אחרי תקופה ארוכה של המתנה יצא ה Rocket: זה מבחן ישראלי ראשון לאחד הזוגות המסקרנים שיצאו השנה לחברה שהפכה ללהיט בישראל בהובלת ערן גיל בר המזוהה כל כך עם Niner (קעקועים של המותג וכאלה…), כיום בהפצה של Recycles. ה- RDO מבטא בקיצור מהיר את כל מה שרייסר חולם עליו – Race Day Optimized.
הרוקט מוסיף לניינר חוליה חסרה: עד היום היה ה Jet הפתרון שלהם לרוכבי המרתון, אבל הוא לא נתן מענה מלא לצרכים תחרותיים: הוא מגוון ומתאים יותר לכיוון שבילים וFun עם יכולת קריצה למרתון. לרייסרים אמיתיים המשקל גבוה מדי, המתלה רך מדי. למען הסר ספק אומר: אני דווקא בעד הקטגוריה הזו המתאימה יותר לרוב הרוכבים הלא תחרותיים. 100מ”מ על אופני 29 זה די והותר לרוב הרוכבים, וכיול סופג על גיאומטריה חייכנית לסינגל זה בדיוק מה שרוב הרוכבים צריכים. אבל התוצאה של החור הזה בליין היתה הפסד של לא מעט מכירות לרוכבים לקנו את הספשלייזד אפיק, הסקוט ספארק, הקנונדייל סקלפל, הג’יאנט אנת’ם 29, ודגמים אחרים עם נטייה רייסרית יותר.
כעת הרוקט יצאו סוף סוף והם מכילים את כל מה שצריכים אופני מרתון מודרניים להכיל:
שני בקבוקים בשלדה (אחד בתוך המשולש המרכזי ואחד מתחת לצינור התחתון)
משקל שלדה נמוך (כ 2 ק”ג)
צירי Boost שאפשרו תומכות שרשרת קצרות והיגוי זריז
גיאומטריה מודרנית – ארוכה ונמוכה
מרווח המפשעה שלהם גדול מאוד
מתלה כפול חוליות איכותי
הדגם שקיבלנו למבחן הוא כאמור ה RKT 9 RDO Race 16 שמאופין בגדול באבזור XT, חלקי קרבון בקוקפיט ומוט האוכף, מזלג Reba ובולם אחורי Fox קשימה עם מתג שלושה מצבים מהכידון, וגלגלי אמריקן קלאסיק של 1600 גרם.
אם אתה מאלה שנכנסים לחנות ואומרים למוכר “תביא לי את הכי יקר שלך”, תוכל לרכוש את ה RKT 9 RDO TEAM 16, שבעת כתיבת המבחן כיכבו במקום הראשון בקטגורית אופני ההרים באתר Recycles עם מחיר קליל של 32,000 ש”ח, ותקבל XTR, גלגלים קלים יותר, ומזלג Fox בעל שלושה מצבים מלפנים.
עיצוב, שלדה וסקסאפיל
טוב, תראו את התמונה בעצמכם… האופניים נראים מצוין. הקווים ישרים יותר משל ה Jet העגלגלים, שזה שיפור משמעותי בעיני רבים, והגרפיקה פשוט מצוינת ומקורית: עם נגיעת הצבע הייחודית בחלק התחתון של הצינור התחתון, הנגיעות התואמות בצבע בקוקפיט, והכבלים בצבעים התואמים. הכל לא מוגזם ומדויק מאוד.
צירי המתלה המאסיביים בבורדו בולטים כפנסים לצד השחור המט והירוק הזרחני. הכל מדויק ולא מוגזם. האופניים מצליחים לשלב בין בלינג לאיפוק בצורה דיי יחודית. יש פה סטייל!
מעבר להיבט הויזואלי, העיצוב גם חכם ומרגיש מעולה: ראשית יש פה שיטת מתלה נחשקת – מסוג CVA linkage (תואם ה-DW) של ניינר שכוון במיוחד לצרכים של רוכבי XC ומרתון. המתלה מדויק ולטעמי מייצר תנועת גלגל וחווית שיכוך מעולה.
