אני מארגן אירועי אופניים החל משנת 2002, ולרוב גם דואג שיסקרו ויצלמו אותם, אבל לא יצא לי עדיין לכתוב על אירוע שאני ארגנתי. לרוב זה נובע משילוב של אתיקה מקצועית ושל עייפות החומר: אחרי הפקה כל מה שאתה רוצה זו בירה טובה, להוריד גרביים ולעצום עיניים קצת. הפעם אני חורג ממנהגי, ואדווח לכם מהשטח על תחרות הסייקלוקרוס ביער בן שמן, שהתחוללה ביום שישי האחרון בחניון הרצל. כדי לזרום עם האתיקה, אנסה להעביר לכם insight מעיניו של מארגן האירוע: איך מרימים אירוע כזה בכלל, איפה אפשר ליפול ואיפה להצליח.
כתב: נמרוד כהן – מארגן התחרות*
תמונות – יניב סיסו
שני דורות נפגשים באירוע אופניים ביער
רצון
אני דלוק על סייקלוקרוס כבר תקופה ארוכה, כספורט תחרותי וכאמצעי לרכיבות טיול ונפח ארוכות בסופי שבוע, המשלבות מקטעי כביש, עם דרכי כורכר ועפר, ומקטינות חיכוך עם נהגי ישראל וסכנת חיים. בשנתיים האחרונות הבאתי כבר לארץ מאמן סייקלוקרוס הונגרי מקצועי לסדנת מאמנים, הפקתי כמה תחרויות כאלו, אני רוכב עם חבורה קבועה על אופני קרוס בסופי שבוע, אוחז באופניים רציניים משלי – בקיצור, יש אהבה ויש רצון.
דלוק על סייקלוקרוס מימין, גיבור משמאל
יכולת
לכאורה אמור להיות הכי קל בעולם להרים אירוע סייקלוקרוס. לא צריך שטח גדול, לא צריך שטח אתגרי או בינוי, לא צריך הרבה מימון. מסלולי קרוס בעולם נבנים בפאתי ערים, באיצטדיונים, במגרשי ספורט, באוניברסיטאות. מסמנים הקפה עם סרטי סימון, תוקעים כמה חיצים, קו זינוק-סיום, ויאללה לעסק. אבל בארצנו הקטנה, שום דבר אינו פשוט. היער לא שייך לאף אחד מאיתנו, או שאולי בעצם הוא שייך לכולנו, לכן לא ממש קל ופשוט לעשות בו אירוע שמחייב סגירת מסלול מסוים עבור כמה עשרות מטומ$%ים, סליחה, משוגעים שעפים על הדבר הזה. קק”ל, בעלת הבית של היער בכלל ושל חניון הרצל בפרט, לא מאשרת רכיבה בסללום בין העצים (כי אנחנו מהיחידים ששואלים אותה בכלל. שאלת קיטבג?) ואף לא סגירה הרמטית של הקפת הרכיבה ביער ביום שישי. קשה. האיגוד תומך בתחרויות כאלו, שם אותם בלוח התחרויות הרשמי שלו, ואף מעמיד לרשות המארגנים שופטים ומדידת זמנים, אבל את האמבולנס צריך לממן לבד, גם את ההגברה והכריזה, ולמעשה צריך לנסוע לאיגוד עם משאית שאין לך, להעמיס מחסומים, שלטים ואוהלים ומחשב וצ’יפים וגנרטור ודגלים וכרזות של ספונסרים שלא קשורים לאירוע ישירות ולא יתנו לי שקל בחיים. ועל המשטרה אני בכלל לא רוצה לדבר – ועוד אדבר…
לא מאשרים לסגור את הקפת התחרות באופן הרמטי לאירוע. רוכבי סוסים מטיילים בתחרות קרוס
הרוכבים עצמם הם גם כן חתיכת יציאה שעוד לא הבנתי, ואף תחרות קרוס לא הגיעה מעולם למספר העגול, היפה והבסיסי של 100 רוכבים… הפלג הצפוני – זה שמסתובב סביב יואב מאור, קבוצת הכרמליטים והחנות תלת אופן מזכרון, לא מגיע מעולם לאירועים שלנו. אנחנו, בתגובה פרינציפית, אמורים לא להגיע לאירועים שלו, אבל אני מגיע – הם מגניבים ואפופים אדי אלכוהול מדי. לתחרות הקרוס באופקים, אי שם בדרום, הגיעו פחות מ-40 רוכבים תחרותיים, רובם תושבי הדרום. לתחרות הקרוס בסיגמא הגיעו 52 רוכבים, רובם תושבי אזור הצפון. את רוב האירועים הקטנים מקיימים מועדונים לא-גדולים, אך אחיהם הקטנים לא מתגייסים לשורות ולא מגיעים בדבקות לכל אירוע שכזה. אני די מבין אותם – תחרות קרוס היא דבר קצר ונקודתי, בין 30 דקות (לרוכבי מסטרס, נשים וג’וניורס) לבין 50 דקות של סבל צרוף, וקצת קשה להקריב את יום שישי המשפחתי בשביל זה, אבל זה מה שרייסר צריך בתחילת עונה – לא ככה?
