כ 180 רוכבים הגיעו ביום שישי האחרון לאירוע האופניים של איגודן בשפדן ראשון לציון. כשהם נסעו בחולות המדהימים של ראשון לציון, וודאי חשבו לעצמם, כמוני, איזה שיחוק זה של החברה האלה מהאיגודן בשפדן, שהחליטו לארח את התחרות והאירוע הזה, והביאו אותנו למקום חשוב וירוק שלא היה לנו מושג על קיומו לפני כן.
זו הפעם הראשונה שמתקיים האירוע הזה והגיעו אליו מעט רוכבים, אבל עוד אלפים רבים נחשפו לפרסומים והידיעות על האירוע אצלנו ובאתרים נוספים, וגם אם זה לא חלחל להם לתודעה באירוע הראשון זה ודאי יקרה בשנים הבאות אם המפעל הזה יתמיד. אם יהיה פה אירוע שנתי בפסח, של אופניים, כל מי שאוהב את הסביבה יוכל להתחבר לדבר הזה. אתה נכנס לחניה, רואה חברה מתחממים על האופניים, מסלול סגור בסרטי סימון לידם, נקודת הזינוק… קלישאה, אבל זה מחמם את הלב, וצריך להודות למרכז המבקרים שנותן לנו את האפשרות להנות מהמקום הזה, ולדורון אמיץ על ההפקה והובלת האירוע.
המתחם מאפשר רכיבה בהקפה של כ 4 ק”מ טכנית, עם סיבובים, קטעי רוח פנים וגב, מישורית בסה”כ ומזמינה מירוץ מהיר ואגרסיבי, עקב הפניות החדות שודאי יעוררו את הדבוקה להתקיף בכל פעם אחריהן.
די מהר בתחילת מירוץ העלית והנוער התגבשה קבוצת בריחה בדומיננטיות של שלושה רוכבי 500 וואט, ודימה אחד.
אלוף ישראל יובל דולין דיבר איתנו לפני ואחרי המירוץ:
“TACC באה בהרכב כמעט מלא חוץ מהחברה שבחו”ל. ננסה לנצח. על הנייר זה מסלול שיכול להתאים לי ואני מרגיש טוב בשבועות האחרונים ואני מרגיש שאוכל לרכוב טוב היום: מסלול מישורי, הקפה של 4 ק”מ, חצי טכני, ואם תהיה גם רוח זה יהיה לי טוב. מקווה לעשות משהו, מקווה לנצח”. אחרי המירוץ פגשתי את יובל טיפה מאוכזב שהמרוץ ברח לו בין הידיים: “כבר אחרי הקפה החלה בריחה חזקה של חמישה שהפכו לשלושה ואני לא הייתי שם בהתחלה. זיהיתי את זה מאוד מהר וניסיתי לתקן, עליתי קדימה וניסיתי לסגור את הפער אבל הם פשוט היו חזקים יותר ואני לא הצלחתי לצמצם את זה. בהמשך באמצע המירוץ היתה כבר מלחמה על המקום השני – ודולין ברח קדימה והיה שם לבד הרבה זמן”כן הצלחתי ליצור איזה פער ולהיות לבד במירוץ איזה כמה הקפות אבל לא הצלחתי להחזיק את זה והחברה מאחור סגרו, ובסיום הצלחתי לתת ספרינט וסיימתי שני בקבוצה שלי, מה שנתן לי מקום שלישי בעלית”.
