תזכורת: לקחנו למבחן 4 דגמי מרתון מובילים של 4 חברות אמריקאיות: קנונדייל סקלפל, טרק סופרפליי, ספשלייזד אפיק וניינר RDO, כולם ברמות מחיר של 26,000 – 28,000 שקלים למעט חריג אחד, הספשלייזד s works שעולים 43,000 שקלים (!). הם הועמדו בשורה ונרכבו זה אחרי זה במסלול קבוע ומשווה, על ידי ארבעה בוחני מרתון שונים. הלופ כלל מגוון אפיוני מסלול שכל אופני מרתון יצטרכו להתמודד איתם בשלב כזה או אחר של תחרות.
הסופרפליי מהדור הקודם נבחנו אצלנו בעבר. אלה קרוב לוודאי אופני המרתון ש"מ הנפוצים בארץ, בשל פעילות חזקה של CTC, היבואן, ובזכות החסות שהוא נותן כבר שנים למועדון CCC, מועדון אופני ההרים התחרותי הגדול בארץ. מעבר לכך, הטרק הם האופניים החדשים בחבורה, שהוצגו רק לפני מספר חודשים וכבר לקחו מקום ראשון בתחרות גביע העולם הראשונה השנה בגרמניה. לטרק (לשעבר גארי פישר) יש את הניסיון והידע המצטבר הגדול ביותר בענף ב29, והם עושים זאת בין היתר בעזרת גיאומטריה ייחודית להם (G2), המשתמשת במזלגות ייחודיים עם offset מוגדל, זוויות צינור ראש מתונות יותר מהנהוג בשוק ועוד.
בדומה לתחרות "ראש בראש" ברמה העולמית, גם אצלנו המתחרה הישיר הראשון של ספשלייזד הוא טרק, תאגיד הענק המקביל. מעניין לראות האם השינויים באופניים לקראת שנת 2013 (טרק תכננה מחדש את אופני המרתון שלה בפרויקט שנקרא "אפולו", ומתגאה במשקלי שלדות נמוכים להפליא) שינתה באופן מהותי את מה שחשנו במבחן הקודם.
הסופרליי ברמת העילית מתגאים בשלדת קרבון, למעט תומכות שרשרת מאלומיניום, שמכבידות מעט את המשקל, מוזילות מעט את המחיר וישמרו על השלדה טוב יותר אצל הרוכב החובבן. הבולמים של פוקס מסדרת ה-Performance, סדרת האמצע של פוקס, אחת מתחת לסדרת ה-Factory, שמגיעה על דגם הפרו, שניהם עם מנגנון ה-CTD המוצלח, שמציע 3 מצבי פלטפורמת דיווש נהירים ומורגשים. הגלגלים הם בונטרגר Race Lite 29, סט פשוט יחסית ואמין ((מתגאים בצירי גלגל Onix של DT) עם משקל טוב מאוד (כ-1,640 גרמים ע"פ נתוני יצרן), מערכות הילוכים, מעצורים וקראנק מלאות שימאנו XT, צמיג אחורי 29 EXP 2.1 וצמיג קדמי 29-2 Team issue. מוט אוכף Rythm Elite אלומיניום ועליו אוכף פיזיק גובי, סטם RXL 90 וכידון RXL קרבון 700 מ"מ רוחבו, עם סוויפ של 4 מעלות מעלה ו-9 מעלות אחורה, כידון מוזר לבוחנים שלנו, בדקו בעצמיכם.
מקדם חרמנות
צחי: מראה דק ונקי. נראים תחרותיים אך לא מרשימים במיוחד.
נולי: אופניים בנאליים, לא מעוצבים ולא מושכים, נראים בסדר אבל לא יותר.
גיאחה: עיצוב משעמם. אין ייחוד ואופי ויש איזה משהו פונקציונאלי לחלוטין במראה שלהם בלי שום טאצ' של סטייל או שיק.
נימי: השלדה החדשה של טרק יפה בעיני בהרבה מהדגם שהחליפה, עם זאת, ובדומה לעיצוה הספשלייזד, לא הייתי אומר שהשלדה סקסית, הייתי אומר שהיא נראית "נכון". הכל דק, מינימאליסטי, פונקציונאלי, מגולח-משקל, מוכן לקרב. קשה לי מאוד עם קונספט "הכל בונטרגר", כשעל כל חלק וחלק יש מדבקה לבנה ובולטת אחת לפחות של מותג החלקים הביתי של טרק, עוד טענה, אגב, שאני חולק עם הספשלייזד.
רייסריות
גיאחה: טובה מאוד בבולמים נעולים ובינונית עם פתוחים. הרגשה של אופניים גדולים\ארוכים (הכוונה לתחושה כללית ולא לאורך הטופ טיוב שהוא דווקא מרגיש קצר) שפוגמת מעט בתחושת הזריזות אבל תורמת להתאמה למרתונים ארוכים. בישורות הארוכות או בקטעי ירידה זורמת האורך ומיתון זווית הראש (שינוי ב 2013) תורמים למהירות: האופניים חוסכים מכם עירנות, סופגים הכל ולכן משפרים את המהירות וההשרדות במירוץ ארוך. ככל שהפניות צפופות יותר וחדות יותר הם מתקשים יותר וירגישו יותר טוב בדרכי 4X4 וסינגלים מאוד זורמים ופניות S רחבות. עדיין – המהירות האוביקטיבית גבוהה ובמיוחד בקטעים הטכניים הישרים יחסית – יותר מזו שהיתה לי עם הזוגות האחרים. הבולם האחורי במצב פתוח לחלוטין הוא Overkill ולא השתמשתי בו כמעט בכלל, אלא רק במצב הטרייל שהספיק לי לקטעים טכניים וגם הוא אינו רייסרי מספיק.
