השנה אליפות ישראל, למרות שבוצעה על אותו מסלול מזה שנים בבית גוברין, לא הייתה דומה לשנים קודמות. איגוד האופניים החליט ליישר קו עם האליפויות בחו”ל, ושינה בצורה דרסטית את החלוקה לקטגוריות. זה לצד בעיות בהפרדה בין קטגוריות במסטרס הראו, שאולי צריך לחשוב שוב על נושא אליפות ישראל ואיך צריך להפיק ולתכנן אותה.
נתחיל בכך שנפתחה קטגוריה U23 לצעירים מתחת ל23 גם בגברים וגם בנשים, דבר שמאוד צמצם את מספר המתחרים (שהנו גם ככה מועט בעלית). לU23 גברים זינקו כ9 רוכבים, מה שיצר תחרות עם אופי מוגבל מאוד, כמעט כמו אימון, ביחס לתחרות בפלטון גדול יותר בו האופציות לטקטיקות שונות רב יותר.
בנוסף, נעשה שינוי בקטגוריות המסטרס: בדומה לחלק מתחרויות השטח, אוחדו כל הרמות וחולקו רק לפי גילאים, כך שרוכב בן 35 שמתחרה לרב ברמה 2, יתחרה בקטגוריה עם רוכבים ברמה 1 באותה קטגורית גיל (30-39). מקצי המסטרס חולקו לשני מקצים- מקצה מעורב של גילאי 20-29 עם גילאי 30-39, ומקצה של גילאי 40-49 עם גילאי 50-59.
חשוב לציין שהאיגוד הצהיר באופן ברור למדי, כי קיים איסור לערבב קטגוריות. היה ברור שיש בעייתיות עם התקנה הזאת, בהתחשב בכך שהקטגוריות הוזנקו בהבדלים של 2 דקות בלבד, וכידוע, אליפות ישראל לרב מאוד טקטית ולכן עלולה להתנהל במהירויות נמוכות מהרגיל.
עילית גברים- אחוות האחים
רועי גולדשטיין שניצח את האליפות מספר: “התחלנו בפלוטון קטן מאוד: רק 20 רוכבים על הקו ו-140 קמ של טקטיקה. המשחק הוגדר לנו כמשחק פתוח כולם על כולם. כבר מהזינוק היה ברור מה יחסי הכוחות וזה שאני ועומר החלטנו להיעזר אחד בשני כדי להבטיח ניצחון למשפחת גולדשטיין. טבעי שאחים יעבדו ויתפקדו טוב יותר ביחד.”
בתחילת המירוץ יצאה בריחה של גיא שגיב ועומר גולדשטיין. גיא ניב ואיתמר איינהורן נכנסו למצב של מצוקה קטנה והיו צריכים לעבוד עם שיתוף פעולה מרוכבים אחרים כדי לסגור את הפער. בסוף ההקפה השלישית, בדיוק אחרי חצי מירוץ, הם הצליחו לסגור והמשחק נפתח מחדש (עם יחסי כוחות אחרים כי כבר היו כאלה שעבדו ברוח). אחרי סדרה של התקפות נוצרה סלקציה של רועי ועומר גולדשטיין, גיא שגיב, גיא ניב ושלומי לב שהיה הפתעה מפתיעה במירוץ (על כך בהמשך). לאחר זמן מה גיא ניב החליט לא לעבוד מה שגרר התקפות ומשחקים כ 70 ק”מ לסוף. לבסוף האחים גולדשטיין וגיא שגיב הצליחו לפרק את גיא ניב ושלומי שלא עבדו.
רועי גולדשטיין מספר: “2 הקפות לסוף, מוקדם ממה שרצינו, הגענו למצב אופטימלי של 2:1 ופשוט משם ניצלנו את היתרון המספרי כדי להתיש את גיא שהיה חזק באותו יום. לקראת סוף ההקפה האחרונה עומר כבר התכווץ ולא יכול היה להמשיך איתנו (גם אני כבר הייתי מכווץ ועייף מכל העבודה מקודם). נשארנו אני מול גיא. ידעתי שהוא יותר חזק והלכתי על משחק טקטי עד הסוף. ידעתי שיש לי גפרור אחד אחרון בקופסה והימרתי עליו על ספרינט. עשיתי את מה שאני יודע והצלחתי לנצח אותו בספרינט ולקחת את החולצה של האלוף לעוד שנה- זו השנייה ברציפות”.