בכל אופן, לדעתי מנהלי ומאמני המועדונים והקבוצות חייבים להתחיל לתרגל ערבות הדדית, או שכל האירועים הקטנים והיפים והמשפחתיים האלו ייעלמו בסוף מהמפה שלנו. אני בא לשלך, ואתה בא לשלי. אין דרך אחרת. כולנו צריכים את הנוכחות הזו כמו חמצן לנשימה, קודם כל בשביל הנוכחות, ה-vibe והיופי של אירוע שוקק חיים. ואחר כך גם בשביל הכמה שקלים שכל אחד משלם.
ערבות הדדית, רוכבים למען רוכבים, אני בא לשלך, אתה בא לשלי… רוכבים רבים גדשו את הסדנה של חיימי. צילום: דורית גטהלף/בסטבייק
ניצוץ
בלי ניצוץ אי אפשר להרים כלום בענף הזה ובמדינה הזו. תשאלו את גל צחור והאפיק ישראל שלו, ומה היה צריך לקרות בשביל שיתנוצץ לו ניצוץ לזה. לניצוץ של הסבב שלנו קוראים זיו. זיו ענפי, בעלים ומנהל שותף של החנות בייקוויי בבארות יצחק הוא יזם סדרתי גאה. לא מפסיק לחשוב ולעשות מחוץ לקופסה. חנות האופניים שלו מתמחה בשלדות פלדה וטיטניום בהתאמה אישית (קאסטום), באופני סינגלספיד וסייקלוקרוס. הוא מארגן כבר שלוש שנים אירועים קיקיוניים (בייקווי סינגלספיד צ’אלנג’, בייקוויי גראבל קלאסיק, מסע אישי מאילת לחרמון (חוצה ישראל הפוך וקשה יותר), דרך השטח, עם סינגלספיד וכל הציוד עליו, ב-5 ימים… ועוד). השנה הוא “רק” השיק לוגו חדש וחליפות רכיבה חדשות, קבוצה שמתאמנת פעמיים בשבוע בשותפות עם מועדון CCC, וקבוצה נוספת שמתחרה בליגה למקומות עבודה. כנראה שזה לא הספיק לו, ובזמן שהבאתי את אופני הסייקלוקרוס שלי לחנות לעוד שיפוץ גלגל סורר, הוא ורביד, שותפתו לחיים ולחנות הציתו את ניצוץ הסבב הנוכחי.
זיו, הניצוץ, Doctor Evil הישראלי, מתכנן את העינוי הבא בפארק אריאל שרון. צילום: נימי סי.