צחי: נראים ומרגישים כמו אופני XC תחרותיים. קשיחים, ולמרות שהמשקל אינו נמוך במיוחד נותנים תחושת קלילות. מרגישים מעט ארוכים. דיווש יעיל מאד ולא הרגשתי צורך לשנות מצב בשוק האחורי, שהיה על מצב אמצע (Trail) כל הזמן, למעט ברכיבה בכביש או בשבילים מהודקים.
נולי: בבולמים סגורים הרגישו מאוד קשיחים והעבירו את הכוח לאופניים בצורה טובה מאוד. לדעתי עם מכלולי XTR וגלגלים קלילים, יהפכו להיות רייסריים מאוד. לעומת זאת, כשפותחים בולמים הרייסריות יורדת משמעותית. ניראה שניסו להנות מכל העולמות, אך לטעמי האופניים מפוספסים: במקום להיות תחרותיים נטו, קשיחים, קלים ומהירים, בבולמים פתוחים הם כאילו טכניים ורכים יחסית.
נימי: אחרי ציפיות גבוהות מהדור החדש של הסופרפליי, הייתה לי אכזבה קלה. המתלה של הסופרפליי בבסיסו אינו יעיל דיווש, והוא מסתמך לגמרי על בולם ה-CTD של פוקס מאחור. כשהאחרון במצב פתוח (Descend) המתלה אקטיבי מאוד, אך מייצר נענוע חזק, ובכל ספרינט או דחיפת דיווש חזק בעלייה קצרה באמצע סינגל זה בולט. מצב האמצע – Trail – מייצר נענוע מינימאלי (אך קיים ולכן מעצבן), ובעצם טוב לרכיבת שטח כללית, אך מצב זה בינוני בכל בגזרות: יעיל דיווש למדי, אך עם קצת נענוע, טכני למדי, אך קצת נוקשה וקצת מאבד אחיזה. המצב הנעול (Climb) טוב למקטעים סלולים וחלקים, אך בדיווש בעמידה מייצר מעט נענוע. כל זה מביא אותי למסקנה, שאת הסופרפליי עילית כדאי לשדרג במעמד הקנייה לבולם אחורי שנשלט מהכידון. לרייסר, במיוחד אם הוא חוטא בתחרויות xc ולא רק במרתונים – זהו must. הסופרפליי עילית, כמו שבחנו אותם, מדורגים אצלי שלישיים במדד הרייסריות, קצת מתחת לסקלפל ומעל לניינר.
יכולות טכניות ו-Fun Factor
צחי: קשיחים מאד ולא סלחניים בקטעים טכניים. דורשים הרבה ריכוז ועבודה. זריזים יחסית בפניות למרות שתחושת האורך מקשה מעט בקטעים טכניים. מהירים ומהנים בדרכים רחבות ועליות אבל פחות מהנים בסינגלים טכניים.
גיאחה: עושים עבודה טובה, ומאפשרים לרכוב מאוד מהר בקטעים טכניים קשים בגלל יכולת הספיגה במצבי הבולמים המתאימים, והיציבות הכיוונית, אולם לא עושים את זה עם סטאר קוואליטי. עוברים הכל בצורה אפקטיבית מאוד ובלי הילה. לא גורמים לך לרצות להקפיץ גלגלים הצידה בנחיתות ולא לעשות פלאוורות על השביל. מנח הגוף קצת שונה מהאחרים על האופניים – צריך להתרגל. הם מגיעים די מהר למגבלות הכיף שלהם בסינגלים בעלי פניות צפופות ובדיוק כמו הסקלפל מרגישים מעט מסורבלים במקומות כאלה. סרפנטינות הדוקות, סלעים שתרצו לעקוף באמצע השביל במהירות – כל אלה מביאים את האופניים האלה למגבלות שמזכירות את העובדה שאלה אופני 29. מצד שני במתלה פתוח ועם היציבות הכיוונית שלהם הם מטפלים מצוין בשטח משובש בקו ישר – פשוט חוצים וסופגים הכל בלי שום בעיה וגם זה משפר מהירות. בסינגל הטכני במבחן שאין בו הרבה פניות S הדוקות רכבתי איתם הכי מהר מכל הזוגות. שורה תחתונה: הם מרגישים יותר נוח בסביבת מרתון טבעית – הייעוד המקורי שלהם ממילא מאשר ברכיבה טכנית.
