שלושה שבועות של דם, יזע, דמעות ודרמות הסתיימו להם והותירו אותנו עם הסימפטום המוכר ברפואה המודרנית כ-“סינדרום-היום-שאחרי-הטור”. התסמינים האופייניים למצב הם חוסר שקט, בדיקה תכופה של אתר CyclingNews והרהורים לגבי משמעות החיים ואיפה ירכב פטר סאגן בעונה הבאה…
בעוד שהדעות על הטור שזה עתה הסתיים הינן חלוקות (מאכזב? מרתק? משעמם?! הכל גם יחד?) הרי שעל דבר אחד אין עוררין: לפני שלושה שבועות, על קו הזינוק של השלב הראשון ב-Leeds, איש לא חשב שכך זה יסתיים.
ב-3 שבועות של מירוץ, הספקנו לעבור כמות דרמות שלא הייתה מביישת אף סרט הוליוודי:
המהדורה ה-101 של הטור דה פראנס יצאה לדרך ב-5 ליולי מ-Leeds, אנגליה. הדוכסית קייט מידלטון הזניקה את הקטע ראשון והאוהדים הבריטים הגיעו בהמונם. ינסי נתן לנו שואו אחרון, ובזמן שמארק קבנדיש גמר לעצמו את הטור באמצעות נגיחה ששלחה אותו ואת סיימון גראנס לרצפה (ועל הדרך גם ארגנה לו כתף שבורה..), פילס מרסל קיטל את דרכו לניצחון בשלב הראשון של המרוץ.
ביום המחרת (השלב השני שלי הטור מ-York ל-Sheffield) כבר קיבלנו רמזים על העתיד לבוא. 2.5 מליון איש עמדו בצידי הכביש (וגם על כל חתיכת אספלט פנויה על הכביש עצמו…) ושיוו למרוץ אווירה של פאב לונדוני עמוס במיוחד. המסלול המאתגר ומרובה העליות לא אכזב ולקילומטרים האחרונים הגיעה חבורת חוד שכללה רק את הפייבוריטים לנצחון בדירוג הכללי. וינצ’נזו ניבאלי האיטלקי מקבוצת Astana זיהה הזדמנות ויצא לבריחת סולו. כולם הסתכלו על סאגן ואף אחד לא הלך לסגור. כולנו היינו בטוחים ששיחק לו קלף ושמדובר באופורטוניזם חד פעמי ותו לא. מאוחר יותר נגלה עד כמה המעטנו בערכו…
כדברי השיר: “הי… מישהו שומע אותי?”
בשלב ה-3 של הטור (מקיימברידג’ ללונדון) שוב היה זה קיטל, שנצח תחת טפטוף הגשם.
לקראת השלב הבא, עברה שיירת הטור דרך המנהרה לצרפת – בדרך לנצחון נוסף של קיטל (בשלב ה-4 ב-Lille Metropole). זה כבר כמעט היה משעמם, אלא שנפילה של כריס פרום כ-4 קילומטרים מתחילת השלב, הכניסה עניין אמיתי למירוץ. האם יכול להיות שאלוף השנה שעברה מתחיל להראות חולשה? איפה הייתה הקבוצה שלו כדי לשמור עליו?
השלב ה-5 של המרוץ (מ-Ypres ל-Arenberg), היה השלב לו כולנו חיכינו. מארגני הטור החליטו לכלול קטעי “פאווה” (אבנים משתלבות) אכזריים בתוך המירוץ ובכך הכניסו אתגר שונה ולא אופייני אשר עורר הרבה רעש וביקורות. אלא שדווקא ענני הגשם אשר הגיחו באותו הבוקר היו אלו אשר השפיעו על המירוץ במידה הנכרת ביותר. אי שם בין השעה הראשונה לשעה השנייה של המרוץ מצא עצמו כריס פרום על הכביש פעם נוספת. זה יכלה להיות סתם “מעידה” קלה, אלא שדקות ספורות מאוחר יותר הוא שוב נפל קורבן להתרסקות (הפעם התרסקות המונית) ומצא את עצמו מחוץ למרוץ עוד לפני שהגיעה הדבוקה לקטעי ה”פאווה”.
זוכרים שהיה איזה מועמד מוביל אחר לפני שלושה שבועות?
