רכיבת מודיעין של חן שרייבר הולידה שיחה נסערת: “עשיתי עכשיו את הדישון בעלייה – סיוט של baby heads וקטעי הליכה….”. זה הזכיר לי מפגש בירה אקראי בזבאביר אחרי רכיבה שנאמר בו שרוכבי אפיק ישראל הם כמו נשים אחרי לידה: שוכחים בין פעם לפעם עד כמה זה כואב, וחוזרים על זה שוב…
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, פלייטיקה אפיק ישראל – Runner Scanner, תומר פדר, רונן טופלברג, ואוריאל כהן
השנה, עם שינוי המיקום לאצבע הגליל ורכיבה אל הגולן והרי נפתלי התאים לי מאוד לשכוח את הקושי ולהזכר בו שוב. גם התאים לי להעלות מדרגה את רמת האימונים ולקחת מחויבות אישית לעלייה בכושר. לצד הקושי הרב של התחרות ההיא, זכרתי גם זכרונות חיוביים מתחושת כושר שיא ויכולת על האופניים. את המסמר האחרון בהחלטה נתן המעבר למלון החדש של אצבע הגליל, למתחם אחוד, עם כמות מספקת של חדרים ולא רק אוהלים, בריכה להכנס אליה מייד אחרי הקטעים. שמחתי מאוד על ההזמנה שקיבלנו מהתחרות לסקר אותה גם השנה, והפעם החלטתי להתפקד בעצמי ל Playtika Epic Israel 2016.
האפיק לא מתחיל באפיק!
כמו התכוננות לנסיעה מעניינת לחו”ל, התחרות עצמה היא דווקא החלק הקצר של Playtika Epic Israel – היתרון שלה הוא דווקא בעיקר בחוויה של החודשים הקודמים לה: במחיר של תחרות אחת אתם מקבלים שידרוג לחצי שנה של רכיבה.
ההתכוננות מתחילה בציוד כמובן. התופעה הזו של רכישות והצטיידויות בענף לקראת האפיק היא תופעה חזקה: מירוץ מאתגר דורש ציוד מתאים יותר ולא מעט מהרוכבים מגיעים למירוץ עם מכונות חדשות. האפיק הוא התירוץ שלהם והמחויבות אליו דורסת כל התנגדות לעוד השקעה באופניים מהבית…
אחרי שבחנתי את ה KTM Scarp החדשים הבנתי שאני רוצה אותם (וגם את ה Niner, אבל נאלצתי להסתפק בזוג אחד…). כדי לפצות על 400 הגרם המיותרים של שתי הפלטות והמעביר הקדמי שלי ביצעתי שידרוג למזלג ה StepCast 32 הקליל החדש ולקראנק Next SL – שהתגלה כבעל משקל מאכזב של כ 150 גרם בלבד פחות מה XT שהיה על האופניים קודם לכן, אבל היי – לפחות הוא מקרבון וכל גרם נחשב.
גם בגלגלים והצמיגים התארגנתי על מבחן שיסדר אותי מעבר לרמת היכולת הכלכלית שלי- גלגלי בונטרגר Kovee XXX 29 boost עם צמיגי XR1 EXPERT TLR 29 2.2 בשרניים ושמנמנים.
“תוכנית האימונים” האלטרנטיבית
האפיק מתרחש בפועל כל הקיץ, לפחות ארבעה חודשים לפני אוקטובר. אצל רוב המתחרים זה מתחיל ברכיבות שהולכות ומתארכות ביוני, נמשך לרכיבות ארוכות למדי ביולי ואוגוסט עם רכיבות של 6 שעות בשיא החום בישראל. מי שהנאה מהרכיבה היא אחת המטרות שלו מתקשה להתחבר – אלה שמקיימים את תוכניות האימונים כהלכתן בישראל, אולי יגיעו לתחרות מוכנים יותר: הם ירגילו את הגוף מותאם לעומס החום שיש בחודשים האלה ובתחרות אחרי 10 בבוקר, אבל גם יתישו את הנפש. מדברים עם אנשים שמתכוננים ומגלים לאות. אני ניסיתי לברוח מהדפוס הזה – ולשמור על העיקרון הקדוש: לא רוכב בקיץ בישראל אחרי 10 בבבוקר!