נולי: ההבדלים בין אופניים רייסריים בבולמים סגורים לבין הפסד יכולת דיווש בפתוחים (באופן יחסי כמובן) הופכים את האופניים ללא מאוזנים לדעתי ובכך לא נותנים פאן כללי ברכיבה. מאוד קשיחים ומהירים בבולמים סגורים, ואילו בבולמים פתוחים רכים וטכניים אבל רק כאילו. גם בסיס הגלגלים הארוך לא עוזר להם בפאן. בכללי הסופרפליי לא התחברו לי לפאן…
נימי: במצב בולמים קדמי ואחורי פתוח, האופניים הללו הם מכונת שבילים מעולה, במחיר של נענוע בינוני מאחור. הם פישטו לי מאוד את הירידה האדומה מתל רגב, ואת הטיפוס הטכני לשלוחת צבאים (פיצוח המדרגה הגבוהה למעלה בניסיון ראשון – סחתן). במצב בולמים אמצעי הם מדוושים טוב יותר באופן מורגש, אך מקריבים את הנוחות, האחיזה בעליות טכניות עם אבנים צפות ואת הגיהוץ המעולה בירידות. השלדה לא קשיחה מספיק לטעמי, וקשה היה במבחן הבזק שלנו לנסות ולאבחן מאיפה זה מגיע. יכול להיות ש"פרויקט אפולו" של טרק, שהביא לנו את השלדות הכל-כך קלות האלו, הוא חלק מהעניין – כשמגלחים כמויות חומר רציניות משלדות, הן פחות קשיחות בסוף. בסיס הגלגלים הארוך במבחן מורגש, אך לא היווה בעיה בשטח עבורי, אולי בגלל שאני רגיל ומנוסה בגיאומטריית G2, ואוהב את זווית הראש המתונה יותר שבאה איתה.
מכלולים +/-
גיאחה: בולמי הפוקס מצוינים כרגיל ודומה שעם המתלה של הטרק הם עובדים בצורה טובה ומספקים שלושה מצבים מובחנים ומאוד שונים זה מזה, שנותנים התאמה למתארי רכיבה ורוכבים שונים – אבל לא למרתוניסט או רייסר: אלה ידלגו לחלוטין על שני המצבים הפתוחים יותר מאחור. גם הורדת 10 המ"מ ל 100 מ"מ מהמהלך של 2012 עשתה טוב. הצמיג האחורי שבחר בעל האופניים אומלל וגרוע אבל מצויין למי שאוהב לעשות חרקות ולהוריד רגליים בכל הזדמנות של דרדרת… הכידון מקושת לכיוון הרוכב – לוקח הרבה זמן להתרגל – אבל בשביל מה? הגלגלים טובים, לא הכי קלים של טרק אבל בהחלט סבירים והמשקל הכללי לא רע בכלל.
צחי: אבזור סביר. הילוכים ובלמים עובדים יפה. לא התפעלתי מהצמיג האחורי.
נולי: האופניים צועקים למכלולים טובים יותר ומכוונים יותר, כדי למצות את הפוטנציאל התחרותי שלהם. תפעול הבולמים היה יחסית נוח מה שחיפה על השאר. הבולמים עבדו מעולה, במצב סגור ובפתוח הבולמים התאימו את עצמם למצב והאופניים עבדו טוב.
נימי: על פניו הטרק מציעים את החבילה הקלה הזולה ביותר במבחן. כשמשחקים אותה יאיר לפיד, ושואלים "איפה הכסף?", שמים לב שיש כמה חיתוכי מחיר בולטים: שני הבולמים של פוקס מהסדרה האמצעית של פוקס, ולא מסדרת ה-Factory היוקרתית והיקרה שמגיעה על הניינר או על דגם הפרו של הסופרפליי לדוגמא. השלדה אינה זהה לשלדה העילית, ותומכות השרשרת עשויות מאלומיניום (לאו דווקא חיסרון לרוכב טכני/אלים/חובבן). גם מוט כיסא מאלומיניום של בונטרגר וגלגלים מסדרת הרייס לייט, לא הרשימו אותי. לכידון (הקרבון) של בונטרגר זוויות משיכה לאחור שלא הצלחתי להתחבר אליהן במשך כל המבחן, משהו מוזר לגמרי – 9 מעלות אחורה – ממליץ לנסות במעמד הקנייה. הבעלים של האופניים בחר בצמיג אחורי די נוראי מהמבחר הרחב והמוצלח שיש לבונטרגר, 29-2 EXP ברוחב מוצהר של 2.1 אינץ', שנראה ועובד כמו 1.9 אינץ', ובעל חתך מוזר שלא ייצר אחיזה ראויה בתנאים המדורדרים של בן שמן. זהו לא הצמיג שמגיע במקור על האופניים.
תמורה למחיר
צחי: בינונית יחסית לאופניים האחרים.
גיאחה: בעלות של 26,000 שקלים (מחירון) הם במקום דומה בתמורה לסקלפל והניינר, בגדול – שזה לא ציון מבריק. בעיני אלה גם אופניים שלא נכשלו בשום דבר כמו האחרים ולכן הממוצע שלהם בסוף היה הכי גבוה. קנייה בטוחה ושמרנית למגוון רחב של הרוכבים. Trek- יצא לכם Trek!
נולי: חבילה טובה יחסית למחיר=טרק
נימי: הכי פחות יקרים (קשה להגיד "הכי זולים" על 26 אלף), אך פרט למערכות XT מלאות, גם המכלולים שלהם קצת פחות מרשימים. 3 כוכבים מחמישה.
סיכום
הטרק הם אופניים בטוחים, הכי בטוחים בחבורה הזו, שכן תתקשו מאוד למצוא בהם "הפרעת התנהגות" בולטת. כאופניים שמצליחים להציע איזון טוב בין הרייסריות ההכרחית, ליכולות טכניות ופאן-פקטור גבוה, המתחרה הגדול שלהם במבחן הזה הוא הקנונדייל סקלפל.