יזימה
לפחות בהפקת אירועי אופניים, ואולי בכל הפקה שהיא, היחס בין המוצר עצמו להפקה שסביבו הוא גדול מאוד. ולמה הכוונה? נגיד תחרות סייקלוקרוס. מה אתה רוצה? מסלול טוב, כואב, מאתגר, נכון ותקשורתי לקהל וערימה של רוכבים שיזנקו לתחרות. אז נקרא למסלול, לסימון שלו, לניהול שלו, למתחרים עליו ולשופטים ומודדי הזמנים: “המוצר”. המוצר הוא התחרות. אך סביבו יש מלא דברים שדורשים – ולוקחים – זמן ואנרגיה. שיווק נגיד. אני מעדיף סבב, או מיני ליגה, או ליגה, על תחרות אחת. יש המשכיות למשתתפים ולקהל. יש תמורה טובה יותר לנותן החסות. יש אימפקט כפול ומשולש לכל פוסטר או פלאייר. אה, נכון, צריך פוסטר. וגם פלאייר, או לפחות e-flyer. ולא, אני לא הולך לעצב אותם לבד על הפוטושופ במחשב הביתי, אני רוצה מעצב. תארגן לי תקציב מעצב בבקשה. וגם לוגו לסבב. “מהזתומרת עיצוב לוגו לא היה כלול בהצעה שלך???”
בוקר התחרות. מסיימים להעמיד שדרת זינוק-סיום וראשוני הרוכבים כבר בדרך להקפת היכרות
באירוע גדול יותר נכנסת לפה הכותרת “הפקה”, ומתחילים לעוף כל מיני סעיפי הפקה שכלל לא קשורים ל”מוצר” עצמו אלא רק ל”מסביב” שלו. הבעיה היא שהם אוכלים את כל תקציב האירוע. שירותים כימיים נישאים, שוקת ומיכל מים, פחי זבל, אנשי ניקיון, סדרני חניה, מאבטחים, שילוט הגעה למתחם, שילוט בתוך המתחם, גדרות משטרה, DJ וכולי וכולי.
בסבב של לייזר החלטנו לא להתפשר בשום אספקט של המוצר, של התחרות, ולהשקיע במינימום ההכרחי להנעת אירוע אנרגטי מסביב, שמיועד לקהל הצופים ולא למשתתפים עצמם. יהיה מסלול מסומן לעילא ולעילא, מרשלים לשמירה על בטיחות הרוכבים וסטריליות המסלול, שופטי איגוד ומדידת זמנים אלקטרונית, מספרי גב ומספרי אופניים תואמים, פודיומים עם מדליות, פרסים כספיים לקטגוריית עלית, פרסים למנצחי הסבב, מוזיקה, כיבוד (בירה!), דוכני תצוגה ומכירה, חניה מסודרת, עמדת רישום שירותית, כרוז, צלם וידאו, צלם סטילס, וכמובן שיווק (ותקציב מעצב…) כדי שיגיע קהל.
יש פה לופ, בטח שמתם לב אליו, והוא הלופ הרגיל של עולם הפקות הספורט: הספונסר רוצה קהל – אם אין קהל, אין ספונסר. כשיש ספונסר יש תקציב ובעזרתו יש שיווק. אם יש שיווק יהיה קהל…
צריך להתחיל מאיפשהו, אבל המעגל עובד לשני הכיוונים. ספונסרים, יקרים, האמינו במעגל. כשתשקיעו באירועים, תקבלו חשיפה ונוכחות בשטח, איפה שהחיים עצמם קורים, ותרוויחו מגע בלתי אמצעי עם הקהל שלכם, באירוע, בשטח, בטבע, כשיש עליו זיעה טרייה ממאמץ ובוץ של שלוליות מהיער וערפול של בירה קראפט “אדיז” שהרגע נרכשה בדוכן הסמוך לזה שלכם.
שדרת הזינוק עמוסה ברוכבי עלית, מסטרס, נשים וג’וניורס. כיף גדול…
זה קורם עור וגידים
יום האירוע. עברנו כבר ביער כמה וכמה פעמים השבוע. אספנו ציוד מהאיגוד. אספנו מדליות מ”צוחובוי”, פרטנו כסף לעודף בבנק, תאמנו אמבולנס. בחמש וחצי בבוקר, יניב, צלם האירוע שהולאם כעובד ראשי מגיע אלי הביתה ואנחנו יוצאים לכיוון היער. זיו והעוזר שלו מתחילים לסמן ולתקוע יתדות עם אור ראשון, ואנחנו מסדרים את מחסומי האיגוד כדי לייצר שדרת זינוק-סיום יפה וסטרילית.