כשאני מתאמן עם תוכנית אימונים אני סובל – לא נהנה לחוות את הרכיבה מתוך הוראות וואטים, קאדנס, וזמן. אז הפעלתי את תוכנית שבעת השלבים שלי:
- מאי-יוני – רכיבות שטח מהנות. שלוש רכיבות כייפיות בשבוע. מתמקדים בסינגלים ובהנאה, ובכביש בסופ”ש.
- יולי-אוגוסט – השטח ממילא מגעיל עכשיו, והרוח בכביש משפרת את מצב הרוח!
- סוף יולי – אוסטריה עם בוץ, עידית שוב וגל צחור. מייצרים בסיס, חיים שבוע בסרט התחרותי ורוכבים עם הבמאי שלו – הגורו שהכניס את כולם לטירוף עם הומור, כריזמה והרבה מאוד וואטים.
- באוגוסט: שלוש רכיבות בשבוע. בסופ”ש רכיבות הכביש הרגילות, למעט טעימת סטייג’ שטח אחת של 100+ בשטח שמזכירה שזה סיוט ארוך מדי.
- בסוף אוגוסט– נגמרות הקייטנות ויוצאים לכמה ימים לצימר משפחתי שם נתן בראש שעתיים טמפו ובדיקות סף לפני שכולם קמים.
- שלושה שבועות לאפיק- דולומיטים או בורמיאו? 6 שעות מינימום על האופניים 4 ימים רצופים עם גובה מצטבר משמעותי. פאסו פדאיה, סלה רונדה, מורטירולו, גאביה והסטלביו יעשו לכם טוב בעליה לרמת הגולן והדישון.
- שבועיים אחרונים לשעת הפ’ – רכיבה כמו שאמורה להיות: אימונים קצרים עד שעתיים לכיף. נותנים בראש ב All Outs של דקה עד 2 דקות לפחות 5 פעמים כל רכיבה. רכיבה אחת ארוכה בלבד (כביש, נו מה…).
אז אחרי שמכרתי לכם תוכנית אינסטנט קלה לתחרות קשה, ללא אף סט אינטרוולים מובנה מראש (אבל שילובים של כאלה לפי החשק והבטן), ולא מעט רכיבת כביש שהיא הבסיס האמיתי לכושר, כל מה שנותר לברר הוא – האם זה יעבוד? לא יודע, דברו איתי בעוד יומיים…
שאלות סביב תסמונת הזינוק המוטרף של האפיק
התרגשות אדירה. אל היום הראשון מתכנסים כל הצפיות, האימונים, ההכנות, ההשקעה הכספית והרגשית הגדולה של 600 המתחרים.
- שאלה מעניינת היא: כמה מהזוגות על קו הזינוק החליטו החלטה נחושה ש”הפעם לא ניגרר בפתיחה המטורפת XC סטייל של היום הראשון!”, ושכחו את זה שנייה אחרי הזינוק? כמו היו תחת כישוף, בכל שנה מחדש כל החובבנים מחליטים שדווקא בתחילתם של שלושה ימי אפיק קשים, זה הזמן המושלם עבורם לתרגל דופק מקסימלי של XCO. השנה גם אני נלכדתי בתופת…
- שאלת הפרולוג היא השאלה השנייה- הלחץ על מסלול הזינוק גורם למתחרים להקדים אל הקו כדי לתפוס מקום. האם התקדים של הסמרתון ישפיע גם על האפיק ישראל ויסודרו המתחרים לפיו? נברר עם גל צחור בהמשך…
יאללה. יצאנו לדרך – זה קורה!
מסלול היום הראשון של אפיק אצבע הגליל
ע”פ הפרסום המקורי המרחק הוא 98 ק”מ – אבל בפועל היה יותר קרוב ל 95, והגובה כ 1480 מטרים מצטברים.
