חברת קומנסל ממוקמת ומייצרת את אופניה בנסיכות הקטנה אנדורה, בדרום מערב אירופה. החברה מתמחה כבר שנים בייצור אופני AM ודאון היל- מה שמסביר את כמות האוכלוסיה המצומצמת של המדינה (כ-85 אלף פרי-ריידרים). אחוז אבדות גבוה בקרב רוכבי הדאון היל הוא האשם העיקרי, כמובן… לחברה קו מוצרים מגוון מאוד, אשר, באופן מרענן, לא כולל בו את שני הקצוות המוכרים והמוכרים ביותר- אופני כביש תחרותיים, ואופני XC תחרותיים.
קומנסל מתגאים בעובדה שהם מתעסקים עם ההארד-קור של הרוכבים: רוכבי השבילים, בואך אול מאונטיין, צאתך (על אלונקה) דאון היל. קיבלנו למבחן אופני AM 29 של החברה- ה-META AM 29, אשר להם מהלך מתלים של 130 מ״מ מאחור ו-140 מ״מ מלפנים. אזרנו אומץ, ויצאנו לפינות היותר אגרסיביות של סינגלי ארצנו, כדי לבדוק איך עובד השילוב בין הגלגלים הגדולים למהלך הארוך, ומי יהיה הקונה הפוטנציאלי לחבילה שכזו.
שלדה, חלקים, ליטופים
שלדת ה-META 29 עשויה אלומיניום 6066, עם צינורות מנופחים ובעלי חתך רבוע ומגודל. המתלה האחורי נע כולו על 8 מיסבים בריאים וגדולים, לטובת שיפור הקשיחות הצידית והעמידות לאורך זמן. כבלי האופניים הם פנימיים, לניקוי המראה ולטובת העמידות.
המתלה האחורי הוא ״צף״, כאשר הבסיס התחתון של הבולם מקובע לחלק הקדמי של תומכות השרשרת, הנע עם דחיסת המתלה. לטענת קומנסל, בכך הם יכולים לשלוט טוב יותר בהתנהגות המתלה לאורך מהלכו, לטובת ליניאריות גבוהה יותר.
- בולמי הזעזועים הם באחריות חברת פוקס, עם בולם CTD אחורי, בעל מהלך של 130 מ״מ, ובולם קדמי פלואט 34 CTD טייפרד 140 מ״מ, בעל ציר 15 מ״מ.
- מערכת ההינע, בעלת 20 ההילוכים, מורכבת ממערכות הילוכים סראם X9 (מעביר קדמי X5), וקראנק רייס פייס Evolve, בעל גלגלי שיניים 24/38.
- הבלימה היא באחריות חברת פורמולה, עם בלמי ה-RX, ועם רוטורים מוגדלים מלפנים ומאחור.
- סט הגלגלים הוא של חברת Jalco, עם חישוקים מחוזקים שאינם טיובלס, 32 שפיצים, עם בניה של שלוש הצלבות, לטובת עמידות וקשיחות. הנאבות, גם הן של חברת Jalco- בסטנדרט 12/142 מאחור, ו-15 מ״מ מלפנים.
- הצמיגים הם של מקסיס- היי רולר 2.3 TR (טיובלס רדי) מלפנים, וארדנט 2.25 TR מאחור.
- עוד עניינים ראויים לאיזכור- מוט מושב מתכוונן של KS lev, עם כבלים פנימיים ומהלך של 125 מ״מ. כידון רחב של ALPHA, ברוחב 750 מילימטרים, עם גריפים של קומנסל.
- משקל האופניים, כולל חומר בצמיגים ודוושות XTR הוא 14.9 קילוגרמים.