מנסים לצמצם את הפער מהמובילים שברחו
ישראל חן מ IGP מספר שהם עובדים על מוביל מוכרז במאסטרס פרו “למירוץ כזה יש לנו את אלעד ניסימוב שהוא אחד הספרינטרים הטובים שיש היום בכלל בכל הקטגוריות, כשהוא בכושר טוב. ברור שכשזה מסתיים בספרינט אז יש פה מספיק רוכבים חזקים שיכולים לעשות לו lead out ולהביא אותו לספרינט. כמובן שאנחנו גם רוכבים התקפיים שבכל תחרות, כבר מהשלב הראשון אנחנו משתדלים להכנס לבריחות, לייצר עניין בתחרות – זה חלק מהכיף, וחלק מהאופי ההתקפי של הקבוצה שלנו. אנחנו מתאמנים על זה. צחי בויגן שכולם מכירים התחרה הרבה שנים והיה רוכב התקפי, והוא מנחיל את זה לקבוצה בכל הקטגוריות”. למרות זאת, הפעם IGP לא הצליחה לייצר נוכחות בבריחה הקריטית במקצה שלהם שהובלה על ידי ויקטור קיטייב, ביחד עם שני בלוך, ודני צור.
נני מעוז מ IGP מוביל דבוקה בשלב שעוד ניסו לסגור בו על הבורחים
ובינתיים בעלית ובנוער…
חוץ מהדומיננטיות של 500וואט בבריחה, שוב הנוער עושה זאת והכוכבים שלו שמתבלטים בצורה מעוררת השראה בכל המירוצים האחרונים – איתמר אינהורן, עומר גולדשטיין וגבי פרלמוטר, עם עומר מור היו אלה שביחד עם דימה דימה גרבובסקי ברחו קדימה ובעצם יצרו את המהלך הקריטי של המירוץ. עומר סבל מחוסר מזל כשפנצר שתי הקפות לסיום גרם לו לרוץ חצי מסלול ולא לסיים את התחרות.
איתמר איינהורן מנצח כללי (וגם את הנוער…)
לאחר בריחה שנמשכה המון זמן, כשדבוקה לא קטנה דולקת אחריה, ובה יובל דולין וחבריו ל TACC שלא היה להם נציג בבריחה, היה זה איתמר אינהורן שמצא את הכוחות כשתי הקפות לסיום ויצר פער נוסף מהשניים האחרים. דימה, שהמקום הראשון בעלית כבר די הובטח לו, ביחד עם עומר שלא היתה לו שום סיבה לצמצם פער מבן קבוצתו שעומד לנצח את המירוץ, הורידו קצב בצורה משמעותית לאחר הבריחה של איתמר. וכך, נהנים מהפער שכבר יצרו מהדבוקה מאחריהם, מוותרים, או עייפים מדי, הגיעו לקו הגמר כדקה וחצי אחרי איתמר. איתמר איינהורן רכב לבד וחזק מעל 10 דקות והגיע בבריחה מרשימה מאוד בודד ויחיד אל קו הסיום להנות מכל רוחב הכביש לעצמו בניצחון. איתמר מספר: “התחלנו על ההתחלה בזינוק לתקוף, יצאתי והמשכתי חזק קצת, כדי להכניס קצב, אחרי קצת יותר מחצי הקפה עומר גולדשטיין יצא להתקפה לבד, אחרי קצת זמן אני עומר מור וים פוליאק גישרנו אליו, התחלנו לעבוד חזק, דימה הגיעה אלינו אחרי חצי הקפה ונכנס לעבודה, כולם עבדו שווה פחות או יותר, ים התפנצר והמשכנו חזק. בבריחה עבדנו יפה ודימה עבד כמו כל אחד מאיתנו ולא משך יותר מאיתנו. לקראת הסוף אני ועומר גולדשטיין דיברנו והחלטנו להתחיל להתקיף, אני יצאתי אחרי אחת הפניות והרגשתי טוב אבל לא ידעתי אם דימה יתחיל לרדוף, המשכתי הכי חזק שיכולתי לדחוף וראיתי שהפער גדל אז פשוט המשכתי ולפי מה שהבנתי דימה לא עבד כדי לסגור…”
איתמר אינהורן מגיע לבד, אחרי בריחה הירואית של מירוץ שלם ובריחה שנייה של שתיים-שלוש הקפות לדימה גרבובסקי
דני צור ניצח את המאסטרס פרו התחרותית:
לפני התחרות דני אמר לי שהוא חולה, ולא בטוח שיזנק… כל אחד והפסיכולוגיה ההפוכה שלו עם עצמו. וההסבר: “היה לחץ קבוצתי טוב האמת, אמרתי שאם הקבוצה באה ומשתתפת, יאללה ניתן מה שאפשר… הלך לי. הייתי כל הזמן מקדימה. בהקפה שלישית יצאתי לבריחה, קיוויתי שמישהו יבוא איתי אבל לקח קצת זמן… בסוף ויקטור קיטייב הגיע, ושנינו היינו המון זמן לבד.