תשע בבוקר, שלוש וחצי שעות מהזינוק הראשון, רוב המסלול עומד כבר, הדוכן הראשון ממוקם ביער, של רשת רוק אנ’ראוד ושלל אופני רידלי, ברגמונט וקומנסל שלהם. בנצי אלקון, מנהל החנות החדשה שלהם ברמת החייל קונה 15 בקבוקי בירה מהדוכן שלנו ושומר אותם אצלו. שיהיה. המכונאי שהם הביאו לעמדת התמיכה הטכנית לתחרות הוא מקסים ברליצקי, מקס, שהיה אלוף ישראל בכביש… והוא תומך בין היתר בדימה גרבובסקי האימתני, רוכב הכביש החזק בארץ, אלוף עולם ב-U23 בעברו, שירכב גם הוא היום על אופניים שלהם.
בכנות, המסלול נתן יתרון קל לרוכבים שבאו על אופני הרים. אנג’לו מוביל את קדמי ואת קטגוריית המסטרס לפני שנפסל…
11:00 בבהריים, שלומי חיימי מוציא סדנת רכיבה טכנית על הקפת התחרות, שהחבר’ה מ-FOCUS, שגם פתחו דוכן באירוע, עזרו לנו לממן. חששנו שעד ששלומי עושה מאמץ ומגיע מוקדם לכזה דבר, לא נצליח למלא את השורות, אך חששותינו מה-זה התבדו… ערימות ילדים מקבוצות TNT וילדי TACC, ביחד עם עוד כמה וותיקים שבאו לאסוף טיפים, עושים את הסדנה למוצלחת במיוחד. בדוכן הרישום יש תור של ממש, ואנחנו רושמים עוד 15 רוכבים במקום.
12:32. זינוק העלית/מסטרס/ג’וניורס/נשים יוצא לדרך באיחור מעצבן של שתי דקות. הסיבה לעיכוב – המסלול לא סטרילי ממכוניות בנקודת ההשקה שלו לכביש הכניסה והיציאה מחניון הרצל. הרוכבים טסים להם, כל קטגוריה מוזנקת בהפרש של דקה זו מזו, ובמרחק 50 מטרים משדרת הזינוק, לכיוון היער, כבר רואים את הרוכבים מתנשפים בטור, בסינגל שמגיע מיד אחרי העלייה התלולה הראשונה שחייבה את רובם לרדת מהאופניים.
עליות תלולות שמחייבות ירידה מהאופניים מאפיינות מסלולי סייקלוקרוס
הקהל מדלג מפה לשם, המוזיקה רועשת מדי, הורים צורחים את נשמתם, יש מלא דגלים ודוכנים ביער, טור רוכבים צבעוני, ושלומי חיימי (שוב) מוביל. יש אירוע סייקלוקרוס ביער בן שמן.
12:55 תום בר, מדריך וסמנכ”ל הדרכה ב”עז הרים” מתקשר אלי ואומר לי: “יש פה כמה שוטרים, יש בעיה, תגיע לפה דחוף”. בדיוק התיישבתי ליד עמדת הכרוז, מיקרופון ביד אחת, בקבוק בירה פתוח בשנייה, אני אמור לעזוב הכל עכשיו, להשאיר את ניהול התחרות בידי זיו ושופטות האיגוד, ליהנות ולעשות בלגן בכריזה, עם שידור חי של התחרות, פיקנטריה אמיתית או בדיונית על ל מתחרה שחולף לנו מול העיניים – כרוז אירוע, אתם יודעים…
אני רץ לתום, קולט שאני עם בקבוק בירה ביד ומניח אותו תחת עץ, מתפלל שלא תהיה לי “נשימת בירה” כשאדבר עם השוטרים, רץ לתום ולמשטרה.