בעוד שכל הדבוקה ניהלה מלחמת השרדות בנסיון נואש להישאר על אוכף האופניים, היו אלה וינצ’נזו ניבאלי וקבוצת אסטנה שניהלו מרוץ מושלם. אחרי ששלחו את Lieuw Westra לבריחה הראשונה של היום, הם ניהלו מרדף מבוקר, מתוך ידיעה כי יש להם אופציות מכל כיוון שהוא. כאשר נסגרה הבריחה ו-Westra חזר לדבוקה ראינו עד כמה הקבוצה הקזחית (בחיזוק נספחיה הבינלאומיים) הגיעה חזקה לטור.
המראה של ניבאלי, בחיזוק Westra ויעקב פוגלסנג בורחים לקאנצ’לרה וסאגן על הפווה של ארנברג, היה יוצא דופן. לארס בום ההולנדי קפץ לניבאלי בקילומטרים האחרונים וניצח את המירוץ, בעוד שהאיטלקי סיים מעט אחריו ופתח פער של כשתי דקות על כל שאר הפייבוריטים.
בשלב ה-6 בין Arras ל-Reims, היה זה תורו של Andre Greipel שהזכיר לכולם שקיטל הוא לא הספרינטר הגרמני היחידי במירוץ.
השלב ה-7 מ-Epernay ל-Nancy סיפק את אחד הפינישים הצמודים ביותר שראינו בשנים האחרונות, אחרי שמתיאו טרנטין האיטלקי עקף את פטר סאגן בסנטימטרים בודדים בלבד. האחרון – העדיף שלא לחכות לספרינט ויצא לבריחה זוגית בקילומטרים האחרונים יחד עם גרג ואן אוורמט, אך משנסגרה הבריחה, עוד היה לו מספיק ברגליים כדי להתמודד על הנצחון בספרינט. זה היה צמוד מאוד ובהחלט מעורר התפעלות, אבל זה לא הספיק לסלובקי הצעיר בשביל לנצח שלב.
קיטל מוביל לקראת עוד ניצחון בקטע
השלב ה-8 של המרוץ היה הראשון מבין 3 שלבים הרריים בהרי הווג’. בלל קדרי הצרפתי מ-Ag2r נכנס לבריחה של היום והשכיל לנהל את כוחו בחוכמה כדי לשרוד בבריחה ולקחת נצחון בשלב. מאחור, אלברטו קונטדור וניבאלי דלקו בעקבותיו כאשר הספרדי מקדים במעט את ניבאלי אל קו הסיום. מאוחר יותר הוא סיפר כי חשב שהם מתמודדים על הנצחון בשלב ולכן שמר על כוחותיו עבור ספרינט הסיום…
השלב ה-9 של הטור (מ-Gerardmer ל-Mulhouse) סיפק את אחת מתצוגות הרכיבה המרשימות שראה הטור בשנים האחרונות – כאשר טוני מרטין (אלוף העולם בנג”ש) פירק את אלסנדרו דה-מרקי עמיתו לבריחה, ויצא לבריחת סולו בת 59 (!) קילומטרים עד לקו הסיום. מדובר היה במפגן כוח מרשים במיוחד, כאשר מאחור בקבוצת הגישור התנהל מאבק איתנים אותו הוביל טוני גאלופין. הצרפתי הצעיר של Lotto-belisol השקיע את כל כולו בקדמת הקבוצה והצליח להרוויח די זמן כדי להרוויח את החולצה הצהובה ולאפשר לאומה הצרפתית קצת גאווה לאומית ביום הבסטיליה (שחל למחרת).
טוני מפרק
את שלב 10 שהסתיים בפסגת ה- La Planche des Belles Filles כולנו נזכור. מתחילתו התארגנה קבוצת בריחה שיצאה לאסוף את נקודות מלך ההרים. בעוד שבבריחה התנהל מאבק בין תומה ווקלר ל”פוריטו” רודריגז, מאחור בפלוטון התנהלה דרמה של ממש כאשר באחת הירידות החלקות שלח קונטדור את ידו לכיס החולצה כדי להוציא חטיף מבלי ששם לב לבור בכביש הרטוב. חוסר תשומת הלב הרגעית עלתה לו מחיר כבד והוא נשלח מעל אופניו במהירות גבוהה לכיוון הכביש. על אף שהספיק לעלות בחזרה על האופניים עוד טרם הספיקו צלמי המרוץ להבין מה קרה, הוא עצר בשנית על מנת להחליף אופניים ולחבוש את רגלו המדממת. לאחר חבישה (שנדמה כי לקחה נצח) והחלפה של נעל הרכיבה שנפגעה, הוא עלה בשנית על אופניו והפעם – כבר היה ברור שזה גמור.
