ג’יאנט אנת’ם
היות וגבולות הגזרה בליין המוצרים של חברות האופניים לעולם אינם חדים כסכין, הרי שאפשר לעשות את אותם מסלולים עם שני זוגות אופניים שונים לחלוטין. מכך גם נובעת עובדה פשוטה בה אנו נתקלים כל יום: ישנם רוכבים רבים שמחזיקים בזוג האופניים שאינו האידיאלי עבורם, שכן הדגם הקרוב של אותה חברה יכול לשרת אותם טוב יותר. מטבע הדברים השאלות העולות ממבחן כזה הן שונות ממבחן רגיל:
- מה ההבדל בהרגשה של אופני ה-XC/מרתון מול אופני השבילים? (איך כל זוג מתנהג בסיטואציות כגון קירות, מדרגות סלע בעליה ובירידה, דרכי כורכר מישוריים וכו’).
- האם זה בכלל ההבדל משמעותי?
- מהו אופי הרכיבה ותוואי השטח בו כל זוג מצטיין?
- היכן גבולות הגזרה של שני הזוגות האלה? האם יש חפיפה?
- מה קורה לכל אחד מהם כאשר לוקחים אותו לסביבה הטבעית של השני? (או מה המחיר שתשלמו על בחירה שגויה עבורכם?)
- מי צריך לבחור אופני 4 אינטש ומי אופני 5 אינטש? מהו פרופיל הרוכב המתאים לכל אחד מהם?
ג’יאנט טראנס
בגלל שיש פה השוואה של זוגות המיועדים כנראה לשני סגנונות רכיבה (גם אם חופפים חלקית) ועל מנת למנוע הטיה של העדפה אישית, השתתפו במבחן הזה שלושה בוחנים שכל אחד מהם בא מסגנון רכיבה אחר: האחד רוכב XC-מרתון ואף כביש רחמנא ליצלן (גיא חלמיש), השני רוכב אול-מאונטיין אגרסיבי ומסוקס (הראל שטילרמן), והשלישי עושה הכל (נימרוד כהן)… נעשה את המבחן בעזרתם האדיבה של שני זוגות מייצגים מבית Giant. ה- Anthem X1 לבית ה- “XC-מרתון”, וה- Trance X1 לבית ה”שבילים”. אמנם אלה ג’יאנט, אבל כמעט ברכישת כל מותג אחר, תעמדו מול אותה דילמה: האם לרכוש את ה-Epic או ה-Stumpjumper מתוצרת ספשלייזד? את ה-Top Fuel או ה-Fuel EX מתוצרת טרק, וכולי וכולי.
Giant הטאייוואנית היא חברת האופניים הגדולה בעולם, ועל האופניים שלה רוכבים קבוצת ראבובנק בכביש, אדם קרייג (אלוף ארה”ב) בשטח, נגה כורם והאחים חסון בארץ ואחרים. בנוסף על הדגמים שלה היא מייצרת זוגות רבים כ- OEM עבור מותגים מערביים רבים ומוכרים. היא מתגאה בשליטה טכנולוגית בכל מרכיבי הייצור – החל מיצירת האלומיניום ועד תכנון המתלה. בשנים האחרונות הציגה החברה את מתלה המאסטרו שהוא גרסתה למתלה כפול חוליות: מתלה הבנוי שתי חוליות המחברות משולש אחורי סימטרי ושלם (ועל כן קשיח צידית וחזק יחסית) למשולש הקדמי. הטראנס X שהוצגו ב-2008 והאנת’ם X שהוצגו השנה, מהווים את שיא האבולוציה התכנונית של דגמי השיכוך המלא של החברה, עם מהלך מוגדל, שלדות קשיחות וקלות יותר, עיצוב נקי ופשוט יותר לייצור ומבחני רכיבה מהללים ומשבחים ברוב מגזיני העולם. זו בדיוק הסיבה שבחרנו ב-Giant לכתבת הפרויקט הזו, ותודתינו נתונה ליבואן המקומי, על כך שתרם לנו שני זוגות משובחים למבחן.
החוויה: מה ההבדל בהרגשה של אופני ה-XC-מרתון מול אופני השבילים?