מי מכתיף לפי הפרוטוקול, מי גורר על הגלגלים, מי עם אופני קרוס ומי עם אופני הרים – כולם מתאמצים לאללה
13:45, אני רץ לקו הזינוק ומבשר בכריזה לעשרות הילדים שממתינים בסבלנות לזינוק שמבושש להגיע, שיש פתרון, ושהקצין התורן שהוקפץ לשטח הסכים לאפשר לנו לקיים את התחרות עם זינוק חלופי לזה שהיה במקור (ובקטגוריות הבכירות) על כביש האספלט בכניסה לחניון. מסתמנת לה סיומה של הדרמה היומית, זו שבה אזרח אלים שהתעקש לעבור דרך המסלול החסום על ידי המרשלים שלנו, ורב אתם, ואיתי ועם הרוכבים, התקשר למשטרה והתלונן שתחרות אופניים ביער מונעת ממנו לנסוע לאן שבא לו. השוטרים שהגיעו ליער עקב התלונה, הגיעו כבר מחוממים, שיפוטיים והמשפט הראשון שאמרו כשפגשתי אותם היה “תעצור את התחרות הזו מיד, אתה עבריין”. לא אלאה אתכם בפרטי התקשורת במשך השעה המותחת הזו, אבל היו תלאות, והן נפתרו על הצד הטוב והאופטימי ביותר, כשניידת משטרה נשארת לשמור על הרוכבים בטוחים ועל ההקפה של הילדים סטרילית בחסות “העין הכחולה”…
ילדים, קטקטים ואפרוחים (קטגוריות הגיל של האיגוד) ממתינים בחיוך להזנקה שמבוששת להגיע
14:30 הסתיים טקס הפודיום, חולקו המדליות, נאמרו דברי תודה, הרוכבים עפים הביתה. זיו ואנשיו מתנפלים על קיפול המסלול, אנשי ואני מקפלים את שדרת הסיום, חברים עוזרים לנו לקפל, לארוז, לנקות, להעמיס. אנשים יקרים. כולם.
15:30. יניב ואני עושים הקפת פרידה ברכבים סביב מסלול התחרות, מוצאים פה ג’ל אנרגיה מוזנח, פה שריד של סס”ל מהסימון השלדי, ורגע, מה זה, מישהו השאיר פה בקבוק בירה אדיז כמעט מלא? מממ… זה הבקבוק שהנחתי כשרצתי לשוטרים. הוא כבר חם וחסר גזים, אבל היי, אנחנו קהילה אקולוגית, לא? אז הורדתי אותו.
16:30 מתחילים לפרוק ציוד במחסן, בחמישי הבא חוזר חלילה (-:
פרצופים של סבל. צילום: דורית גטהלף/בסטבייק
אה, והייתה פה גם תחרות
בדיעבד זיו ואני הבנו שהמסלול היה טכני מדי לאופני סייקלוקרוס אמיתיים ונתן יתרון לאלו שבחרו לבוא ולהתחרות באופני הרים. כל עוד שורות רוכבי הסייקלוקרוס הן דלילות, אנו מאפשרים לרוכבים על אופני הרים להתחרות לצד רוכבי הקרוס, אחרת לא תהיה תחרות בכלל. מי שאמור לדאוג להעדפה המתקנת של רוכבי הקרוס, הוא מתכנן המסלול, שאמור לייצר הקפה בה לגלגלים הצרים והמהירים יש יתרון. לפי שלומי חיימי, עודד דנון וויקטור קיטייב, שלושתם מנוסים מאוד בתחום, קצת פספסנו בזה. בתחרות הבאה בפארק אריאל שרון אנו כבר מנסים לפצות על כך וללמוד מהניסיון. על אף ש-90% מהמסלול עבר על דרכי כורכר ואספלט, דרכי הכורכר מחורצות, מדורדרות ולא חלקות וסלולות באיכות גבוהה, ולכן לצמיגים השמנמנים של אופני ההרים היה יתרון.