כמה קילומטרים מאוחר יותר – הוא נפרד ממייקל רוג’רס ועצר בצד. ואיתו עצרו גם התקוות של מליוני אוהדים שחיכו כל כך להתקפות שלו בהרים. בעוד הפרשנים ושדרי הקווים מנסים להבין את מה שקרה הרגע, שעטה הרכבת של Astana קדימה. טוני מרטין סחט את כל מה שלא נשאר לו ברגליים מבריחת הסולו של יום האתמול – עבור מייקל קיאטובסקי (בן קבוצתו) אבל לפולני פשוט לא היו רגליים כדי לסיים את זה. כשניבלי יצא לבריחת הסולו הקבועה שלו בעלייה האחרונה, אף אחד לא ניסה להגיב. הוא חלף על פני “פוריטו” רודריגז כאילו עמד במקום והמשיך בדרך לנצחון בעוד קטע.
גיבור על אופניים בצביעת הרטרו הכי יפה במירוץ
השלב ה-11 (מ-Besancon ל-Oyonnax) ראה את אנדרו טאלנסקי נושר לאחור עם חבלות בכל גופו ודלקת חמורה בגב התחתון. הוא כבר כמעט פרש מהמירוץ אך השתכנע לנסות לסיים את השלב לפני שהוא מקבל החלטות נמהרות. בעוד שטוני גאלופין יצא לבריחת סולו אחרונה ולנצחון אותו הוא כה רצה, טלנסקי נלחם מאחורי הדבוקה כדי להצליח לסיים בתוך מגבלת הזמן. כשהוא אכן עשה זאת – כחצי שעה מאוחר יותר, יבבות כאב יצאו מפיו. לא הרבה רוכבים במעמדו היו מתאמצים כל כך – רק כדי לסיים שלב, והוא זכה להערכה רבה על המאמץ בכל רחבי הדבוקה.
השלב ה-12 ל-Saint-Etienne היווה את אחת ההזדמנויות האחרונות עבור הספרינטרים ואלכסנדר קריסטוף – מנצח המהדורה האחרונה של המילאנו-סאן רמו, הראה את כמות הכשרון שיש לו – כאשר הוא מקדים את סאגן על קו הסיום. זאת הייתה הפעם ה-8 בה סאגן סיים בעשירייה הראשונה בקטע מתחילת הטור אך פעם נוספת, לא מנצח…
השלב ה-13 (מ-Saint-Etienne אל פסגת ה-Chamrousse) סימל את הגעת המירוץ אל האלפים וכצפוי – סיפק עוד מאבק נפלא בהרים. השרב הכבד גבה קורבנות כבדים ורוכבים בכירים כמו דני נאוורו נאלצו לפרוש בעקבות מכת חום. בעוד שוינצ’נזו ניבלי פילס את דרכו במעלה ההר, איבד ריצ’י פורט את הסיכוי לסיים על הפודיום כאשר התפרק בחום הכבד. רפה מאייקה הפולני ולאופולד קוניג האוסטרי סיימו במקומות ה-2 וה-3 בהתאמה והראו הרבה אופי.
בשלב ה-14 (מ-Grenoble ל-Risoul) עברו הרוכבים בכמה מהעליות המפורסמות של האלפים (ביניהם: ה-Col du Lautaret וה-Col du Izoard). קבוצת בריחה חזקה התארגנה בתחילת היום והגיעה לתחילת העלייה האחרונה של היום (ל-Risoul) עם פער של כדקה לפני הפלטון. כשמאחור הענייניים התחילו להתחמם, יצא רפה מאייקה מטינקוף-סקסו לבריחת סולו במעלה ההר. וינצ’נזו ניבאלי הצליח לסגור בקלות את רוב הרוכבים שהיו בבריחה, אך הפולני הנחוש לא הרפה ולקח את הנצחון עם פער מכובד של 20 שניות. עבור מאייקה, היה זה הנצחון המקצועני הראשון אי פעם וגם – הישג ענק לטינקוף-סקסו אחרי משבר הפרישה של קונטדור.