רוכבים דרומה מעט על דרכים סלולות הייטב ומהירות דרך החולה ומשם מזרחה ודרומה אל הירדן ההררי עם מים, ציפורים ומישורים סביבנו. לוקחים מערבה ואחרי כ 15 ק”מ מהפתיחה מתחילה מגמת העלייה. מטפסים לדישון במקטע ארוך של כ 20-25 ק”מ של עלייה. מתגלגלים מעט על ההר ויורדים למטה בטירוף בחצי השני של סינגל ביריה בירידה של כ 14 ק”מ ממנו. שוב מישור בעמק עם כ 15 ק”מ של עבודת סיום אותו כינו מארגני המירוץ עצמם כ “קטע מטגן” ו”הקשה והמסריח של היום” (מתוך תיאור הסטייג’ים באתר התחרות).
ארוך, עם לא המון גובה מצטבר, אבל כולו על עלייה אחת ארוכה שבתוכה רכיבה קשה בנחל, וירידה ארוכה מאוד בסינגלים. קטע מגניב!
בזינוק הופתעתי דווקא מהבגרות היחסית שהתגלתה. הפעם זה לא היה ספרינט מטורף כמו שהכרתי. אולי זו השנה הרביעית שלימדה כבר את הרוכבים שהפתיחה המטורפת יש לה מחיר – והוא מגיע בריבית דריבית ביום השני?
מה שאפיין את הזינוק זה ענן האבק הסמיך שהעלו הרוכבים על המסלולים האלה בעמק. זה מילא את העיניים, המשקפיים והקשה לראות מה קורה. אישית זה השפיע עלי גם בהמשך עם טשטוש בראייה כל הרכיבה.
אחרי רבע שעה של רכיבה אני בפאנצ’ר. בעסה. עוצרים בצד, שולפים תולעת ובלון ומתקנים תוך שטור הרוכבים הארוך עובר אותנו במהירות. דווקא עכשיו – במקום להתיישב על הדבוקה מקדימה ולהנות מהדראפטינג אנחנו צריכים להשלים פערים ברכיבה מטורפת? ומה היה מחר? נכנסים למוד של תחרות אמיתית ומתחילים לעבוד… במישורים שרייבר טוחן. בעליות בדישון מקטעים קשים למעבר, והסיכום ביננו פשוט – אני שרוכב טכני יותר מתקדם קדימה כמה שאני יכול בתוך הבייבי הדס והקטעים המטרטרים, והוא כבר משלים אח”כ. זה עבד, ואחרי שעתיים של רכיבה מאומצת אנחנו מתקרבים לאיזורים הקדמיים יותר בטור הרוכבים הארוך. הפחדים הטורדניים מהמחיר של הרכיבה המאומצת הזו על הרכיבה שלי מחר לא מרפים מראשי.
הירידה בדישון מטורפת! מהירות אדירה של סינגל ישר יחסית. נרשמו כמה מקרי כמעט ונפגע קשים, שבהם הייתי קרוב לסיים את הקריירה בצורה חד משמעית. אבל זה עבר בשלום והגענו ל 20 הקילומטרים האחרונים למטה. שרייבר עובר לעמדת הטייס, ודוחף וואטים של רוכב עלית, ואני מתאמץ לשמור לו על הזנב. פוגשים עוד זוג בדרך שאולי בילה פה באיזור ברכיבות הכנה שסרקו את הסביבה לפני התחרות – כי הם ידעו בדיוק איך עוקפים את מעבר המים העמוק בלי להרטב. מי שמתכונן מרוויח רגלים יבשות.
הקילומטרים האחרונים סיוטיים עבורי! אני די גמור, הקצב גבוה מאחורי שני הגורילות בתמונה מטה, חם ואני סופר את המרחק במטרים. יש עוד כעשרה קילומטרים ולמרות קצב ממוצע על כל הסטייג’ של 22 קמ”ש כשסופרים במטרים זה עובר לאט…. חולפים על הירדן ומתקרבים לסיום. סוף סוף נכנסים למתחם. היום הראשון על האופניים הסתיים. עשינו מקום מכובד יחסית לכך שהיינו צריכים לעבור את כל הטור הארוך חזרה למיקום הזה. 4:20 ומקום 34. קשה לא לפנטז על תחרות ללא פאנצ’ר ועשר דקות פחות אבל תכלס – זה לא באמת משנה: אני בן 45 ושרייבר בן 30 כך שוויתרנו מראש על הקטגוריות והפודיומים עקב ערבוב הגילאים.