המשוכות המסורתיות שמחייבות את רוב הרוכבים לרדת מהאופניים. השרירי המגולח שבתמונה הוא קדט, קרי גילאי 15-16…
בנוסף לכך המסלול היה גם מאוד פיזי, כי ניצלנו את מבנה ה”קערה” העמוק שבעמק מתחת ליער, וצברנו כ-50 מטרים של טיפוס אנכי בכל הקפה. זה נשמע מעט, אך אם אתה עושה 7 הקפות בדופק גבוה, זה מצטבר וכואב, ופרצופי הסבל של הרוכבים בתמונות מעבירים את זה די טוב לדעתי…
בעלית שלומי חיימי הגיע מפוקס כתמיד, ועל אף שגיא ניב שוב שינק חזק ומלפנים, לאחר העלייה התלולה הראשונה בה רוב הרוכבים רצו עם האופניים על הכתף, שלומי כבר רכב לבד מלפנים. את ההקפה הראשונה הוא סיים בחמש וחצי דקות, כדקה וחצי מהר יותר ממה שהערכנו(!), וכ-15 שניות אחריו הגיע דימה גרבובסקי מקבוצת דינמו רייסינג, כולו במאמץ על אופני רידלי חדשים שהורכבו עבורו בבוקר התחרות, ועליו יושב במאמץ גם כן גיא ניב מטימשגב
חיימי לא מפסיק לרוץ
גרבובסקי, חוץ מה שיש לו פיזיולוגיה של אל יווני, או רוסי בעצם, הוא גיבור רציני מבחינתי. הוא כמעט ולא מתאמן בשטח, הוא קיבל אופניים עליהם לא רכב מעולם והוא בטח לא מחובר אליהם, אך הוא מגיע לכל תחרות קרוס שהוא יכול, נהנה מהאימונים האלו ומייצר רחש תקשורתי סביבו. הוא טוב לענף. חיימי, כמו שהראה בהדגמות המושלמות שלו בסדנת ההדרכה הטכנית, לא מרגיש כרגע תחרות מאף רוכב בארץ, גם לא מגרבובסקי, בטח לא במסלול טכני כמו זה שהיה בבן שמן. את ההקפות האחרונות הוא העביר על אופני ההרים שלו (מותר להחליף אופניים בין הקפות בתחרויות קרוס), כדי שיוכל להשתולל במקטעים הטכניים ו”ליהנות קצת”.
גיא ניב יושב על גרבובסקי, לפני הפנצ’ר של האחרון
גיא ניב נהנה מהעובדה שאליעד דניאל לא השתתף בתחרות בן שמן עקב בעיית רישום באיגוד, ולקח את המקום השני אחרי שגרבובסקי התפנצ’ר ופרש. בנימין שמידט סגר את הפודיום ואת מקבלי הפרסים הכספיים.
פודיום עלית גברים
פז בש. באה, נצחה, הלכה
בקרב הנשים, שמאוחדות כאן לקטגוריה אחת גדולה בגלל מיעוט משתתפות, צפינו בכשרון חדש בתחום, אך וותיק בארץ – פז בש. פז ידועה כיום כאלופת הארץ בכביש מקבוצת IGP, אך בעברה הייתה גם מתחרת עילית בהרים, ולכן השטח ממש אינו זר לה. היא לקחה את המקום הראשון למורן תלפז מ-CCC, מנצחת התחרות הקודמת בסיגמא די בקלות. מורן לקחה את המקום השני ולמקום השלישי הגיעה אלופת ישראל במרתון מגאן בלצר מקבוצת TNT. בדיעבד, הגיעו חמש נשים, כולן מקטגוריית העלית (בניגוד לתחרות הקודמת), כך שניתן היה לפתוח קטגוריית עלית גם במקצה הנשים. ננסה לטפל בזה בתחרות הבאה בסבב, כולל הפרסים הכספיים. עדיין חסרות פה מתחרות רבות שיכולות לעבות את השורות, כמו אילת ניר, נגה כורם שלנו שעזרה בניהול המסלול ואפילו ענבר רונן “המלכה האם” של ענף השטח.