דני צור מימין, ויקטור קיטייב מוביל… שני הרוכבים שיצרו את הבריחה החשובה של המאסטרס פרו
אחרי זה שני בלוך הגיע, רוכבת מדהימה נשים עלית – רוכבת ברמה שלנו, חבל”ז! אחרי כמה הקפות הגיע קבוצה קטנה וחברה אלינו, כולל איתי ליפשיץ מהקבוצה שלי, מה שגרם לי לאמר יאללה שיבואו. הפלטון מאחור הפסיק לעבוד כי היו לכל קבוצה נציגים בבריחה. ויקטור קפץ עם שני שתי הקפות לסוף ואני חיכיתי קצת, וחברתי אליהם. הרבה לפני הסיבוב נתתי פיניש ארוך מאוד. ידעתי שהם לא יוכלו לעמוד איתי בספרינט, ונכנסתי לסיבוב ראשון ולקו הסיום”.
דני הגיע עם מספיק זמן לתת ג’סטת פיניש גדולה. מאחוריו – גיבורה: שני בלוך, והרוכב האגרסיבי שמובטח לנו תמיד שייצר עניין וכבוד: ויקטור קיטייב
שני בלוך: “תחרות מצוינת, יופי של אירוע. הלוואי שיהיו עוד כאלה”.
רק לפני כארבעה חודשים בגראן פונדו ים המלח הייתי איתה בדבוקה למשך זמן לא קצר עד לסיום, ושם היא היתה על הקצה ולא ניצחה. רק ארבעה חודשים אחרי שני נראתה מדהימה היום על המסלול, רכבה עם המאסטרס פרו, החזיקה והובילה בריחות, וניכר שהיא בקפיצת מדרגה משמעותית: “שמע אני עובדת קשה. המאמן שלי צחי בויגן עושה עבודה ממש טובה, והקבוצה נהדרת. כל אימון זה לתת את הכל: עליות, מהירויות, הרבה סימולציות כאלה. יצאתי טוב עם כמה בריחות, עבדתי טוב לגשר לבריחה שיצאה עם ויקטור (קיטייב) וכמה רוכבים. בסוף נשארנו שלושה, ואמרתי לעצמי זהו, זה ה Money Time לתת את הכל”. לשני אין מספיק תחרות ברמה הנדרשת לה היום על כן היא מתחרה עם הגברים של המאסטרס פרו, וזו הרמה שהיא מכוונת אליה כדי לעמוד בתחרות בצרפת עם אירופאיות בעליות. “כל אימון שלי עם הגברים במאסטרס פרו זה שווה ערך לנשים באירופה, וזה מה שחשוב: לגשר, לעבוד, להיות אגרסיביים. אני רוכבת אגרסיבית, אני אוהבת את המסלול הזה במיוחד, ואחרי כמה הקפות הבנתי אותו, איפה כדאי לעבוד חזק ואיפה לנוח – יופי של מסלול ואני מקווה שנבוא לפה עוד פעם כדי לתת Show יפה כזה”.