מגיעים למלון, לסיום ולמתחם התחרות
טוב, ברור שהמלון הוא שידרוג משמעותי. הכל במרחק קטן מכל מקום (למעט חלק מהרכבים שנאלצו לחנות די רחוק מהמלון). הבריכה היא להיט, וזה פשוט אדיר להכנס למים הקרים מייד אחרי הסטייג’!
יש לובי, יש מקום ממוזג ונעים לשבת. נעים בעין ויפה וחדש פה הכל וזה כיף ומשודרג. השירותים נקיים, עם שיש ולא באיזה פריקסט זמני. זה באמת נעים יותר ונוח.
הרוכבים עוברים כולם לאיזור הבריכה לקחת את הבירה שלהם ולאכול. לשם גם מובילה שדרת האקספו שעוברים דרכה ומקבלים חשיפה לספונסרים של התחרות. Gear Heads שכמונו אוהבים את התצוגה הזו ונחמד לראות את המוצרים החדשים שמוצגים ולקבל מידע עליהם מהיבואנים.
יש עוד שדרה אחת שבה היו CTC, Recycles ,Shimano, Rudy Project וג’ו נו פלאטס שהיתה מעט מרוחקת מהעניין המרכזי והיא יותר באיזור של שמירת האופניים בחזית המלון. לשם יגיע רק מי שצריך טיפולים ומכונאים או מחפש לגוון קצת אווירה מאיזור המתחם המרכזי.
החדר לארבעה הוא חדר לשניים שדחסו בו מיטות, וקשה לאמר שזו חווית חמישה כוכבים בתצורה הזו. למי שיכול אני ממליץ להשקיע באפיק הבא בחדר לשניים, לשכור צימר מפנק לשניים בקרבת מקום, או להשלים עם העומס והצפיפות. ארבעה רוכבים, מלא ציוד, ביגוד בייבוש… זה גדול על החדר הזה. מתחם האוהלים נמצא בקצה הרחוק של כל העסק, וזה דווקא טוב כי יאפשר להם סוג של שקט יחסי, אולי.
עוד בצד הקרחצן – מנת האוכל שהוגשה לנו אחרי הסטייג’ אולי ענתה על הצורך הבסיסי בפחממות ובחלבונים, אבל היתה פאסט פוד אסייאתי שמנסה להיות נודלס. בפועל זו היתה עיסה רטובה במצב צבירה לא ברור ויש מקום לשיפור משמעותי בגזרה הזו.
התוצאות: 50 הראשונים בקטע הראשון
עוד קשה לסכם – ארוחת הערב והטקסים לפנינו, אבל בינתיים…
זו תחרות מרשימה, גדולה, וכייפית. התחושה העיקרית שלי השנה היא של התחדשות משמעותית – ואם לשפוט לפי מסלול היום הראשון, זה שינוי מבורך מאוד. אחרי שלוש שנים האוורור הזה למקום אחר ולאווירה אחרת הוא פשוט אדיר.
לי היה ממש כיף לגלות מסלול חדש ומוצלח מאוד ביום הראשון. חציית הנחל היתה טכנית וקשה ללא מעט רוכבים אבל לטעמי במידה נכונה והאיזון הכללי בין קטעי מישור, קטעים טכניים, עליה, וסינגל זורם וכייפי היה קרוב למושלם.
מחר הולך להיות היום השני הקשה, הארוך יותר שכל יודעי הדבר אומרים שהוא ימשך יותר ויגבה יותר מהמשתתפים: עם בזלת, פודרה, וירידה מסוכנת ומהירה מאוד בחזרה מרמת הגולן. המתחרים חוששים ויש תחושה של מתח באוויר!
לכתבה הסוקרת את היום השני לחצו פה!
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, פלייטיקה אפיק ישראל – Runner Scanner, תומר פדר, רונן טופלברג, ואוריאל כהן