איתי אדר על ה- Trance והראל שטילרמן על ה- Anthem
הדבר הראשון והעיקרי שמרגישים הוא תנוחת הישיבה ובעיקר זווית הגו:
על הטראנס ישבנו זקוף בהרבה ומשקל הגוף מוטה בשל כך אל הגלגל האחורי. על האנת’ם ישבנו שכובים יותר קדימה כך שמשקל הגוף ממורכז מעל הקראנק. ההבדל בשלדות באורך הצינור העליון הוא בסה”כ סנטימטר בודד (58.4 בטראנס מול 59.4 באנת’ם). הסטם ב- Trance כפי שגיעו היה באורך 6 ס”מ במקום ה- 10 המקוריים, זאת מול 11 ס”מ בסטם של האנת’ם. התוצאה היא שבאנת’ם היה מרחק כיסא-כידון ארוך ב- 6 ס”מ מזה שבטראנס – משמעותי!
להבדל במרחק הכידון-כיסא הייתה השפעה מורגשת ביותר על תחושת הרכיבה. ביחס לאנת’ם, התנוחה הזקופה והמוטה אחורה של הטראנס מעודדת רכיבה רגועה יחסית בעליות, אך מעודדת רכיבה מהירה ושליטה טובה בכידון בירידות, במיוחד בקטעים מסולעים ובמדרגות. על הטראנס רכבנו רגוע בהרבה רוב הזמן בעוד שהאנת’ם הזמינו מאיתנו התקפות בלתי פוסקות על כל גבעה קטנה. האנת’ם גם הרגישו יעילים יותר בקירות תלולים וקצרים בהם נדרש הרוכב לשבת קדימה על האוכף ולהסיט משקל גוף צמוד לכידון.
האנת’ם מצטיינים בעליות: הראל – רוכב שבילים בד”כ בפוזת XC לא אופינית לו
בירידות טכניות האנת’ם פחות סלחניות לטעויות ודורשות יותר ריכוז ושליטה מהרוכב. הטראנס מצד שני מקלים להתמודד עם אתגרים טכניים בירידה: תנועה קלה עם האגן אל מאחורי האוכף, בלי צורך בגמישות של נדיה קומנצ’י בשרירי הירך, והאופניים מדלגים בקלילות במורד מדרגות סלע.
הטראנס מקלים על התמודדות עם אתגרים בירידה: איתי מנקה דרופ
הדבר השני שמרגישים הוא אופי השיכוך:
מקדימה: ההבדל נבע מסוג המזלג, מהלכו ואופיו. למרות שבד”כ לא הבאנו את המזלג לסוף המהלך התחושה על הפוקס שבטראנס היתה של רכות יחסית לתחושה הפחות מפנקת של ה- SID באנת’ם. שפע יכולות הכיוונון של ה- SID והפלטפורמה החכמה שלו גורמים לי להעדיף אותו על פני ה RL F series של פוקס אולם לחלק מהבוחנים הוא מרגיש נוקשה מדי. מצד שני בטראנס (ובפוקס שעליהם) ישנו יתרון הקשיחות הצידית של ציר ה-15 מ”מ.
מהירות מהירות מהירות
מאחור: המאסטרו של Giant מספק איכות מרשימה מאוד של שיכוך ללא בובינג, עם ובלי ה- ProPedal. המתלה היה כה יעיל עד שבאנת’ם, אפילו בקטעי 4*4 מישוריים העדפנו לבטל לעיתים את ה- ProPedal כדי שיהיה אקטיבי יותר מול טרטורי הדרך. עשינו זאת מבלי להרגיש אפילו טיפה של אובדן מהירות – רק החלקה נעימה של המסלול. המאסטרו על האנת’ם כל כך יעיל ואיכותי שהוא פשוט מוכיח שאין שום סיבה להעדיף זנב קשיח או נעילה של בולם אחורי. כמעט בכל תנאי תיהיו מהירים יותר ובעלי אחיזת קרקע טובה יותר עם מתלה שכזה!
איתי נהנה מההתאמה של ה- Trance לשעשועים בסלעים
היעילות הזו קיימת גם Trance X1, מה שעושה אותם מעט פחות רכים מדגמים מקבילים המשתמשים בשיטות שיכוך אחרות. ההבדל בין הדגמים בשיכוך מאחור אינו אמור לנבוע רק מהמהלך ( 100 מול 120 מ”מ) אלא גם מאיך שהמתלה נותן אותם. אליבא דג’יאנט, הטארנס מכוילים לנוחות ושליטה והאנת’ם למהירות ודיווש. ההבדל קיים אולם אינו דרמטי בטירוף.