“אני מאוד שמח על זה ומרגיש טוב ובכושר טוב, במיוחד אחרי איך שהדברים נראו לפני כמה חודשים- ממש מרגיש שיפור גדול והתקדמות. מכאן בסוף השבוע אני נוסע לאוסטריה לעוד טור קשה של שבוע (עם החולצה החדשה) ואחרי זה למחנה גובה בליויניו ועוד טור פורטוגל בהמשך.”
“סה”כ יש הרבה מאוד תחרויות על הפרק והרבה עבודה קשה. אליפות ישראל הזאת שולחת אותי חזרה לאירופה עם יותר ביטחון ומוטיבציה להמשיך את הקו התקדמות הזה”.
עילית נשים
ללא ספק הקרב האמיתי היה בין שתי המקצועניות עומר שפירא, אלופת ישראל משנה שעברה שהגיע לנצח שוב, ורותם גפינוביץ’ שניצחה את אליפות הנג”ש. ה2 רכבו ביחד, כשעומר עושה לדבריה את רוב העבודה מול הרוח בעוד שרותם רוכבת טקטי ולא מסייעת כמעט בהובלה. פז בש ניצלה את חוסר שיתוף הפעולה הזה וסגרה עליהן מאחור לאחר כל פעם שעומר יצרה פער, ואז עבדה כדי לשמור על המקום השלישי.
“רותם רכבה טוב וחכם וטקטי וזה חוקי לגמרי” אומרת עומר, האלופה זו השנה השנייה ברציפות לאחר שניצחה על הקו בספרינט האחרון – אחרי מרוץ אופייני שלה: 300% של מאמץ לתוך האזורים של הכאב שהיא ידועה בנחישות והיכולת שלה להתמודד איתם. פז בש סיימה שלישית.
רותם סיפרה אחרי המירוץ: “קצת קשה לי לסכם את כל המירוץ שלי עם ההפסד הזה. מאוד מאוכזבת, במיוחד בגלל שהניצחון הלך על טעות מטופשת שלי- עומר לחצה חזק מאוד את כל העליה האחרונה, ויצאתי חצי שנייה מוקדם מידי ונגמרתי לפני הקו. מאוד מאכזב במיוחד שידעתי שאני על זה, אבל זה מה יש, וזה הספורט שלנו. אני חושבת שהפודיום כולו באמת פודיום ראוי עם פז שסוגרת אותו לגמרי אחרי שהיא עשתה רכיבה מעולה וכל פעם חזרה אלינו אחרי העליות ולא השאירה מקום לאף אחת אחרת להיות שם במקומה. זהו, זה מאחורינו והעונה עוד לא נגמרה!”.
