היום ומחר – שתי כתבות על הפריט החשוב שבתוך הנעליים: והשוואה בין מדרס סמי קסטום לקסטום מלא.
לשמחתנו, בתחום הנעליים יש כניסה של הרבה יצרנים ומתחרים חדשים (בד”כ ותיקים בתחומים אחרים כגון: ג’ירו ופיזיק) ויש מגמות שיפור רבות: משקלים ירדו, סוליות פלסטיק הוחלפו בסוליות קרבון קלות וקשיחות יותר, מנגנוני הסגירה משתפרים וב 2012 נראה יותר סוליות מחוררות לאוורור מלמטה. מצד שני עדיין – נעלי הרכיבה הישנות שלי אינן כה שונות מהחדשות ביותר.
חלק מהיצרנים לוקחים את הנושא הזה ברצינות, ומקדמים כניסת פתרונות של התאמה אישית של הנעל למבנה הרגל של הרוכב. זהו תחום שהוא מהמוצדקים ביותר שיש, ואלה שעושים את זה מזהים בעיני את קפיצת המדרגה המשמעותית והמועילה ביותר שראיתי לאחרונה – לא רק בתחום ההנעלה אלא בתחום ציוד האופניים בכלל. בנוסף לנוחות ומניעת פציעות יכולה להיות לכך השפעה גם על הביצועים והמהירות נטו. אני מניח שאם אתם כבר רוכבים, ברור לכם שהנעליים הם מרכיב משמעותי בנוחות הזו: הן צריכות להעביר את כל האנרגיה שאתם מייצרים אל הדוושות, וההשפעה של התנועה המתמדת והלחץ על כף הרגל יכולה להיות כואבת, או פוצעת, אם הנעל אינה מושלמת עבורכם.
יש כמה רמות וסוגים של התאמת נעליים: Sidi כבר שנים מייצרת מידות רוחב שונות לנעליים שלה, ולאחרונה הוסיפה מנגנון להידוק ידני של העקב, אולם רפידותיה הסטנדרטיות לא מי יודע מה תומכות. Specialized תכננה רפידות שונות עם תמיכה והגבהה של הקשת הפנימית בכף הרגל, והוספת בליטה קדמית במדרס. ל- Louis Garnea, Shimano ו- Bonnt דגמים עם פתרון קיצוני יותר: נעל שלמה שאפשר להכניס לתנור לתהליך של עיצוב בחום או בלועזית: Heat Molding.
אני רוכב עם Sidi כבר שנים עקב האיכות האדירה שלהן והאמינות הפנטסטית שאין דומה לה בתעשייה. בגלל העמידות הבלתי סבירה הזו, המשולבת עם מערכת של חלפים עקבית ושנתמכת כבר שנים (עקבים, מנגנוני הידוק, וכו’), Sidi מחליפים כי נמאס – ולא כי צריך עקב קריעה או בלאי. שני זוגות כאלה החזיקו אצלי 6 שנים אינטנסיביות והוחלפו כי… סתם, בלי סיבה רציונלית: רציתי לגוון.
מצד שני, יש דבר אחד מאכזב וחלש מאוד בנעליים האלה, שלא תואם את היוקרה והמחיר שלהן: איכות הרפידות הפנימיות. הרפידותמדרסים ב Sidi לא השתנו במאום כבר שנים ארוכות: ספוג דקיק וחסר תמיכה כמעט. התוצאה של העדר התמיכה הזו עבורי היא הפחתת נוחות, ומעט תנועה וחופש בין כף הרגל למדרס, שכדי להפחיתו נאלצתי תמיד להדק למוות את מנגנוני ההידוק העליונים (בעיקר לטובת קטעי עליות או רכיבה חזקה). זה רחוק מאופטימלי, ויכול לגרום לכאבים והרדמות האצבעות.
מכיוון שעברתי את אותו התהליך בדיוק במגפי הסקי שלי, ידעתי מראש מה הפתרון לנעלי האופניים: סוליית קסטום או סמי קסטום: כזו שתמלא את כל הרווחים בין כף הרגל לסוליה מצד אחד, ושתקבל את צורת הרגל במקומות מסוימים מצד שני. מאחר וקסטום מלא של איש מקצוע שמייצר עבורך סוליה מיוחדת זה יקר, פתרון מדף של סמי קסטום הוא פתרון חלופי. ככה הגעתי אל המוצר הזה של Louis Garneau שנמכר גם כפריט בודד ללא הנעליים של החברה החדשנית הזו. נאלצתי להזמינו בחו”ל אחרי שהבנתי שהוא לא מיובא לארץ – מקווה שיהיה שינוי בעניין הזה. מחירו היה 42 דולר כולל משלוח בתוך ארה”ב.
המצרכים: שני מדרסי רכיבה
שני מדרסים מסוג Louis Garneau Thermo Cool. המדרסים האלה מגיעים שטוחים יחסית. במרכז כף הרגל יש אזור שנראה כמו פלסטיק כחול וקשיח מהחלק התחתון, וריפוד מוגבה בצד של כף הרגל. אזור העקב אף הוא עטוף בחומר אדום קשיח יותר, עם חור לשיכוך באזור העקב, ושאר המדרס עשוי תשתית ספוגית עם חורי אוורור. על אחד מהם ישנה מדבקה אדומה עם שלושה עיגולים אדומים – אלה הם אינדיקטורים למשך החימום הנדרש.