הדבר השלישי שמרגישים הוא אופי ההיגוי:
ההיגוי של הטראנס יציב יותר וסלחני יותר מזה של האנת’ם. זה מוליד רכיבה פחות תזזיתית על השביל ושליטה קלה יותר בירידות תלולות עם סלעים ואבנים. ההיגוי באנת’ם מדויק כתער והם אוהבים שינויי כיוון מהירים ועקיפת אלמנטים לעומת חיתוך ישיר ודורס בטראנס. יש לכך כנראה שני גורמים עיקריים בגיאומטריה של השלדות הללו שמשפעים על עצבנות ההיגוי והיציבות הכיוונית: זווית צינור הראש (שמשפיע על הזווית בה הבולם הקדמי מכוון אל הקרקע), ואורך בסיס הגלגלים. בטראנס זווית צינור הראש היא 69.5 מעלות ובאנת’ם 71.0: הבדל מורגש.
למה אופני ה- XC-מרתון “עצבניים” יותר מאופני השבילים? עם אופני שבילים נתקלים יותר באתגרים כגון מדרגות סלע, אמבטיות, ואבנים שמסיטות את הכידון לכיוונים לא רצויים שיכולים לגרום לנפילה. במקומות כאלה מתינות ההיגוי ויציבות כיוונית מוערכים יותר. בנוסף, אם באמת מישהו מתכנן להתחרות על האנת’ם, הרי היגוי עצבני, קרי מכוונן עליות וטיפוסים, שווה הרבה יותר בדרך אל קו הסיום. בכל לופ תחרותי, מבלים הרבה יותר זמן בעליות, מאשר בירידות, פשוט כי המהירות הממוצעת של כל רוכב היא איטית בעליות והוא מבלה שם המון זמן. לכן, אם רוצים לנצח תחרות שאינה דאונהיל או סופר די, משקיעים יותר בכיבוש עליות ומתפשרים על ירידות. זו גם הסיבה לסטם באורך הזה, שמעביר הרבה משקל קדימה. משתנה נוסף שהורגש נבע מהצמיגים: כצפוי ה-Maxxis Ignitor העבה והבשרני שעל ה- Trance אוחז טוב בהרבה מה- Michelin XC Dry שב- Anthem אולם איטי יותר, מה שיבוא לידי ביטוי בעיקר ברכיבה במישורים ועליות. בסיבובים ודרדרת יש למקסיס יתרון גדול והוא גם מקנה הרגשה יציבה יותר ונוחה בנחיתות מדילוגים מזדמנים. יחד עם זאת בחבילת ה- Trance המקורית תקבלו צמיגים אחרים הרבה יותר דומים לאלה שב- Anthem.
ה- Trance X1 מקנים בטחון ואחיזה בירידות מהירות וטכניות
מהו תוואי השטח בו כל זוג מצטיין, ואיך זה צריך להשפיע על הבחירה?
נתחיל מהבאנאלי: ברור שהטראנס טובים יותר בהתמודדות עם מדרגות וגינות סלעים בירידה. ה”Reach” הקצר (המרחק מהאוכף לכידון), מהלך המתלה, היציבות הכיוונית, ומנח הגוף הזקוף המוטה יותר לגלגל האחורי פשוט מסייעים לרוכב לצלוח מקומות בעיתיים. זה לא רק עניין תועלתני פונקציונאלי כי באמת אפשר לעשות הכל עם שני הזוגות, אלא הטראנס פשוט מספקים יותר כיף מהאנת’ם במקומות האלה. זה נובע מכך שפחות מתאמצים ומקצינים את שפת הגוף כדי לקבל מהם את התגובה הנדרשת (הקפצת גלגל, זריקת משקל הצידה, וכו’) מול אלמנטים טכניים. ברור גם שהאנת’ם שמלכתחילה תוכננו כאופני תחרויות XC-מרתון, טובים מהטראנס במקומות כגון הירקון או נחל אלכסנדר (כדוגמא לדרכי 4*4 מישוריות), וגם במקומות כמו העליות של כיסלון (עליות כורכר ארוכות). הצמיגים והגלגלים המהירים, המשקל הקליל, הגיאומטריה, וגם יעילות הדיווש יוצאת הדופן שלהם עושים אותם לאחד מהזוגות המהירים ביותר שרכבנו עליהם. מהירים מאוד!
