בחלק הראשון סקרנו את הפרויקט והצוות, את שלבי התכנון והיצירה. כעת נעבור מהתאוריה לבנייה ולרכיבה!
Fox + קשימה + אופני השיכוך המלא הראשונות בישראל, ממגנזיום של Segal Bikes והצוות מהטכניון!
מתאוריה לבנייה בפועל
גיל לוי: “טוב, אז סיימנו את שלב התכנון (או כך חשבנו) ואיתי אישר לנו את התכן הסופי של השלדה. השלב הבא הוא להתחיל לייצר. אז התגלה לנו שייצור זה לא מה שמלמדים אותך: בכל פעם שנראה לך שזהו, עכשיו זה רק ל”חבר את הכל”, מתגלה עוד בעיה ועוד זווית שלא ראינו… למזלנו הנסיון והנכונות של העובדים בסגל בייקס עזרו לנו המון ופיצו על חוסר הנסיון הפרקטי שלנו. נדרשנו לתכנן ג’יגים חדשים לגמרי, כדי לרתך את המשולש האחורי וגם למקם את חלקי העיבוד השבבי במשולש הקדמי כדי לקבל אופניים מדוייקים וישרים.
מבט מהיר מגלה מיד שהמטרה בגרסה הראשונה לא היתה גילוח משקל. יש בשר להוריד.
“מבחינתנו השלב הזה היה תענוג אמיתי וגם אתגר עצום: להגיע כמעט כל יום לסדנא ולמפעל ולראות את החלקים ששירטתנו על הסוליד קורמים עור וגידים, אבל גם הגירוזים, הכיפופים, הכרסומים… כמעט כל פעולה שנדרשת לייצור אופניים עשינו בעצמנו, חוץ מלרתך, שזאת אומנות בפני עצמה. הבנו שמקומו של המהנדס הוא לא רק על המחשב על הסולידוורקס והאקסלים אלא הוא נדרש להרגיש בידיים את הבעיות ואת התחושות של החומר.
לא נשכח אף פעם את היום שבו סיימנו להרכיב את השלדה ואחר כך את האופניים ויצאנו לרכב עליהם, תחושה מדהימה של הצלחה וגאווה גדולה. אבל לא טפחנו לעצמו יותר מידי על השכם כי מבחינתנו ההצלחה הגדולה היא לא רק לחבר את הברזלים האלה שנקראים אופניים אלא להרגיש אותם בשטח”.
נו, אז איך הם?
דיסקליימר חשוב לכל כתבת “התרשמות” – רכיבת בוקר אחד על אופניים רחוקה מלהיות מספיקה כדי לתת חוות דעת רצינית. כשאנחנו עושים מבחנים של ממש בבייקפאנל האופניים נמצאים אצלנו לפחות שלושה שבועות, נבחנים במגוון מתארים וכיוונונים, ובד”כ מה שקורה הוא שהבנת אופניים מתבצעת בשכבות וכל פעם מגלים עוד קליפה, ועוד תובנה לאורך שלושת השבועות. הפעם זו רכיבת התרשמות קצרה בלבד – לא מבחן! דיסקליימר שני – נדלקתי על החברה האלה. מודה. איך אפשר שלא לגלות אהדה מראש לקבוצה של סטודנטים ישראלים מהטכניון – רמה גבוהה, רצינות והשקעה, שריטת אופניים קשה… מצד שני – קודם רכבתי על האופניים ורק אחרי כן ישבנו לדבר ולהכיר. ההתרשמות מטה היא אותנטית לחלוטין וההדלקות על הקבוצה קשורה גם בחוויה שהמוצר שלה הקנה לי.
נפגשנו בבוקר מוקדם בתחנת הדלק של כרם מהר”ל בואכה יער עופר. כבר בחניה מורגשים דברים מעניינים. קודם כל זה החיבור המיידי: אותו הדבר שמרגישים מייד כשיש קליק. כשיש חיבור. כשיש פוטנציאל ליחסים, או לפחות ללילה סוער.
סג של 25-30 אחוז. איתי, הארדטייליסט כאמור ורייסר בעברו – “תוסיף אוויר”… אני וגיל לוי דווקא חושבים שצריך להתחיל ככה. עוד בחניה מרגישים את הזווית המתונה מאוד של צינור הראש ורואים את הגלגל הקדמי נמשך הרחק לפנים אל מעבר לסטם הקצרצר. קצר בהרבה מדי למרתון. כנראה סבבה במיר”ב.
מהנדסי האולמאונטיין הוסגרו בבחירת האבזור. הצמיגים מרגישים בשרניים וטיפה איטיים על האספלט ועל דרך העפר אחריה – אלה הקונטיננטל X-KING שאחזו הייטב. שאר האבזור: full XT full fox. גלג”ש אחד ומספיק למירב (אבל לא לרכיבת מרתון באמת) מלפנים.