האופניים מתהדרים בתכנון עבור צירי Boost מאחור: זהו סטנדרט חדש שמרחיב עוד קצת את נאבת הגלגלים: 148 מ״מ במקום 142 מ״מ בגלגל האחורי ו110 מ״מ במקום 100 מ״מ במזלגות. זה נותן לגלגלים מפשק שפיצים רחב יותר שמוסיף לקשיחות, ומאפשר למתכנני השלדות לקצר את תומכות השרשרת. במקרה הספציפי של ה RKT, גילחה Niner לא פחות 17 מ”מ לעומת אורך התומכות ב Jet: מ 455 ירדו ל 439מ”מ. התועלת לרוכב: היגוי זריז יותר, ועוד קפיצת מדרגה בעולם ה29 לחיות ואג’יליטי טובים יותר. וכן, זה מייצר התלבטות ב2016 לכל אלה המתלבטים לגבי אופניים חדשים, שמגלים שמותג האופניים שלהם עדיין לא עבר, מה שאומר – סיכוי גבוה יותר להחלפת מודל ב 2017 אצל יצרנים אחרים (או השארות מאחור בסטנדרטים…). ניינר, טרק, KTM, ועוד כמה יצרנים כבר עשו את השינוי ב 2016 והגיעו מוכנים יותר לשוק.
מרווח המפשעה באופניים האלה הוא אחד הגדולים שיש: הצינור העליון עובר נמוך יחסית, וזה משפיע על התחושה עליהם וגם מרגיע כיוון שהמעצורים לא יכולים לגעת ולפצלח את הצינור העליון בנפילה לא נשלטת. הצינור העליון מתחיל רחב בנקודת המפגש הקדמית והולך ונהייה דק לקראת המפגש האחורי – מה שמסייע לרוכבים עם ברכיים צמודות יחסית לשלדה.
מקום לשני בקבוקים בשלדה- אחד בתוך המשולש הקדמי והשני בחלק התחתון של המוט התחתון (פונה לקרקע) זה שיפור דרמטי מהדגם הקודם של ניינר. אני סולד מהפתרון של התקנה על מוט הכיסא בעיקר מהטעם שזה נוטה לזוז, להשבר, חוסם מקום לפנימית מתחת לאוכף, והכי גרוע: משנה את חלוקת המשקל על האופניים לרעה. המיקום התחתון למרות שהוא סופג בוץ ולפעמים מוקשי פרות, מרגיש טוב בהרבה ברכיבה. יש מעט דגמים בעולם שדחסו שני בקבוקים לתוך המשולש הקדמי, אולם זה בהחלט לא סיבה לקבלת החלטה על קנייה.
ביקורת בנקודה זו: המקום בתוך השלדה ברוקט דחוס מאוד ולא יתאים לבקבוק גדול.
ברכיבה
ביליתי תקופה ארוכה עם האופניים האלה: זה התחיל ברכיבות בבן שמן, המשיך לסמר שם עשינו את סוף השבוע של בייקפאנל וסקרנו את מסלולי הסמרתון, והמשיך בהרבה בן שמן ואלון גליל. השורה התחתונה: הייתי שמח להחזיק בזוג כזה לעצמי. מדובר בפלטפורמה אדירה וללא ספק מהטופ שיש היום בשוק בתחום המרתון וה XC. אם יש הוכחה לכך שמבחן אופניים רציני חייב להמשך הרבה זמן, לפחות שלושה שבועות ולאורך מינימום של כעשר רכיבות מגוונות מאוד, הרי זה בא לידי ביטוי במבחן הזה: כיוון שהחיבור שלי לאופניים לא היה מיידי, ואני מציין את זה כי אני מעריך שרוכבים נוספים שיקחו אותם לניסוי יכולים לטעות בשיפוט. 80% מהפתרון לכך טמון בסג השונה מאופני מרתון אחרים שהרוקט עובדים עמו טוב יותר (לטעמי לפחות): אם ב KTM שלי אני נהנה בסג 15%, ברוב האופניים ב 20%-25%, הרי שפה המתלה זרח רק כשהגעתי ל 30%. במצב הזה, היתה שונות מהותית בין בולם פתוח לאמצעי, ופה האופניים קיבלו את מלא האיכות שלהם במגוון המתארים.
עליות
ברור שהאופניים תוכננו למירוצים ושם הם מצטיינים. יש שלושה משתנים משפיעים פה: ראשית הגיאומטריה הכללית- שמציבה את הרוכב בתנוחה ארוכה ונמוכה לאורך הטופ טיוב, תנוחה שאני אוהב ומאפשרת לרכוב בצורה אווירודינמית יותר ולהפעיל לחץ גדול יותר על הפדלים. בעליות תלולות הזווית הזו טבעית וכמעט ולא נצרכתי להפעיל שינויי מנח כדי לשמור על הגלגל הקדמי צמוד לקרקע.