בעליות תלולות יש ל- Anthem יתרון משמעותי
האם ברור גם שכיאה למיתוג השבילים, תמיד כשהשטח טכני הטראנס יצטיינו וככל שהוא זורם יותר ופחות טכני האנת’ם יצטיינו? לאו דווקא: ה- Anthem ניצחו את ה Trance גם בקטעים טכניים בעליה. המהירות והיעילות המדהימים שלהם מעודדים את הרוכב לתקוף ולשמר מומנט במקומות שהוא נגמר לאחרים. התנוחה המוטה קדימה שמה את חלוקת המשקל של הרוכב בצורה יותר מתאימה לקירות תלולים מוכי דרדרת.
הראל מדגים שאפשר לקפוץ גם עם ה- Anthem (אבל עם ה- Trance זה יהיה יותר כיף…)
היכן גבולות הגזרה? האם יש חפיפה, ומי צריך לבחור באיזה זוג?
בהחלט יש חפיפה בין שני הזוגות. נוצר היום מצב שבו כל האופניים פשוט משתפרים ומשתפרים משנה לשנה, וכך המתלה של אופני השבילים יעיל לדיווש כמעט כמו המתלים של אופני ה-XC/מרתון. המשקל של אופני השבילים יורד אף הוא ולא נדיר לראות אותו מתחת ל-13 ק”ג, ואכן משקל שני הזוגות היה די קרוב זה לזה: רק 800 גרם הפרש! (12 מול 12.8). מצד שני גם אופני ה-XC/מרתון מקבלים יכולות טכניות משמעותיות ומתלים עם מהלך מספק לרכיבת שבילים טכנית מהירה למדי. בהתאם, ה-Giant Anthem X1 הם בהחלט לא אופניים למישורים ודרכי כורכר בלבד, אלא אופניים שמסוגלים להתמודד גם עם מסלולים טכניים. במצב כזה חלק מההבדל אמנם נובע מהשלדה, הגיאומטריה ומהלך המתלה, אולם חלק ניכר מאוד ממנו נובע מהאבזור. רכבנו עם שני הזוגות באותם מסלולים ושניהם ביצעו אותם מצוין.
אולי אם היינו שמים את אותו הסטם והצמיגים על שני הזוגות חווית הרכיבה הייתה הופכת דומה יותר: אנת’ם עם צמיגים בשרניים יותר וסטם קצר יתאימו יותר לאתגרים טכניים, וטראנס עם גלגלי וצמיגי XC וסטם מעט ארוך יותר יהיו לא רעים ברכיבות מהירות גם במישורים ועליות. על כן אנחנו קוראים לפתיחת ראש ושבירת מוסכמות: בבואכם לקנות אופניים בחנות אל תלכו כאוטומט אל דגם השבילים או אל דגם המרתון. שני זוגות ה- Giant, גם ה- Anthem X1 וגם ה- Trance X1, הוכיחו במבחן הזה ששניהם מספקים חוויה מעולה ואיכותית עם ואריאציה מעט שונה לכל דגם. שניהם יכולים להתאים לאותם מסלולים. לכן מה שחשוב בקבלת ההחלטה הוא לא רק היכן אתם רוכבים (בקיצון: עד כמה טכני), אלא גם מהו אופי התחושה (feel) שאתם רוצים לקבל מהאופניים שלכם? התשובות לשאלה הזו יעזרו לכם לבחור:
לכו על ה-Anthem אם:
- אתה חובב יעילות, כיסוי מרחקים ואוהב לרכוב בקצב גבוה עם רוכבים חזקים…
- אתה רוצה יעילות ומהירות במישורים ובעליות, גם על חשבון מהירות בירידות.
- אתה מחפש היגוי חד ומגיב, לעולם אינך מנמיך כיסא, תמיד מדווש עם לייקרה ושותה מבקבוק ולא מגמלגב…
- כמות עיקרית מזמן האוכף שלך היא במקומות כגון הירקון, עליות הכורכר הארוכות של איזור ירושלים, או מסלולים סטייל סינגל בארי.
- אתה משתתף קבוע בכל המרתונים והוולבו צ’אלנג’ים, רוב רכיבותיך הן רכיבות נפח ארוכות כגון אלה של קומונת 4 אינטש, ואף חולם להשתתף בטראנס אלפ הבא.