השלב ה-15 של המרוץ (מ-Tallard ל-Nimes) היה רגוע יותר מבחינת פרופיל הגבהים אך מלא בדרמה עד קו הסיום. מרטין אלמינגר (אלוף שוויץ) וג’ק באואר (הניו-זילנדי) יצאו לבריחה זוגית ארוכה מאוד שנדמה היה כי יש לה סיכוי קטן להחזיק. באואר, שהיה החזק מבין השניים – יצא להתקפה מאוחרת בתוך הקילומטר האחרון ונראה היה קרוב מתמיד לנצח קטע בטור לראשונה בחייו, אך לדבוקה ששעטה בעקבותיו היו תוכניות אחרות ואלכסנדר קריסטוף החזק הצליח לעקוף אותו במטרים האחרונים ולקחת עוד קטע.
השלב ה-16 (מ-Carcassonne ל-Bagneres de Luchon) סימל את הגעת המרוץ לרכס הפירנאים והיה השלב הארוך ביותר במרוץ (עם 237.5 ק”מ) וכמיטב המסורת – הבטיח כי המנצח יהיה רוכב ותיק עם הרבה עומק ברגליים. בעוד שמקדימה נכנס מייקל רוג’רס לבריחה הגדולה של היום וסומן בתור המועמד המוביל לנצחון, מאחור התנהלו קרבות אדירים. טיבו פינו הצרפתי תקף והצליח לנער מהגלגל שלו את רומיין ברדט וטי-ג’יי ואן גרדרן בעוד רוג’רס פירק את חבריו לקבוצת הבריחה ושעט בדרך לנצחון.
כעיקרון, בייקפאנל ממליץ לכל קוראיו לבלות חלק ניכר מהשנה בסביבה דומה (גם איטליה הולך)
כאילו כקונטרה מושלמת – היה השלב ה-17 (מ-Saint Gaudens ל-Saint Lary Pla d’Adet) השלב הקצר ביותר במירוץ (עם 124.5 ק”מ בלבד) שסיפק את מה שמארגני המירוץ קיוו לו – התקפות לרוב. המירוץ, שהיה אחד הדינמיים ביותר בו חזינו בשנים האחרונות, כלל רצף שובר רגליים של 3 עליות מהקטגורייה הראשונה לפני העלייה המסכמת מקטגוריית HC (קטגורייה מיוחדת). בעוד שמאחור בדבוקה, פירק ניבאלי את המירוץ לחתיכות, מקדימה היה זה שוב רפה מאייקה שדהר אל הנצחון. הפעם, היה ברור שהוא מנצח ראוי בהחלט.
השלב ה-18 של המירוץ (מ-Pau אל פסגת ה-Hautacam) היה השלב האחרון של המרוץ בהרים והבהיר מעל כל צל של ספק – למי “יש את זה” בעליות ולמי פשוט אין. אלחנדרו וולוורדה, שדיבר הרבה על כוונותיו להתקיף, הבין שהוא לא מסוגל להוות איום משמעותי בעליות והחליט לנסות לפרק את המרוץ בירידה. נסיונו עלה בתוהו ואסטנה של ניבאלי סגרו את הפער בקלות. האיטלקי מצידו, הראה עד כמה הוא בליגה משלו, כאשר פרץ קדימה כ-9 ק”מ מקו הסיום והשאיר אבק לכולם בדרך ל-כן. עוד נצחון…
השלב ה-19 של המרוץ ל-Bergerac, היווה את ההזדמנות האחרונה לבורחים ולרוכבים שאינם שענים או ספרינטרים מחוננים. הפרופיל הגבעי בשילוב עם מזג האוויר הגשום, סיפקו מירוץ דינמי מאוד ורוכבים רבים בדבוקה (למעלה מ-50!) נאלצו להתמודד עם תקרים שנגרמו מסחף של עצמים זרים ולכלוך אל הכביש. לא בטוח כמה רוכבים בדבוקה חשבו כי ההתקפה של רמונאס נברדאוסקס תוביל לנצחון בקטע, אבל התרסקות המונית בתוך 3 הקילומטרים האחרונים, לקחה מרבית מהספרינטרים והפועלים החזקים וחרצה את גורל המירוץ. הליתואני המוכשר חצה ראשון את קו הסיום וקבע היסטוריה עבור ארצו.