לטרק אין בולמי זעזועים ייחודיים/משונים כמו שיש לאפיק או לסקלפל, אין בהם עיצוב קיצוני או מובחן כמו בסקלפל או בניינר, וההתנהגות שלהם במתארים השונים נעה בין טובה לטובה מאוד: אין הצטיינות מופלגת ואין כשלון צורב. הם עושים הכל ביעילות ואפקטיביות שקטה, אך ללא ברק, ולכן זו קנייה שמרנית, המתאימה לרוכבים שהולכים על בטוח, רוצים קצת מהכל, ולאו דווקא מעוניינים למשוך תשומת לב.
***************************************
ספשלייזד אפיק
Specialized Epic S Works – מחירם 42,950 שקלים, משקל רטוב 10.4 ק"ג
מאז הוצגו בשלהי 2010, הספשלייזד אפיק 29 הם הסטנדרט שלפיו נבחנים זוגות המרתון האחרים בעולם. האופניים הללו מנצחים סדרתיים: הרבה מגזינים ואתרים בינלאומיים נתנו להם את תואר "בחירת העורך" לקטגוריית ה-XC/מרתון, ואף את התואר המפוצץ "האופניים הטובים ביותר בעולם". בנוסף, בצעד צפוי מספשלייזד כמובילת שוק, האפיק S Works הם אופני ההרים הראשונים בעולם שעמדו בחנויות בארה"ב בגאון עם תג מחיר של 10,000$, מהלך ששאר חברות האופניים מיהרו ליישר עימו קו, והם אופני השיכוך המלא הראשונים והיחידים בעולם שזכו במדלית זהב אולימפית (לונדון), בסבב הגביע העולמי, באליפות העולם, בקייפ אפיק, בטראנס ג'רמני והרשימה עוד ארוכה… עבורינו בחינת האופניים האלו, שיעלו לך בארץ אחרי כל ההנחות והמיקוחים כ-40,000 שקלים, היא משאת נפש שלא מרפה מאיתנו כבר תקופה ארוכה. גם אנחנו רצינו לטעום מאופניים עם כל כך הרבה תארים והייפ סביבם, ולבחון בעצמנו את הטענה לכתר האופניים הטובים בעולם. משאת נפשנו הוגשמה בעזרתו של חבר שמתאמן, רוכב ומתחרה על דגם 2012, דגם זהה לחלוטין ל-2013, למעט בולם אחורי שמכיל בשנת הדגם הנוכחית את פונקציית ה-Auto-Sag. בדומה לשאר היבואנים, מצמן, היבואן של ספשלייזד בארץ, עדיין לא משחרר אופניים ב-40,000 שקלים לרכיבות מבחן, לא לנו, העיתונאים, ולא לכם, הקוראים. מה לעשות, אמריקה זה שם.
כדי לבזבז בחוכמה 40,000 שקלים, ה-S Works מציעים שלדת קרבון מלאה (למעט חוליית בולם מאלומיניום…) עם 100 מ"מ מהלך מאחור, בולם אחורי ייעודי לספשלייזד עם מנגנון ה-Brain למניעת נענוע ונעילה אוטומאטית ללא התערבות רוכב, מזלג רוקשוקס סיד וורלד קאפ 29 100 מ"מ, עם מנגנון Brain וציר גלגל רגיל 9 מ"מ, גלגלי Roval Control SL של ספשלייזד עם חישוקי קרבון בעלי רוחב פנימי 21 מ"מ (מצוין ונכון), 24 שפיצים, חיפויי נאבות מקרבון ומנגנון ציר אחורי של DT240, מערכות XTR מלאות בגרסת ה-Race הרזה, מוט כיסא וכידון קרבון של ספשלייזד, סטם קליל מאלומיניום של Syntace, אוכף קרבון 120 גרמים של ספשלייזד.
מקדם חרמנות
גיאחה: גבוה מאוד, ולו בגלל המחיר המטורף שלהם. האופניים הכי מסקרנים במבחן מבחינתי – עם משקל של חלומות, מראה קרבי בקרבון שחור מט, אפיל של ניצחונות במירוצים החשובים בעולם, יפים מאוד בקרבון מט, למעט מדבקות ה S-Works הבולטות והגדולות מדי (ב-2013 ניתן לבחור בצבע שחור עם מדבקות שחורות ובעיני מוצרי ספשלייזד היו מרוויחים סקסיות אם היו מגיעים אינקוגניטו…). כגודל הצפייה גודל האכזבה.
צחי: מראה דק ונקי. אופניים סקסיים, בעיקר בגימור הקרבון השחור\אפור.
נולי: מעוצבים במראה קל, ללא סקסיות מיוחדת כמו הניינר או השילדה של הסקלפל. במובן הזה די דומים לטרק: לא מושכים במיוחד אבל בגלל יכולות הדיווש המדהימות והקלילות שלהם ובלי להתייחס לכסף הייתי רוצה כאלה בטוח.
