עוד פרק בסדרה שצוברת כוח: הפרקים הקודמים – הראשון, השני , השלישי
מאיפה כל החומר הזה הגיע אלינו?
כפי שיפורט במהלך הכתבה הבאה, השימוש בשיטת ההספק מגובה בתוצאות מדידות ברמות הגבוהות העולם. רוכבים אולימפיים, רוכבים שזכו בטורים ובשאר המירוצים הגדולים בעולם התאמנו לפי שיטה זו. אין בכתבה הזו קביעה חותכת מאיפה הכל התחיל. כאחד שחי במזרח התיכון, יש בי רתיעה אינסטיקטיבית מלקבוע זכות ראשונים. זה סתם מוביל לבלאגן…
נעדיף בענין זה לציין מוקדים, נקודות על גבי ציר הזמן של הרכיבה התחרותית ודמויות מפתח שהוכיחו את יעלות מדד הוואטים כפלטפורמה לשיפור ביצועי רכיבה.
אז כפי שציינתי בכתבות הקודמות, הכל מתחיל לפני קצת למעלה מ 20 שנה. שני המוקדים העיקריים להתרחשות נמצאים בארה”ב ובאוסטרליה. היבשת האחרונה אף מביאה לעולם בתחילת שנות ה-90 את מה שילמד אצלינו כשיטה האוסטרלית. מדובר בהחלטה ממשלתית (!) להפוך את ענף האופניים למצליח, מייצג ומוביל. את האופן בו מכמתים את הצלחתה של השיטה החליטו האוסטרלים לקשר למדליות אולימפיות שיצטברו מאז תחילת יישום השיטה.
חלקה האחד של השיטה עסק בחלוקת הייבשת לאיזורים, מחוזות, ושאר חלוקות שיבטיחו להם שליטה גורפת על אחידות התכנים האימוניים, הכשרת המאמנים ואיתור הכישרונות.
חלקה השני של השיטה עסק בפיתוח והטמעת האימון מבוסס ההספק. רק כדי לסבר את האוזן: מאז תחילתה של השיטה השיגה האומה האוסטרלית 42 מדליות אולימפיות – 13 זהב,16 כסף ו-13 מארד, בשלל דיסיפלינות הרכיבה האולימפיות בוולדרום בכביש ובהרים. אם לכל אלה נוסיף תארי אלופי עולם בכביש, במסלול, בהרים והשנה בטור דה פראנס, נקבל מעצמה של ממש בענף שאת הדרך לשם הובילו, בין השאר, המחקר והשימוש בשיטת אימוני ההספק.
הפיזיולוגים האוסטרלים הבינו את האימון מבוסס ההספק עד טומו ובנוסף על עשיית שימוש מעולה בו, שהביא להתקדמות עצומה במהירויות הממוצעות של הרוכבים האולימפיים שלהם ושל יתרת הפירמידה התחרותית בארצם, הם גם השכילו להפוך את שיטת אימון זו לתרבות רכיבה. עד היום, גם במזג אוויר מצוין, ניתן לראות מועדוני רכיבה אוסטרלים שלמים, מבצעים אימוני הספק על טריינר וואטים ולא רוכבים בכבישים או בהרים. אם משובץ ליום מסוים אימון וואטים בטריינר, כך יהיה ללא צורך או רצון לשינויים.
הנה סרט שממחיש את המחויבות והרצינות שבה מתייחסים האוסטרלים להכנת הספורטאים שלהם:
במקביל אליהם, מדע הפיזיולוגיה של הרכיבה בארה”ב מפתח ונכנס לעובי קורת ההספק באוניברסיטאות ומכוני ספורט. החלפת המידע בין האמריקאים לאוסטרלים הופכת לממסדית ומאמנים בכירים מ-2 המדינות מתחילים לעשות שימוש שוטף ומתודי באימון רכיבה לפי מדדי הספק.
כריס קרמייקל האגדי, מאמן את לאנס ארמסטרונג לזכייה ב-7 טורים רצופים. בתוך מכלול העזרים האימוניים המקדמים, חושף האירגון המלווה ותומך בלאנס שיטות מדהימות לאימון ומבדקים, בהם הם נעזרים ושהינם מבוססי הספק. בכל אחת מהזכיות, ידע הרוכב והצוות המלווה כי סכוייו לזכייה גדולים כשהצליח להשיג וואט ממוצע ברכיבה של קילומטר אחד בעלייה שבחלוקה למשקל הרוכב עמד על “חתך הזהב” של 5.8.