עם פער של פחות מ-10 שניות ביניהם בדירוג הכללי, הגיעו טיבו פינו, אלחנדרו וולוורדה וג’אן קריסטוף פראוד אל שלב הנג”ש מ-Bergerac ל-Perigueux. על הפרק היו 54 קילומטרים גבעיים שהיוו את המבחן האחרון שיקבע את הדירוג הכללי. בעוד שטוני מרטין (אלוף העולם בנג”ש) שרף את המסלול עם זמן סנסציוני של 01:06:21 שעות, הצליח קריסטוף פראוד לסגור את הפער על פינו, ולבסס את מעמדו במקום ה-2 על הפודיום. לוולוורדה שקיווה להפתיע, לא היו את הרגליים והוא נאלץ לראות את תקוות הפודיום יורדת לטמיון. ניבאלי מצידו, רכב נפלא אל המקום ה-4 בקטע וחתם סופית את נצחונו במרוץ עם פער של כמעט 8 דקות מהמקום השני.
השלב האחרון בהחלט של המרוץ – שלב 21 (מ-Evry ל-Paris) כלל את ה”תהלוכה” המסורתית בה הרוכבים זוחלים בקצב איטי אל שדרות הנצחון, שותים שמפניה ומכבדים את זוכי החולצות השונות. כתמיד, המירוץ התחמם ב-8 ההקפות המסכמות מסביב ל-Champs Elysees, וההתקפות הגיעו מכל עבר. יינס וויט הותיק, חימם את ליבנו עם התקפה אחת אחרונה בהחלט לפני הפרישה שלו בעוד שמאחור ג’אן קריסטוף פרו התרסק בחוזקה על האספלט ונראה היה שעלול לאבד את המקום השני על הפודיום ממש ברגע האחרון. כשהצליח הצרפתי המנוסה לחזור לדבוקה, התחיל הקצב להתחמם לקראת ספרינט הסיום היוקרתי. מרסל קיטל, היה כתמיד – האיש אליו נשואות עיני כולם. על אף יציאה מוקדמת לספרינט של קריסטוף, הוא הצליח להקדים את הנורווגי על קו הסיום ולנצח בפעם השנייה ברציפות את הספרינט הגדול מכולם.
ניבאלי מצידו, חצה את קו הסיום בשקט ובצנעה ונראה היה שלא לגמרי מבין עד הסוף כי זה עתה – ניצח את הטור דה פראנס.
תמונות באדיבות: Tim de Waele
מאת: רן מרגליות
_______________________
“Cycling for Peace with Love and Good Energies” הוא פרוייקט שיזמה חברת אפקטיב מנהלי כספים והשקעות ב2011, כאשר הביאה את קבוצת Saxo-Bank לישראל. החברה, תומכת ביוזמות איכותיות בספורט הישראלי, ומאמינה בכוח של הספורט לחבר בין אנשים מכל קצוות החברה. ההחלטה לתמוך ב”חווית הטור ב BIKEPANEL” נבעה מהרצון לתת לאנשים השראה אמיתית לצאת לכבישים ולשבילים ולעסוק בענף הספורט הנפלא הזה. עוד טרם חתימתו ב Saxo-Bank, נתנה “אפקטיב” חסות לרן מרגליות, כי נתינה ללא תנאי ועבודה קשה הם המפתח להצלחה. רן יביא במהלך שלושת השבועות הקרובים הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הטור דה פראנס ויחשוף בפני הקוראים מספר סודות “מחדר ההלבשה”… יש למה לחכות!
מאחלים לקוראי האתר “חג טור” שמח והרבה אהבה ואנרגיות טובות!
בחלק השני של הסיכום – מחר, קצת דירוגים, רשימות וסיכומים ועוד תמונות מדהימות!
רן מרגליות- פעם מקצוען בקבוצת הפרו-טור “Saxo-Tinkoff”, היום רוכב על גלי ההצלחה ומתפרנס מתמלוגים על מכירת האוטוביוגרפיה המרגשת שכתב… לא באמת. מאז סאקסו, מתעסק בעיקר באימון אישי ובהדרכה של רוכבים 1X1. ביולי בורח לאולפן ערוץ הספורט ומקשקש שם על הטור דה פראנס. בארץ רוכב בקבוצת HD-Trek. חי לצד שני (המכונה “אירנה”) ואוטוטו ישבור עבורה את הכוס (ואת הכיס).
