן רוכב עילית ולא כל מי שהוא רוכב עילית ויש לו אופני נג"ש הוא שען. לא נעים להודות, אבל רוכבי עילית, כאלו שרכיבה מקצועית הוא עיסוקם המרכזי, היו השנה שניים: אביב יחזקאל, איש המישורים הבלגי, הגיע רגוע וממוקד וקיזז 27 שניות משיא המסלול של אנטון מיכאלוב. אנטון הוא שען מומחה, אביב בשלבי סיום ההתמחות, מה שמרמז על הפוטנציאל. 45 שניות אחרי אביב הגיע עומר גולדשטיין, אמנם מטפס צנום אבל עם יכולות שעון לא רעות בכלל.
אביב יחזקאל, הנציג היחיד של הסייקלינג אקדמי במרוץ, זוכה בחולצת אלוף ישראל וקובע שיא מסלול חדש ותוצאה מרשימה של קרוב ל 47 קמ״ש. המהירות הזו היתה מהירות מטרה באימוני נבחרת ישראל של השנים האחרונות, אך תמיד נראתה רחוקה משהו. הנה רוכב ישראלי מגיע קרוב למהירות ראויה ברמה העולמית. מסתבר שמקצוענות, מרוצים באירופה ובארה״ב וקבוצה שרוצה את החולצה (ובצדק) – בונים מנוע!
אביב עוצר את השעון על זמן של 35:31 הכי מהיר היום ובכלל, ומביא חולצת אלוף ישראל שנייה לסייקלינג אקדמי השנה.
שאלנו את אביב על הוואטים ששחרר אל כביש החוף הפעם, אבל מסתבר שהוא בא נטורל: "לגבי הוואטים אני לא יכול לעזור לכם, לא היה לי מד הספק היום.. רכבתי נקי, על תחושה ומד מהירות.
אני מתכונן לזה כבר חודש בערך. אבל ללא הרבה אימונים יעודיים, רק תנוחה. בעיקר אני מאמין שההישג מגיע מהשתפרות אישית שלי והתחרויות בחו"ל".
אחריו במקום השני מגיע עומר גולדשטיין מ500וואט שמגיע 46 שניות אחרי אביב, ובמקום השלישי האלוף היוצא יואב בר מ-IGP (שלא התחרה רוב העונה ומתמקד בלימודים). הוא מגיע 40 שניות אחרי עומר.
אביב יחזקאל – בלי מד וואטים, עם עומק מתחרויות באירופה, ושיא מסלול חדש במהירות שהיתה עד היום יעד בלתי מושג. לידו עומר גולדשטיין במקום השני.
לפני שנתיים באליפות של כביש 9 סיים אביב רביעי. בשנה שעברה באורים סיים אביב שני מהישראלים ועומר שלישי כשההפרש בינהם 21 שניות, כך שלא מדובר כאן בהפתעה מרעישה אלא בתהליך חילופי דורות טבעי.
שלישי השנה הגיע יואב בר, בעבר 3 פעמים אלוף ישראל בנג"ש, אלא שהשנה הגיע יואב על תקן של מילאומניק, שהצליח להגניב קצת אימונים בין בחינה לבחינה.
רק אתה נגד עצמך, הרוח והחום.
עילית נשים – הדרך לריו
את עיקר הדרמה, העניין, השיפור וגם המקצועיות סיפק מקצה העילית נשים. כמה ואטים שווים יצרים? כמה שניות שווה נקמה? אתמול זה היה 31 שניות לטובתה של פז בש. אין ספק שפז ושני הגיעו שתיהן מוכנות וממוקדות לתחרות הזו, הרבה יותר ממקבילהם הגברים: אופניים ייעודיים, תנוחת רכיבה שהושחזה עד הקצה, מיטב הטכנולוגיה ותכנית מרוץ מדויקת.
אצל העלית נשים המתח היה גבוה: פז בש, שני בלוך, רותם גפינוביץ ועומר שפירא כולן בכושר טוב וכולן מאד רוצות לנצח, אבל ברור שהסיפור העיקרי פה הוא הדואו: פז בש מול שני בלוך. לאחר כל הסיפור הדרמטי שהיה סביב ייצוג ישראל לאולימפיאדה, וההמשך שלו שבו הרוכבת הנבחרת שני בלוך אכן קיבלה את הכרטיס הנכסף – היה פה הרבה מטען. שני בלוך קיבלה הרי את ההזדמנות להיות הרוכבת הישראלית הראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים, לאחר תהליך שבתחילתו היה נדמה שפז היא זו שתייצג את ישראל. פז הגיעה חדה וממוקדת להוכיח לכולן ובעיקר לעצמה שהיא מס' 1.