גם מאמנים נוספים ובינם ג’ו פריל האגדי, “שוברים” באותן שנים כיוון ומאמנים את הנבחרות האלימפיות האמריקאיות ושאר רוכבי העלית שלהם עם מדי וואטים. ארה”ב משיגה מאז הנחלת השיטה הזו אצלה, 50 מדליות אולימפיות: 14 מזהב, 15 כסף ו-21 ארד.
בסוף שנות ה-90′ ותחילת שנות ה-2000 איגוד האופניים הבינלאומי (U.C.I) נותן את הגושפנקה שלו לעניין, ומכניס מערכי שיעור המסכמים את כל הידע שנאסף ברחבי העולם, לתוך הכשרות וקורסי המאמנים שלו. מאמנים מובילים מכל פינה בעולם נחשפים ליכולת לאמן מערכות אנרגיה שונות על-ידי מדדים מוחלטים של הספק, וחוזרים למולדתם על מנת ליישם את השיטה על האני המאמין האימוני שלהם. תוך זמן קצר, כל קבוצות הטור המובילות בעולם הכביש וכל הנבחרות האולימפיות, עושות שימוש שוטף במדי הוואטים. הכניסה של המכשיר לא פוסחת על עולם הטריאתלון ואיש הברזל.
באופני הרים העולם רואה את ג’וליאן אבסלון מנצח בתחילת שנות ה-2000 גביעי עולם, אליפויות אירופה ועולם ולבסוף אף לוקח את הזהב באולימפיאדות אתונה ובייג’ין. את הדרך לשם הוא עושה עם קראנקים של SRM (משולבי מד וואטים), במהלך האימונים והמירוצים.
ככה מקבל המאמן את תפוקת האימון של הרוכב (מה SRM). בירוק: הוואטים:
ואצלינו?
במהלך העשור הראשון של המאה הנוכחית, רוכבי העלית ורוב המועדונים המובילים, רוכשים לעצמם טריינרים של וואטים ומעבירים את הרוכבים אימונים ספציפיים (ובדרך כלל העצימים והאיכותיים של השבוע) בעזרתם. באמצעות הטריינרים, יש נגיעות של מרכיבי ההספק בתוך תכני האימונים, אך הציוד האישי היקר, עדיין מונע מרוכבי העלית שלנו שימוש שוטף במד וואטים בכל האימונים. ב-3-4 השנים האחרונות חל שינוי גם בעניין זה. מבט לעבר הקראנקים או הנאבות של צמרת רוכבי העלית שלנו, מגלה שרוב רובו של הפלוטון הישראלי, בין אם מאומן על ידי אנשי מקצוע בארץ או בחו”ל, עושה שימוש שוטף במדי וואטים ממיני חברות וסוגים שיפורטו בכתבה הבאה.
עכשיו, מתחיל להגיע תורם של החובבנים – המאסטרס. יתכן שתחום הטריאתלון מאמץ זאת קצת לפני חובבי הרכיבה (בלבד) בעניין הזה, כיוון ששם מהות הרכיבה היא תחרותית בלבד, והשעון שהם מתחרים נגדו אינו מרחם. לאט לאט מחלחלת ההבנה שזו הדרך להתקדם ולהתאמן נכון ומדויק אל ציבור הולך וגדל של אנשי ברזל וטריאתלטים. חלקם יכולים להרשות זאת לעצמם, אחרים משנים סדרי עדיפויות בחיים. משמועות על רוכב אחד שרכש מערכת וואטים, הפכה המציאות בקבוצות לכזו שתוכניות האימונים השבועיות המועברות לרוכבים בהן, מבוססות הספק.
מעולם המקצוענות כבר ירדו חידושים טכנולוגיים ועזרים אימוניים להמון הרוכבים החובבני: פדלים אוטומטיים, שיכוך מלא באופני הרים ושלדות קרבון הם חלק מהדוגמאות לחלול הטכנולוגיה כלפי מטה. מדי וואטים הם הדבר הבא שכבר זולג ומטפטף מהמקצוענים אל העם.
אהבתם את הכתבה? היה מעניין? תנו לנו תמיכה ב Like ב Facebook (בקישור זה)
מאת: אופיר גל-און