- אתה רוכב טכני לעיתים רחוקות יותר…
לכו על ה-Trance אם:
- אתה מעדיף ישיבה זקופה ונוחות על חשבון ניצול אנרגיה מייטבי.
- אתה רכוב קבוע ב”חוצה גולן” וטיולים דומים, עוצר עם החבר’ה לתצפיות וקפה וזקוק לעזרה וביטחון בירידות
- אתה מנמיך כיסא הרבה פעמים, משתמש במגיני רגליים וחושב על השתתפות באחת מתחרויות האול מאונטן…
- כחובב שבילים טכניים, אתה שואף להרחיב את גבולות המעטפת בקפיצות, מעברי מדרגה קשים, ומסלולים סלעיים
ביקורת על ה- Anthem:
המזלג של האנת’ם, גם שכמכיילים אותו “רך מדי” אינו Plush ולא עוקב שטח כמו הפוקס. כפתור הפעלת/ניתוק הפלטפורמה של ה-RP23 ממוקם נמוך וקשה להזיזו תוך כדי רכיבה. צמיגי המישלן סופר מהירים וקלים, אך מתפנצ’רים בקלות ולא נותנים אחיזה מספקת בדרדרת. גיאומטריית האנת’ם היא אולד סקול – סטם ארוך עם זווית צינור ראש תלולה. גיאומטריית הניו סקול אומרת זווית ראש 69.5 לאופני XC תחרותיים, עם סטם קצר יותר לטובת שליטה בקטעים טכניים, מבלי להקריב את ביצועי העליות.
ביקורת על ה- Trance
הקטגוריה שלהם כבר אימצה את ה- 140 מ”מ מתלה כסטנדרט. מעניין יהיה לראות האם ב- 2010 הדבר הזה יעודכן.
חבל שהטראנס לא הגיעו עם הפוקס טאלאס המוצלח יותר בעל המהלך המשתנה (100, 120, 140). היכולת לרדת ל- 100 מ”מ בעליות חסרה. מצד שני ה- 120 קרוב מאוד ל- 100 של האנת’ם ולא מספק יתרון משמעותי בתחומו. הטראנס מגיעים במקור (בניגוד לאופני המבחן) עם צמיגי Kenda Nevegal2.1. דווקא הצמיגים שהיו על אופני המבחן היו מתאימים יותר לז’אנר השבילים (אחיזה על חשבון מהירות). לבסוף מאחור חסר מעט פינוק ו- Plush ל- Trance. באופני שבילים אנחנו מצפים לקצת יותר רגישות וניטרול טרטור הסלעים והאבנים.
בנימה אישית מהזווית של גיא (רוכב XC-מרתון):
שלא תבינו לא נכון – אני רוכב הרבה בסינגלים, גם טכניים: המון בבן שמן ובמענית, קצת במירב, חורשן, ובכל מרכזי הסינגלים האחרים. אבל אני גם רוכב לא מעט במישורי השרון, לאורך המוביל הארצי, נחל הירקון ונחל אלכסנדר… אני צריך אופניים שיענו על כל המתארים, ולא כאלה שרק שירדו מהר מההר ויגהצו אלמנטים. מבחינתי 100 מ”מ (או 4 אינטש) זה מספיק בהחלט לכל מסלול – הרי על קפיצות גבוהות אני מוותר ממילא. זאת ועוד, אם יש דבר שמנטרל לי את הכיף אלה אופניים שמרגישים לא יעילים, איטיים, ומגושמים. אחד הדברים שהכי מכבים אותי באופניים היא ישיבה על אופניים כבדים בפוזה זקופה מדי. זה גורם לי להרגיש כמו איזה גאריאטרי רוב זמן הרכיבה – קרי בעליות. לשמחתי מה שהיום מוגדר כ- XC זה לא מה שהיה פעם: יש לא מעט אופני XC-מרתון שמספקים שפע של הנאה גם בסינגלים טכניים בירידה מבלי לוותר על היכולת וגם בדרכי 4*4 ובעליות. בשביל הנאה מהירידה לא חייבים להקריב את ההנאה והמהירות בעלייה. המתלה של ה- Trance יעיל בהחלט, כך שלפחות מכיוון השיכוך הם לא מעקרים את היעילות, והם גם קלים. אבל צפיפות הקוקפיט המוגזמת (באופני המבחן), ותחושה