נימי: מקדם הסקסיות של ה-S Works גבוה בעיני, אך לא בגלל העיצוב הכללי. העיצוב, בדומה לטרק, הוא פונקציונאלי, מגולח ורזה. השלדה לא עברה עדכון עיצובי מאז שהושקה, וגם כאן המעצב כנראה חשב על פונקציונאליות ולא על "עיצוב". עם זאת, המראה הכל שחור, הכיתוב המינימאליסטי (יחסית לספשלייזד), ערימות על ערימות של קרבון: שלדה מלאה, גלגלי הרובאל הקלילים, צירי גלגל, הקראנק המיוחד והקליל של ספשלייזד, חיפויי ההד-סט(!), מוט כיסא, כידון, כלובי בקבוק, ה-steerer של מזלג ה-SID World Cup עם מנגנון ה-Brain – כל חלק וחלק באופניים הללו נוטף סקסיות, "קצה", יוקר ויוקרה, ומשקף את הקונספט שמרחף מעל האופניים האלו: מכונת מלחמה חסרת פשרות, ממסילות האוכף עשויות סיבי הפחמן ועד צירי הגלגל עשויי הטיטניום.
רייסריות
גיאחה: מאוד רייסריים אבל לטעמי לאלומה צרה מדי של תנאי רכיבה שאפשר לקטלג אותה: XC על סינגלים מעשה ידי אדם וחלקים לחלוטין (תדמיינו בארי). האפיק הם אדפטציה על ריג'יד (הארד טייל בלי בולם קדמי) והיו מהירים ככל שהשטח חלק ונקי מאבנים אבל איטיים בכל נגיעה טכנית קטנה. תנוחה נמוכה מקדימה, כידון צר, מתאימים לסינגלי אדמה ועדיף במצב מושלם ובלי דרדרת (הצמיגים לא טובים לישראל).
נעילת הבולמים, המשקל הנמוך במיוחד של האופניים האלה והגלגלים המדהימים גורמים להם להרגיש יעילים כמעט כמו אופני כביש, וזו תחושה כל כך אחרת מאופני הרים טיפוסיים בדיוק לכיוון הרייסריות. הבעיה שבגלל אותו מיקוד התוצאה הכללית הרבה פחות מהירה ממה שנדמה – כי החיים מספקים תחרויות במגוון גדול של תנאי שטח וסוגי רכיבה, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. מתחרים אמיתיים יחליפו נוחות ועבירות בקלות יחסית בתמורה ליעילות דיווש – טריידאוף שבאפיק 29 בהחלט תקבלו. אפשר לסבול את זה במירוץ XC קצר של שעה וחצי-שעתיים אבל במרתון ובמירוצים ארוכים של יותר מארבע שעות, יש פה נקודת תורפה. גם ההיגוי הוא XC טיפוסי: זריז מאוד – מניח שמירוצים מנצחים בקירות התלולים הטיפוסיים ל XC קצר, אולם מסלול מרתון הוא שונה – מכיל הרבה קטעי רכיבה מהירה במישורים ובירידות אלפיניות ארוכות, שמעדיפות יציבות כיוונית המקלה על הרוכב. הקשיחות הצידית לא טובה – הפער מהחלק הקדמי של הסקלפל והלפטי אדיר.
צחי: אופניים קלילים. נראים ומרגישים כמו אופני XC תחרותיים. יעילות דיווש מדהימה ללא צורך בכיוונים תוך כדי רכיבה.
נולי: ליגה אחרת מהשאר. האופניים מרגישים קלים מאוד, קשיחים ופשוט מהירים. אלה אופניים לרייסרים. גם העניין שכמעט לא צריך לגעת בבולמים משאיר לך את הידיים על הכידון ויאללה תן בראש. מרגישים הארד טייל לגמרי ואפילו ריג'יד לפעמים, אבל זו רייסריות: אתה רוצה את הכוח והמהירות על חשבון נוחות.
נימי: זה המקום לסופרלטיבים נשפכים. קבלו מספר מחשבות שעלו בעת הרכיבה על ה-S Works שנשארו אצלי ל-3 שבועות (הי הי הי…): "… זה הפורמולה 1 של אופני השטח… …יעילות דיווש 10 מ-10… …אי אפשר לרכוב על האופניים האלו לאט… …אי אפשר לרכוב עליהם רכיבות שחרור… …זה ההארדטייל הכי נוח שרכבתי עליו בחיים… …האופניים האלו יוציאו מכל רוכב את הרייסר הלטנטי שבו, ומכל רייסר הם יוציאו את הביצועים הכי טובים שהיו לו אי פעם…". יש לי עוד, אבל הבנתם את הרעיון.
אתחיל בשורת שחרור מאחריות: זה ממש לא פייר להשוות אופניים במשקל 10.4 ק"ג, עם גלגלי קרבון קלילים, קשיחים וחזקים, לאופניים במשקל 11.5 ק"ג עם גלגלים כבדים יותר. אז קחו את זה בחשבון ונסו להתחשב בהשוואה לדגמים האחרים, שגם יגיעו למשקל ולתכונות האלו, אם תרכשו את דגמי הקצה שלהם, ב-40,000 שקלים וצפונה.