פודיום מסטרס 36+
קטגוריית המאסטרים הייתה הגדולה ביותר בתחרות, כששתי קטגוריות הגיל (עד 35 ו-36 ומעלה) מעמידות 23 מתחרים! – בין המשתתפים גל צחור מאמן ומנהל CCC, אלוף ישראל בעבר בכביש ובמרתון, אנג’לו די ורוני שהגיע היישר מתחרות הליגה למקומות עבודה בה לקח את המקום הראשון, דורון אמיץ אלוף ישראל בעבר באופני הרים, דני צור מטים פוקוס שלקח את המקום הראשון במסטרס 36 בתחרות בסיגמא, בן קדמי לבוש כולו לבן, המדריך הראשי של “עז הרים”, דביר אלמוג שחוץ מהיותו רוכב קרוס חזק גם עיצב את לוגו האירוע ואת כל החומרים השיווקיים ועוד אריות.
פודיום מסטרס עד 35
דני שהגיע חולה חווה “כמעט התהפכות”, שתי נפילות שרשרת ובסוף יצא מהמשחק בגלל תקר. אנג’לו “אני לא מבין עברית” זינק עם רוכבי העלית, דקה לפני רוכבי המסטרס, ולכן נפסל על ידי השופטים, וחיים דהן, מטים פוקוס, לקח מקום ראשון במסטרס 36, מלווה בויקטור קיטייב, מאמן דינמו רייסינג וביוסי פוקר, שלדעתי הוא בכלל כבר בן 50, אבל אין לו עם מי להתחרות חוץ מבצעירים…
בקטגוריית המסטרס עד 35 אדיר כהן ממסטרס חיפה נתן את הטון וניצח בפער משמעותי. אחריו כיכב בזקן מזרחי עבות וטייטס ברך לבנים בן קדמי, שליהטט על המסלול בכל פנייה והפגין שליטה טכנית מושלמת לצד כושר שיא. את הפודיום סגר דביר אלמוג.
גיא לשם וינאי מילס, ממועדון TNT גליל עליון, מובילים את גל שרף מטימשגב אל פודיום הג’וניורס
בקטגוריות הג’וניורס בלטו שני המובילים מטעם מועדון TNT, שרכבו כצמד את רוב התחרות. הוביל אותם גיא לשם, על אופני סייקלוקרוס מדהימים (אותם קנונדייל מקרבון עם מעצורי דיסק הידראולים, הילוכים חשמליים וגלגלי טיובלס עליהם רכבתי בשבוע שעבר – כל מה שאתם יכולים לרצות ולרייר עליו…), שהצליח לטפס איתם את העליות הקשות ללא ירידה מהאופניים. לא בטוח שזה נכון מבחינת כלכלת אנרגיה בתחרות, אבל זה בהחלט הרשים.
שאר התוצאות מופיעות כאן, באתר איגוד האופניים בישראל.
עמית יונקר ממועדון רוכבים בשביל הגליל רוכב על פג’ו בני 30 להם התאים צמיגי קרוס. הוא רוכב עליהם כמו חיה
דברי סיום, תודות והזמנה חמה לשישי הקרוב
כמארגני האירוע רצינו להודות לאיגוד האופניים בישראל על ההתגייסות והתמיכה בענף קטן שצומח לאיטו ולחנות “סיגמא בייק” בצומת מגידו על התמיכה ברשת ובאמצעים. את המתכון המוצלח שמשקיע גם בקהל ובאירוע וגם בתחרות המקצועית ננסה לחקות ביום שישי הקרוב בתחרות השנייה והמסכמת בסבב סייקלוקרוס לייזר, שתיערך בפארק אריאל שרון (לשעבר אתר חירייה), על מסלול סלול שיוכן במיוחד עבור התחרות, ויהיה בעל אופי שונה למדי מזה של תחרות בן שמן.
בואו בהמוניכם! פרטים והוראות הגעה כאן. נתראה בפארק (-:
* נימי כהן, בעלים ומנהל ב”עז הרים הדרכות והפקות” כותב אצלנו בבייקפאנל, אך גם מארגן אירועים ותחרויות מעת לעת.
את LAZER Cyclocross Series הוא מארגן במשותף עם צוות החנות BikeWay.
