ניסנאס, ההתחלה וקטאר – סיפור אופניים אחר לגמרי

נראה לי שיש קומץ של חבר’ה שמכירם קצת מהעשייה שלנו בחיפה, או שנתקלו בכנפיים המדהימים שמקס בונה, או שיודעים שיש דבר כזה ניסנאס סייקלס אבל לא לגמרי סגורים על מה זה. בפרק הזה שהוא הראשון על העשייה שלנו, אני אתן קצת רקע על איך זה התחיל ואחרי זה ניתן לילדים שמשתתפים בפרויקט לדבר בשם עצמם, בתקווה שזה יהיה יותר מעניין מלשמוע ממני.

זה התחיל מרעיון שאופניים הם יותר מסך הצינורות שלהם. למרות שאנחנו נהנים לתכנן ולבנות אופניים, החוויה של הבניה והרכיבה צריכה להיות יותר מזה. בנינו תכנית שהיא חצי אקטיביזם שכונתי וחצי מיזם בניה ועיצוב מעולם האופניים.

נתחיל:

מקס הוא כשרון מולד ועילוי בכל מה שקשור בעיצוב אופניים ועיצוב בכלל. הוא ואני מגיעים ממקומות דומים ומאז שנות התשעים המוקדמות היינו מעורבים בענייני אופניים כשהוא ואחיו רומן פז’לסטה הידוע לשמצה היו ילדים רוסים עם חורים בכיסים. למרות שיש דמיון בנקודות התחלה שלנו, אני נדדתי לכיוון של עשיה חברתית ומקס לכיוון הייצור והעיצוב. אחרי שחזרתי מביקור של 10 שנים בניכר נפגשנו ועלתה השאלה, איך לשלב את הכישורים שלנו וליצור פרויקט ייחודי שיכיל את שנינו. שכרנו מקום בוואדי ניסנאס, התחברנו לאנשי המקום, צחקנו ושתינו בירות עם כל קהילות הוואדי ואכלנו יותר חמוצים משמומלץ לאדם בוגר. כשעבר הזמן, ולמדנו איך להתנהל ביחד עלתה הדילמה של יכולותינו המשלימות והשונות שוב ושוב. הפתרון לדילמה הגיע כמו כל פתרון טוב, במהלך העשייה. אחרי שבנינו כמה שלדות אופניים ולמדנו לשכלל את יצירות המופת מעץ של מקס ישבנו ודיברנו על העתיד תוך מחשבות עמוקות על מה יהיה אחרי החתונה והילדים. חילקנו את העבודה בינינו כך שהעשייה עם הקהילה תהיה אצלי ומוצרים למכירה יהיו תחת חסותו וכל מה שקשור לשיווק ופקה-פקה ישאר כרגיל אצלי. כל זה היה בפגישה רוויה בבירה שסיכום השיחה נעשה על מפית- מקצוענות עד הסוף.

מאז הפגישה ההיא התפתחנו לכיוון המוסכם, קיבלנו הזמנה יוצאת דופן מבית הספר הדמוקרטי-ערבי “חיוואר” להשתלט על קומה שלמה מבית ספרם ולנהל פרויקט בניית שלדות ולמידת היסטוריה שכונתית עם 25 ילדים בגילאי 13-14. עירבנו את ההורים, הסבים והסבתות שהפכו להיות מספרי סיפורים על חוויותיהם כילדים בחיפה. מקס מעצב ומייצר עוד ועוד כך שמכירה בחנות תומכת בעשיה הקהילתית ובתקווה גם להפך. הרעיון של ייצור כזה ועבודה בקהילה למזלנו הופך להיות יותר ויותר פופולארי בעולם כך שהזדמן לי לדבר עם רבים וטובים שראו הצלחה כזו או אחרת בשיטה דומה, זו ההזדמנות להגיד תודה לכל העוזרים היודעים מי הם!

בינתיים הפכנו להיות יותר ויותר מעורבים בקהילה בחיפה. בעזרת כמה חברים מחיי הקודמים הצטרפנו לכמה ארגונים בינלאומיים של יזמים ויוצרים קהילתיים ולאט לאט אנחנו בונים ומרחיבים את העשייה.

זו הזדמנות לשתף בחוויה משבוע שעבר ואחריה אני מבטיח לחזור לדבר על העשייה בחיפה.

טוב, אז לפני יומיים חזרנו מכנס של האו”ם בדוחא, קטאר:

הוזמנו בעקבות השתתפותנו בתכנית soliya   שמאתרת מנהיגים חברתיים בעולם. למעשה אני נסעתי כנציג של ניסנאס סייקלס ונציג תכנית סוליאה גם יחד. הכנס אורגן על ידי גוף יחסית חדש של האו”ם- איחוד הציויליזציות שקם ב2004 על מנת לתת מענה לדרישה לאחד קולות צעירים בעולם. הכנס מומן על ידי ממשלת דוחא, לרוב תודות לשיח’ה מוזה, שליטת המקום בפועל, שנתנה מכספה הכמעט בלתי נגמר של המדינה. ההזמנה באה מהר מדי כדי להכין חומרים על תכנית האופניים שלנו בוואדי אז מקס ואני החלטתנו להוציא סרטון קצר שיראה לדוברי אנגלית טיפה עלינו וישאיר מקום לשאול שאלות ולפתח קצת נטוורקינג. אז מקס בא עם המצלמה והכשרון המטורף וצילמנו את הסקיצה הזו. עם הסרט הזה הסתובבתי במסדרונות הכנס ודיברתי עם מי שרק יכולתי על ישראל, על כח השינוי המדהים שבאופניים וכן כן- גם על שלום:

[vimeo]http://vimeo.com/33206602[/vimeo] .

ביחד עם קבוצה מגוונת של חבר’ה מתכנית סוליאה קיבלנו הזמנה לכמעט כל פורום בכנס ואני נדחפתי באלגנטיות לא אופיינית לכל שיחה עם מנהיגי עולם ובעלי דעות. היינו קבוצה של יזמים מארה”ב ירדן, תוניס, מרוקו, קנדה שוויץ, ישראל והולנד, ללא ספק קבוצה מעניינית שעסקה בתחומים מגוונים מספורט, לדת לתקשורת ומוסיקה. הנה כמה מהפרויקטים של כמה מהקולגות שלנו בתכנית: פרויקט הדת של פרנקי, המגזין של ג’אווד, פורום הנוער של האיחוד האירופי שפיטר מנהל, פרויקט המדיה החברתית אינקיוב של סטיש ועוד הרבה מאד אחרים. אולי בגלל הגיוון הזה ראינו שהרבה דלתות נפתחו לפנינו.  אולי הכי קטע היה לדבר עם הנסיך חסן הירדני, אחרי שציטט את פרס ויוסי שריד נתן לי לחיצת יד ומבט של “כבוד שבכלל באת”- בנאדם מקסים זה, ויותר שמאלן מגדעון לוי.