נותנת Show מדהים: שני בלוך מייצרת בריחה ומשלימה את המרחק לבריחה של ויקטור קיטייב ודני צור
נועה בורוכוביץ – מנצחת הג’וניורס:
היה קשה בהתחלה ובגלל הסיבובים החדים והפניות היה קשה לנו להחזיק עם הפלטון. נשארנו קבוצה קטנה שרכבנו ביחד עד הסיום. נשארתי בסוף עם חברתי לקבוצה הילה יצחק, ובסוף ניצחתי בספרינט”
נועה בורוכביץ והילה יצחק (500וואט), עובדות ביחד אל עבר הפודיום
צפריר צדוק מספר על האקשן בקבוצת המאסטרס:
“קודם כל זה בעיני מסלול שצריך לעשות בו מירוצים כל הזמן: מסלול יפה שמשלב רוח חזקה, פניות חדות וטכניות. יש פה S יפה מאוד, נכנסים אל הרוח ומסיימים עם רוח גבית ושלוש פניות חדות מאוד – מסלול טכני מעולה בשביל לראות אקשן. היתה בריחה של שלומי לב – בחור חזק מאוד מהקבוצה של סירקין, ואני וגבע מ IGP משכנו אליו עד שהפלטון גישר אליו. משכנו 2.5 הקפות. מיד אחרי הגישור היתה תאונה ונוצר נתק בפלטון ואחרי כן ניצח גיל צוויק עם אותו שלומי שניצח בספרינט על קו הסיום.”
סירקין מספר לנו על שלומי אחרי המירוץ שהוא רוכב פחות משנה (!), ועם כאלה פרגונים מהמתחרים על ההתקפיות והחוזק שלו, אין לנו ספק שעוד נשמע ממנו הרבה.
גיל צביק IGP – מנצח המאסטרס:
“היה כיף מאוד. חוויה, אירוע מאורגן כמו שצריך, חבל שאין יותר משתתפים אבל אני מאמין שעם הזמן זה ילך וישתפר. המירוץ התנהל בקצב סביר פלוס: סיים בקצב של 38 קמ”ש ממוצע. ב 6-7 ההקפות ראשונות היו קפיצות קטנות שנסגרו ישר למעט בריחה אחת של כ 3- 4 הקפות. הקפה וחצי לפני הסוף זינקתי בכל הכח והצלחתי לצאת לבריחה ולהתנתק מהפלטון, ושלומי לב מהקבוצה של עידו סירקין שהוא רוכב מקבוצת גיל שונה משלי (19-29) חבר אלי, אולם אני הובלתי כמעט כל ההקפה. בפיניש סיום הוא לקח במילימטר אבל אני ראשון בקטגוריה שלי. זה מירוץ של בום טראח – פחות משעה, אבל היה כיף.”
למקום השני במסטרס הגיע אסף פורת (רוכבי ראש ציפור) ואמיר פרטוק (Focus).
שחר מלמד – מנצח ילדים:
הילדים עושים ארבע הקפות – כ 16 ק”מ. שחר מלמד מ TACC סיים ב 29:12 דקות את המירוץ. שחר הוא דור שני לרוכבים רציניים. שני הוריו הם רוכבי כביש מדופלמים, ואת הקטע של נצחונות הוא סופג מאבא שלו עודד מלמד, שכשנותנים לו עליות, מאוד קשה להשיג אותו במאסטרס. שחר מספר: “היה טוב, שתי הקפות ראשונות אף אחד לא רצה להוביל, וכמעט נעצרנו בגלל זה. אז החלו כמה בריחות ונשארנו ארבעה. אחד מהם ברח והתפרק. לאחר מכן היתה התקפה שהצטרפתי אליה, ושתי הקפות לסיום נשארתי לבד עד הפיניש”.
האב הגאה אגב, הגיע היום למקום השלישי במאסטרס 40.
אל הסיום הוא הגיע בפער גדול עוד יותר. שחר מלמד, בתוך ההתקפה שהובילה אותו לניצחון
הפקת לקחים
תראו, זה היה פסח, אנשים בחופשות, וקשה לתפוס את תשומת ליבם בתקופה הזו. עדיין, אפשר להתלונן עד מחר על מצב הענף, אבל כשרק TACC, IGP וכמה חברה בודדים מ Focus ו FGC, 500Watt ו Dynamo Racing מגיעים, אזי ענף לא יתרומם פה. יש הרבה רוכבים וקבוצות שנעדרו, ובמצב עניינים כזה אין לצפות שהפרות יניקו כשאין עגלים שרוצים לינוק.