מגבלה ראשונה, אולי טעות בתכנון, מורגשת במרווח העקב החסר. עקב הנעל נוגע בכל פידול בתומכות השרשרת שמתרחבים במיקום קדמי מדי לכיוון ציר הגלגל האחורי. זה בר תיקון, שכן הפרופיל\צינור הזה הוא בר החלפה בין ציר מתלה אחד לשני, אבל זה תיקון נדרש. פרוטוטייפ בכל זאת…
הרכיבה מתחילה בכביש מזרחה. הכביש המישורי מהווה הזדמנות ראשונה לבדוק את הבובינג. מהצד של האוכף הוא לא מורגש בכלל. המהנדסים מסתכלים בסקרנות רבה מהצד – הם רואים איזה מילימטר תנועה שם. שטויות. התחושה ברורה גם בעלייה הארוכה לכיוון שבילי רון ה Fox עם הקשימה וה CTD מרגיש נפלא והמתלה לא מבאס אותי עם תחושת חוסר יעילות. שיכוך מלא מגיע ליתרון מקסימלי כאשר הוא מגיב הייטב לשלושת מצבי ה CTD ומספק מובחנות מורגשת בין שלושתם. לא פעם ולא פעמיים הגיעו אלינו אופניים שבהם ההבדלים בין מצב ה Climb ל Trail היה זניח מדי. אני בשביל 4×4 ואני רוצה יעילות, ומקבל אותה – גם בקיר התלול מאוד שבסוף העלייה הזו, גם בעמידה על הפדלים! אז יעילות פידול – Check!
ממשיכים לגוזמת. למי שלא מכיר מדובר באב טיפוס של הסינגל הכייפי בארץ, באשר הוא – יש כאלה בהרבה מקומות אבל פה גילינו רבים מאיתנו לראשונה את הסללום הזורם והמטריף בירידה מתונה מאוד עם סיבובים בעקומות משתנות, חלקן די משמעותיות ובמהירות גבוהה. אני צריך פה כמה דברים: אחיזה מהצמיגים שיעמדו בהשכבות הקיצוניות, BB נמוך שיתן לי להרגיש חזק את האופניים נטועות במקום שאני רוצה אותן בסיבוב, ויקל עלי להעיף אותן מצד לצד בפניות, ובסיס גלגלים מדויק שיאפשר תגובתיות. אני גם רוצה שליטה בהיגוי כלומר זווית ראש מתונה. אני רוצה רוצה ורוצה. ומקבל!! Fun ומהירות אדירה בסיבובים? Check!
הלאה… עוברים כמה מסלעות, מורד תלול במיוחד ומפתיע בדרך לרכס שמעל לנחל מערות: כידון רחב, שליטה בהיגוי, יציבות ונוחות בטיפול באלמנטים. השלדה שקטה ומרגישה קוהרנטית וקשיחה – עומדת בתחרות עם כל מוצר מדף: Check.
ממשיכים אל הסינגל שסובב לאורך הנחל וחוזר דרך המדרגה החביבה הזו של נגיד 70 ס”מ? קפיצה ראשונה, המצלמה הקטנה מגיבה לאט. אני כבר בנחיתה. קפיצה שנייה – רק גלגל קדמי באוויר. קפיצה שלישית, רביעית, חמישית…האופניים נשלטים היטב באוויר. חלוקת המשקל נוחה. הנחיתה מפנקת והמתלה עובד בדיוק ברמה שאתה רוצה אותו. לא יותר מדי, לא פחות מדי. הפרוטוטייפ לא מתפרק לנו לשמחתנו… קפיצות? אמנם פחות ממטר, אבל אלה אופני 100 מ”מ, אז… Check!
מתחילים לחזור: החזרה אחרי הגוזמת עוברת דרך מלא גינות סלעים ומדרגות מהז’אנר של מירב… סינגלים של שנות ה 90. היום כבר לא עושים כאלה, וטוב שכך. אני מרגיש שבאלימות של גינות הסלעים האלה הוא מתחיל להגיע למגבלות שלו. לא מבחינת טווח השיכוך (100 מ”מ זה מספיק לגמרי!) אלא מבחינת מהירות התגובה. חסרים לי מעט עידון וזריזות. אותה עקיבה מושלמת אחרי התקפות הקרקע.