הדבר השני המשפיע הוא המשקל של 11.4 – אז נכון שזה לא קליל ולא רייסרי ברמת עלית אבל בפועל זה הרגיש מצוין לרוכב שחוטא בסמרתון או אפיק ישראל מדי פעם, בין השאר בזכות משקל הגלגלים והתגובתיות שלהם (American Classic MTB 29 Tubeless Wheel שמשקלם המוצהר הוא 1600 גרם).
הדבר השלישי שמשפיע הוא המתלה: ה CVA linkage כפול החוליות, במיוחד עם ה Fox מהרמה העליונה עם הקשימה שהותקן פה מאחור המצוות למתג שלושה מצבים מהכידון, עבד נפלא. ברוב מצבי העליות לא נעלתי, ולא הרגשתי בובינג כלל. מה שכן עשיתי בעליות הוא לעבור מהמצב הפתוח שהיה בירידה למצב האמצע של Fox והמתלה עבד בדיוק ברמה שצריך. גם בעלייה אתם רוצים אקטיביות שמסייעת לאחיזה ומגדילה את המהירות שלכם כיוון שהקפצות האופניים באבנים וסלעים בעלייה יאטו אתכם.
ומה עם עליות חלקות, תלולות ויציאה לעמידה? פה יש לי ביקורת של ממש: בעיני, למרות חסכון די משמעותי (כ 2000 ש”ח) בעלות החבילה, לשים שעטנז רוק שוקס ופוקס זו טעות. לא רק שה Reba הוא בולם בינוני ולא מתאים לרמה הכללית בחבילה הזו (שלדה, גלגלים, אבזור וסטייל…), הרי שגם עדיף כבר לבחור רק חברה אחת, ולאפשר נעילה כפולה מאותה חברה. אוהבים רוק שוקס? בסדר, אז כבר שיהיה רוק שוקס גם מאחור ונעילה כפולה מהכידון. ברגע שאין נעילה כפולה מהכידון כל פעולה כזו מצריכה סדרת פעולות ארוכה ומתוכננת שמיועדת לאפשר לכם להתארגן ליציאה לעמידה: להסתכל קדימה, לדעת שעוד חמישה מטרים אני רוצה לעמוד, לנעול בולם אחורי במתג הכידון, להוריד יד ולנעול מכתר המזלג, להעלות שני הילוכים, ורק אז לצאת לעמידה… וחזרה? כל התהליך הארוך והלא נוח כפול עשרות פעמים ברכיבה, וקיבלתם הפרעה מהותית לחוויה. ספרינטים ותגובה מהירה להתקפות? תשכחו מזה… מעברים לעמידה בין קטעי שטח צפוף וטכני? תשכחו מהם. הצד החיובי בסיפור הוא שאו.אר סייקלינג מרכיבה את הקיטים בעצמה ולכן ניתן לשדרג בקלות יחסית למזלג תואם ונעילה כפולה, אבל יהיה פה תשלום נוסף.
לבסוף – ה 1×11 עם טווח של 11X42מתאים לרכיבת AM או סינגלים של קק”ל, אבל בעליות ממש תלולות ובקירות תצטרכו הילוך או שניים קלים יותר, ורוכבים ממש חזקים ומהירים אולי יתקלו גם במגבלות בצד המהיר.
מישורים וטחינת קילומטרז’
אפשר לאהוב אותם יותר או פחות, אבל מישורים, דרכי 4*4, מקטעים ארוכים שבהם צריך לתת עבודה קבועה, חזקה ואפקטיבית הם חלק מהחוויה בכל מירוץ מרתון או רכיבה בכלל. לא פחות מבירידות או בעליות יש חשיבות לתחושה יעילה במקומות האלה: אופניים שמוטים לרכיבה טכנית מדי יפגעו במהירות ובתחושה האפקטיבית, אם הם רכים מדי אין יעילות. אם הם קצרים מדי התנוחה זקופה מדי ולא יעילה. אם הם הארדטייל קשיח הם יהיו איטיים יותר במקטעים משובשים. הרוקט זורחים תחת כל הדרישות האלה ונותנים חווית רכיבה משובחת!
האופניים פשוט מושלמים לטחינת קילומטרז, גם באיזורים משובשים. שמים את הבולם האחורי על מצב האמצע, נשכבים לאורך הטופ טיוב הארוך בתנוחה קרבית ואווירודינמית ונותנים בראש. מתלה שתי החוליות CVA linkage של ניינר שכוון במיוחד לצרכים של רוכבי XC ומרתון מציף את הגלגל ומצמיד לקרקע בעקיבה במקום הנכון ושומר על יעילות תוך כדי אקטיביות. הנוחות- מופלגת!