אנחנו לא התחשבנו בזה, אנחנו פשוט עפנו על האופניים האלו… כל רוכב שעלה עליהם הרגיש מיד על מכונת מירוצים קיצונית, והוציא את זמני ההקפה הטובים ביותר שלו. זה מתבטא בתנוחת הישיבה הנמוכה והרכונה לפנים, וממשיך בתגובת דיווש מיידית ומוחלטת, עד כדי התחפרות בדרכים מדורדרות (מישהו אמר זנב קשיח?). ה-S Works הם אופני התחרויות המוחלטים והמהירים בעולם בזכות חוסר הפשרות בבנייה ובמכלולים שמביא למשקל שערורייתי, ובזכות מתלה ה-FSR מצויד ה-Brain. כרייסר, כיוונתי את מנגנון ה-Brain Fade לקליק אחד או שניים ממצב נעול עד הסוף. אלו המצבים היחידים בהם לא היה לי נענוע. 3 קליקים מהסוף מייצרים מתלה די יעיל, יותר נוח וסופג, אך עם נענוע מורגש, וב-S Works זה פספוס של הרעיון המרכזי.
ריכבו כל סינגל בארץ: אלון הגליל+ריש לקיש, אדום כחול בבן שמן, המיטב של מיר"ב ודומיהם, ותראו שיש בו מלא מקטעים ישרים וחלקים יחסית בין כל מקטע טכני או מסולע. בכל מקטע כזה על ה-S Works אתה פשוט יכול להיעמד לשנייה ולתת שני דיוושים, ואתה מיד טס קדימה כמו על ז"ק. קחו כל סיבוב צפוף בעלייה או במישור, סיבוב שמוריד לך את מהירות השיוט. על ה-S Works אתה נותן דיווש קטנטן מיד ביציאה מהסיבוב, והוא מיד מיתרגם לאינרציה קדימה. לא לשקיעה קלה של המתלה ורק אז התקדמות. בשל העובדה הזו, האופניים האלו יגרמו לכל אופני שיכוך מלא אחרים להרגיש מעט עצלים לידם. בגלל התכונה הזו, אתה מוצא עצמך עובר לעמידה במהלך הרכיבה הרבה יותר, כי זה יותר יעיל ומהיר מלהוריד הילוך ולדווש בעמידה. מי שמאחוריך על שלדת שיכוך מלא "רגילה" מתחיל לסבול, מנסה לעמוד אף הוא כדי לשמור על הקצב, מרגיש מיד פריצת פלטפורמות ונענוע ומאבד מרחק. תענוג… נכון שטרק סופרליי יוקרתיים במחיר דומה מתגאים במשקל דומה או עדיף, גלגלים קלילים ונעילה מהכידון, אבל בסינגל ארוך רוכב הטרק ייאלץ להתעסק עם הנעילה עשרות פעמים, ורוכב הספשלייזד פשוט ירכב וייתן ל-Brain לעשות את העבודה. יש מינוס לכל החבילה הזו, והוא ביכולות הטכניות ובפאן פקטור – על כך בפסקה הבאה.
יכולות טכניות ו-Fun Factor
גיאחה: אופני צל"ש וטר"ש בו זמנית: השלדה והגיאומטריה הרגישו פשוט מושלם מבחינתי – תחושה קטנה, זריזה בטירוף (גלגלים במשקל הכי נמוך במבחן גם מסייעים לכך מאוד), עם יכולת ניווט במתארים צפופים כאילו אין שום דבר שעוצר אותם מלשנות כיוון. מאוד XC: רכיבה בעליות במהירות נמוכה לא פוגמת במיאום מהזריזות. קל להקפיץ לכל כיוון ומטרה – אופני מדיום עם תחושה של סמול כמו שאני אוהב.
הבעיה שהבולמים הרסו את כל החוויה. בזמן שלקחו צל"ש על שטח דמוי אספלט, הם נכשלו לגמרי בשטח אמיתי, וזה מאוד חבל כי האינטגרציה של ספשלייזד עם הבולמים והתלות של האופניים האלה בבריין הורסים הזדמנות נפלאה ושלדה נהדרת – הבריין נפתח לאט מדי ובשאר הזמן גם לא מתפקד מי יודע מה, ואינו עוזר מספיק בסינגלים טכניים. גם אחרי שנפתח לא הורגשה ספיגה איכותית של השטח, והגמישות הצדית ביחד עם התפקוד של המזלג לא תרמו. גם חווית המשתמש בהכנת האופניים לרכיבה גרועה: המצבים השונים בבולמים האלה בנויים על קליקים קטנים שצריך לספור ממצב סגור – עודף כיוונון וסיבוכיות והמיקום שלהם לא מאפשר שינוי תוך כדי רכיבה. רייסר, עצור, כיוונונים לפניך!
חבל. השלדה שעל הנייר הכי קרובה לפאן פקטור המושלם עבורי התרסקה לחלוטין בדיוק בקטע הזה. האופניים היו יכולים להיות משהו מהנה הרבה יותר עם שני בולמי פוקס CTD רגילים ושליטה\נעילה אנושית ולא אוטומטית מהכידון.
צחי: למרות הקשיחות והזויות מאד מהירים בקטעים טכניים – כנראה בזכות מתלים יעילים והמשקל הקל. פידול מאד יעיל בסינגלים ביציאה מסיבובים ומכשולים. עבורי הם היו הכי מהירים ומהנים בקטעים בהם רכבנו. נראים לי מכונת מרתון תחרותית אולטימטיבית.