אופן ההכנה:
חותכים את החלק הקדמי של המדרסים לאורך סימון הגזירה לפי מידת הנעליים המבוקשת. מכניסים את לתנור בטמפרטורה של 80 מעלות למשך 15-20 דקות. בתחילה מתכהה מדבקת החיווי הצדדית ואח”כ מתכהה האמצעית ומראה שהמדרס מוכן. אתם לא רוצים להגיע למצב שהעיגול האחרון יתכהה כי זה אומר שהגזמתם. מוציאים מהתנור ומרגישים כיצד הם הפכו רכים וגמישים. לוקחים את המדרסים ומכניסים לנעלי הרכיבה שלכם, ועומדים בתוכן כמה דקות עם ברכיים כפופות ומשקל מוטה לפנים. אני הכנסתי ויצאתי מיד לרכיבה כדי לתת אפקט טבעי לקבלת צורת הרגל. רכבתי כשעה ועזבתי את המדרסים בתוך הנעל. את התהליך הזה אפשר לעשות כמה פעמים – אם מחליפים נעליים או עוברים לגרבי חורף.
התוצאה:
לאחר החימום והטבעת הרגל במדרס בתוך הנעל ניכר שהמדרס, שהגיע שטוח יחסית והתרכך בתנור, התקשה חזרה וקיבל עומק וקימורים שהם תבנית של כף הרגל, בערך. כבר ברכיבה הראשונה מיד לאחר החימום הרגשתי הבדל אדיר בנוחות. הרגל נעטפה מכל הכיוונים עם הרבה פחות רווחים וחללים מיותרים. ההשפעה הבולטת ביותר הייתה תחושת היעילות בפידול גם כאשר סגרתי את הראצ’טים בצורה מעודנת וקלה. פחות מאותה קריסה קטנה של הרגל פנימה לכיוון האופניים בדחיפה. פחות חוסר נוחות עד כאב בקשת החיצונית של כף הרגל עקב הידוק יתר. הרגל יושבת בצורה טובה יותר בתוך הנעל, וממלאת אותה כמעט לחלוטין.
חסרונות
שימו לב: יש לקחת בחשבון שהמדרס הזה עבה יותר ממדרסים דקיקים סטנדרטיים, ויתכן שתזדקקו לנעל שהנה בחצי מידה יותר ממה שאתם צריכים היום. כדי לא להיתקע עם מידת נעל לא מתאימה כדאי מאוד לרכוש את המדרסים לפני שאתם קונים את הנעליים ולבוא אתם להתאמה בחנות. לחלופין, אם קניתם נעליים והגעתם למסקנה שהן טיפ טיפה גדולות מדי, זה פתרון שיהפוך את הפספוס להצלחה אדירה. עדיף בהרבה על גרביים עבות!
אחרי ההתלהבות הראשונה של שיפור איכות הרכיבה מתחילים להרגיש קצת את מוזרות הבליטה הגדולה שבמרכז כף הרגל. אותו חלק כחול שניתן לראות בתמונות החל להפריע לי. ברגל אחת זה מפריע לי יותר מברגל השנייה – יתכן שכדאי לחדש את תהליך החימום וההתאמה לאחר תקופה מסוימת, אבל ברור שזו לא רפידת קסטום מלא.
לבסוף – היות וכל הרפידה עבה יותר, גם העקב מתרומם – וזה יכול לתת תחושה כאילו רמת האחיזה של הנעל את העקב (אלמנט קריטי בנעלי רכיבה) נחלשת מעט.
סיכום
כמו בהרבה דברים בחיים נקודת המבט היחסית שלכם תקבע את השיפוט של המוצר הזה: אם תשוו למדרס הרגיל והפשוט שמגיע כנראה עם הנעליים שלכם – יש סיכוי שתראו שיפור. אם תשוו למוצר קסטום אמיתי – זה לא שם.
למרות החסרונות, מדובר במוצר שתרם לקפיצת מדרגה מסוימת בחווית הרכיבה שלי, ולו בגלל שההתאמה של הנעל לא היתה אופטימלית מלכתחילה והוא סייע לשפר זאת.
אני אחפש מוצרים דומים נוספים כדי להשוות למוצר הזה בהמשך ולראות האם יש כאלה שטובים עוד יותר לכף הרגל הספציפית שלי, אולם כבר כעת ברור שמי שסובל מחללים בנעל, או כאבים עם המדרס הנוכחי שלו – כדאי שיתן הזדמנות לפתרון הזה או לפתרונות דומים אחרים. למי שהפרוטה בכיסו או שסובל מכאבים שלא מאפשרים לו להנות מהרכיבה – אל תצפו להצלה מוחלטת מפתרון מדף. לכו על מדרס קסטום שבאמת נבנה עבורכם.
כתב: גיא חלמיש