עומר שפירא: “אני ורותם היחידות שהיינו בתמונה, כשקצת העלתי קצב בעליות רק היא נשארה, פז הצליחה לחזור כל פעם כי אני ורותם לא עבדנו ביחד. יותר נכון היא לא עבדה איתי, היא לא ממש ראתה אוויר במירוץ ודי ננעלה לי על הגלגל. הניסיונות המוקדמים היו רק מהכיוון שלי. ניסיתי עשרות פעמיים לצאת אבל כיוון שזה היה רק אני והיא, לא הצלחתי לתקוף ׳קלאסי׳ – לבוא מאחורה במהירות גבוהה. אז פשוט לחצתי את העליות ועשיתי לשתינו כואב, ושוב בכל הניסיונות האלה שלי ללכת בעליות פז התנתקה וחזרה אח”כ במישור או בירידות כי באמת לא היה שיתוף פעולה מצד רותם- רכבנו בקצב נמוך כל פעם עד שפז חזרה ועלתה קדימה למשוך. פז עשתה את זה כי לה היה חשוב לשמור על המקום השלישי ועל מרחק ממרים ואביטל שעובדות מאחורה כדי לסגור…
מבחינת רותם זה היה אידיאלי להגיע איתי לספרינט יש לה ספרינט טוב משלי בהרבה, ידעתי שאני צריכה שיהיה מירוץ קשה וקיוויתי להגיע לבד. עבדתי כל הזמן בכמה אחוזים טובים יותר ממנה ובתחילת עליית המים האחרונה כשהבנתי שהיא עדיין איתי, ידעתי שאם אני מורידה ׳לחץ׳ ונותנת לה לנשום לרגע היא בטוח מנצחת. אז פשוט לחצתי הכי חזק שלי גם כשהיא ישבה עליי. התנחמתי בזה שזו עליה אז היא עדיין צריכה לעבוד קשה. ניסיתי לתקוף מתוך הקצב הגבוהה והיה כמה רגעים שהיא כמעט התנתקה וחזרה שוב. ממש בסוף הפיק האחרון של העלייה נפתח חצי גלגל בנינו לתוך הירידה האחרונה וגם פה ידעתי שאם אני מורידה קצב ונותנת לה לנשום אני מפסידה. אז, (לא בחוכמה רבה מצדי יש לומר) לחצתי גם את הירידה כשהיא סוג של יושבת עליי אבל זה עדיין היה מספיק קשה. הגענו אל הספרינט מתוך עייפות מאוד גדולה של שתינו, כשהיא מנסה להאיץ בקיק הראשוני אבל לא באמת פותחת פער כמו בספרינט אמיתי וכמו שרותם יודעת לתת בד”כ, ומכאן פשוט נתתי כל מה שלא נשאר לי למזלי זה הספיק. אבל הרגתי את עצמי . באמת.”
הפתעת השנה בעלית גברים- שלומי לב, נגר בן 30 מק.שמונה
כמו לפני שנה, שגיא גבאי לאחר פרישה וחוסר באימונים, הצליח להחזיק עם ההתקפות של האקדמי וסיים במקום רביעי, גם השנה נראתה הפתעה יפה בפלטון העילית: שלומי לב, רוכב עילית בן 30 מקרית שמונה, הוא הרוכב היחיד שהצליח להחזיק עם התקפות האקדמי וסיים במקום חמישי.
חשוב לציין, ששלומי, לעומת רוכבי האקדמי, אינו מתאמן באופן מוחלט כמו מקצוען. “אני יוצא כל יום מהבית ב5:10, זה לא תמיד סימפטי, במיוחד בחורף כשבעמק החולה לפעמים קשוח. עד 7:45 אני חוזר הביתה ויוצא לעבודה. עבודה בעץ היא אינטנסיבית, אבל אני מנסה לשמור על התזונה סדירה ככל שניתן (כבר בתחילת דרכו הגיע אלי לייעוץ תזונתי, והקפיד באופן מדויק למדי. ח.ש.). אני מסיים לעבוד באיזור 7 או 8 בערך, לפעמים 10 כשצריך, אוכל מייד ולמיטה לאימון של היום הבא”.
שלומי מספר על התחרות: “גיא ניב עם המון עזרה מגיא זסלר וקצת עזרה מהפלטון עבדו חזק כדי לסגור את הבריחה הראשונה של עומר וגיא. תפסנו אותם בתחילת ההקפה ה-4 ואז יצאה הבריחה: 4 אקדמי ואני. עבדנו יחד ואז עומר ורועי גולדשטיין התחילו לנסות לדלל את מי שנשאר. אחרי תחנת הדלק היה ניתוק של גיא (שגיב) ורועי ואני גשרתי אליהם בזמן שגיא ניב ועומר נשארו יחד מאחור. הינו 3 בלי עומר וגיא (ניב). עומר תקף את גיא ניב בעלייה (בגבעה הקצרה אחרי תחנת הדלק) והמשיך עם רועי וגיא שגיב איתו. משם נשארתי עם גיב ניב עד הסוף בתקווה להגיע אליהם אבל הם עבדו חזק בהקפה ה-5 והפער הזה הספיק להם עד הסוף. לעומר ורועי ללא ספק היה יתרון משמעותי שהם רכבו אחד בשביל השני בלי שום אגו ואינטרס וזה מה שניצח בסוף!”.