חשוב להדגיש – המתלה עובד מעולה ומגיב. הרגשתי שהוא בכל זאת מגיע למגבלות של הסינגל פיבוט, נגיד בהשוואה ל DW שמומש הייטב. אולי הוא יכול להיות מעט יותר מהיר בתחילת העקומה שלו. בגדול המתלה כויל לקשיחות יחסית כדי לשמור על היעילות, אבל צריך לזכור שמדובר ברכיבה אחת בלבד, על סג אחד בלבד, וזה לא מבחן ארוך טווח.
מהרכיבה הקצרה עולה משהו מאוד מיידי לגבי המתלה – לב הפרויקט: הוא טוב מאוד, אחד הטובים ביותר בסינגל פיבוט שרכבתי עליהם.
מגבלות נוספות?
חשוב לציין שהורדת משקל לא היתה חלק ממטרות הפרוטוטייפ. את האופטימיזציה הזו עושים בגרסאות המשך, ובמבט מאוד מהיר על חלקי ה CNC השונים ברור מייד שיש בשר להוריד. משקל השלדה מעט גבוה: 3150 גרם, והאופניים השלמים כפי שרכבתי עליהם כ 12.94 ק”ג, שזה בסה”כ בסדר גמור לרכיבת שבילים. למרתון או XC תחרותי – פחות. כאמור נדרש גם תיקון של תומכות השרשרת.
סיכום
זה אני שמשוחד עם אהדה אפריורי לחברה האלה, או שבאמת מגיע להם שאפו? לטעמי הכנה, גם בניטרול אפקט האהדה לסיפור המקומי והפטריוטי, לרוכבים שמתעמקים בתחביב הזה בצורה כל כך רצינית, שמביאים את אופני השיכוך המלא הראשונים לתעשייה הישראלית, אני חושב שבהחלט קיבלתי פה הדגמה לסיפור הצלחה: סטודנטים מוכשרים, בפרויקט מדהים שניכר שהושקעה בו מחשבה רבה והרבה יכולת. הם הפיקו אופניים שנמצאים בנקודה המתוקה והכל כך נכונה הזו: אופני XC אגרסיבי. אופניים שיכולים לשמש רוכב טכני ואגרסיבי בכל סינגל לא פשוט לפיצוח, ועם מטרה ברורה להיות מהיר במיוחד, ורציף (בלי הליכות ועצירות) לאורך כל המתארים – מישורים, עליות, ירידות. מבט מהיר בתחרויות XC מודרניות מגלה שאתה צריך להיות רוכב על בקטגוריה הזו – גם טכני, גם עם כושר. בהתאמה אופניים כאלה צריכים לבטא יעילות פידול מצד אחד, אולם זריזות, שליטה והיגוי נכונים, התאמה לטירופים שבסיבובים, הליכה על הקצה…
בעידן שבו כל מה שנטה למרתון הפך 29, וכל מה שטכני חיכה ל 27.5, נוצרת לנו קטגוריה חדשה, והפרויקט של אופני סגל, גיל לוי, אלי וקסלר, חן גרומן, טל שורר, והמנחה: שחר מיליס פגע בול קודם כל בחיבור לטרנד מעניין במיוחד ב 2015, ובשלב הגדרת הדרישות. אחרי כן הוא פגע עוד פעם בצורה מרשימה במיוחד ברמת המימוש בפועל: ברמת התכנון והביצועים של המתלה עצמו ושל האופניים בכללותם. זה הפרוטוטייפ הכי בשל שרכבתי עליו אי פעם. טוב, אז נכון שזה גם הפרוטוטייפ הראשון שרכבתי עליו… 🙂 אבל, הי – אני משווה למוצרי מדף בשלים שכבר הושקו! ברור לי כבר מרכיבת ההתרשמות שיש המון הבטחה ומימוש באופני השיכוך המלא של סגל ואנשי הטכניון. האופניים האלה עומדים בצורה מרשימה לצד מוצרי מדף מהעדכניים ביותר שיש ומהמותגים הגדולים ביותר שם בחוץ – ובלי שום נחיתות בולטת.
חשוב לאמר משהו קצת מציאותי בסיכום הזה: קודם כל רמת הדיוק והעידון של המתלה במעקב האלמנטים דורשת עוד בירור, המשקל עוד לא עבר אופטימיזציה, ותומכות השרשרת צריכות לעבור תיקון – זה באשר לפרוטוטייפ. גם הדרך להמצרה מלאה וייצור כמותי יותר עוד ארוכה וקיימת. גם סגל עצמם מתארים בכנות רבה את תהליכי הלימוד שעשו מאז הקמתם. יש קשיים בהעברה לייצור, יש התקלות חדשות שמופיעות עם הוספת יעד הורדת המשקל, אבל כבר ברור לי כעת – מתאים לי מאוד לקבל אותם למבחן המשך אמיתי, כי משהו טעים מתבשל פה!