נולי: ברכיבה ארוכה האופניים האלה יתנו לרוכב להרגיש פאן היות ופתאום תהיה מהיר וחזק יותר מאשר על אופניים אחרים (גם זה סוג של פאן לפעמים). שורה תחתונה זה לא אופניים לפאן אמיתי: קשה לרכוב איתם היות והבולמים קשים ולא תמיד נפתחים בזמן. הייתי שמח לרכוב עליהם שוב עם צמיגים אחרים וכידון רחב.
נימי: הפלוס הגדול של ה-S Works הוא הגיאומטריה הקרובה למושלמת. אתה יושב בול באופניים האלו, או לפחות אני יושב בהם "בול". חלוקת משקל אופטימלית בין גלגל קדמי לאחורי, ציר מרכזי נמוך שמחייב תשומת לב לדוושות בטיפוס טכני, אך הופך אותם למכונה מופלאה בסיבובים מהירים ומדורדרים, זווית ראש וגובה פרונט אופטימליים, שנתנו את ההיגוי הכי טוב במבחן במהירויות גבוהות, תומכות שרשרת קצרצרות (445 מ"מ, שניות באורכן הקצר רק לסקלפל עם 451 מ"מ) מקלות על פניות הדוקות וסוויצ'בקים.
המינוס הגדול של האופניים האלו הוא המתלה שלהם, או ה-Brain. בסופו של דבר המוח המכאני של ספשלייזד הוא מנגנון ריסון מתלה מכאני, שעושה בדיוק את זה: מרסן (נועל) את המתלה עשרות פעמים בכל סינגל ממוצע. על אף כל המשחקים ששיחקתי עם לחצי אוויר ועם הקליקים ב-Brain, המתלה תמיד הרגיש כמו מתלה לא-אחיד, בעל התנהגות לא-חלקה, שעובר עשרות פעמים בין מצב on ל-off, עם מכות קטנות ומכאניות בהרגשה, שעוברות מדי פעם לישבן, גב וידי הרוכב. פתיחת כמה קליקים ב-Brain, תייצר מיד מתלה מתנועע ולא יעיל.
השורה התחתונה היא פשרה: בסינגלים טכניים מהירים אלו לא האופניים הכי מפנקים, מגהצים וטבעיים. אתה חוטף שם מכות במהמורות קטנות (בגדולות אין בעיה), פחות כיף ונעים לך, אבל אתה עדיין יכול להיות הכי מהיר בזכות המקטעים החלקים שבין לבין, בהם תיתן בראש כאילו אתה על ז"ק. בנוסף, לשלדת ה-S Works קשיחות צידית בינונית, בדומה למה שקורה בטרק (מצמצמים חומר להורדת משקל), וציר גלגל קדמי 9 מ"מ, שאולי חוסך 30 גרמים במשקל הכללי, אבל מוריד את הקשיחות מלפנים מדרגה אחת מתחת לכל שאר המשתתפים במבחן.
מכלולים +/-
גיאחה: דיברנו על הנפילה בבולמים וההשפעה שלהם על הפאן פקטור. כך גם הצמיגים לא מתאימים במיוחד לדרדרת והיובש הישראליים. הכידון, 680 מ"מ אורכו, מעט צר ביחס למגמה הנוכחית של כידונים ברוחב 700-720 מ"מ. הגלגלים – חלום רטוב וכל כך קל (1,550 גרמים משקל מוצהר), שחשבתי שלקחתי אותם מאופני הכביש שלי. גלגלים במשקלים כאלה משנים ומשדרגים את חווית הרכיבה בכל אופניים.
צחי: XTR וכד'. אופני קצה… כל המערכות עובדות יפה מאד.
נולי: ככה צריכים להיות אופני מרתון: איבזור ברמה גבוהה, אבזור קל, מכוון ומדוייק למעט הכידון שבאופן אישי הפריע לי מאוד. גם הצמיגים לא היו טובים. מבחינתי זה שלא משחקים בבולמים מהווה יתרון גדול.
נימי: באופני הקצה האלו, ספשלייזד הלכו לכל מקום אפשרי על מנת לחסוך משקל. כך הבולם הקדמי הוא הקל בשוק מתוצרת רוקשוקס, והאחורי דווקא מתוצרת פוקס, המערכות הן XTR של שימאנו, אבל הפלטות של הקראנק והקסטה האחורית הן SRAM XX (בדגמי 2013 הקסטה גם היא שימאנו). זה יוצר העברת הילוכים מעט נוקשה ביחס למערכת XTR טהורה. הכידון המקורי צר מדי (680 מ"מ) וחייב ללכת, הגריפים של ספשלייזד גם, והצמיג האחורי שהבעלים התקין משום מה (Renegade Control של ספשלייזד, ברוחב 1,95 אינץ' ומשקל של 530 גרמים), חסר שיניים כמעט לגמרי ולא נתן מספיק אחיזה לעונה זו או לסינגלים טכניים. לטעמי זה לא המקום לחסוך משקל או התנגדות גלגול, כי הוא פגם לי ברכיבה.
תמורה למחיר
צחי: יקר, אבל עובד מדהים. לא בטוח שמצדיק תוספת 50% מעל מחיר הסקאלפל.