מעט גבוהה מדי באופן כללי (ישיבה + גובה ציר תחתון) גרמו לי להרגיש שעבורי ה- Trance הם פשרה גדולה מדי שמנסה לרקוד על כל החתונות ולא מצטיינת באף אחת מהן. אם יש דבר שמשחרר אצלי את האדרנלין והאנרגיות אלה אופניים חדים, זריזים, שמגיבים מייד להיגוי ולדיווש. גם בסינגלים. כאלה הם ה- Anthem X1 והם הרגישו לי כמו כפפה ליד מהשנייה הראשונה שעליתי עליהם. סופר מהירים ויעילים, סופר חדים. כיף של אופניים: גם עם מכנסיים ומגינים ולא רק עם לייקרה… מבין השניים – זו הבחירה שלי!\
בנימה אישית מהזווית של הראל (רוכב All Mountain):
את המנטרה “זה לא האופניים, זה הרוכב” כולם כבר לפחות שמעו, אם לא ציטטו… ההתנסויות הרבות ומגוונות שהיו לי על אופניים שונים הוכיחו לי מעבר לכל צל של ספק שכל עוד ברכיבת שבילים ממוצעת מדובר, כמעט כל סוגי האופניים יכולים להתמודד בכבוד ומכאן באמת מגיעה הדילמה. תחשבו על זה, אם בכל פעם שמישהו היה בוחר אופניים שלא מתאימים לו זה היה גורם לו להיות איטי/מהיר/מתרסק הרבה יותר משאר החברים, כנראה שהיה מאוד ברור מה כל אחד צריך לקחת…
העניין הוא שבכל זאת יש אופניים שיעלו את מקדם החיוך והכייף לכל רוכב. במקרה שלי, מכיוון שאני מאוד נהנה מרכיבה טכנית מהירה אבל פחות מתחבר לתקיפת וכיבוש כל עליה, גמיעת מרחקים ולהגיע ראשון ברכיבת דרכי כורכר. הטראנס X הרבה יותר עשו לי את זה, האופניים מאוד מפרגנים לרכיבה טכנית, גם בירידות וגם בעליות, הם זריזות, קלות, משדרות לא להאיט לפני סיבובים צפופים אלא לסובב אותן באגרסיביות, בכל הזדמנות לקפוץ על או מעל הסלע במקום לעקוף אותו והאווירות שלהם יותר גבוהה. תנוחת הרכיבה היתה יותר נוחה ועושה רושם שהם גם יהיו בני לוויה אידיאלים לטיולי מדבר. אם אתם כמוני, לא מוכרחים להגיע ראשונים לסוף העליה אבל מנסים בכל פעם לחייך יותר בירידה, הטראנס X הם בשבילכם. היופי הוא שהויתור לעומת האנת’ם בכל מה שקשור ליעילות ומהירות הוא מינימלי ואם אתם לא רוכבים שמורגלים ביעילות, קשיחות וגיאומטרה של אופני כביש, כנראה שפחות תעריכו את אותן תוספות באנת’ם שבאמת הופכים אותם למכונת מרוצי קרוס קאנטרי משובחת.
סיכום
מדובר בשני זוגות אופניים מצוינים! שימו לב – שניהם מזככים את החוויה שהם אמורים לספק בצורה מדויקת ויעילה.
ה- Anthem X1 יקבלו ציון טוב מאוד (9) בקטגוריה שלהם: מדובר באופניים שהם מהטובים בקטגוריה. התכונה הבולטת שלהם היא המהירות והקלילות. בעיני המערכת ה- Anthem צריכים להבדק על ידי כל רוכב שמחפש אופני 100 מ”מ.
ה- Giant Trance X1 נמצאים בקטגוריה הכי צפופה, והכי חשובה ליצרני האופניים. הם מתחרים במוצרים מעולים שנמצאים בשוק צפוף יותר שמקבל את מירב משאבי התעשיה. ביחס לקטגוריה הלא פשוטה הזו הם מקבלים מאיתנו ציון טוב (8) בקטגוריה שלהם, ועדיין מספקים תמורה מצוינת לכסף שמתאימה לרוכבים רבים.
שני הזוגות האלה מועמדים לפודיום בכל מבחן שיציבו לפניהם, כולל מול אופני בוטיק יקרים בהרבה.