שני בלוך בספירה לזינוק
פז שורפת את כביש החוף וקובעת זמן מצוין של 39:53. 31 שניות לאט יותר מגיעה שני בלוך אל המקום השני. שני, רזה מאד כחלק מההכנה למרוץ העליות הצפוי בריו, מקבלת ברוח טובה את המקום השני. זה סיבוב ראשון. בשבוע הבא בבית גוברין יהיה קרב הגומלין. 59 שניות לאט מפז, ובמקום השלישי, מסיימת עומר שפירא. עומר מונעת כנראה על מנוע שתי פעימות ולב גדול – במסלול שבלשון המעטה לא תפור על מידותיה הצנומות, מתעלה עומר על עצמה ולוקחת את המדרגה האחרונה על הפודיום. שאפו.
פז זוכה בצדק בחולצה הנכספת, אבל הדו קרב רק מתחיל… המאבק בין 4 הרוכבות הישראליות המובילות בבית גוברין בשבת הבאה יהיה מעניין לא פחות מזה של הגברים. איזה כיף שיש 4 רוכבות כל כך טובות ובכושר באותו זמן. Good Times!
אין גם ספק שמבחינת תוצאה כאן נעשתה ההתקדמות המשמעותית ביותר: פז שעצרה את השעון על 39:53 שיפרה את שיאה שלה על מסלול עתלית בכדקה וחצי. קריטריון נוסף לשיפור הוא ההשוואה לרוכבי הנוער, שבאופן מסורתי רוכבים בתחרויות הנג"ש את אותו המרחק של הנשים עילית אך לרוב מהר מהן משמעותית. השנה הזמנים דומים.
פודיום הנשים: משמאל המנצחת פז בש, מימין למעלה שני בלוך, ולמטה עומר שפירא
על בחירת המסלול וסגירת הכביש
נוכחנו לדעת שאפשר גם להתחרות על כביש מרכזי, ואני שואל: למה לא לייצר ליגת נג"ש קטנה שתעלה את רמת הרוכבים? מה דעתכם על איזה מרוץ פתיחת עונה, מירוץ אמצע ואליפות מסכמת? הם יכולים להתרחש גם על כבישים נידחים ומרוחקים יותר, אבל יכול להיות מגניב לעשות מרוץ במרכז הארץ בתוך תל אביב למשל, או בסביבה סטרילית כלשהי בסיגנון האיגודן. לטעמי זאת חוויה אדירה למשתתפים ודיסיפלינה מהותית בחו"ל שנשכחה מעולם האופניים התחרותי בארצנו. כדי למשוך גם טריאתלטים עם ציוד ותנוחות שהן מחוץ להגדרות ה UCI היה נחמד לו היה אפשר להוסיף קטגוריה נפרדת עבורם ולהגדיל כך את קהל המטרה. גם בתחרות הפעם שולבו מספר מקצים קצת שונים ומיוחדים מאוד- רוכבים על אופני יד ורוכבי טנדם.
נקודה לשיפור היא, עבודת המשטרה בהיבט של פתיחת כביש החוף לתנועה, שהתעכבה כמעט 45 דקות. הפקקים דרומה על כביש 4 היו בלתי נסבלים ואין שום סיבה שציר כל כך מרכזי כמו כביש החוף לא יפתח לתנועה מיד עם סיום התחרות.
נקודת האמצע על מחלף זיכרון בכביש החוף.
רוצים עוד כתבות אופניים? הרשמו – אלפים כבר מקבלים למייל:
תוצאות
עילית גברים
1. אביב יחזקאל סייקלינג אקדמי
2. עומר גולדשטיין 500 וואט
3. יואב בר IGP
עילית נשים
1. פז בש
2. שני בלוך IGP
3. עומר שפירא CCC
קדטיות
1. גלי וואלך מלך העליות
2. שירה בירן 500וואט
3. שחר שגיב CCC
המנה הראשונה מאחורינו, המנה העיקרית בשבת הקרובה בבית גוברין. יהיה אקשן!
מאת: אור דיין וניצן הנדלר, בסיוע דני אסקרוב
צילום: נמרוד הנגבי, דני אסקרוב, גיאחה
*הכתב השתתף בהזמנת האיגוד
אור דיין, מולטי טאלנט. תל אביבי מלידה, אוהב עליות, מכור לקפה ובעל חיבה מוזרה לשלדות אלומיניום. מנגן על בס בהרכב רוק, מדריך אופניים ומתחרה בכל מרוץ על 2 גלגלים