גיאחה: התרסקות טוטאלית. לטעמי, מי שקונה אותם הוא פראייר, גם אם זו החלטה ששקולה עבורו לבחירה בין חצי מנה לבין מנה בפלאפל. 43,000 שקלים? באמת? הטרק שוקלים 900 גרמים יותר, עולים 17,000 שקלים פחות ונותנים חוויה ורסטילית בהרבה. אלו 900 הגרמים היקרים ביותר שנתקלתי בהם כבר הרבה זמן ואפשר להפחית את הפער בביצועים באופן דרמטי ובמחיר נמוך בהרבה מ 17k בהשקעה נוספת בגלגלים…
נולי: המחיר הזוי. אופניים למקצוענים שלא משלמים עבורם, או סתם לכאלה שכסף הוא לא עניין אצלם.
נימי: איך לעזאזל מחליטים על תמורה למחיר של אופניים שעולים יותר מהטנדר האדיר שלי? בוחני כביש בטח מיומנים בזה, אבל אנחנו השטיחונים עדיין לא… האופניים האלו לא מיועדים לכל רוכב, לא במחיר שלהם ולא בפרופיל שלהם או בהתנהגות שלהם. הם נכונים באמת רק לרייסרים, ואם אתה לא כזה, לך וקנה באותו כסף סטאמפג'אמפר S Works או סנטה קרוז Tallboy במחיר זהה, ותיהנה הרבה יותר מההשקעה שלך. עלות מכלולי הקצה של האופניים האלו גבוהה מאוד וברורה, וכל אחד יכול לחשב אותה לבד. מי שרוצה להרכיב אותם ולבחור מכלולים בעצמו, יכול לרכוש שלדה עם בולם אחורי ומזלג קדמי בטכנולוגיית ה-Brain הייחודית, בדיוק כמו אלו שבחנו, מוט כיסא (מצוין אגב) קליל מקרבון והד סט המקורי, כל אלו במחיר של 23,995 שקלים. זה מחיר מופרך לערימת קרבון טייוואנית, מזלג סיד וורלד קאפ, בולם פוקס ועוד שני חלקי קרבון.
המחיר הגבוה בטירוף הזה, אינו מחיר עלות הייצור והמשלוח מן הסתם, אלא מחיר אימפריית הפיתוח ומעצמת יחסי הציבור והשיווק, ששמה על ה-S Works את קולחאבי באולימפיאדה, את סאוסר בקייפ אפיק ומממנת את קבוצות הפרו-טור של אסטנה, אומגה פארמה לוטו ועוד. זה עקרון זהה לחלוטין לנעל נייקי שעולה לך פה 599 שקלים, אבל עולה ליצרן 6$-8$…
המחיר הרשמי של הטרק סופרפליי פרו (הדגם העליון של הסופרפליי) בארץ הוא 42,000 שקלים (על אף שבארה"ב מחירם נמוך מה-S Works ב-970$). המחיר הרשמי של הסקלפל אולטימייט בארץ הוא 58,399 שקלים (על אף שמחירם בארה"ב גבוה מה-S Works ב-1,000$ בלבד). עושה רושם שמצמן תמחרו את הספשלייזד ממש טוב, גם ביחס למתחרים שבארץ וגם ביחס לחו"ל. עם זאת, העובדה שכדי ליהנות מדאבל תחרותי במשקל ראוי צריך להיפרד מ-10,000$/40,000 שקלים, נותנת לאפיק ולאופניים כדוגמתם תמורה למחיר של שני כוכבים מחמישה.
סיכום
ה-Epic S Works הם האופניים שמספקים את החוויה הכי דומה לאופני זנב קשיח, וגם את המשקל הכי נמוך בחבורה. ברור שאם תשקיעו בכל אחד מהזוגות האחרים עוד 15-20 אלפי שקלים תגיעו גם שם למשקל הזה, אבל את הרגשת הז"ק המשכרת בעליות ובמקטעים חלקים מייצר מנגנון ה-Brain, ולא המשקל הקליל..
אלו אופני קצה שלא מיועדים לכל אחד, אלא לרייסרים שרוכבים וחיים כמו רייסרים, מוצר מאוד ייחודי, נועז, שהולך על כל הקופה. ה-S Works היו האופניים הכי מהירים במבחן זה במסלולי קרוס קאנטרי קלאסי (אולימפי), שמשלבים המון עליות תלולות ושינויי קצב, ועל דרכי כורכר. במסלולים טכניים וסלעיים הם חלשים יותר מהזוגות האחרים במבחן, ואם אתה רוכב בעיקר בסינגלים ובטיולי מדבר – חפש את השידוך המושלם עבורך במקום אחר. אבל אם אתה רייסר אמיתי שמבלה את רוב זמנו בדרכי 4X4, במסלולים זורמים וחלקים יחסית, חובב קירות תלולים ונלחם עם כולם בכל עלייה – אלו האופניים בשבילך, שבור את תוכנית החיסכון של הילדים ולך על זה…
נימי (נמרוד כהן) – עז ההרים המקורית. רוכב הרים מ-93 וכביש מ-99. כתב ובחן בכל מגזין, עיתון ואתר כמעט, הגיש וערך את ליגת נביעות בערוץ 5, פינות אופניים בערוץ 10, הפיק ומפיק אירועי רכיבה וספורט שנכנסו לפנתאון הרכיבה בישראל, ממייסדי תחום הדרכות הרכיבה הטכנית בישראל, אוהב את יעל, מדבר, בירה, סטייל וחיים טובים, את הניינר שהוא קיבל בספינסור כאמבסדור, ולא נשאר אף פעם חסר מילים.