מחיר האופניים- 18.800 שקלים (16.000 שקלים לחברי מועדון rock&road)
פנים אל פנים
וואו, האופניים האלו מרשימים! השלדה המעובה, המתלה המתוחכם/מתחכם, הצמיגים הבשרניים, ומעל הכל- הצבע הזרחני, אשר פשוט צועק :״!Look at me”. כל אלו מתחברים לכדי יצירת רושם ראשוני מעולה ותכליתי. האופניים נראים נמוכים וארוכים (מבט בדף הנתונים מראה בסיס גלגלים של 1158 ס״מ), ולאחר הטיפוס עליהם מרגיש הרוכב שהוא יושב ״בתוך״ האופניים וקרוב לקרקע. הציר המרכזי יושב מתחת לקו צירי הגלגלים, לטובת יציבות מוגברת, וביחד עם מתלה אשר ממוקם נמוך מאוד בשלדה, מתקבל הרושם של אופניים ארוכים ונמוכים.
ההקפדה על הפרטים יוצאת דופן, והחיווט הפנימי נותן מראה חלק ונקי לאופניים. כל ציר במתלה מורכב משני מיסבים מגודלים, ונראה כאילו מישהו חשב על כל הפרטים הקטנים, שיגרמו לאופניים האלו להמשיך ולנסוע זמן רב ללא תקלות. אה, חוץ מבעיה אחת קטנה (גדולה)- מבנה המתלה האחורי חושף את הבולם האחורי לכל נתזי, רגבי, ביצבוצי ותחלואי הארץ. בישראל, אני מעריך, לא מדובר בבעיה מטורפת, הרי כמה גשם כבר יורד אצלנו? באירופה, לעומת זאת… לא יודע. רק חשבתי לנכון להזכיר זאת בכתבה.
התיישבות על האופניים מבהירה במהרה בדיוק באיזו מכונה מדובר פה: אלו אופני AM – שבילים/אנדורו, שבאו לקזז זמנים בירידה. הכידון הרחב, הגלגל הקדמי השלוח לפנים, הצמיגים השמנמנים- הכל משדר עמידות ועוצמה.
מתניעים
תחילת תנועה על הקומנסל מפתיעה במיוחד. האופניים נענים לדיווש בקלות, ועל אף משקלם הגבוה של האופניים, (14.9 ק״ג), הם מגיבים בקלות יחסית ל-input מן הרוכב. המתלה האחורי מתגלה כיעיל מאוד לדיווש, ולא הרגשתי שום צורך לצאת ממצב ה-Trail שבבולם ה-CTD האחורי. גם בעליות על שבילים רחבים, וגם במישורים. האופניים פשוט בולעים תחתיהם את כל חטטי הקרקע, ומאפשרים לרוכב להתרכז בדיווש ובשימור מהירות.
שלא תבינו לא נכון- לא מדובר פה בחיית מרתונים כלל ועיקר, ומשקל האופניים וזווית הישיבה עליהם מורגשים כל הזמן. אבל בהתחשב ביכולות הדריסה האינהרנטיות של האופניים, הייתי מופתע מאוד מיכולתם לכסות מרחקים גדולים בקלות יחסית.
עניין אחד שעלול להציק בעת רכיבה במישורים ועליות, והתגלה במהרה, הוא מיקום קשה לתפעול של ידית הבחירה בין מצבי הC/T/D- פועל יוצא של מיקום הבולם אי שם מתחת לרוכב.
כמו שאמרתי- לאורך המבחן גיליתי שכמעט ואין צורך לצאת ממצב ה-Trail, כיוון שהחבר׳ה בקומנסל כיילו אותו באופן מושלם. על כן לא הציק לי המיקום הקשה של ידית בחירת המצבים. לאלו שאוהבים לשחק עם הידית על בסיס קבוע אומר- תתמודדו.
במגרש הביתי
באחת הרכיבות הראשונות על האופניים, הובלתי קבוצה שלי בסינגל עדולם המלא- הלוך וחזור. מה שמתחיל בעליה ארוכה מאוד, על שביל רחב, המזכיר באופיו תחרויות מרתון, הופך לסינגל ארוך ורצוף, מלא עליות וירידות, וקטעים מהירים לצד קטעים איטיים וטכניים יותר. האופניים הרגישו בבית לאורך כל המסלול, ואיפשרו לי לבחור קווים קשים ואגרסיביים במיוחד. הצמיגים הבשרניים (היי רולר מלפנים וארדנט מאחור) אחזו היטב בכל פניה וניצלו כל שמץ של סלע ואדמה מדורדרת לטובת אחיזה והתקדמות. בחירה מושלמת של חברת קומנסל לתנאי האחיזה בישראל, במיוחד לאופניים בעלי אופני אגרסיבי. המתלים עובדים בהרמוניה נהדרת, ומצמידים את הגלגלים לקרקע כמו תמנון המחפש לשפר אחיזה עם הפומפות הקטנות והחמודות שלו. האופניים מבקשים תנועות גוף משמעותיות מן הרוכב, בגלל משקלם המעט גבוה, אך הם נענים היטב ושומרים על הקווים הנבחרים בדבקות מרשימה.
נסיונות קפצוצים באוויר צולחים באופן חלקי, בשל בסיס הגלגלים המעט ארוך, אך בעיקר בגלל תומכות השרשרת הסופר ארוכות, (45.8 ס״מ) המקשות על הנפת הגלגל הקדמי באוויר. האופניים האלו מעדיפים להשאר צמודי קרקע, בידיעה שזו הדרך לייצר את הזמנים המהירים ביותר. רוכבים שאוהבים לקפוץ כעיזים מעל כל סלע מזדמן, ולשנות כיוון באוויר- יעדיפו את גרסאות ה-26 או ה-27.5 של האופניים האלו. ההרגשה היא שקומנסל ייצרו כאן מכונה לזרימה ומהירות, יותר מאשר לפאן אולטימטיבי, ואתם יודעים מה? זה מתאים מאוד לאופי הרכיבה שלי, שמחפש את המינימום ההכרחי, ולא את המקסימום האפשרי.
העליות הטכניות במסלול נבלעו תחת המתלים והצמיגים, והמשקל הגבוה לא הורגש בטירוף, כיוון שיעילות המתלה האחורי פשוט נהדרת.
עוד תכונה חיובית שהתגלתה כבר ברכיבות הטכניות הראשונות על האופניים: הם מאפשרים לך לפנות בסיבובים מהירים וארוכים כמו אליל רכיבה מסרטי האקסטרים. בסיס הגלגלים הארוך מייצר יציבות פנטסטית, ומרכז הכובד הנמוך ביחד עם הצמיגים הרחבים מאפשרים לרוכב להפנות את האגן לכיוון הפניה, ופשוט להביט בהשתאות באופניים אוחזים ואוחזים עד החלקה קלה ונשלטת של שני הצמיגים, סדריק גראסייה סטייל… כיף לא נורמלי.
בסיס הגלגלים הארוך והמשקל הגבוה מתחילים להפריע רק בקטעים מאוד צפופים, בהם האופניים נאבקים מעט ברוכב ובאספירציות שינויי הכיוון התכופים אותן הוא מנסה להשית על האופניים.
יציאה לפארק קנדה רק המשיכה להרשים- הסינגל השחור בירידה מן המגדל הוא שדה המרעה הטבעי של האופניים האלו: גינות הסלעים האגרסיביות והתכופות עברו במהירות הגבוהה בהרבה ממה שאני רגיל לרכוב אותן בדרך כלל, ובסיבובים הארוכים והפתוחים של החלק התחתון נהניתי בטירוף מהאחיזה אותה מייצרים האופניים.
באופן בלתי רגיל, החלק האחורי של האופניים שומר על הקו עוד יותר טוב מן החלק הקדמי, על אף שבולם הפוקס 34 עשה הכל כדי להיענות לבקשותי. עדות לקשיחות הצידית המעולה שהחברים בקומנסל הצליחו ליישם במתלה האחורי של אופני 29 כה ארוכים. הנאה צרופה.
רכיבה ביער חורשים הצפוף והטכני חשפה מעט את המגרעות של האופניים הארוכים: הנפת גלגל קדמי באופן תכוף, כמו שיער חורשים דורש מן הרוכב, התגלתה כמעייפת ושואבת אנרגיה. אני מאשים את תומכות השרשרת הארוכות בעניין זה. כמו כן, בסיבובים מאוד צפופים, ובמהירות אפס (סינגל בסבוסה, למשל), בסיס הגלגלים הארוך מייצר רדיוס סיבוב גדול במעט ממה שאליו שואף הרוכב. מעט מעצבן, אך זו בעיה מוכרת מאופני שיכוך מלא 29 ארוכי מהלך.
עליות תלולות איתגרו מעט את יכולות הלב ריאה שלי, כי אחרי הכל, מדובר בכמעט 15 קילוגרמים של אלומיניום, על צמיגים שמייצרים יותר אחיזה ממהירות… אבל התמורה שמקבלים בעת הרכיבה במורדות שווה את המאמץ הנוסף.
תלונות קלות וחיוכים גדולים
שני דברים הציקו לי במהלך כל המבחן, וזה השלב בו אני אתלונן עליהם מעט: בלמי הפורמולה מוערכים מאוד על ידי רוכבי דאון היל בכל רחבי העולם, בשל עוצמת הבלימה הגבוהה שלהם. אך במהלך המבחן הם לא הרשימו אותי מספיק, עם מודולציה בעייתית ונשיכה משמעותית רק בקצה מהלך סחיטת הידית. בנוסף, ועל אף שלא הרעישו כלל, הם היו grabby, עם חספוס מציק ומיותר באמצע הסחיטה. בעיני, החלפה לבלמי שימאנו XT כבר במעמד הקניה היא צעד מתבקש.
דבר שני שהציק לי הוא הגריפים. הם מעט דקים מדי, לטעמי, ובחלקם הפנימי, לכיוון מרכז הכידון, גדל לו מין קיר קטן, העשוי גומי, אשר הזכיר לי אופני ילדים של פעם. הקיר הזה שיפשף לי את האגודל המון פעמים, והזכיר לי עד כמה אני מעדיף גריפים שמנמנים, ללא התחכמויות- דוגמת ESI ודומיהם.
סיכומים
הקומנסל META AM 29 הם אופני שבילים/אנדורו פשוט מעולים. הם נראים מיליון דולר, ומושכים את העין, גם בשל הצביעה הזועקת למרחוק, אבל בעיקר בגלל המראה הנקי והמרשים.
הם משדרים עמידות ותכליתיות, ורכיבה עליהם אכן מעבירה את התחושות האלה בצורה נפלאה אל הרוכב. המתלה האחורי שלהם מגיע לעבודה בכל פעם, ומספק את הסחורה ללא דופי: אוחז, משכך ומאפשר התקדמות מהירה בכל תנאי השטח.
אפילו המחיר שלהם- 18,800, (16,000 לחברי מועדון Rock&road) מייצג תמורה נהדרת, ותחושה שקנית משהו משמעותי עם הכסף שלך.
ובכל זאת, סיימתי עם תחושת עצבות ופספוס קלים…. אתם שואלים מדוע? ובכן, גיליתי ששנת 2014 היא השנה האחרונה בה מייצרים את האופניים האלו. כן, כן. החל משנת הדגם 2015, קומנסל ייצרו אותם בגרסאות 26״ (!!??) ו- 27.5 בלבד. כנראה שקומנסל, המתמחים באופניים שנועדו לפאן אולטימטיבי, מעדיפים קפצוצים ורוח שטות, על פני מהירות ויעילות. אני יכול להבין אותם- הרי בזה הם התמחו כל השנים, אבל חבל לי על דגם 29 כל כך מוצלח, שיעלם לו אל תוך קטלוג השנים שעברו.
בכל מקרה- אם התרשמתם מן הכתבה ומן האופניים- דעו לכם שנשארו רק 3 זוגות כאלו בארץ- שניים מדיום, ואחד small. אם התחברתם לתחושות שלי לגבי ה-META AM 29, גשו וריכשו לכם זוג שכזה. הם אולי יהיו אופני אספנות, אבל הם יספקו לכם שנים של מהירות וזרימה- ובשביל מה אנחנו כאן, אם לא בשביל ההנאה שבזרימה…