ישראל חן: “חבל שלא כל הקבוצות מרימות את הפרויקט הזה, פרויקט עם פוטנציאל גדול: תחרות מאתגרת במרכז הארץ בראשון לציון, כבישים סגורים, אין הרבה מריבות עם המשטרה, תקציב סביר. אני מקווה מאוד שזה יתחיל להיות התחלה של קלאסיקה. המסלול נראה מצוין – הכבישים ברמה מאוד גבוהה”.
מבחינה ארגונית, כדאי להתאמץ ולייצר מתחם אחוד בכל אירוע אופניים. באירוע הזה למשל, היו ארבע נקודות מרוחקות זו מזו שבינן עברו המשתתפים – נקודת הזינוק והסיום, מתחם Balance להופעת קפיצות, פודיום הסיום, ונקודת הכיבוד (אחלה יוגורט וופל אמריקאי מתנה לכולם!). הפיזור הזה אינו מסייע ליצירת אווירה ותחושת פסטיבל, וזה גם פחות נוח לנדוד כך בין הנקודות. נושא נוסף וקריטי הוא הצל והישיבה: אם רוצים שאירועי האופניים יהיו מהנים גם למשפחות, חייבים לדאוג שיהיה צל, היכן לשבת ליד המסלול ומים באיזור הזה.
עוד דבר שהעלה דורון עצמו בשיחה שלנו הוא הצורך להרחיב את האירוע גם לאופני הרים. זה בהחלט יסייע להגדילו.
לסיכום – פוטנציאל אדיר, שימומש אם תיווצר מסורת
בצדק מדגיש דורון אמיץ את התודה לגורמים והאנשים שסייעו לאירוע להתקיים: “תודה לתומר היישטן מנהל מרכז המבקרים של איגודן בשפדן, וגדי ששון על הרמת רעיון התחרות מחזון למציאות. ענף האופניים מתחבר לערכי קיימות והמחזור של מפעל מחזור המים בשפדן. ערכים של בריאות, איכות חיים, סביבה ירוקה ומעורבות חברתית. מפעל מחזור המים מוקף באגמים, נוף בתולי, של דיונות פראיות, בהן בעלי כנף וחיות בר. ספורט הרכיבה הוא ירוק ובריא ומתאים הן לרוכבים תחרותיים והן למשפחות ורוכבים עמיים שהגיעו גם הם לרכוב באירוע בשפדן”.
הרי זה בדיוק מה שאנחנו מייחלים לו: המון רוכבים עממיים, משפחות וילדים נחשפים ןבאים להנות מפסטיבל אופניים וצופים במקצוענים נותנים הופעה ספורטיבית במרכז הארץ. בשנה הבאה – עזרו לזה להבנות ותגיעו!
רוב התוצאות (הובאו בעיקר הקטגוריות שהיה בהן פודיום מלא):
יצאתי עם תחושה שיש פה פוטנציאל גדול של תחרות שיכולה להפוך לאירוע אופניים מוביל ומסורת בישראל עם כל המרכיבים הנכונים – הקפה שהרוכבים אוהבים ונהנים ממנה, קרבה למרכז, גוף גדול שתומך, ואפשרות לייצר לצד האירוע התחרותי חוויה עממית, במקום מאוד יפה ונקי ממכוניות. בשביל שזה יקרה צריך המשכיות, לימוד והפקת לקחים משנה לשנה, וכמובן – רוכבים שיגיעו. מי שלא התייצב באמת הפסיד. כדי שרוכבים יגיעו צריך להתמיד וליצור תחרות שהיא מותג וזה לא קורה ביום אחד.