ביקורת קטנה על הצמיגים – X King 2.2 של קונטיננטל הם לא הצמיגים הכי מהירים שנתקלתי בהם למרתון. למרות זאת אני ממליץ עליהם מאוד, כי ברכיבה מגוונת ובסינגלים, ובתנאים הקשים ברוב השנה בארץ הם מצוינים ומספקים אחיזה ויכולת אול ראונד טובה מאוד.
בסינגלים טכניים – סיפור של התכווננות
בתחילה האופניים הגיעו אלי עם אוכף מוסט קדימה מעט, אבל בצורה שמישהו שאינו רגיש היה בקלות מפספס. הם היו עם סג נמוך, אבל מקובל למרתון, והרגישו עצבניים מדי, לא נעימים בסינגלים ובמיוחד בטכניים. ביחד עם תנוחה מתוחה על אופניים ארוכים יחסית, זרמתי פחות טוב סינגלים טכניים. בירידות תלולות זה היה קשה ממש והייתי איטי בהרבה לעומת אופניים מתחרים שרכבתי עליהם לאחרונה מאותה קטגוריה. הרגשתי שאפשר לשפר, וכך היה.
רכיבה שנייה: מסיט את האוכף אחורה, עדין בסג המקורי (20% – לא חריג לאופניים שאמורים להיות תחרותיים) וההיגוי משתפר פלאים. התחושה כבר טובה וטבעית בהרבה על האופניים, אבל המתלה עדיין מרגיש לי רחוק ממה שאני רגיל לצפות מגרסה של DW: מקפץ מדי במדרגות במקום לנוע איתן ולספוג. הגלגל מאבד מגע ומקפץ יותר מדי פעמים ולכן האחיזה פוחתת ויעילות הדיווש יורדת. אני מוריד עוד קצת לחץ אוויר מהבולם האחורי ל 25% – שוב לגמרי בתחום המקובל באופני מרתון רבים, אבל זה עדיין לא זה לטעמי, במיוחד בסינגלים הטכניים.
ממשיך ומוריד לסג 30%: בינגו!
סוף סוף הכל מתחבר. הגוף כבר אחרי כמה רכיבות מרגיש את האופניים, את חלוקת המשקל שלהם, את התחושה והעוצמות שצריך לעבוד איתם. מתלים כפולי חוליות אוהבים סג נמוך ואקטיביות. המתלה הזה אוהב להיות בסוג של ציפה, ואז הוא הכי מגיב, אקטיבי ורגיש לתנודות הקטנות, אבל גם לגדולות. הגלגל נשאר צמוד לקרקע ואתה מגלה שאתה רוכב טוב בהרבה. או אז הכחול-אדום בבן שמן האיר לי פנים. משחק הגוף בכניסה לסיבובים ובקטעים הטכניים, דחיסה של המתלה ושחרור שלו ביציאות… סוף סוף יש לי פרטנר למשחק בצד האופניים. אנחנו עובדים כצוות מושלם. התחושה היא לגמרי של בתוך האופניים, של מרכז כובד נמוך, ושל חווית אג’יליטי וזריזות נהדרת.
שלושת מצבי הבולם של Fox והחיבור שלהם למתג הכידון משלים את האופי של המתלה בצורה מושלמת: בקטעים טכניים או סתם ברצון להגדיל נוחות אני במצב פתוח, בקטעי עליות בישיבה, או מישור-פלטה במצב האמצעי, ובעליות – נועל ויוצא לעמידה.
הרכיבה האחרונה בבן שמן בכחול אדום, שמספק שפע של סיבובים מהירים, קטעים מסולעים בירידה ובעלייה, מדרגות, וחווית רכיבה מגוונת לחלוטין מקבלת אותי מבושל לגמרי על הניינר, ואני מקבל אופני מרתון מושלמים שיכולים לעשות הכל, ולעשות אותו מעולה. טסתי שם בחיבור מושלם לאופניים, עובר בין מצבי שיכוך מלא מאחור לשיכוך יעיל לעליות.
חלקים, אבזור, תמורה
דיברנו כבר בחלקים מעלה לא מעט על האבזור והשפעתו. על האופניים:
האופניים במבחן הגיעו למשקל של 11.4 קילו ועולים 25,990 כאמור. יחס סביר למדי בשוק הישראלי.
מלפנים: סט קוקפיט אחוד וסקסי עם צבעים תואמים לצבעי השלדה וקרבון ממותג ניינר RDO. גם מוט האוכף מהמשפחה הזו, ועליו אוכף של Pro מדגם Turnix. הם כולם מעולים.
באמצע: שימנו XT 1×11 עם טווח של 11-42.