מסטרס- בלגאן ענק בין המקצים
המירוץ של הקטגוריה הפתוחה לגילאי 17-29 נפתח בצורה טקטית ביותר. למעט אבי אלחרר ורוכב נוסף שיצאו לבריחה מיד עם פתיחת ההקפה הראשונה, כלל הרוכבים ישבו בפלוטון וחיכו לראות לאן המירוץ יתפתח. חיכו, חיכו וחיכו עד שבשלב מסוים בתחילת ההקפה השנייה הגיע אליהם הפלוטון של קטגוריית ה-40+. משלב זה היה ברור לכולם ״שיהיה בלגאן״.
שני הפלוטונים התאחדו למשך מספר דקות ורק לאחר הנהגתו של דרור פקץ׳ התפצלו מחדש. הפלוטון הצעיר יותר נתן ל-40+ פער מסויים והתחושה הייתה שמכאן המירוץ ֿימשיך כמתוכנן. יחד עם זאת, הפלוטון הבוגר המשיך להיראות באופק כל הזמן, וכשהתחילו ההתקפות בעליית המים השנייה הובהר כמה קטן הפער המכוון שנפתח בין הפלוטונים.
בתוך דקות בודדות אל תוך העלייה הפער נסגר כלא היה. קבוצת בריחה חזקה מה-30+ נוצרה ועקפה את ה-40+. בריחה שלדעתי יכולה הייתה ״ללכת עד הסוף״ לאור איכות הרוכבים הגבוהה בה. בנקודה זו התבהר כמה המצב בעייתי – לא יכולנו לעקוף את הפלוטון הותיק מצד אחד, ומצד שני שרפנו כמה גפרורים טובים על מנת להתנתק משאר הפלוטון. איפשהו בכל הבלגאן ברח רוכב קדימה יחד עם הפלוטון של ה-40+ ועד תום המירוץ לא קיבלו השופטים החלטה האם הוא פסול או לא. מצב די מגוחך כאשר לפלוטון לא היה ברור אם צריך לרדוף אחריו או לתת לו ללכת כי הוא פסול…
שוב, עברנו למצב של המתנה – הקצב ירד, הפלוטון הקדמי המשיך קדימה והפלוטון המנותק חזר חזרה אל קבוצת הבריחה. לא רק שהאירוע המביך הזה היה בזבוז מוחלט של אנרגיה מצד הבורחים (שתעלה לרבים מהם בפודיום לאחר מכן) אלא גם מבוכה ספורטיבית – החבר׳ה החזקים של הפלוטון בעצם לא יכולים לברוח ופשוט תקועים ושוב הפלוטון הוריד קצב לטיול שבת. למעט עליית המים, כמעט כל הרכיבה הייתה בקצב נמוך למדי.
בתחילת ההקפה הרביעית ניצל משה רוטר מרוכבי אשכולות את הקצב האיטי ונעלם לפלוטון, דבר שחמק לחלוטין מתשומת ליבם של המועמדים לניצחון בגילאי העד 30. רק זמן ארוך לאחר מכן התבררה להם הטעות והוא חמק מהם המקום הראשון.
בתחילת העלייה האחרונה, המשחק הטקטי נמשך עד שההתקפות הראשונות יצאו לדרך ונתנו לטוענים לכתר באמת להתחרות. קצב סופר גבוהה הוכתב על העלייה ובסוף ניצחו בקטגוריית ה-17-29 משה רוטר ״מרוכבי אשכולות״ וב-30-39 גיא שרון מקבוצת XXX (שגם היציאה שלו התפספסה לחלוטין לטוענים לכתר כחלק ממשחק הדיסאינפורמציה הכללי שהיה במירוץ).
סך הכל… אין ספק שהמירוץ כולו התנהל סביב העננה הכבדה של ההזנקה הקרובה מידי של קטגוריות ה-17-39 ושל ה-40+. המירוץ היה נראה אחרת לחלוטין לולא הבלגאן הזה. בלגאן שרוכבי ה-17-39 התריעו עליו מבעוד מועד בפני האיגוד. חבל, רבים מאיתנו סיימו בתחושת החמצה ואין ספק שהסיפור הזה הפך את המירוץ למשהו אחר ממה שהוא צריך להיות.
מרדף -U23
המירוץ כלל סה”כ 9 רוכבים כאשר תשומת הלב הייתה על יובל בן-משה שהציג עונה יפה בארץ ובחו”ל, ואלון יוגב שניצח את אליפות הנג”ש באופן משכנע, גם הוא אחרי מירוצים טובים בחו”ל השנה. לבסוף, אחרי מירוץ בעל אופי של רדיפה בוולדרום (לפי דבריו של יואב בר), ניר גבאי (500 וואט) חוצה את הקו ראשון. ניצחון מרשים לאחר אליפות נג”ש מאכזבת. את הפודיום סגרו סנד אבו פארס (סייקלינג אקדמי) ויובל בן משה (IGP).
ניר מספר: כבר מתחילת המירוץ גיא (ויינברג) יצא קדימה, פתח פער והתחלנו לסגור אותו. אני יצאתי והצטרפו אלי עידו בר (IGP) ואלון יוגב (TACC). החזקנו 3 הקפות. אחרי שתפסו אותנו יצאתי לבריחה נוספת, גם של 4 רוכבים. בתחילת ההקפה האחרונה סנד יצא ופתח פער. התחלנו לעבוד ולסגור, ובחצי ההקפה לסיום גירתי אליו לבד. פתחו 50 שניות פער כשעבדנו ביחד ונתנו את כל מה שיש. בעלית המים הסתכלתי על סנד, ראיתי שהוא גמור אז התקפתי. הגעתי 23 שניות לפני בסיום. הרגשתי ממש טוב במירוץ והכל התחבר. הרגליים הרגישו טוב ורק בהקפה האחרונה הרגשתי התכווצויות. עבדתי נכון מבחינה טקטית וזה עבד”.
מרדף -U23 נשים
רוני פישמן (IGP) מסיימת ראשונה לפני נועה בורכוביץ (דימנו) שניצחה את אליפות הנג”ש, והילה יצחקי (500 וואט). רוני מספרת: “הגעתי למירוץ בידיעה שאני מסומנת אחרי עונה טובה, וידוע שאני טובה על המסלול הזה. המירוץ התנהל ממש טקטי. הקפה ראשונה עשינו ב20 קמ”ש ממוצע. אף אחת לא רצתה לנסוע וכולן הסתכלו אחת על השניה. בעליה ניסיתי לתקוף וראיתי שזה לא הולך. בסופו של דבר יצאה בריחה של 3 בנות, כאשר 3 בנות מאחור עובדות לסגור אותנו, ולבסוף נתפסנו. ההקפה האחרונה הייתה מאוד איטית וטקטית. הילה ונועה תקפו אותי לסירוגין, ובעליה האחרונה לפיניש נתתי את כל מה שיש לי, וראיתי שאני לבד. ב100 המטרים האחרוני הבנתי כבר שזה שלי. התמודדתי לדעתי יפה עם הכל, האמנתי בעצמי ואני שמחה וגאה בניצחון הזה שיעזור לי שנה הבאה למצוא קבוצה טובה יותר בחו”ל.”
חן שרייבר- רוכב עלית בקבוצת IGP. מתחרה כ 8 שנים ולמרות איומים בלתי פוסקים- עדיין לא פורש. מאמן כושר ובריאות מטעם מכללת וינגייט, מדריך אופניים מטעם איגוד האופניים ובעל תואר B.Sc במדעי התזונה מטעם המכללה האדמית תל חי. גר בצפון ועורך מחקר במכללה האקדמית תל חי בתחום התזונה והפיזיולוגיה של המאמץ, אך מגיע כל סוף שבוע למרכז ומספק שירותי ייעוץ תזונה.