למטה: גלגלים של American Classic שעליהם הולבשו צמד Continental XKing 2.2 מצוינים.
סופגים: בולם אחורי של Fox Float קשימה קצה עם נעילה מהכידון, ובמזלג RockShox Reba.
האבזור הוא תוצר של פשרה מסוימת בין מחיר, למשקל ולפונקציונאליות. המטרה באבזור הזה היתה לא לעלות מעל למשקל מסוים ומחיר מסוים ולכן כנראה גם נבחרה אופציית ה 1*11. גם במזלג יש פשרה בבחירה ב Reba שהוא לא מזלג עליון בליין של רוקשוקס, ורחוק מרמת הבולם האחורי פה. הבחירה בו גוררת מחיר משמעותי – אובדן הנעילה מהכידון לקדמי ואחורי ביחד.
אומר כבר פה ובפשטות: בעיני שתי הבחירות האלה הן נקודת התורפה הכי גדולה של האופניים האלה, כיוון שכל השאר, קרוב למושלם. ה 1×11 היו מעולים לסינגלים של קק”ל – ונהנתי מהם מאוד בבן שמן, איזור אלון הגליל, וכל מקום שבו נבחרו קווים מתונים ולא תלולים לפי ספר החוקים של IMBA, אבל לרייסר האמיתי במרתונים קשים ורב יומיים, ההתמודדות עם קירות באמצעות ההילוך הקל ביותר או השני על הגלגל”ש הקטן יסייעו מאוד לשמור על טריות השרירים לטווח הארוך. גם אפיק ישראל, גם סמרתון וגם ואוליה דזרט צ’לנג’ מתקילים את הרוכבים בלא מעט הזדמנויות תלולות כאלה שבהן יחפשו את מעביר ההילוכים החסר… אז אולי רבקה ראש אוהבת את זה קשה, אבל אני מעדיף 2×11 לאופני מרתון.
מערכת XT מצוינת ובמיוחד המעצורים הנשכניים שלה שאני אוהב את התחושה שלהם עוד יותר מזו של ה XTR. גם ה X King 2.2 מצוינים למדבר וסיגנלים, טיפה פחות מהירי גלגול לשימושי מרתון, אבל חובבי סינגלים ולא מתרגשים מדרדרת ישראלית: אלה צמיגים בשרניים מלפנים ומאחור והם הרגישו מעולה גם במדבר הקשה של סמר ללא תקרים. הגלגלים – אחלה גלגלים. עם רוחב חישוק משמעותי של 26מ”מ הם הציבו את רוחב ה 2.2 של הצמיגים בצורה עגולה ויפה על החישוק, והרגישו קלילים וטובים. יש טענות עליהם שהם למעשה יצירה של התאמה מהירה לפורמט ה Boost בלי באמת לייצר את התועלת שבו – כיוון שלא ביצעו שינוי מהותי מהגלגל מהגרסה שאינה Boost ובלי לייצר מפשק רחב יותר לשפיצים, אבל התחושה הייתה טובה בסה”כ.
סיכום – להתיישב על רקטה
הניינר רוקט התגלו, כשלדה ורסטילית לרוכבי מרתון רציניים שרוצים גם להנות בסינגלים. התחברתי אליהם בצורה בלתי רגילה גם בחווית קילומטרז’ בהשראת סמרתון וגם בסינגלים טכניים.
אם הייתי יוצא עכשיו לרכוש אופניים למרתון הם היו עומדים בראש הרשימה! הם נותנים בראש להרבה מתחרים בשוק היום על שום מגוון של תכונות – חלק מהמתחרים מקבלים בקבוק אחד בלבד – אצלי זו דרישת סף, לא מתאים לי לסחוב בקבוקים בחולצה ולא למתקן מאחור – זה לכאורה דבר קטן אבל זה משפיע על טווח הרכיבה והנוחות בצורה די משמעותית. לאחרים יש מתלה פחות מדויק ומפנק, ויש כמה אופניים מצוינים שעדיין לא עודכנו ל Boost, שזה לא סיבה לפסילה אבל מוריד נקודות במהלך 2016 לעומת הרוקט והאחרים שכן יצאו עם זה.
יש אבל: הייתי מכוון חד משמעית לדגם היקר יותר, או לפחות משדרג לשתי פלטות מלפנים ולמזלג פוקס עם נעילה כפולה מהכידון. אבל גם לאבל יש אבל – זה אפשרי, זה שידרוג סביר, וזה יקנה לכם אופני מרתון שהם קרובים למושלמים!
כעת הרוקט יצאו סוף סוף והם מכילים את כל מה שצריכים אופני מרתון מודרניים להכיל:
